שאלה
האם מותר לכהן לעלות על קבר אביו בבוקר של יום השבעה?
תשובה
כהן מצווה להיטמא לאחד משבעת קרוביו מרגע הפטירה ועד סתימת הגולל. אמנם תוך כדי מסע הלוויה אסור לו להיטמא למת נוסף ולכן אסור לו להיכנס לתוך ארבע אמות (1.96 מטר) של מת או קבר של אדם אחר.
ואלו הם שבעת הקרובים שמותר להיטמא להם: אביו, אמו, אחיו, אחותו, בנו, בתו, אשתו.
לאחר שנסתם הגולל אין לכהן להיטמא אפילו לאחד משבעת קרוביו (ואם מעבירים אותו קבר ראה שו"ע הובא בגוף התשובה), אלא יעמוד מחוץ לארבע אמות של הקבר (ובתנאי שהקבר בקצה של בית הקברות ולא בתוכו) ויתפלל שם, ואם לא יכול יעמוד בתחילת בית הקברות (מחוץ לארבע אמות מהקבר הראשון) ויתפלל ויכוון שיעלה לרצון.
מקורות
כתב השו"ע סי' שע"ג סעי' ג' "כל המתים האמורים בפרשה שכהן מטמא להם, מצוה שיטמא להם; ואם לא רצה, מטמאים אותו על כרחו, אחד האיש ואחד האשה".
ואלו הם המתים שמיטמא להם: אביו, אמו, אחיו, אחותו, בנו, בתו, אשתו.
[וכתב עוד השו"ע סעי' ה' "כל אלו שמיטמא להם, אפילו שלא לצורך. וי"א דדוקא לצורך. הגה: ולסברא הראשונה, אפילו מת לו מת בשבת, שאי אפשר לקוברו בו ביום, שרי לטמאות לו ולשמרו, כדי שלא יהא מוטל בבזיון (ת"ה סי' רפ"ג); ונכון להחמיר כסברא האחרונה, שלא לטמאות רק לצורך קבורה ולהביא לו ארון ותכריכין. (שם בשם תוספות שנ"ץ)".
וכתב הש"ך ס"ק י' "וי"א דוקא לצורך. קבורה או להביא לו ארון ותכריכים ואז מצוה ליטמא אבל שלא לצורך אסור לטמאות". וכתב הפת"ש ס"ק ד' "שלא לטמאות רק לצורך כתב הגאון ז"ל מליסא בסדור תפלה שלו דמ"מ בחול מותר להיות בבית המת שמצוה לטמא לו אף שאחרים עסוקין עמו מ"מ צריך להיות שם שאפשר שיצטרכו שום דבר לצורך ארון ותכריכין וכדומה הוי לצורך קבורה ומותר להיות שם ע"ש"].
וכתב עוד השו"ע סעי' ז' "אסור לכהן להתטמא למת, אפילו בעת שמיטמא לקרוביו. לפיכך כהן שמת לו מת, צריך ליזהר ולקברו בסוף בית הקברות, כדי שלא ליכנס לבית הקברות ולא יתטמא בקברות אחרים כשיקבור מתו".
אולם הרמ"א כתב "ודוקא לאחר שפירש ממתו, אבל בעוד שהוא עוסק במתו, מותר ליטמאות אף לאחרים".
וכתב הש"ך ס"ק י"ב "ודוקא לאחר שפירש ממתו כו'. כלומר אין כאן איסור בהליכה מפני שאז עוסק במתו ומות' לטמאות אז אף לאחרים אלא האיסור הוא מפני שבחזרה יצטרך לילך על הקברי' וכבר פירש ממתו והב"ח פסק דאף בהליכה אסור להוסיף טומאה כיון שאפשר לו לקברו בסוף בית הקברות וכן נראה דעת המחבר וכ"כ העטרת זהב דנכון להחמיר כסברא זו והמ"מ דף קי"ז מיקל בדבר", אולם הגר"א מקל אף לכתחילה שכתב ס"ק י"ח וז"ל "ודוקא כו'. גמ' שם וירושלמי שם ואמר במ"ש להדיא דאפילו לכתחלה מותר בכה"ג והביאו כ"ז הרא"ש בה' טומאה ס"ו ע"ש".
