שאלה

האם מותר לאבל בתוך י"ב חודש להשתתף במשתה פורים קהילתי, בלי תזמורת אבל עם מוזיקה( מוקלט, דרך רמקול) ?

תשובה

אבל בתוך י"ב חודש – יכול להשתתף בסעודת פורים של הקהילה כיון שהקהילה מארגנת בכל שנה סעודת פורים ואם לא יבוא לשם יראה כאבלות בפהרסיא יכול להשתתף שם ואפילו יש שם שירים.

מקורות

כתב השו"ע ביו"ד סי' שצ"א סעי' א' "אבל אסור בשמחה". כתב עוד בסעי' ג' "ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה, לשמוע הברכות, יש מתירין ויש אוסרין; אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות. הגה: אבל לא יכנס לבית כלל בשעה שעומדים במזמוטי חתן וכלה, וכן נוהגים באשכנז (טור) ובמדינות אלו".
וכתב הרמ"א בסעי' ב' "והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה. אבל בסעודת נישואין יש להחמיר, כן נראה לי".
פורים
כתב הטור או"ח סי' תרצ"ו "כתוב בשאלתות שאם מת לו מת בפורים אסור להספידו ולא לנהוג אבילות ואם מת קודם פורים ופגע בו פורים בתוך ז' בטל ממנו גזירת ז' ודוקא פורים אבל חנוכה ור"ח אין מבטלין האבלות אלא שאין מספידין בהן והר"ם מרוטנבורק כתב שאין מבטלין האבילות ומ"מ אין אבילות נוהג בהם לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצנעה ולאחר שיתפלל בבית האבל בליל פורים ילך לב"ה לשמוע מקרא מגילה וחייב לשלוח מנות ואף על פי שאינו מתאבל בהן עולין לו ומשלים אבילות אח"כ וי"א שלא ילך האבל לב"ה אלא יקרא המגילה בביתו וכן חתן לא ילך לב"ה אלא יקרא המגילה בבית וא"א ז"ל כתב כדברי הר"ם מרוטנבורק":, דעה נוספת היא דעת הרמב"ם בפרק י"א מהלכות אבלות (ה"ג): הסובר שכל דברי אבלות נוהגים בחנוכה ובפורים".
כלומר שיש לנו שלוש שיטות דעה אחת שדינו כיום טוב, לבטל שבעה ושלושים דעה שניה שדינו כשבת שנוהג בו אבלות בצינעה, דעה שלישית שנוהג בו אבלות כיום חול.
מרן פסק בשו"ע או"ח סי' תרצ"ו ס"ד "כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים". כלומר כדעת הרמב"ם.
אולם הרמ"א שם כבר העיר עליו שביו"ד סי' ת"א ס"ז מרן לא פסק כן, שכתב השו"ע יו"ד סי' ת"א סעי' ז' "מת לו מת קודם פורים, ופגע בו פורים, אינו מפסיק האבילות; ומ"מ אין אבלות נוהג בו, לא בי"ד ולא בט"ו, אלא דברים שבצינעא נוהג, וחייב לשלוח מנות. ואף על פי שאינו מתאבל בהם, עולים לו ממנין השבעה, כמו שבת", כלומר כדעה שניה כדעת המהר"ם מרוטנבורג.
כתב הפמ"ג בא"א ס"ק ז' "ומה שסותר המחבר מכאן ליו"ד [סימן] ת"א סעיף ז' תירץ הדרישה [שם אות ג] הביאו הש"ך שם אות ד' דמיירי באבילות יום ראשון דהוה דין תורה, ושם כתב המחבר דאם מת קודם פורים דהוה דרבנן, יע"ש. והיינו דהמחבר לשיטתיה ביו"ד [סימן] שצ"ט [סעיף יג] דיום ראשון דין תורה, אבל אנן [שם בהגה] פסקינן דיום ראשון גם כן דרבנן, ואם כן אף יום ראשון אין נוהג בפורים. עיין מה שאכתוב אי"ה באות ט'".
