טבילה לנשים באגם ויריקה

שאלה:

האם מותר לטבול האגם "ויארקה" מדובר באגם שהמקור שלו זה ממי גשמים וממים שמופשרים משלג מהרים מסביב. יש לו כמה יציאות וזרימות מאד מאד קטנות. הטבילה לא נעשית בזרימות? (מצרף לכם תיאור של האגם יאריקה (בספרדית: Lago Villarrica) הוא אגם במחוז אראוקניה בדרום צ'ילה, דרומית-מזרחית לטמוקו וצפונית-מזרחית לוולדיביה. האגם שואב את שמו מהר הגעש ויאריקה השוכן דרומית-מזרחית לאגם. בשפת המפוצ'ה שמו מיולפקן (Mallolafquén).

 

האגם שוכן ממערב לרכס הרי האנדים, באזור רווי אגמים. מצפון לו אגם קוליקו, מצפון-מזרח קבורגואה ומדרום קלפקן. האגם הוא אתר תיירות פופולרי, ומתקיימות בו פעילויות של ספורט ימי כגון סקי מים, שיט, קיאקים ודייג. לחופיו שתי עיירות המבוססות על ענף התיירות, ויאריקה מדרום-מערב ופוקון מדרום-מזרח)

 

תשובה

אגם ויריקה אינו אכזב, כך שלדעת ר"ת ניתן לטבול בו, ואף לפי מה דקיי"ל להחמיר כדעת הרמב"ם והרא"ש כיון שאין הזרימה ניכרת באגם זה, שרי כמבואר בדברי הר"ן.

ובזמן שירדו הרבה גשמים או שהפשירו הרבה שלגים וניכר הדבר באגם עצמו, לדעת הר"ן לכאורה יהיה מותר לטבול, ולדעת החת"ס יש להחמיר היכא שיכולות ליסוע לטבול במקום אחר, כמבואר בדבריו אמנם אם ניכר הדבר רק בקצות האגם או בנהרות שיוצא ממנו שרי לכו"ע.

ולגבי טבילה בטיט הארכנו במקום אחר

מקור:

כתב הטור יורה דעה הלכות מקואות סימן רא "וטבילה בנהרות בהא איכא פלוגתא דרבוותא ר"ת התיר לטבול בנהרות כל השנה ור"י היה אוסר לטבול בהן כל החורף עד אחר זמן הפשרת שלגים וכן כתב הר"ם מרוטנבורק שאין לטבול בהן בשעת הגשמים ולא בשעה שהם גדולות מהפשרות שלגים וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל".

וביאר הב"י "וטבילה בנהרות בהא איכא פלוגתא דרבוותא וכו'. בפרק בתרא דבכורות (נה:) תניא למה נקרא שמו פרת שמימיו פרים ורבים מסייע ליה לשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך, ופליגא דרב דאמר מיטרא במערבא סהדא רבה פרת, אבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי. מקואות ביומי ניסן סבר לה כרב דאמר מיטרא במערבא סהדא רבה פרת, ופליגא דידיה אדידיה (ופרש"י) כלומר דשמואל אדשמואל. דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי, ואיתא להני מימרי בפרק במה אשה (שבת סה:) ובפרק אין בין המודר (נדרים מ.).

והכי פירושא אבוה דשמואל הוה עביד לבנתיה מקואות ביומי ניסן ולא היה מניחן לטבול בנהר משום דחייש שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין ונמצא שאין מטהרין אלא באשבורן וכדתניא בברייתא דתורת כהנים שהבאתי בסימן זה (צה: ד"ה ומ"ש ואף) מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן כלומר שאין מי גשמים מטהרים אלא דוקא דקוו וקיימי, הילכך כל היכא דאיכא למיחש שמא רבו הנוטפים שהן מי גשמים או הפשרת שלגים על הזוחלים שהן המים הנמשכין ובאים מנביעותו ומקורו של מעין אסור,

וקסבר כרב דאמר מיטרא במערבא וכו' כלומר דסבירא ליה לרב שהנהר ממי גשמים הוא מתרבה ולא מכיפיה, והא דקאמר דהוה עביד להו מקואות ביומי ניסן לאו דוקא דבכל השנה היו טובלות במקוואות בר מיומי תשרי, וכאידך דשמואל דאמר אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד, ולא נקט יומי ניסן אלא לאפוקי יומי תשרי. ושמואל דאמר מכיפיה מיבריך סבר שאף על פי שאנו רואין שכשהגשמים יורדים הנהרות מתברכין עיקר ריבויין ממקורן הוא, כדאמרינן בפרק סדר תעניות (תענית כה:) אין לך טפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים, ונמצא שלעולם זוחלים רבים על הנוטפים דהא לטפח של גשמים איכא טפחיים דמעין, הילכך לשמואל על פי מימרא זו מותר לטבול בנהרות לעולם, אפילו כשנראה לעין שנתרבו הרבה מחמת המטר:

*דעת ר"ת וסייעתו כשמואל*

וכתבו התוספות (בכורות שם ד"ה אין, שבת שם ד"ה דאמר) שרבינו תם פסק כההיא דשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך אף על גב דרב פליג עליה והלכה כרב באיסורי (בכורות מט:), ועוד דאבוה דשמואל סבירא ליה כרב, ואידך דשמואל נמי פליגא עליה אפילו הכי נקטינן כמימרא דמכיפיה מיבריך, כיון דברייתא מסייעא ליה ונמצא לפי דעתו שלעולם טובלים בנהרות, אפילו כשמתרבין הרבה מחמת גשמים, לפי שאין טפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים, כן כתב הר"ן בפרק במה אשה (כט: ד"ה ולענין) ובפרק אין בין המודר (מ: ד"ה ולענין), וגם התוספות כתבו בפרק במה אשה (שם) על פסק זה דרבינו תם ועל זה אנו סומכין לטבול בנהרות אפילו אם גדלו מאד. וכן נראה מדברי הרא"ש בפרק אין בין המודר (בפירושו מ.) וכן נראה מדברי מהרי"ק בשורש קט"ו. וכן כתב הרא"ש בפירוש בתשובות (כלל ל"א) סימן י"א דלמאי דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך מותר לטבול בנהרות, אף על פי שיש בנהר עשר ידות מים ממה שהיה בתחלה, ולא חיישינן שמא רבו הנוטפים על הזוחלין, לפי שרוב תגבורת המים הוא ממקום נביעתו, *שכשיורדין גשמים ואויר העולם מתלחלח ונעשה רטוב גם מקור הנהר ותוצאות מימיו מקבלים שפע מלחלוחית האויר, ומוציאין מים בשפע והנהר מתגבר והולך ורבה מעצמו* , ופשט דברי המרדכי בפרק במה אשה (סי' שנז) הכי משתמעי.

*דעת רבינו ירוחם דהיינו דווקא לא בשעה שניכר הריבוי*

ודלא כדכתב רבינו ירוחם (נכ"ו ח"ה רכו ע"ג) דאפילו לרבינו תם אותם נהרות שגדלים לפעמים הרבה ממי גשמים צריך להמתין שנים או שלשה ימים שיחזור הנהר לדרכו מאחר שאנו רואים שלפי שעה נתגדל ונתרבה הנהר כל כך מירידת גשמים עכ"ל.

*דעת הר"ן והמרדכי תלוי אם הנהר אכזב*

ומכל מקום כתב הר"ן בפרק במה אשה (שם) ובפרק אין בין המודר (שם) נראה לי שאף רבינו תם לא אמרה אלא בנהרות שאין מכזבין אבל במכזבין ליכא למימר בהו דמיברכי מכיפייהו, וכן כתב המרדכי בפ"ב דשבועות (סי' תשמה ג.) בשם רא"ם (יראים סי' כו ל.). ואיזה נהרות הם מכזבים יתבאר בסמוך:

*דעת המהר"ם מרוטנברג דהלכה כרב מחמת גזירה, וכשר רק באשבורן, ולרמב"ם יש לעשות מחיצה*

אבל רבינו מאיר (תשב"ץ קטן סי' תפא) כתב הרא"ש בסוף נדה (הל' מקואות סי' י) שהיה אוסר לטבול בנהרות כל השנה לבר מיומי תשרי, דלא קיימא לן כשמואל, בהא דאמר נהרא מכיפיה מיבריך, כיון דפליגא דידיה אדידיה שמואל, הלכה למעשה אתא לאשמועינן בההיא דאמר אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי דנהי דנהרא מכיפיה מיבריך לא עבדינן בה עובדא, גזירה משום חרדלית של גשמים דאי שרינן לטבול בנהרות יאמרו העולם נוטפין מטהרין בזוחלין, דסברי דרובן נוטפין, ולא ידעי דנהרא מכיפיה מיבריך, ואתו למישרי למיטבל בחרדלית של גשמים דהיינו זרם מי גשמים הזוחלים מדליו של הר והנהו לא מטהרי בזוחלין דכולהו נוטפים נינהו… וכתב עוד הרא"ש שכן כתב הרמב"ן (הל' נדרים יג:) בשם ר"ח ז"ל (גליון שבת סה:) וכן נראה שהוא דעת הרי"ף (שבת כט:) שלא הביא אלא מאי דהוה עביד אבוה דשמואל בלבד, וכן דעת הרמב"ם שכתב בפרק ט' מהלכות מקואות (הי"ג) אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינם מטהרין בזוחלין אלא באשבורן, לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהם עכ"ל, ומתוך דבריו למדנו פירוש מחודש במאי דעביד אבוה דשמואל לבנתיה מפצי ביומי תשרי מצורף לפירוש שפירשו המפרשים דמשום צניעות הוה עביד להו שנראה מדבריו בפרק א' מהלכות מקואות (הי"א) שגם הוא ז"ל היה מפרש כן:

אלול ותשרי וחשוון

ומ"ש רבינו שר"י היה אוסר לטבול בהן כל החורף עד אחר זמן הפשרת שלגים. הוא מה שאמר שמואל אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי, לומר דכשכלה זמן החום הגדול שכבר נפשרו כל שלגים שבעולם, וגם אין גשמים יורדים כל אותו זמן עד שיתחילו ימות הגשמים, ולפי זה אפשר דבחודש אלול טובלין שכבר כלו ימי החום הגדול של תמוז ואב ומה שלא נפשר על ידי חום החדשים ההם לא יפשור על ידי חום חודש אלול, ודיקא נמי דנקט יומי תשרי לרבות חודש אלול הסמוך וטפל לחודש תשרי, דאם לא כן לא הוה ליה למינקט אלא חודש תשרי, ומיהו מדאמור רבנן (יומא כט.) דשילהי קייטא קשה מקייטא איכא למימר דחום של אלול תקיף טובא וחיישינן ביה להפשרת שלגים ואפשר דאלול בקצת שנים חמים ובקצת שנים קריר והכל לפי מה שהיא שנה דאי חמים אסור לטבול בו ואי קריר מותר, אבל תשרי לעולם לית ביה חומא להפשיר שלגים ולהכי נקט יומי תשרי לכלול אלול עם תשרי בשנין דהוא קריר ולא כתב בהדיא אלול משום דקצת שנין חמים ואז אין טובלין ואפשר שזו היתה כוונת רבינו שסתם וכתב עד אחר זמן הפשרת שלגים ולא כתב יומי תשרי כלישנא דשמואל, ואף על גב דאיכא למידחי ולמימר דליכא למיסמך אקרירותא דאלול אף על גב דקריר לן הכא לעילא מהאי דוכתא במקום דאיכא שלגים חמים ועל ידי החום נפשרים השלגים אפשר דלא חשו רבנן בהכי, ואפשר דמרחשון אתא לרבויי במאי דאמר יומי תשרי ולומר דאי חזינן שלא ירדו גשמים עדיין טובלין בו כמו בחודש תשרי אלא דבהא נמי איכא לספוקי דילמא אף על גב דלא נחית מיטרא הכא לעיל מהכא נחית".

ריבוי גשמים בתשרי

וגם על מ"ש בשם הר"ם מרוטנבורק שאין לטבול בהן בשעת הגשמים וכו' איכא למידק ששינה לשונו שהרי כבר כתבתי לשונו של רבינו מאיר שהביא הרא"ש בפסקיו ואין כתוב בו אלא שהיה אוסר לטבול בנהרות כל השנה לבר מיומי תשרי, ולכן נראה שכתב רבינו כלשון הזה שהוא כדי ללמדנו דיומי תשרי דנקט שמואל לאו דוקא דהוא הדין בכל השנה כל שאנו רואים שלא נתרבה הנהר יותר משיעורו הנהוג ביומי תשרי טובלין בו וכן אם בשנה אחת נתרבה הנהר ביומי תשרי יותר משיעורו הרגיל באותו זמן תלינן הריבוי בגשמים או בחום רב שהיה בו שלא כמנהג ועל ידו הופשרו השלגים, ולא נקט שמואל יומי תשרי אלא משום דברוב השנים אין בו ריבוי גשמים ולא הפשרת שלגים, ולפיכך מן הסתם טובלין בו דמסתמא אין בו ריבוי יותר על מקורו אבל כל שאנו רואים שנתרבה ביומי תשרי יותר מבשאר שנים באותו זמן אין טובלין בו, וכן אם בכל השנה אנו רואים שלא נתרבה יותר משיעורו הנהוג ביומי תשרי טובלין בו כל השנה וזהו שלא הזכיר רבינו יומי תשרי כלל ולא תלה הדבר אלא בשעת גשמים דמסתמא אז הם מתרבים וכן בשעה שהן גדולות מהפשרת שלגים ומהטעם הזה בעצמו לא נקט בדברי ר"י יומי תשרי כלשון הגמרא וזהו דעת הר"ן ואכתוב לשונו בסמוך בס"ד:

ומ"ש וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל. אף על פי שהרא"ש לא הכריע בפירוש בפסקיו כמאן סבירא ליה מכל מקום מתוך דבריו ניכר דכה"ר מאיר סבירא ליה, וכן כתב בתשובות (כלל לא סי' י) בפירוש דאף על גב דרבינו תם התיר לטבול בנהרות בכל עת ובכל זמן אף על פי שרבו הנוטפים על הזוחלים, וכדבריו כתבו רבינו שמשון (פ"ה מ"ה) ובעל התרומה (סי' פו) ובעל ספר מצות (סמ"ג עשין רמח רמא ע"ג), אבל רבים חולקים עליו ר"ח והרמב"ם והרמב"ן וכן היה רבינו מאיר אוסר על כן אין להקל בדבר ויש למנוע לנשים שלא יטבלו [בנהרות] אלא בזמן שהנהרות קטנים, ולא רבו כלל ממי הגשמים עד כאן, וגם הריב"ש בתשובה סימן קכ"ה (בסופה) כתב שראוי להחמיר וגם מהרי"ק כתב בשורש קט"ו (בסופו) דיש מקומות שנהגו לטבול בנהרות אף בימות הגשמים, משום דסמ"ג וגם סמ"ק (סו"ס רצג) דבתראה הוא פסקו כרבינו תם, וכתב דאדרבה הוה לן למיזל בתר רבינו מאיר והרא"ש דהוו בתראי טובא ואסרו, וכל שכן באיסור נדה שהיא בכרת, וכתב שבמקום שהיה דר אביו ז"ל היה מנהגן לטבול בנהרות תמיד וקרא עליהן תגר עד שבטלו מנהגם, מכל מקום הוא ז"ל כתב אם נתפשט המנהג ביניכם להתיר לא באתי למשכן נפשי על המנהגות דהא נהרא נהרא ופשטיה ע"כ.