וכך כתב מרן הרב במאמר מרדכי לימות החול פרק כ "כניסת כהן שמיטמא – אם נפטר אדם שמותר לכהן להיטמא לו (עיין סעיף ז') – מותר לו ללכת וללוותם. וצריך להיזהר לא להיכנס לבית הקברות כיון שבבית הקברות ישנם עוד קברים ונמצא שמוסיף לעצמו טומאה, וכן בחזרה לאחר שקבר את המת מוסיף עוד טומאה. אמנם אם הקבר נמצא בכניסה לבית הקברות ואין בסמיכות אליו קברים אחרים או במקום שאין חשש שיתקרב לקבר אחר – מותר, וצריכים בזה זהירות רבה מאוד".
עד מתי מותר להיטמא
כתב הטור שם "לכל אלו מטמא בין לצורך בין שלא לצורך עד שיסתום הגולל אבל משנסתם הגולל שוב אין מטמא להם".
וכתב הב"י שהמקור הוא "באבל רבתי (פ"ד ה"י – יא) תניא עד מתי מיטמא להם רבי מאיר אומר כל אותו היום רבי שמעון אומר שלשה ימים רבי יהודה אומר משום רבי טרפון עד שיסתם הגולל מעשה שמת רבי שמעון בן יהוצדק בלוד ובא יוחנן אחיו מן הגליל אחר שנסתם הגולל ובאו ושאלו את רבי טרפון וחכמים ואמרו אל יטמא אלא יפתחו חצי הקבר ויראה. וכתב הרמב"ן (עמ' קמא) והלכה כרבי יהודה משום רבי טרפון ושמעינן מינה טעמא דנסתם הגולל הא כל זמן שלא נסתם הקבר מיטמא ונוגע במת שלו בין לצורך בין שלא לצורך כמו שירצה עכ"ל וכתב הרא"ש דבריו בפסקיו בהלכות טומאה (סוף סי' ז)… כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' רצב) כהן הקובר מתו על דעת לפנותו מטמא לו עד שיסתם לו גולל שני אבל כשנקבר שלא לפנותו לא יטמא לו משיסתם הגולל".
וכתב השו"ע סעי' ו' למעשה "אינו מיטמא להם, אלא עד שיסתום הגולל. (ואם דעתו לפנותו, מותר לטמא לו לצורך, עד שיסתום גולל שני)".
וכתב הש"ך ס"ק י"א "עד שיסתום הגולל כו'. ע"ל ריש סי' שע"ה בטור מהו גולל שרש"י פי' גולל היינו כיסוי הארון ור"ת פי' גולל הוא אבן שנותנים על הקבר כו' ע"ש ובב"ח שם כתב דנקטינן כרש"י וכתב הרמב"ן בת"ה ומביאו הטור שם דלפירש"י כשנותנים אותו בבית בארון וסותמין הכסוי במסמרים ע"ד ליתן הארון בכוך או בקבר הוי סתימה כו' והוא תמה עליו בת"ה דהיאך אפשר לומר שאם סתמו ארונו בבית שלא יטמא בנו עליו כו' ומביאו ב"י שם ולפעד"נ דמה שפירש"י בכל מקום גולל היינו כסוי הארון אין ר"ל אפילו סתמו בבית אלא ר"ל משיסתם כסוי הארון בקבר תדע דבפרק שואל ד' קנ"ב ע"ב אמרינן כל שאומרי' בפני המת יודע עד שיסתום הגולל (ופירש"י גם כן התם גולל הוא כסוי שנותנים על ארונו) דכתיב וישוב העפר אל הארץ כשהיה פירש"י גופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהי' מיד והרוח תשוב שאין בו עוד רוח ע"כ ולפי זה אם נסתם הארון בבית במסמרים גם לפירש"י בנו מיטמא עליו עד שיסתם בקבר".
העולה
כהן מצווה להיטמא לאחד משבעת קרוביו מרגע הפטירה ועד סתימת הגולל. אמנם תוך כדי מסע הלוויה אסור לו להיטמא למת נוסף ולכן אסור לו להיכנס לתוך ארבע אמות (1.96 מטר) של מת או קבר של אדם אחר.
ואלו הם שבעת הקרובים שמותר להיטמא להם: אביו, אמו, אחיו, אחותו, בנו, בתו, אשתו.
לאחר שנסתם הגולל אין לכהן להיטמא אפילו לאחד משבעת קרוביו (ואם מעבירים אותו קבר ראה שו"ע הובא בגוף התשובה), אלא יעמוד מחוץ לארבע אמות של הקבר (ובתנאי שהקבר בקצה של בית הקברות ולא בתוכו) ויתפלל שם, ואם לא יכול יעמוד בתחילת בית הקברות (מחוץ לארבע אמות מהקבר הראשון) ויתפלל ויכוון שיעלה לרצון.