שאלה
בעל חיים (כגון: כלב) שהאוכל שלו יכול להיות רק עם תערובת שיבולת שועל בגלל שאוכל אחר מזיק לו מאד.
מה יכול לעשות בפסח?
תשובה
אם אינו ראוי למאכל אדם ואין החמץ בעין אין צריך הכשר.
אך אם החמץ ניכר אסור אף שאינו ראוי למאכל אדם.
וה"ה אם הוא ראוי עדיין למאכל רוב בני אדם.
מקורות
כתב השו"ע סי' תמ"ב סעי' ט' "חמץ שנתעפש קודם זמן איסורו ונפסל מאכילת הכלב, או ששרפו באש (קודם זמנו) (ר"ן) ונחרך עד שאינו ראוי לכלב, או שייחדו לישיבה וטח אותו בטיט, מותר לקיימו בפסח", וכתב עליו המשנ"ב בס"ק מ"ג "מותר לקיימו בפסח – וה"ה דמותר בהנאה אבל באכילה אסור מדרבנן עד אחר הפסח ואף על גב דאכילה שאינה ראויה היא דהא נפסל לכל מ"מ כיון שהוא רוצה לאכול אסור דהא אחשביה ודוקא בזה דאחשביה אבל אם נפל ממילא חמץ זה שנפסל מאכילת כלב לתוך המאכל אפילו רק ברובו אין לאסור לאכול אותו המאכל דהא חמץ זה הוא כעפרא בעלמא", כלומר שאם לא נפסל אסור לקיימו בפסח.
וביאר המג"א בס"ק יד "שאינו ראוי לכלב. אף על גב דבשאר איסורים כל שאינו ראוי לאכילת אדם מותר שאני חמץ דאפי' אינו ראוי לאכילת אדם ראוי לחמץ בו עיסות אחרים", והביאו הבה"לח ד"ה עד שאינו ראוי לכלב.
והיכא שהוא בתערובת כתב השו"ע בסעי' ד' "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם, כגון התריאק"ה וכיוצא בו, אף על פי שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח, ואף ע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא, הרי זה אסור לאכלו. הגה: ולקמן סימן תמ"ז סעיף ד' בהגה יתבאר דיש חולקים ומתירים אם נתבטל קודם הפסח, והכי קיימא לן" [דבעינן מאכל לרוב בני אדם].
וביאר המג"א בס"ק ז' "אסור לאכלו. אבל בהנא' מות' דלא עדיף מפת שעיפשה (ת"ה) ולענין רפואה עסי' תס"ו". והביאו המשנ"ב בס"ק כ"ב וכתב הפמ"ג בא"א "אסור. עיין מ"א. ומה שכתב פת שעפשה, התם נפסלה מכלב, עיין אות א' וי"ד, ואי"ה שם יבואר", כלומר דאם נפסל מאכילת אדם ולא מאכילת כלב אסור לקיימו אף בתערובת.