ובתרומת הדשן (סי' רנד) חתר לקיים מנהג המתירים ולא יכול, וסוף דבריו שלא מיחו הקדמונים בדבר משום דחשו לכמה עיירות שנתפזרו שם היהודים לאחת לשנים ולשלשה ואין סיפוק בידם לחפור להם מקואות, ואי הוו אסרי להו לטבול בנהרות אתו לזלזולי בטבילה לגמרי: כ

*אם לא מתמעט פחות*

וכתב הר"ן (נדרים מ.) על הא דאמר שמואל אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד אין המים מטהרים בזוחלין. דאיכא למיחש לריבוי הנוטפים: אלא פרת ביומי תשרי בלבד. לפי שאינו עת גשמים ולא זמן הפשרת שלגים ולאו למיסר כל נהרות אתא ולאו למיסר נמי פרת בכל השנה אלא ביומי תשרי אתא דכיון דכולה חששא משום שמא ירבו נוטפים על הזוחלין הוא כל שאנו בקיאים בפרת ביומי תשרי כמה עלייתו *וכן בשאר נהרות ויודעין אנו בהם שלעולם אינו מתמעט משיעור כך ואפילו בשעת יובש גדול כל שאין אנו רואין כי אם אותו השיעור למה נחוש* אלא שמואל תרתי קא משמע לן חדא דנהרות שהן מכזבין מימיהן אין טובלין בהם לעולם דכיון שפעמים מכזבין לעולם חוששין בהם לגשמים או להפשרת שלגים וכדתנן במסכת פרה (פ"ח מ"ט) המים המכזבים פסולין אלו הן המים המכזבים [המכזבים] אחת בשבוע והמכזבים בפלמסיות ובשנת בצורת כשרים והכי פירושו דכל שמכזבים בלא טענה אף על פי שאין מכזבין אלא לעתים רחוקות פעם אחת בשבוע פסולים דחיישינן שמא גשמים הם ואין מטהרין בזוחלין, אבל מכזבין מחמת טענה כמו בפלמסיות ובשנת בצורת כשרים, ומשום הכי קאמר שמואל שאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת וכיוצא בו שאינו מכזב לעולם, ולמעוטי מים המכזבין הוא דקאמר פרת ופרת וכיוצא בו קאמר וקאמר נמי דפרת וכיוצא בו שאינו מכזב אינו מותר לטבול בו מן הסתם בכל השנה כולה, מי שאינו בקי בו אלא ביומי תשרי בלבד לפי שאז אינו עת גשמים ולא עת הפשרת שלגים ולפיכך אפילו מי שאינו בקי אין לו לחוש שמא ירבו עליו נוטפים, אבל אין הכי נמי דמי שבקי בפרת וכיוצא בו כל שהוא רואה שלא נתרבה על מה שהוא זוחל בתשרי בכדי שיהא ראוי לחוש לריבוי הנוטפים טובל בו בכל השנה, וכן נמי אם רואה בתשרי שנתרבה כל כך עד שאפשר לו לחוש שמא רבו הנוטפים אפילו בתשרי אינו טובל בו אלא שמואל סתמא קאמר דמי שאינו מכיר אפילו בנהרות שאינם מכזבים יש לו לחוש בכל השנה ברבייתן וביומי תשרי אין לו לחוש כן נראה לי ויש מי שכתב בהיפך ולא נראו לי דבריו עכ"ל. וכבר כתבתי שכן נראה מדברי רבינו שהוא סובר כהר"ן וכן יש לדקדק מדברי הרא"ש בתשובה שכתבתי בסמוך:

*דעת השו"ע*

כתב השו"ע ביו"ד סי' ר"א סעי' ב' "מי מעיין מטהרין אף בזוחלין (פירוש זוחלין נמשכים והולכים ואינן מכונסים); מי גשמים אין מטהרין אלא באשבורן (פירוש מקום עמוק שמתכנסים בו המים ונקרא אשבורן) (אבל על ידי זחילה פסולין מן התורה) (ב"י בשם (מהרי"ק שורש קט"ו) אם הם לחוד בלא מעיין) היו הזוחלין מן המעיין מתערבים עם הנוטפים שהם מי גשמים, הרי הכל כמעיין לכל דבר; ואם רבו הנוטפים על הזוחלין, וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר, אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן. לפיכך צריך להקיף מפץ (פי' כעין מחצלת) וכיוצא בו באותו הנהר המעורב, עד שיקוו המים ויטבול בהם", כלומר שפסק כשיטת הרי"ף והרמב"ם ורא"ש והוסיף שיש לעשות מחיצה משום צניעות, והיינו כדברי הר"ן היכא שניכר שהתרבו המי גשמים יתר מכל השנה.

כתב הש"ך בס"ק י"ב "עד שיקוו המים כו'. ומשמע דכ"ש אם היה כאן גומא ונתמלאה מגשמים אף על פי שנזחלו לתוכה מבין ההרים, כיון שעכשיו הם באשבורן מכונסים ועומדים בגומא מותר לטבול בתוכה, והרי הוא כמקוה וכן משמע בטור ופוסקים בכמה דוכתי", כלומר שאם הם עתה עומדים כשר, וראה עוד בסעי' ל"ו.

