כתב הטור (יור"ד סימן ר"מ בסופו) "חייב אדם לכבד את חמיו כמו שמצאנו שאמר דוד המלך על שאול (שמואל א' כד יב)  ואבי ראה גם ראה". מוכח שצריך לכבד חמיו כאביו, וכתב בספר צידה לדרך (כלל ד' פרק טו והובא בב"ח שם) שה"ה שיש לכבד את חמותו. וכן פסק השו"ע (שם סעיף כ"ד).  וכתב (שם) הב"ח שאינו חייב לכבדו רק כשאר זקנים חשובים בקימה והידור ולא כאביו ממש, (משום שרבנן דורשים שאבי הולך על אבנר ולא על שאול) וכן כתב הש"ך (שם). וכתב החיי אדם (כלל ס"ז סעיף י"ז) ועוד, שחיוב לכבד חמיו הוא מדרבנן. כבוד לאחר פטירת חמיו כתב בספר פסקים ותשובות (שם אות ס') שחייב קצת בכבדו גם לאחר מותו כמו שמצאנו בטוש"ע בהלכות אבילות (יור"ד סימן שעד ס"ו) שנוהג עליו קצת דיני אבילות. וכתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער הכולל פט"ו) "חותנו של אדם יש לו ג"כ עלייה בעולם העליון בשביל לימוד תורתו של חתנו". וכשמת חמיו ללא בנים כתב בשו"ת זרע אמת (ח"ב ס' קמח) שחתניו יאמרו קדיש לנשמתו, וכתב (סימן שע"ו) שאם יש לו אח הוא קודם לחתן, והביא בספר דברי סוברים מחלוקת האם בן הבן קודם לחתן, והמנהג שבן הבן קודם לחתן, אמנם השדי חמד (מערכת אבילות כלל קנט) הביא כמה פוסקים שחולקים וסוברים שרק יוצאי ירכיו אומרים אחריו קדיש.  קדיש במי שיש לו הורים כשאביו או אימו חיים, מבואר ברמ"'א (אור"ח סימן קלב סעיף ב) בשם האגור והתשב"ץ ועוד, שקדיש שאחר עלינו לשבח אם אין יתום יכול לאמרו מי שיש לו אב ואם חיים אם אינם מקפידים, וביאר המשנ"ב (שם ס"ק י') בשם הלבוש שהיות ואמרו פסוקים בעלינו לשבח יש לומר קדיש ונהגו להניחו ליתום וכשאין יתום יכול כל אחד לאמרו כשמשער שהוריו לא יקפידו משום שקדיש זה נהגו לייחדו ליתומים. ובטעם ההקפדה כתב בספר בית לחם יהודה ובמטה אפרים (שער ד' סעיף ג') ועוד (הובא בספר דברי סופרים פרק נה אות רט) שיקפידו משום 'אל תפתח פה לשטן' ויאמרו אתה מקוה למיתתינו וכתבו בספרי הרפואה שהקפדה מביא לידי חלאים והוא גורם לאיזה חולי ע"י, וגם איכא זילותא משום שהרואה שאומר קדיש אינו יודע שהוריו אינם מקפידים שיאמר קדיש.   וכשהוריו לא מקפידים מבואר ברמ"א שמותר אמנם כתבו בשו"ת פרי השדה (ח"ד ס' צ"ב) ובשו"ת צור יעקב (ח"ב ס' ד') שהיות ובזמנינו אין המנהג לומר קדיש כשהוריו חיים אין לומר קדיש משום שיש לחוש לתמיהת האנשים וח"ו איתרע מזליה של אביו. אמנם כתב המשנ"ב (שם) שלהתפלל לפני העמוד וכדו' שאינו מיוחד ליתומים יהיה מותר שבזה לא יקפידו עליו. ובשו"ת אבן שהם (סימן כ מובא בפתחי תשובה יור"ד ס' שעו ס"ק ד') כתב שקדיש דרבנן יכול לומר גם כשהוריו חיים וכן כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ד ס' כב) וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ז ס' י"ז) שקדיש דרבנן שבסיום התפילה אם אין יתום יכול גם אחר לאמרו וכן כתב הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה תפילה פי"א ס' ט"ו) שרק קדיש שלאחר עלינו לשבח שנהגו לתתו ליתום לא יאמרו מי שיש לו אב ואם אבל קדיש דרבנן שלאחר לימוד יכול כל אחד לאמרו גם מי שאינו יתום. אמנם בספר דברי סופרים (פרק נה אות ריב) כתב שהיות ונהגו שאת הקדיש דרבנן שלאחר התפילה אומרים אותו יתומים אין לאמרו שגם בזה שייך קפידה ורק קדיש שאחר הלימוד יכול לומר.     ובספר פסקי תשובות (סימן קלב אות יז) כתב שאם אחד מהוריו מתו יכול לומר קדיש על  שאר קרוביו ובתנאי שיבקש את רשותו של ההורה הקיים)  וכעין המבואר בשו"ע יור"ד ס' שעו סעיף ד' שאין האב יכול למחות בבנו לומר קדיש על אימו). מסקנת הדברים חתן שהוריו חיים אין לו לומר קדיש על חמיו שנפטר ללא בנים משום קפידת ההורים, אבל קדיש דרבנן וכן להתפלל לפני העמוד יכול, שבזה לא שייך קפידה בגלל שלא רק יתומים אומרים את אלו.