שאלה
האם אותיות אלף בית שמדפיסים בשביל ללמד את הילדים בגן צריכים גניזה או שאפשר לזרוק לפח?
תשובה
כתב אשורי יש לנהוג בו מנהג של כבוד ולא לזורקו על הרצפה או להיכנס עמו לשרותים. אך מותר לזורקו בתוך שקית לאשפה.
כתב מרובע ניתן לזרוק לאשפה ואינו צריך גניזה, ומכל מקום המחמיר על עצמו להניחו בשקית ואז באשפה תבוא עליו ברכת טוב.
מקורות
כתב הרמב"ם (סימן רס"ח) בתשובה (לגבי כתיבת פסוק על הטלית): "נוסף להיותו ג"כ חידוש וסטיה, שלא היה כמותו בישראל לפי ידיעתנו, וממה שחייבים אתם לדעתו, שזה הכתב ר"ל כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש. ולא פסקו ישראל מלהשמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד, ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודש דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה (בכתב) אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי. ובגלל זה העניין שינו הספרדיים כתבם ונתנו לאותיות צורות אחרות, עד שנעשה כאלו כתב אחר, כדי שיהיה מותר להשתמש בו בדברי חול. וגנה רבי' יוסף הלוי ז"ל לכתוב הגט בכתבנו זה (שאותיותיו) מחוברות מאוד. ואמר: יבוא ממנו משמע תרי לשאני בגיטא וזה (מפסידו). וכתבו הסופרים אותו, ר"ל הגט, בכתב, שאותיותיו מופרדות, ר"ל בכתב אשורי כספר תורה. וגנה זאת גם כן ואמר: כיצד נשתמש במכתב אלהים זה ויבוא לידי זלזול, אלא יכתוב בזה האופן של הכתב, הנקרא אלמד'בד"ב. (וכל) מה שעושים מאלה הדברים, הרי הוא בכלל כבוד תורה, ומי שעושה זאת עליו לירוא מאלהים. וכמו שלו שכר על כוונתו להתנאות במצוות, כך יהיה לו השכר היותר גדול, אם יכבד דברי אלהים ויחתוך אלו הרקמות, אשר בהן דברי אלהים חיים, ויגנזן, וזאת חייבים לעשות".
וכתב בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"ד סי' ל"ב): (לגבי לשלוח הזמנה לחתונה בכתב אשורי) על דברי תשובת הרמב"ם הנ"ל, וז"ל: "והגאון הרדב"ז ז"ל בישנות סי' מ"ד רמז על תשובת הרמב"ם ז"ל הנז' וכתב, וז"ל: ומה שנראה לי מדבריו ז"ל דאפילו דברים של חול – אסור לרקום אותם בכתב אשורי, שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ותלויין בו ובצורת האותיות כמה סודות עמוקים ואסור להשתמש בו בדברים של חול, כל שכן הכא שאם בלה הטלית מתיך את הזהב ונמצא מאבד את הכתב בידים , עכ"ל ע"ש. והרב הפרד"ס ז"ל בספרו אות היא לעולם דף ק"ן ע"ד הביא דברי הרדב"ז ז"ל הנז' וכתב כמה הפליגו חכמי הזוהר לספר בגדולת ומעלת האותיות אשר תבאנה בכתבי הקודש אשר מזה כמה רע ומר למה שראיתי דהן בעון כותבים על אר"ש רעה שירי עגבים רח"ל בכתיבת אשורית עליהם בשביל ע"ה דלא ידעי כתיבה אחרת ה' הטוב יכפר בעדם וכו' ע"ש.