וכתב הרמ"א "וכן נכון להורות ולהחמיר (מהרי"ק ות"ה שם ושאר אחרוני' כתבו ויש להחמיר כשטת הר"ם ורא"ש וסייעתם); אבל יש מתירים לטבול בנהרות כל השנה, אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים ורבו הנוטפים על הזוחלין, משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו (טור בשם ר"ת וב"י בשם רש"י וסה"ת וסמ"ג); וכן נהגו ברוב המקומות במקום שאין מקוה, ואין למחות ביד הנוהגין להקל כי יש להם על מי שיסמוכו (מהרי"ק ובת"ה שם ומהרי"ו סימן ע' וב"ז סימן קנ"ד). מיהו יש ליזהר מלטבול בנהר המתהוה לגמרי ע"י גשמים, וכשאין גשמים פוסק לגמרי, אף על פי ששאר נהרות שופכים לתוכו בשעת הגשמים ומתהוה על ידן, מ"מ הואיל ופוסק לגמרי בשעה שאין גשם, אסור לטבול בו דרך זחילתו עד שיקוו המים שבתוכו (שם במהרי"ק); אבל בנהר שאינו פוסק, אף על פי שבשעת הגשמים מתרחב ומתפשט על כל גדותיו, מותר לטבול בו בכל מקום (ב"י לדעת המרדכי והאשירי והתוספות), לפי סברת המקילין ולפי מה שנהגו", כלומר שלכתחילה יש להחמיר כשיטת הרמב"ם והרי"ף והרא"ש אמנם במקום הדחק יש להקל כשיטת ר"ת, וכהסבר הר"ן והמרדכי דדוקא בנהר או מקום שאינו אכזב שרי לטבול ומותר לטבול גם בזמן שיש ריבוי גשמים.

וכן כתב הט"ז בס"ק ד', דיש להחמיר לכתחילה וכן משמע מביאור הגר"א. וכתב הש"ך בס"ק ט"ו "במקום שאין מקוה. אבל במקום שיש מקוה אין לטבול בנהרות אלא בזמן שהנהר קטן מאד שאז מותר וכן כתוב בעט"ז וכן כתבו הר"ן ושאר פוסקים".

וכתב בשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רב "נועם מכתבו הגיעני על נכון ובו חזיתי דשפיר חזי מעלתו אודת טבילת הני נשי בימי נהר שבגליל שלו הנקראת רעבי"ץ אשר מעלתו בעצמו אורח ברגליו בא ועבר את הנהר ביבשה בקיץ העבר כי הכזיב מימיו והעידו היהודים שלעתים כשאין הגשמים מרובים מכזב מימיו ושמקור מוצא הנהר מארץ שטייאיר מארק בין הרי שלג ועפ"יז חשש מעלתו שתהיה רביית כל הנהר ע"י גשמים ושלגים ואין אשה מטהרת בו בזוחלים והשתדל להמציא מקוה מים בעירו אך הנשים הרחוקים אם יבואו שמה א"א להם מבלי שיטבלו ביום וישובו לביתם משחשיכה וחשש מעלתו שאם יורה להם להמתין עד יום

אמנם מענין טבילתן בנהר רעב"ץ אם לאסור בהחלט או לא מעלתו בפנים ואם כי יפה כ' בשם הגאון דק"ק ל"ב כי רחוק הדבר מאוד לומר שהנהר מתהווה רק משלגים ומטרות עוז כי בלי ספק יש לה מקור נובע בשום מקום וא"כ כשרה לטבילה לר"ת וסמ"ג וסמ"ק והתרומות ואין למחות ביד המתטהרי' שם ורק מעלתו רמז שהיתה מכזבת בקיץ העבר והיות כי הדין הזה מפוקפק מאוד בעיני ע"כ ארשום קצת שיטת הפוסקים בזה.

ביאור הגמרא

…והאמנם י"ל ולומר דודאי הגשמים שאנו רואים יורדים משמים אל תוך הנהר וכן הזוחלים מיבשה לתוכו אי לאו דעינינו רואות ימים רבים אח"כ עדיין הנהר גדול מאוד על השיעור שהוא בימי תשרי היינו אומרים שאותן המים כבר חלפו ועברו בזחילתן כי כל הנחלים הולכים ולא נחי' שעה א' וכמעט קט חלפו ועברו ואינם ומה"ת למיחש להו ודי לנו להחמיר לטבול בתוכן ביום סגריר ולא יותר אך בראותינו הנהר גדול הרבה ממה שהוא ביומי תשרי מאין באו אותן המים אם לא מימי גשמים ואם כן אפילו אם לא יהיה הרבה מימי הנהר עצמם מכל מקום מין במינו לא בטיל כל זה אי לא מברך מכיפיה אבל להך דשמואל דמכיפי' מיברך א"כ כל הגידול שאנו רואים אחר עבור הגשמים אנו תולים מכיפי' ולא ממי גשמים ויפה אמרו דפליג אדידיה וא"ש נמי דרב פליג כמ"ש ר"ת בס' הישר במס' שבת דמה בשורה בישר שישמחו בני בבל על אחיהם שבמערבא כי המטיר ה' על הארץ מנ"ל הא דלמא מבריך דלמ"ד מכיפים מיברך אפי' בלא גשמים נמי מתגדל מעצמו ומימיו פרים ורבים מאליהם ואע"כ לית לי' לרב דמתבריך מכיפי' כלל אלא מחמת גשמים והשתא אפי' אי ע"י הגשמים ולחלוח האויר מתרבה נמי מעצמו מ"מ איכא סהדא רבא לפרת ואתיא אבוהו דשמואל כרב ולא כדשמואל דמכיפי' מיברך דא"כ לא היה צריך למקואות אפי' ביומי ניסן דגם בהפשרת שלגים לא היינו חוששים אלא לשעתם דכמעט קט חלפו ועברו והיינו תולים הריבוי בכיפין וא"כ א"ש שקלא וטריא כפשוטו ומי שימאן בזה יתרץ ק' דלעיל הא לשמואל מב"מ לא בטיל.

