שאלה

יהודיה נשואה לגוי שעובר מחר ניתוח רוצה לחלק ספר תהילים בין החברות.
מותר להן לקרוא תהילים לרפואתו?

תשובה

מותר להתפלל על גוי שיתרפא מחוליו כל שאינו עובד עבודה זרה, ובפרט במקום חשש איבה, או במקום שיכול להיגרם קידוש ה' על ידי תפילתו שיש לעשות כן. אך גוי שעובד ע"ז, אין להתפלל עליו כלל.

ולכן יש לחברותיה לקרוא תהילים ולהתפלל על רפואת נפשה של האישה הנלוזה הזו, שבמעשיה בגדה בעמה ובאלוהיה, ויש להוכיחה בנועם אך בתקיפות, על איבוד נפשה וחלקה מעץ החיים כל זמן שקשורה בטמא הזה ולא עושה תשובה.

מקורות

א
עד שנבוא לבאר האם מותר להתפלל לצורך רפואת הגוי, מקודם יש לחברותיה לקרוא תהילים ולהתפלל על רפואת נפשה של האישה הנלוזה הזו, שבמעשיה בגדה בעמה ובאלוהיה, ויש להוכיחה בנועם אך בתקיפות, על איבוד נפשה וחלקה מעץ החיים כל זמן שקשורה בטמא הזה ולא עושה תשובה.
ולעצם העניין אם מותר להתפלל לצורך רפואת הגוי, הנה הש"ע (יו"ד סי' קנ"ח סעי' א'), כתב וז"ל:
"עובדי גלולים משבעה העממין, שאין בינינו וביניהם מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן, אין מסבבין להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות, כגון שראה אחד מהם שנפל לים, אינו מעלהו אפילו אם יתן לו שכר. לפיכך אסור לרפאותן, אפילו בשכר, אם לא היכא דאיכא משום איבה. (דאז אפילו בחנם שרי, אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם). (ב"י בשם הרמב"ן) וכן מותר היה לנסות רפואה באחד משבעה העממים אם תועיל (תוספות ומרדכי פא"מ ובסמ"ג)". ע"כ.
עפ"ז נראה, שגויים העובדים ע"ז, אין להתפלל עליהם לרפואה, אחר שאין מעלים אותם להצילם, כל שכן שאין מתפללים עליהם שיתרפאו.
ובזה יש לתמוה קצת על הגאון יעב"ץ (ח"א סי' קמ"ד), שנשאל על נוסח התפילה של מוסף בר"ה, שנראה מזה שמעתירים בעד זרע עשו ואומות העולם, ושאולי צריך לשנות הנוסח, והשיב ע"ז, וז"ל:
"איברא אאעיקרא דדינא פירכא ותמיהא לי מנא להו הך מילתא לגמרי דאין רשאין לכלול זרע עשו בתפלה זו דתקשי להו כלל. והא דכוותה אמרינן בה הכי נמי ואת נח באהבה זכרת כו' ע"כ זכרונו בא לפניך להרבות זרעו כו'. ומי איכא מ"ד דבני נח לאו אומות העולם נינהו. וגם זרע עשו בכלל. והא גריעא טפי. דהא ודאי כל האומות במשמע. ואפי' אותן שאינן מזרע האבות. ולא עוד אלא שישראל אינן במשמע כדתנן בהדיא אמר קונם לבני נח מותר בישראל. ואפי' הכי ליכא קפידא בלישנא כיון דלא מפקינן לישראל מכללא בהדיא כ"ש דליכא למיתש אי משתמע נמי זרע עשו בכללא דזרע יצחק. אדרבה הכי עדיף ודאי דבלא"ה הא מצלינן עלייהו כל יומא (כמ"ש בהגהות התפלה בברכת המינים עמ"ש שם בס"ד באורך) עאכ"ו ביום הזכרון הקדוש שאפי' בעד הגוים הזרים וע"א הנכרים אצלנו ואין להם יחס עמנו. אנו מתפללים. צ"ל כן בבני עשו הלא אחינו הם. על כן לענ"ד דקדוק זה שלא לצורך הוא והנוסח הקצר טוב ויפה ועולה על כל פנים. עליו אין להוסיף ממנו אין לגרוע המוסיף גורע. המקצר מוסר פורע". ע"כ.
וראה שהגאון החתם סופר בשו"ת (ח"א או"ח סי' קס"ה), השיב על דבריו, וז"ל:
"כמה תשובות בדבר, חדא דזה איננו תפלה אלא שבח להקב"ה מה שהיה, ועוד אז עדיין לא נולד אברהם והיה בכח שם בנו של נח, ונקרא שפיר להרבות זרעו, ועוד שאני או"ה מאדום דכתיב ולאום מלאום יאמץ, ועוד א"כ יהיה גם עמלק בכלל זרע יצחק ואנחנו מצווים למחות שמו, ועוד צלע"ג הא עשו נסיב מבני שעיר החורי ומבנות ישמעאל ואפילו ישראל הנושא גויה אין בנו מתיחס שוב אחר אברהם מכ"ש עשו, בשלמא קרא כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק איצטריך למעוטי עשו גופא, וש"ס דנדרים נמי אי לאו קרא הוה אזלינן אחר לשון בני אדם שקורין להו בני עשו וזרע אברהם אבל לקושטא דמילתא לא ידענא אם הוא זרע יצחק כלל, ועיין בש"ס סנהדרין נ"ט ע"ב ומהרש"א שם צ"ע". ע"כ.
וראה בשו"ת צמח יהודה (ח"ג סי' מ"ב), דכתב על דברי החת"ס, וז"ל:
"אבל לע"ד עד כאן לא מעורר החת"ס אלא בתוך השמונה עשרה, אבל להתפלל תפילה מיוחדת לית לן בה, וז"פ בסברא. ועוד, דכיון דהתוצאות נוגעות לישראל שוב בודאי שפיר אף בתוך הש"ע, דנמצא מתפלל על בנ"י. וגם יש להתוכח בגוף דברי החת"ס הראשונים שאין זה תפילה אלא שבח, ומהו השבח אם לא כדאים או"ה בעינינו להזכירם בתוך הש"ע? אלא ע"כ דיכול להזכירם, ולכן יש מקום לשבח הזה, בבחינת "ורחמיו על כל מעשיו", ו"חביב אדם שנברא בצלם" ואח"כ "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" (אבות פ"ג)".