אולם הכה"ח הביא תירוץ אחר (סי' תרצ"ו ס"ק כ"ב): "מיהו ביורה דעה סימן ת"א סעיף ז' כתב בשלחן ערוך שם דאין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו אלא רק דברים שבצנעה נוהג, יעו"ש. וכן כתב הכסא אליהו אות ב' דהעיקר כמ"ש ביורה דעה סימן ת"א דדוקא דברים שבצנעה נוהג, יעו"ש. וכן כתב הברכי יוסף אות יו"ד דלענין הלכה נקטינן כמו שפסק מרן בבית יוסף יורה דעה ובשלחן ערוך שם שלא להתאבל, דהלכה כדברי המיקל באבל, וכן עלתה הסכמת הרב בית דוד סימן תצ"ז, וכן הורינו הלכה למעשה, עכ"ל. והביא דבריו השערי תשובה אות ו'. וכן כתב השלחן גבוה אות ט"ז. וכן הוא דעת מור"ם ז"ל בהגה. וכן פסק הלבוש, עולת שבת אות ג'. וכן הוא דעת האחרונים".
וכתב הארץ חיים שם: "והברכ"י או"ח סי' זה אות י' כתב דנקטינן כמ"ש מרן ז"ל ביו"ד וכן הורה הלכה למעשה, ע"ש, וכן הכרעת האר"י וכמ"ש מהר"י צמח בנגיד ומצוה דף ס"ז, וכן מנהגינו" וראה עוד בצרור החיים סי' רל"ז.
אם כן למעשה לדעת השו"ע והרמ"א אבלות בפהרסיא לא נוהגת בפורים רק אבלות בצינעא.
מיני שמחה
והנה כתב המג"א ס"ק ז' "וי"א שאין אבילת וכו'. ב"ח ורש"ל ופרישה העידו שהמנהג להתאבל וכ"כ מהרי"ל ועכשיו גרירי עלמא בתר דברי רמ"א, ונ"ל דיזהר בכולם חוץ מנעילת הסנדל וישיבה ע"ג קרקע מפני הבריות ומכ"ש שאסור לראות כל מיני שמחה".
והעיר בפמ"ג בא"א "ויש אומרים. עיין מ"א. ומה שכתב שיש ליזהר במיני שמחה, עיין אליה רבה [ס"ק] ה' דאין מוכרח, דימי שמחה הם".
למעשה כתב המשנ"ב י"ב "וי"א שאין וכו' וכן נוהגין – אף שהב"ח ועוד אחרונים כתבו שבמקומם היה המנהג להתאבל אבל כבר כתב בשע"ת בשם כמה אחרונים להקל ושכן פשט המנהג במדינות אלו ובפרט בענין חליצת מנעלים וישיבה ע"ג קרקע בודאי אין להחמיר ומ"מ יראה למעט במיני שמחה שעושין". וביאר בשער הציון ס"ק י"א "עיין במגן אברהם שכתב דאסור לראות כל מיני שמחה, אבל באליה רבה פקפק על דבריו, והעתיקו הדרך החיים להלכה". משמע שמצדד שאבל מותר במיני שמחה רק שראוי למעט בהם.
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ו "ומותר לאבל אחר ז' על שאר קרובים או לאחר ל' על אביו ואמו לנגן בפורים לשמח אחרים וכ"ש אם ילך לנגן לשמחת מצוה דיאה ויאה. זקן אהרן סי' רי"ד. עיקרי הד"ט סי' ל"ו או' כ"ב. פ"ת"
יציאה מהבית בפורים בתוך שבעה
כתב השו"ע סעי' ה' "אם חל פורים במוצאי שבת והאבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה, לא יצא משם עד שיתפלל תפלת ערבית וישמע קריאת מגילה, ולמחרת לא יצא מפתח ביתו".
וכתב המשנ"ב ס"ק טז "מפתח ביתו – ורק לשמוע מקרא מגילה אם אין לו מנין בביתו וכנ"ל. והנה המחבר שהעתיק דברי הרוקח אזיל לשיטתו בס"ד דאבילות נוהג בפורים אבל כבר כתב הרמ"א לעיל דאנן נוהגין כהפוסקים דאין אבילות נוהג בפורים. ולפ"ז אפילו אם יש לו מנין בביתו הולך לבהכ"נ לשמוע מקרא מגילה בצבור [ולצאת מפתח ביתו לעניני רשות משמע מפמ"ג שיש להחמיר] וכ"ז ביום דימי משתה ושמחה כתיב אבל בלילה אם יש לו מנין יתפלל ויקרא המגילה בביתו ואם אין לו מנין יתפלל בביתו וילך לשמוע מקרא מגילה בבהכ"נ ולבד הקריאה לא יצא מפתח ביתו. ועיין בדה"ח דביום ט"ו לא ילך מביתו לביהכ"נ אפי' להתפלל שחרית ומ"מ לענין חליצת מנעלים וישיבה ע"ג קרקע משמע מן הפוסקים דאפילו ביום ט"ו א"צ. כתב הלבוש א"א צידוק הדין ולא קדיש אלא לחכם בפניו אחר שדורשין עליו ואף על פי שא"א צ"ה אומרים קדיש".