ונראה הא דמיאן הר"ן בזה היינו משום דלא ברירא לי' כולי האי שיהיה איסור דאוריי' בזוחלין ואי הוה רק מדרבנן א"כ תו לא אמרי' מב"מ לא בטיל דבדרבנן בטיל משו"ה הוצרך למה שכ' הוא ז"ל ואף על גב דבת"כ מפיק לי' מאך מעיין ובור מקוה מים למעוטי מקו' בזוחלין מ"מ אפשר דאסמכת' בעלמא הוא ועיקור דרשא למעוטי מקוה שאינו מטהר בכ"ש כמעיין והנה הרא"ם בס' יראים כ' הא דממעטינן מקוה מזוחלים ולא ממעטינן נמי מאשבורן היינו טעמא משום דסתם מעיין הוא בין בזוחלין ובין באשבורן א"כ מניחים הקרא על פשטי' משא"כ סתם מקוה הוא אשבורן ורק משום היקשא למעיין באת להתיר בזוחלין אתא אך למעוטי ולהניח קרא על פשטי' אלו דבריו ז"ל וא"כ י"ל מנ"ל לאפוקי מהיקשא כיון דאך לא מייתר ואיצטריך למעוטי מקוה מכ"ש ותו לשיטת ר"י וסייעתו דס"ל כולו שאוב לאו דאורייתא והקישא מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא הוא א"כ לדידי' ע"כ מייתרא היקשא לומר מה מעיין בין בזוחלים ובין באשבורן אף מקוה כן ואך למעוטי כ"ש ואם כן הוא דהכל אסמכתא מדרבנן לא שייך מב"מ לא בטיל והוצרך הר"ן לדחוק.

וכן משמע לי מדברי מהר"מ שבהרא"ש פ' התינוקות סי' יו"ד /י'/ שז"ל דכיון דפליגי דידיה אדידיה שמואל הלכה למעשה אתי לאשמעי' וכו' גזירה משום חרדלית של גשמים דאי שרינן לטבול בנהרא יאמרו העולם דנוטפים מטהרים בזוחלים דסברי דרובן נוטפים ולא ידעי דנהרא מכיפיה מבריך וכו' וא"ת אמאי לא קאמר הש"ס הכי וי"ל דלא אצטריך כיון דרב ואבוה דשמואל ס"ל כוותי' פשיטא דעבדי' כוותי' לחומרא במלתא דכל הני אמוראי קיימי כוותי' עכ"ל ויל"ד טובא חדא איך קיימי' כוותי' הא איהו סבר מכיפיה מברך ורק מדרבנן משום גזרה דחרדלית אסרי רק ביומי תשרי ולדדהו ה"ל חששא דאוריי' ועוד אי ס"ל דהלכה כהנהו אמוראי נגד שמואל דמכיפיה מיברך כדעת הרי"ף מי הכניסו לזה התגר להשוות דברי שמואל דש"ס אמר להדיח דפליגי ואי בא לחוש לדברי ר"ת שאומר הלכה כשמואל דמכיפיה מיברך מכל הני טעמים שכ' ר"ת ובא הוא ז"ל לומר דעכ"פ מדרבנן אסור מאידך דשמואל דהלכה למעשה אתי לאשמעי' איך קאמר דהש"ס שתיק מזה משום דמסתמא הלכה כהני אמוראי וזה נגד האמת שהרי הלכה כשמואל לר"ת רק שאנו מתרצין מבחוץ דשמואל הל' למעשה אתי לאשמעי' תו קשיא לי מ"ש שהעולם יטעו רובא נוטפים נינהו הא לשמואל קיימי' דס"ל מב"מ לא בטיל מה הוצרך לומר שיסברו רובא נוטפים אפי' יסברו רק מיעוט נוטפים נמי לא ה"ל להיות בטל ומזה יבואו לומר אפי' כולו נוטפים מותר בזחילה ועוד מה הועיל מהר"ם ז"ל נהי שמואל הלכה למעשה אתי לאשמעי' נימא לטעמיה אזיל דס"ל מב"מ לא בטיל ואפילו במיעוט נוטפים אסור משו"ה גזרי' שהעולם לא ידעו שמכיפיה מיברך ויסברו שעכ"פ מיעוט נוטפים יש בו ואתי לאטהורי נמי בחרדלית אבל למאי דקיי"ל ברובא בטיל ליכא למיחש שאין אדם טועה לומר שרוב הנהר ממי גשמים וידעו ויבינו שהנוטפים בטלים ברובא ולא אתי לטהורי בחרדלית וצדקו דברי ר"ת ומה השיג מהר"ם ז"ל אע"כ ס"ל למהר"מ דכל הדין הזה מעיקרא אינו אלא אסמכתא מדרבנן בעלמא ואף על גב דאבוה דשמואל חשש שמא ירבו לק"מ דכמה ספיקא דרבנן חיישינן לי' עש"ך סי' ק"י וגם גזרו משום חרדלית בדרבנן דמצינו כן כמה פעמים והשתא לא שייך מב"מ לא בטיל ואש"נ כיון דהא הלכה למעשה דשמואל עם הנך רבנן דמחמרי כולהו מדרבנן בעלמא הוא ולא נפקא מיניה מידי לא חש הש"ס להאריך ולומר שמואל הלכה למעשה דבלאה"נ פשטי' דשמעתין הכין הוא דאמוראי אסרי מדרבנן וכן מצאתי לרשב"א בחי' שבת שהקשה לימא קמא קמא בטיל ותי' כיון שנפל בלי הפסק לא אמרי' קמא בטיל שוב הקשה מנטל סאה לימא קמא קמא בטיל ותי' התם מיירי במי פירות שהחמירו רוצה שפסולם מה"ת משמע זוחלים דרבנן הוא וכ"כ פ"י בחי' שבת דתו' שהקשו קמא בטיל ס"ל שהוא דרבנן.

