שאלה
האם מברכים שהחיינו על פרי האבטיח?
תשובה
מברכים על אבטיח שהחיינו, גם היום שניתן לשומרו בהקפאה כיון שניכר בין חדש לבין ישן, אמנם אם יהיה במקום שאינו ניכר בין חדש לישן לא מברכים עליו שהחיינו.
מקורות
איתא בגמ' עירובין דף מ ע"ב "כי אתאי בי רב יהודה אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. – אמר ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי – חובה מאי? – א"ל: רב ושמואל דאמרי תרווייהו: אין אומר זמן אלא בשלש רגלים", ופרש"י "אקרא חדתא – כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן".
ועל פי זה כתב הטור "הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו ונוהגין עתה שלא לברך עד שעת אכילה והמברך בשעת ראייה לא הפסיד".
וכתב הב"י "וכן כתב הרמב"ם בפ"י (ברכות ה"ב) הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראייתו מברך שהחיינו. וכתוב בכל בו (סי' פז) דהא דמברך שהחיינו כשרואה פרי המתחדש דוקא כשרואה אותו בתשלום ברייתו. וכ"כ הרשב"א בתשובה ואעתיקנה לקמן בסמוך (ד"ה כתב הרשב"א)…
ונהגו העולם לקבוע הברכה בשעה שאוכל ממין חדש כמו שהחיינו דעשיית לולב וסוכה שקובעים בשעת קידוש היום ע"כ [בדק הבית] וכן כתב רבינו ירוחם (ני"ג סוף ח"ב קד ע"ד) העולם לא נהגו לברך אלא בשעה שאוכלו כמו עשיית סוכה ולולב שקובעים זמן בשעת הקידוש [עד כאן]. וכן כתבו הגהות מימון (פ"י אות ג) בשם תוספות ברכות (נט: ד"ה התם) שמברך כשאוכלו. וסמ"ק (סי' קנא הל' ברכות בקשות) כתב הרואה פרי חדש ונהנה בראייתו מברך שהחיינו ואם אינו נהנה רק על אכילתו אינו מברך רק על אכילתו ע"כ וכ"כ הכל בו בסימן פ"ז וכתב עוד שמהר"ם אינו מברך לעולם שהחיינו על שום דבר בראייתם כי אם כשהוא אוכלם וכן פשט המנהג".
ועל כן כתב השו"ע בסעי' ג' "הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה, מברך: שהחיינו, ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן, ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה".
וכתב הרמ"א "ומי שבירך בשעת ראייה, לא הפסיד; ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי".
דבר המתחדש
כתב הטור שם "ואם אינו מתחדש משנה לשנה אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו לא יברך".
וביאר הב"י "סמ"ג (עשין כז קיד.) כתב בשם רב שרירא שאין מברכין שהחיינו אלא על הדבר המתחדש מזמן לזמן, וכן כתבו הגהות מימון (שם). וגם סמ"ק כתב (שם) הרואה פרי חדש וכו' וכן כל דבר המתחדש משנה לשנה כמו גידולי קרקע, אבל דבר שאינו מתחדש אפילו יש ימים שלא אכל אינו מברך ע"כ, וכ"כ המרדכי בסוף סוכה (סי' תשע"א). ופרי המתחדש פעמיים בשנה אפשר דבא מזמן לזמן מיקרי ומברכין עליו בכל פעם שהחיינו אבל הרמב"ם (פ"י ה"ב) כתב פרי המתחדש משנה לשנה וכן כתב רבינו ולפ"ז פרי המתחדש פעמיים בשנה אינו מברך עליו שהחיינו כלל, ומיהו אפשר דמשנה לשנה לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקטו ואין הכי נמי דפרי המתחדש פעמיים בשנה מברך עליו בכל פעם שהחיינו: וכתב ה"ר מנוח (ספר המנוחה) ומסתברא דעל עשב המתחדש כגון אלחבק"א וכיוצא בו אינו מברך שהרי פעמים שיכול להתקיים כל השנה מה שאין כן בקרא ובשאר פירות הארץ והעץ". כלומר שכדי לברך צריך דווקא פרי שמתחדש בכל שנה ומצדד הב"י שאפילו אם מתחדש פעמיים בשנה יכול לברך, ובתנאי שאינו מצוי בתמידות, והוסיף רבינו מנוח שפרי או ירק שיכול לגדול כל השנה לא מברך עליהם, אבל מברך על פרי וירק שאינו יכול להתקיים כגון דלעת מברך עליו.
וכתב הדרכי משה ס"ק ב' "ומהר"י וייל (בסוף תשובותיו דינין והלכות סי' לט) כתב דאין מברכין שהחיינו על ירק חדש משום דעומד על הקרקע כל השנה ואין ניכר בין חדש לישן".
והנה השו"ע בסעי' ו' "פרי שאינו מתחדש משנה לשנה, אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו", כלומר שכל פרי אק שמתחדש בכל שנה מברך עליו.