אם רגיל ללכת לסעודת הקהילה
כתב בפרי האדמה הלכות שופר סוכה ולולב פרק ח הי"ג "הנה לענין ישיבת ההיכל בכל לילה כנהוג פעיה"ק ירושלים ת"ו ומרקדים ומספקים וכו' למי שהוא תוך י"ב לאביו או לאמו בדידי הוה עובדא והכריחוני רבני עיה"ק כמהרא"ן ז"ל וחבריו י"ץ ועיין תשובת הרשד"ם יו"ד סי' ר"ב בפרט הרגל (שכתב להקל א. דסמכינן על סברת הרא"ש שאינו אסור מתורת אבלות ואף לרמב"ן כתב שלאחר ל' קיל טפי] ועיין תשובת מהרי"ל סי' כ"ב ופרישה וב"ח יו"ד סי' שצ"א ושיירי [כנה"ג] יו"ד שם (לענין שאסל אינו עולה כחזן בחגים) ומהר"ם מינץ [סי'] מ"ג ועיין או"ח סי' תר"ס ס"ב מ"ש מור"ם בהגהה ובמגינים על זה והשיירי [כנה"ג] או"ח כתב דלא נהגינן הכי ולענ"ד מאחר כי מקומי הוא שם ולהשמט משם או היותי שם ושלא לקום הוא זר ופרהסיא גמורה וקיימתי דבריהם אני ואחי ה"י", וא"כ היכא שאינו חייב להיות שם עדיף טפי שלא יהיה שם, אמנם אם ישימו לב לעדרו וכדו' יכול להיות שם ויש לצרף את סברת הרא"ש, כמבואר במהרשד"ם אמנם אם שומע ממילא אינו צריך לסתום אוזניו.
ראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"ז), וז"ל: "בשבת אין אבלות ובפרט אין אבלות בפרהסיא (מבואר בגמרא מו"ק כ"ד ע"א), ובירושלמי (ברכות פרק ב' הלכה ז', מו"ק פרק ג' הלכה ה') אמרו: 'להודיעכם שאין אבל בשבת', והמקור: 'ברכת ה' היא תעשיר' – זו ברכת שבת, 'ולא יוסיף עצב עמה' – מכאן שאין אבלות בשבת'. ומרן הברכ"י (יו"ד סי' שצ"ג ס"ק ב') כתב על רבנו האר"י ז"ל שלא שינה את מקומו בשבת בבית הכנסת (וראה בענין זה בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' ת"ר). ועל-כן, מי שנמצא בשנת אבל על אביו או אמו ויש בבית הכנסת קידוש (בשבת) של ברית מילה, בר מצוה, חתונה וכיוצא באלו – אין שום מניעה שישאר".
וכן כתב מרן הרב (צרור החיים קצ"א) לגבי פורים והשיב, שמותר לאבל להשתתף "בסעודת פורים עם חבריו" כמו שרגיל בכל שנה, שאם לא ילך יהיה בכלל אבלות בפרהסיא
וכן דעת הגריש"א (תורת המועדים סק"ח ה') שמותר לאבל לאחר שבעה, לשמוע כלי זמר בסעודת פורים משום שמחת פורים.
וכן מתבאר בפני ברוך פ"כ סעי' כ"ט בשם בעל מנחת יצחק שהתיר בזה אף בחנוכה, וא"כ כ"ש בפורים, וכן עולה עפ"י דברי הגשה"ח פכ"א ז' – ט'. וראה עוד בנימוקי או"ח סי' זה סק"ג.
העולה
אבל בתוך י"ב חודש – יכול להשתתף בסעודת פורים של הקהילה כיון שהקהילה מארגנת בכל שנה סעודת פורים ואם לא יבוא לשם יראה כאבלות בפהרסיא יכול להשתתף שם ואפילו יש שם שירים.