והנה מהרי"ק ותה"ד כ' בפשיטות שאיסור זחילה הוא מה"ת והרב"י כ' דמהמרדכי דלעיל בסמוך משמע שהוא דרבנן והשיגו עליו ד"מ וב"ח דשם לא נזכר אלא טבילת נהר הוא משום גזירת חרדלית ולא תי' כלום והנה אי היה מייתי ראיה מדברי מהר"ם שבמרדכי כדמייתי ליה הרא"ש הנ"ל ממש היה ראי' נכונה כמו שהוכחתי לעיל אך הוא מייתי מדברי מרדכי שהביא הוא ז"ל שכ' דמדאוריי' עלתה לה טבילה רק מדרבנן משום גזירת חרדלי' ונהי שאין זה סותר למ"ש לעיל דאיכא למימר הה"נ דחרדלית גופא דרבנן הוא אלא דלא נחית לכך דלא בא אלא לומר שמהר"מ לא עשה ממזרים למפרע ועדיפא מיניה קאמר המרדכי דכל עצמו לא אסור אלא משום גזירת חרדלית אבל אינו מתנגד לדידן ומ"מ אין ראי' למ"ש ב"י.

היוצא מהנ"ל להר"ן והרא"ש ורשב"א ומרדכי בשם מהר"ם ליכא אלא אי' דרבנן אפי' כולי נוטפים שנזחלו ולמהרי"ק ותה"ד הוא מה"ת ומ"מ לפמ"ש לעיל אם הוא מה"ת צריכים לפרש הש"ס כמ"ש לעיל וא"כ ממילא מותר לטבול בנהר כל ימות השנה זולת בימי ניסן ממש.

וראיתי פלוגתא עוד בהא דאמר שמואל פרת ביומי תשרי דהראב"ד בספר בעלי הנפש ומייתי ליה נמי בתשובת המיוחסת סי' רל"א והובא ביתה יוסף בקיצור כ' דוקא פרת וכיוצא בה שהעידו עליו בספרי שמתמעטת כ"כ עד שניטלת במגרפה וכשהגיע לבבל היה מעוטה כ"כ שיבשה לגמרי רק נשאר בה גבים גבים וכשרבו מי גשמים שטפו על הגבים ונעשה נחל שוטף בהא הוא דפליגי אבל שארי נהרות דעלמא לית דין דטובלים בהם לעולם.

איברא הר"ן כ' בהיפך דפרת נקט לאפוקי נהרות המכזבים דאין טובלים בהם לעולם ומייתי לי' ממשנת פרה דמים המכזבים בלי טענה אפילו פ"א בשבוע פסולים למי חטאת ולהראב"ד דס"ל מי פרת מכזבת היא צריך לומר דל"ק ממס' פרה דהתם לענין מי חטאת מיירי דבעי' מים חיים והני מים לאו חיים הם אלא מתים שהרי מכזבים וכן מבואר להדיא בלשון הר"מ ור"ש בפי' המשנה אבל לעולם כל דהדר ואתו מיא אינן אלא מכיפי' אך כיון שאינן חיים לעולם ודרכו להתייבש בלי טענה אינם חיים ויותר נ"ל דאין כאן מחלוקות דגם הר"ן לא יכזב את המציאות עדותו של הספרי רק ס"ל דלא מיקרי מכזבי' אלא כל שהנהר יחרב ויבש לגמרי ולא ישאר ממנה מאומה בשו' מקום ויחרב מעינו וייבש מקורו וע"ז קאי הר"ן דהדעת נוטה דריבוי דהך ממי גשמים הוא אבל כל שהנהר נשאר במקום א' ומתברכת במ"א רחוק מנביעתו זה לא מקרי מכזב ובכל זאת נ"ל להרמב"ם והר"ש בפי' המשנה דפרה הנ"ל אין לה' ראי' גם לזה ועיי' לשון רמב"ן מייתי לי' רשב"א בחי' נדרים.