מ"מ לעניין מעשה נראה, שכל זה לעניין נוסח התפילה בתפילת העמידה של מוסף בר"ה, אך להתפלל תפילה מיוחדת לצורך הגוי, בזה יש לחלק בין גוי שעובד ע"ז, שאין להתפלל עליו כלל, לבין גוי שאינו עובד ע"ז, דשפיר דמי להתפלל עליו, וכדלקמן.
ב
בגויים שאינם עע"ז, נראה דשפיר דמי להתפלל עלייהו שיתרפאו, ובפרט במקום שיש חשש משום איבה. דהנה כתב הכנסת הגדולה בספרו דינא דחיי (לאוין מה, דף נא ע"ד), שנראה לו שהרמב"ם שהיה רופא לישמעאלים בארץ מצרים, מפני שאין הישמעאלים עובדי עבודה זרה, וכל שאינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו אפילו בחנם, אף על פי שאין לחוש לו משום איבה.
וכ"כ הגאון רבי יצחק עטייה בספר רוב דגן (בקונטרס אות לטובה סימן מה), שנשאל אם מותר ללחוש ולהתפלל על גוי חולה שיתרפא, והשיב, שאם הוא ביודעו ומכירו שהוא מחסידי אומות העולם ושומר שבע מצות של בני נח, פשוט מאד שמותר לברכו ולהתפלל עליו שיתרפא, אבל אם הוא מסופק בו, ואינו מכיר במעשיו, יתפלל עליו שיחזור למוטב ויתרפא, וכמו שאמרו בברכות (י) במעשה של ברוריא, יתמו חטאים ולא חוטאים, וכשם שמפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום (גיטין נט:), כן יש להתיר להתפלל על גוים חולים שיתרפאו. ואפשר דחיובא נמי איכא להתפלל עליהם מפני דרכי שלום. ומה גם אם תהיה שעת רצון שיתרפא, יהיה קידוש ה' בדבר. וגם אפשר שעל ידי כך יתגייר ויהיה גר צדק. ורב אחאי הרב הגדול כמהר"ר אליהו קצין הביא לנו ראיה ממעשה רב שאלישע הנביא ריפא את נעמן מצרעתו. ועל ידי כך נעשה גר צדק (צ"ל גר תושב. עיין סנהדרין צו:). וכל שכן בזמן הזה שאנו בגלות, וצריכים אנו להם. והוסיף, שבא מעשה לידי אביו הגאון הצדיק רבי יהודה קצין, שבא אליו גוי אחד ותינוק מוטל בידו כמו פגר מת, ואחר שלחש עליו ובירכו, נתרפא מיד, ויצא ממות לחיים, ונעשה קידוש ה'. ומה שכתב מרן השלחן ערוך /יו"ד/ (סימן קנח) שאין לרפאותם אפילו בשכר אם לא במקום איבה, זהו לעובדי עבודה זרה ממש, אבל בזמן הזה שאינם עובדי עבודה זרה שפיר דמי, ובפרט היכא דאיכא איבה, שצריך להתפלל ולברך. עכת"ד.