אמנם באות ב הביא הפמ"ג מחלוקת וז"ל "ודע דבר"מ שם הלכה ח' כתב דבר שאין ראוי למאכל ע"י תערובת מותר לקיימן בפסח. הלכה ט', כיצד עריבת כו'. הלכה י', והקילור שאין צורת החמץ כו'. והר"א ז"ל [שם] השיג, ופירש הלחם משנה דכוונת הר"א דבעינן שנפסל מכלב. ובהלכה י"א [הפת] עצמה שנפסלה מכלב אין צריך לבער. בגדים שכבסו בחלב חטה וכן ניירות מותר לקיימן ואין בהם בל יראה, שהרי אין צורת החמץ עומדת. והנראה (מדברים) [מדבריו] דסובר נוקשה עובר בל יראה, ופסק כר' אליעזר בשתיהן (עיין ט"ז אות א'. ועיין מגיד משנה שם פרק א' הלכה ו ופרק ד' הלכה (י"א) [ח] דהר"מ ז"ל פסק כחכמים בעירוב, ואפילו הכי י"ל נוקשה מן התורה כתמים דעים השגות הראב"ד פסחים יג, א אות ב, או שלא כדרך אכילתן איסור תורה), ואפילו הכי קילור ותרייקה וקמח בעריבה כל שנפסל מאדם אין צריך לבער. אף על גב פת "עצמה" בעינן נפסל מכלב, דראוי לחמע כמה עיסות, כמו שכתב הר"ן [שם יג, ב ד"ה ת"ר] הביאו המ"א [ס"ק] י"ד, מה שאין כן ע"י תערובת דאין צורת החמץ (בעינן) [בעין] ולא ראוי לחמע, הוה כשאר איסורין דכל שאין ראוי לאדם לית איסור תורה וכזית כדי אכילת פרס מותר לקיימן. ודבר זה למדתי מעולת שבת אות א'. והר"א ז"ל סובר בכל אלו בעינן שאין ראוי לכלב, ואפשר לשיטתיה בפרק א' הלכה ב' דחמץ אין ראוי לחמע, ואפילו הכי מהיקשא דשאור כל שראוי לכלב עובר מן התורה. ועיין מה שאכתוב אי"ה באות ג' וי"ד, ובפתיחה בריש הספר [הלכות פסח ח"ב פרק ב אות א – ג] כתבנו מזה. וכתב הכה"ח בס"ק מ"ז "והגם דלקמן סימן תמ"ז סעיף ד' סתם כמאן דאמר אם נתערב קודם פסח אינו חוזר וניעור, יש לומר דהתם מיירי בנתערב ואינו ניכר, אבל הכא מיירי בנתערב וניכר אלא שנפסד טעמו על ידי התערובת והוי ליה כמו פת שעיפשה ומלוגמא שנסרחה דסעיף ב' דאסור לאוכלה ומותר לקיימה. ועוד עיין בדברי האחרונים מה שכתבו בזה", וא"כ אם החמץ בעין אסור אבל אם אינו בעין והתערובת היא מלפני פסח מותר, היכא שאינו רואי למאכל אדם.
וכן כתב בשו"ת אור לציון חלק ג פרק ח שאלה ה "מי שיש לו ברשותו בעלי חיים או אקווריום דגים וכדומה, האם מותר לו להשהות ולהאכיל לבעלי החיים בפסח מזון שיש בו חמץ.
תשובה. אם המזון אינו ראוי לאכילת אדם, וגם אין החמץ בעין אלא מעורב במזון, ונתערב לפני הפסח, מותר להשהות מזון זה בפסח ולהאכיל בו את בעלי החיים שברשותו".
וביאר בהערה "חמץ גמור ללא תערובת אסור בשהיה אף אם נפסל מאכילת אדם, כל זמן שראוי לאכילת כלב, וכמבואר בשו"ע בסימן תמ"ב סעיף ט'. אולם תערובת חמץ, כל שנפסלה מאכילת אדם, אף שראויה לכלב, מותרת בשהייה, וכמבואר בשו"ע שם סעיף ד'. ומשום שחמץ גמור אף שנפסל מאכילת אדם, כיון שראוי לחמץ בו עיסות אחרות אסור, וכמבואר במג"א שם ס"ק י"ד. (וראה גם בבאה"ל שם סעיף ט' ד"ה חמץ שנתעפש). ועל כן המטפל בדגי נוי, (במקום שאין בזה משום ביטול תורה), ומאכילם מזון שיש בו תערובת חמץ, אם אין זה חמץ בעין וגם נפסל מאכילת אדם, מותר לו להאכילם מזון זה שכן אין איסור הנאה בתערובת חמץ שנפסלה מאכילת אדם. וכמבואר במג"א שם ס"ק ז'. ובלבד שהתערובת נעשתה לפני הפסח, דאל"כ נתחייבה התערובת בביעור ונאסרה בהנאה".
העולה
אם אינו ראוי למאכל אדם ואין החמץ בעין אין צריך הכשר.
אך אם החמץ ניכר אסור אף שאינו ראוי למאכל אדם.
וה"ה אם הוא ראוי עדיין למאכל רוב בני אדם.