והרמב"ם מפרש פי' מפצי ביומי תשרי כדי להקוות המים שלא יהיה זוחלים וזה פי' מחודש הביאו ב"י ולא פי' מה דעתו בסוגי' הש"ס לפ"ז ומה בין ניסן לתשרי והנלע"ד ליישב עוד במה שראיתי דרש"י בבכורות שינה טעמו ולא פי' כלל מטעם זוחלין ואשבורן כדפי' בשבת אלא משום שאובים וכדעת רמב"ם דמייתי ב"י סי' ר"א דס"ל שאובים פסלי במעיין. ואומר דהנה הפרש גדול יש בין דברי ר"מ שאמר פרת פרה ורבה ובין דברי שמואל שאמר נהרא מכיפיה מיברך דשמואל כללא כייל שהנהר מיבריך מכיפיה וכל רבייתו מכיפיה הוא ולא ממי גשמים כלל ור"מ לא בא אלא להוציא מלב האומר שאין הנהר פרה ורבה כלל ואין מעיינו מתגבר לעולם אלא כמו שהיה בתחלת בריאתו כן יהיה לעד שבמקום שהם הולכים שמה המה שבים ללכת קמ"ל שעכ"פ היא ג"כ פרה ורבה מעצמו אבל מ"מ אפשר שירבו עלי' נוטפים טפי הרבה ובפרט הנמשכים לה מבחוץ מהרים סביב לה שאין התהום שתחתי' נפתח להוציא מעצמה שום דבר אפשר שירבו נוטפים עלי' ונפקא מיני' בין ר"מ לרבנן דילי' ובין שמואל דס"ל מכיפיה מיבריך לרבנן לעולם אסור לטבול חוץ ביומי תשרי דלעולם איכא למיחש לנוטפים ובפרט פרת לפמ"ש לעיל שמכזבת בקיץ והילוכה הפשוט ממי גשמים שהרי אינה פרה ורבה מעצמה כלל ואפי' אם נעשה לה מפץ להקוות המים מ"מ ניחוש לשאובים שבאו לה ע"י צינורות כפירש"י ומה מועיל קיווי לפסול שאובים אך לר"מ שהם פרים ורבים נמצא מי הצינורות נתבטלו ברובא וליכא אלא משום זחילה לזה מועיל קיווי ע"י מפץ אך לשמואל דאמר מכיפיה מיברך אין כאן בריכה ע"י גשמים כלל רק מכיפיה ולא צריך שום דבר וע"כ אבו' דשמואל דס"ל כרבנן דר"מ בימי ניסן עביד להו מקוואות בביתם שלא ע"י פרת כלל ולא הועיל לו מפץ להקוות הנהר רק ביומי תשרי שכבר כלו מי הצינורות ולא נשארו רק מי גשמים שהנהר היא מהם עכ"פ לכן עשה מפץ אבל בניסן דאיכא למיחש עדיין למי הצינורו' לא הועיל לו מפץ ומשום כן בשבת דעיקור הש"ס והתחלת שקלא וטרי' היא למשקל ומטרי בהא דאבוה דשמואל ואיהו ע"כ חייש לרבנן דר"מ דמשו"ה לא הועיל לו מפץ בניסן ע"כ לא מייתי ש"ס הת' לדר"מ כלל והתם בבכורות עיקור שקלא וטרי' אדר"מ משו"ה פירש"י דהתם ליכא חששא רק משום שאובים ולא אסיק הש"ס לר"מ שום טעם אחר רק משום שאובים ולפ"ז לפמ"ש רמב"ם כאבוה אין היתר אפילו בתשרי כ"א ע"י מפץ וקיווי מים…

היוצא מדברינו אלו דודאי לר"ח ורי"ף ורמב"ן קיי"ל לאסור טבילה בנהר, ולהרמב"ם אפילו ביומי תשרי נמי לא, ולהראב"ד ורשב"א מתירים במקום שהנהר מושך תמיד ועכ"פ אוסרים במקום שאין דרכו של נהר למשוך, ובכל זאת נ"ל דליכא אלא אי' דרבנן בעלמא ולמהר"ם ורא"ש ומרדכי ליכא בכל הני אלא משום גזירת חרדלית, מ"מ ק' מאוד להתיר לכתחלה לטבול בנהר בימים שהגשמים רבו כמו רבו, אך לר"ת וסמ"ג וסמ"ק והתרומות מותר בכל ענין, וכבר בארתי שלפע"ד ברור כל הנ"ל אפי' במים המכזבים כל שנשאר עיקור הנהר ומקורו אעפ"י שכמה פרסאות מכזבת בלי טענה מ"מ ליכא אלא אי' דרבנן להמחמירים ואזלי' בספיקא להקל ולר"ת שרי' לגמרי, ונהי דמ"מ למהרי"ק ותה"ד ס"ל דמדאוריי' אסור מ"מ בררנו דהיינו ביומי ניסן ממש זולת זה א"א לפרש הלכה, והנה גם בנידון דידן שמה שראה מעלתו יבושת המים בקיץ העבר אין ראי' כלל כי היה שנת בצורת ועצירת גשמים מאוד וה"ל מכזבת מחמת טענה.

ע"כ בלי ספק ירא שמים כמוהו יראה בחוזק ידו להטות לבב החונים תחת דגלו למונעם בכל האפשר מטבילת הנהר וליסע לעיר מקום מקוואות המים, אבל הס שלא להתיר לטבול ביו' ז' לכתחלה מחשש פן יפרצו לטבול בנהר, כי לדעתי טוב למדחי הא מקמי הא".

ולכן כתב מרן הרב בדרכי טהרה פי"ח סעי' כ"ט "אֶפְשָׁר לִטְבֹּל בְּמַעְיָן אוֹ בַּיָּם בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ, אַךְ רָאוּי שֶׁתִּתְיָעֵץ קֹדֶם לָכֵן עִם רַב".

*נידון דידן* – אגם ויריקה אינו אכזב, כך שלדעת ר"ת ניתן לטבול בו, ואף לפי מה דקיי"ל להחמיר כדעת הרמב"ם והרא"ש כיון שאין הזרימה ניכרת באגם זה, שרי כמבואר בדברי הר"ן.

ובזמן שירדו הרבה גשמים או שהפשירו הרבה שלגים וניכר הדבר באגם עצמו, לדעת הר"ן לכאורה יהיה מותר לטבול, ולדעת החת"ס יש להחמיר היכא שיכולות ליסוע לטבול במקום אחר, כמבואר בדבריו אמנם אם ניכר הדבר רק בקצות האגם או בנהרות שיוצא ממנו שרי לכו"ע.

ולגבי טבילה בטיט הארכנו במקום אחר