וכתב המשנ"ב ס"ק ט"ו בדעת השו"ע "שאינו מתחדש וכו' – ר"ל שאפילו בימות החורף אינו משתנה ממראיתו כגון אתרוג וכה"ג שדר באילנו משנה לשנה שכיון שעומד בירקותו כל השנה אין הנאה נרגשת בחידושו וכן בא למעט דבר שאין לו זמן קבוע לגידולו וכדלקמיה בהג"ה".
והוסיף הרמ"א "פרי שמתחדש שני פעמים בשנה, מברכין עליו שהחיינו (בית יוסף); אבל שאין לו זמן קבוע לגידולו, אין מברכין עליו (ב"י בשם הר"ר מנוח), לכן אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע (מהרי"ל)".
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ז "דעומד כל השנה בקרקע – ר"ל שיש ירק שדרכו לעמוד כל השנה בקרקע, וברכת שהחיינו לא נתקן אלא בדבר הבא מזמן לזמן, אכן באמת אינו מצוי זה כי אם באיזה ירקות ולא בכולן ואפשר משום דאין לחלק בין ירק לירק [פרישה], ויש לפרש עוד דכונת רמ"א במה שכתב דעומד כל השנה בקרקע היינו שמטמינין אותו בקרקע בבורות ועומד כל ימות השנה ואינו ניכר בין ירק חדש שגדל בשנה זו לישן שגדל אישתקד משא"כ פירות אף על גב דיש מטמינין אותן הו"ל מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן להו [מג"א], ולפ"ז פשוט דאין לברך שהחיינו על פרי אדמה שקורין (ער"ד עפי"ל) דהרי דרך העולם להטמין אותם בבורות בחורף ומתקיים זמן רב. ובשם של"ה כתבו האחרונים דאין לברך שהחיינו על שום ירק חדש וכן על לחם חדש דאין ניכר בין חדש לישן והעולם יטעו ויבואו לידי ברכה לבטלה וכתב המ"א דמ"מ מברכין על הריפות שעושין מדגן חדש שניכרין היטב שהם חדשים אכן במור וקציעה חולק ע"ז דאחרי שאין מינכר בטעמו אין יתרון להם ע"ש ויש למעט בברכות. ובקטניות כשהן חדשים וניכרין שהן חדשים כגון שהם ירוקים עדיין במקצת נראה שיוכל לברך שהחיינו וכן משמע בא"ר. על מיני לפתן שקורין מיירי"ן וריבי"ן ואוגערקע"ס מברכין עליהם שהחיינו [א"ר ודה"ח]: ". וא"כ לפי דברי הפרישה אין לברך שהחיינו על אבטיח אמנם לטעם המג"א ניתן לברך על אבטיח כיון שאין שבדרך כלל לא שומרים באדמה או בהקפאה לזמן מרובה ואף אם ישמרו אותו לזמן מרובה ניכר הדבר הן במראה והן בטעם, ונראה שכן מצדד המשנ"ב להלכה.
והנה בבן איש חי שנה ראשונה פרשת ראה סעי' י כתב "על פרי המתחדש משנה לשנה ויש זמן קבוע לגידולו יברך שהחיינו, אבל פירות שאין בהם היכר בין ישנים לחדשים, כגון אגוזים ושקדים שקורין בערבי גו"ז ולו"ז ובנד"ק ופסת"ק, אף על פי שהם מתחדשים משנה לשנה ויודע באלו שמברך עליהם שהם חדשים של השנה ההיא, אפ"ה לא יברך שהחיינו מאחר שאין בגופם היכר בין חדשים לישנים".
ובסעי' יב כתב "על לפת שקורין בערבי שלג"ם, וכן על פרי אדמה שקורין בערבי להאנ"א, וכן חסא שקורין בערבי כ"ס מברכין שהחיינו, שהם מתחדשים משנה לשנה, וקשואין ארוכין שקורין בערבי תערוז"י מברכין שהחיינו, ואין לומר שהם נכללים בכלל קשואין קצרים שקורין כייא"ר, כי חלוקין הם בשם ובמראה ובטעם. אך ירקות שהם כרתי וכרפס וגם מה שקורין בערבי מעדנו"ס, אין מברכין מפני שהם גדילים כל השנה ואין זמן קבוע לחידושם"
וכן שמענו ממרן הרב שהבן איש חי היה מברך שהחיינו ביום שני של ראש השנה על אבטיח, וי"ל שאז לא היה דרך לשומרו בהקפאה.
ומכל מקום כתב מרן הרב שגם היום יש לברך שהחיינו על אבטיח.
העולה
מברכים על אבטיח שהחיינו, גם היום שניתן לשומרו בהקפאה כיון שניכר בין חדש לבין ישן, אמנם אם יהיה במקום שאינו ניכר בין חדש לישן לא מברכים עליו שהחיינו