ועל פי זה פסק הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן לג), ביהודי שיש לו שותף גוי, ועושה לו טובות, וחלה הגוי, שמותר להתפלל עליו שיתרפא, והביא ראיה מדברי הרוב דגן הנ"ל, וכתב, שמכל שכן בנידון דידן שעשה לו טובות, שלא להיות כפוי טובה, שבודאי שמותר לו להתפלל עליו. (ובו בפרק נשאל גם כן אם מותר לכתוב קמיע לחולה גוי, והתיר לכתוב נוסח תפלה בלי הזכרת שם שמים, ושיהיה בכתב רש"י, ולא בכתיבה אשורית). וכן עשה מעשה בגוי אחד שחלה ונטה למות, ושלח הגוי לבקש מהרב שיתפלל עליו, וכן עשה, וחלם הגוי שתפלת הרב עשתה פירות, והיה קידוש ה' גדול על ידי כך. ע"ש.
כמו כן מבואר להתיר בשו"ת בית שערים (חלק יורה דעה סימן רכט), שאחר שהאריך בענין זה בטוב טעם ודעת כיד ה' הטובה עליו, העלה שמותר להתפלל על חולים גוים שיחיו, על פי דברי הכסף משנה (ריש פרק י' מהלכות עבודה זרה), שכל שאינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו ולהצילו ממיתה, ונכרים בזמן הזה לאו עובדי עבודה זרה הם. ומכל שכן כשמבקשים להתפלל עליהם, שנראה שמאמינים באלקי ישראל. והרי בן נח אינו מוזהר על השיתוף. ועוד שלדעת מהרש"ל מותר להצילם ממיתה אלא שאינו מחוייב לעשות כן, ואפילו לדברי האוסרים אינו אלא מדרבנן, ועוד שאפילו נאמר שאסור לרפאותם, מכל מקום להתפלל עבורם מותר, כי השם יתברך יודע כל מעשה אדם ומחשבותיו, וכל רז לא אניס ליה, ואם יודע שאין החולה הזה מקיים שבע מצות, לא ישמע תפלתינו על החולה הזה. ואם יודע שהוא מקיימן ותועיל תפלתינו עליו הרי אז באמת מותר להצילו מרדת שחת. ולכאורה יש להביא ראיה לזה ממה שהתפלל אברהם אבינו על אבימלך וכו'. אך יש לומר שאין למדים מקודם מתן תורה. וגם מאלישע שריפא צרעת לנעמן אין ראיה, ששם עשה משום איבה. (ויותר נכון לומר שהנביא ידע שיוכל לרפאו ויהיה קידוש ה' בדבר, כמו שהיה כן בסופו של דבר, וכן נאמר במלכים ב' (ד ח): יבא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל). אבל יש ראיה ממרדכי שהציל את אחשורוש מבגתן ותרש שזממו להמיתו, אלמא שדוקא להצילו בידים אסור, אבל לסבב הצלתו מותר. והכא נמי להתפלל בעדו שפיר דמי. עכת"ד.
על כן, נראה להתיר להתפלל לצורך רפואת הגוי, כל שאינו עובד עבודה זרה, ובפרט במקום שיש חשש מצד איבה, או במקום שיכול להיגרם על ידי תפילתו קידוש ה', שיש לעשות כן.
העולה מן האמור
מותר להתפלל על גוי שיתרפא מחוליו כל שאינו עובד עבודה זרה, ובפרט במקום חשש איבה, או במקום שיכול להיגרם קידוש ה' על ידי תפילתו שיש לעשות כן. אך גוי שעובד ע"ז, אין להתפלל עליו כלל.