והרב הגדול הרח"ף ז"ל ברוח חיים יו"ד סי' רע"ו הביא דברי הרמב"ם ז"ל וכתב: הרי מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל שם בתשובה כי כל הקפדתו אינו בעבור שמות הקודש לבד אלא משום הכתיבה שכ"כ ומן הראוי לך וכו' וכיון שעיקר הקפדתו הוא בעבור עיקר הכתיבה שהיא בכתב אשורית ויש בה קדושה וראוי ליגנז, אין חילוק בין שמות הקדושים לשאר אותיות מפסוקים שאין בהם שמות הקודש, כיון שעיקר ההקפדה היא בעבור כתב אשורית שיש בו קדושה, ואין לזלזל בכתיבה הקדושה והוא ברור, עכ"ל ע"ש. ובסי' רפ"ד ס"ק א' כתב הרב הנז': מי שרוצה לכתוב סוד לחבירו דלא יודע לאיש זר וחבירו אינו מבין שום כתב כי אם כתב של ס"ת, הרי זה נקרא בשעת הדחק פעם ביובל ובהכרח, ועכ"פ יזהיר אותו שיגנוז הכתב במקום מוצנע דרך כבוד, עכ"ל.
והנה נודע כי תשובת הרמב"ם ז"ל הנז' הביאה רבינו ירוחם גם מרן ז"ל בב"י סי' רפ"ג הזכיר זה ומור"ם ז"ל בהגה"ה סי' רפ"ד הביא זה וכתב: וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה ע"ש. ועיין להרב מזבח אדמה ז"ל דף ט"ז והביא דברי הרדב"ז ז"ל הנז"ל גם הביא דברי הרב גו"ר ז"ל מ"ש בזה והעלה דכל מורה צדק יש לו להורות כן כמ"ש הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל, מ"מ למה שכבר נעשה אין צריך גניזה רק לשמור שלא יבואו לידי זלזול יע"ש. הנה כי כן לענין השאלה דנ"ד לכתוב ניירות הקרואים בכתיבה אשורית, זה ודאי אסור, וצריך לגעור ביד העושים כן כי זה גריעי טפי מן אגרות שלומים וכיוצא, דהתם הם נשמרים ולא נזרקין לאשפה, אבל ניירות אלו אין דרך לשומרם אלא משליכין אותם תכף ומיד והילדים מקרעין אותם ונזרקין לאשפה עם זבל החצר, ובודאי שדבר זה וכן כל כיוצא בו אסור ואין צורך להאריך בזה".
וז"ל השו"ע ביו"ד סי' רפ"ד סעי' ב' "אסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט, אם הוא כתב אשורית. ומיהו באגרת שלומים מותר לכתוב אפילו כמה תיבות מהפסוק לדבר צחות. הגה: ואם שרטט שיטה העליונה, שוב לא צריך. וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה".
וכתב הבית הילל ס"ק ב' "יש אומרים דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה. והנה בהיותי נבחר מהמדינה לעשות תיקונים ביערסליב נשאלתי מפי משכיל אחד מאי טעמא אין אנו נזהרין בזמן הזה בירידים שכותבין על הטבלא בנייר כאן יש למכור איזה דבר, דהיינו יין או בשר או שאר דברים, ותולין על הפתח וכותבין בכתב אשורית, וזהו איסור גמור לפי יש אומרים זה".
כתב מרובע
ועל פי האמור כתב הראשית חכמה בשער היראה פרק טו "ומפאת בחינה זו צריך לנהוג כבוד בכל כתב מרובע אף על פי שלא נכתב בקדושה, והטעם שכיון שהאותיות האלה הם דמות כ"ב צורות קדושות שבהם נבראו כל העולמות, והאותיות התחתונות מורים על הצורות השכליות הדבקות באלהות, ראוי לכבדם, ואם מצאם בשוק או בשאר המקומות המבוזים שיגנזם במקום הראוי. וכבר אמרו בספר החסידים (סימן צז) שחסיד אחד נענש על שלא היה מכבד את דפי התפלה הנמצאות ושלא היה תופרם, עיין שם. ונראה לי שטוב ליזהר שאם היה קורא והוצרך להפסיק מאיזו סבה שיהיה, שיסתום הספר או יכסהו מפני כבוד התורה, שאם יהיה מגולה שמא יפול עליו מים או איזה לכלוך, כמו שיקרה דבר זה פעמים הרבה".
וכתב בשו"ת שלמת חיים יו"ד סי' שע"א "נסתפקתי במה שיש שנוטלים עתון שנדפס באותיות מרובעות ושוטחין למפה על השולחן, האם יש למחות על זה מחמת בזיון האותיות (עיין ביו"ד ס"ס רפ"ד בהג"ה). תשובה: אם יש לחוש שיתלכלך הוי בזיון, אבל בלא זה נראה דאינו בזיון".
וכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן עו "ובדבר הכנסת עתונים וכן מילון שנדפסו באותיות מרובעות של דפוס לבית הכסא אין בזה שום איסור כי אינם אותיות ששייך ללמד מהן דינים, ואף כתב אשורית שנכתבו כהוגן שכשרים לסת"מ אינו ברור האיסור אך מ"מ מהראוי להחמיר בכתב אשורית אם נכתבו בהו דברי רשות אבל עתונים שרובן כותבים דברים שאין ראוין להכתב בכל אופן ליכא איסור להכניסם לבית הכסא אבל עצם הקריאה בהם אינו מן הראוי".
וראה מש"כ במאמר מרדכי, (לימות החול, פ"ג סעי' ל"א): "לא יכנס לבית הכסא עם נייר או ספר הכתוב בכתב אשורית, ואם הוא שעת הדחק ואינו יכול להניחו בחוץ – יכסה אותו בשני כיסויים שונים ויכנס. ויקפיד שאחד מהכסויים יהיה אטום ולא שקוף. וכיס הבגד או המכנס נחשב ככיסוי אחד", משמע שבכתב מרובע אין בעיה.
וסיפר מרן הרב על חומרותיו של חכם צדקה הזקן, שנהג קדושה בכל אותיות מרובעות, אפילו של עיתונים וכדומה שאינם דברי קודש, והקפיד שלא ינהגו בהם בזיון. בעבור זה הייתה אורכת לו הדרך מביתו לבית הכנסת שלו, "שמש צדקה", שעה ארוכה, כי אסף את כל גזרי הנייר הקטנים עם הגדולים על מנת לגונזם. בראות הרב כמה מצטער וטורח אותו זקן, הקדים יום אחד בטרם יצא חכם צדקה מביתו, והחל לאסוף את כל פיסות הנייר ממסלול ההליכה מביתו של חכם צדקה עד לבית הכנסת, והניח את כל הניירות עם האותיות בשקית בפח האשפה. והנה בצאת חכם צדקה מביתו, ויפן אנה ואנה לחפש אותיות והנה המדרכה והכביש נקיים, והוא מחפש ומביט, ועוד רגע קט יגיע לבית הכנסת, ולפתע חתולים שהיו בפח הפכו את השקית עם הניירות והכול נשפך אל הכביש. ומשמים זימנו שלא יפסיד חכם צדקה מדקדוקי חסידותו. הזמנה דבי הילולי ליום שמחתו וחתונתו של הרב עלה והביא הזמנה לחכם צדקה הזקן. הלה שאל ותיחקר את הרב כמה הזמנות עשה וכמה עלה לו וכדומה. אז הוציא חכם צדקה סכום כסף כנקוב, נתן לרב ואמר לו שיגנוז את כל ההזמנות, היות שנכתבו בכתב מרובע. הוא חשש שאנשים יזרקו אותן לפח ויהא ביזיון לאותיות הקדושות. הרב עשה כדבריו, גנז את כל ההזמנות והדפיס חדשות בכתב עגול.
העולה
כתב אשורי יש לנהוג בו מנהג של כבוד ולא לזורקו על הרצפה או להיכנס עמו לשרותים. אך מותר לזורקו בתוך שקית לאשפה.
כתב מרובע ניתן לזרוק לאשפה ואינו צריך גניזה, ומכל מקום המחמיר על עצמו להניחו בשקית ואז באשפה תבוא עליו ברכת טוב.