שאלה

מה הסיבה שלא נועלים את הנעליים של המת ומה עושים איתם?

תשובה

נעלי מת – אין ללובשם, ויש מקלים בנעליים שלא לבשם בעת חוליו, וטוב להחמיר בכל נעליים וכן דעת מרן הרב
נעלים של מת שלא לבשם, יש מקילים ויש מחמירין.

מקורות

איתא בגמ' חולין דף צד עמוד א "ת"ר: לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה, מפני ב' דברים; א' – מפני שמתעהו, וא' – מפני הסכנה", ופרש"י "סנדל של עור בהמה שמתה מאליה. אין עורה חזק כשל בריאה שחוטה, הסכנה – שמא מחמת נשיכת נחש מתה והארס נבלע בעור", וכן ביארו הראשונים, כלומר שסכנה הוא נעל שעשוי מעור של בהמה מתה.
והנה בספר החסידים סי' תנ"ד כתב "ולא יעשה אדם צדקה בדבר שיש בו סכנה, לאחד ניתנו לו מנעלים של מת, ורצה לתת אותם לעני אמרו לו ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט י"ח), אלא תמכרם לנכרי שלא יבא לידי סכנה שום יהודי ויתן המעות לעני", כלומר שאסור לתת מתנה סנדל של מת כיון שיש בזה משום סכנה. ולכן נהגו העולם לחתוך המנעלים של מת לחתיכות ומאבדים אותם.
וכתב על ספר החסידים בשו"ת עצי הלבנון (סי' מו) שנ"ל שיש ט"ס בדבריו של הספר חסידים וצ"ל מנעלים של מתה, וכוונתו למ"ש בחולין כאן וכנ"ל לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה. וזוהי ג"כ אזהרת רבינו יהודה החסיד שלא ימכרנה לישראל אפי' מודיעו שהיא של מתה וליכא גנבת דעת, דאכתי איכא משום סכנה. ולפ"ז נפלא בבירא כל חומרת העולם בזה.
וכדבריו כתב הגרי"מ טוקצינסקי ז"ל בגשר החיים ח"א (פ"ח עמ' צ"ב) וכתב "ושמעתי מהגאון הרצ"פ פראנק שליט"א, שלדעתו נפל ט"ס בדברי הספר חסידים, וצ"ל מנעל של מתה. וכברייתא דחולין צ"ד (הנ"ל). ולפ"ז אין מקור כלל למנהג הנזהרין במנעל של מת. וכתב שהיא סברא גדולה ע"ש.
אמנם בספר כורת הברית (בקונט' נוטפות מור אות נא). הקשה ע"ז דא"כ אפי' לגוי יאסר מפני גנבת דעת, כדקי"ל (חולין צד) אסור לגנוב דעתו של גוי. ולכן כתב שדעת ספר חסידים שנעל של מת אסור להתשמש בו, והטעם הוא ע"פ דברי הגמ' (ברכות נז ב) כל דשקיל שכבא מניה מעלי בר ממסאנא וסנדלא. כלומר כל אדם שרואה בחלומו שהמת לוקח ממנו בגד זה דבר טוב, מלבד אם המת לוקח ממנו מנעל או סנדל, ויש כלל שאין מראין לאדם חלום אלא מהרהורי לבו, ושמא יראה בחלומו שנוטלו ממנו בחזרה ויחוש לסכנה סגולית. ע"כ. ולכן נהגו שלא לקחת מהמת נעליים או סנדל, ולפ"ז האיסור הוא בכל מנעל או סנדל השייך למת ולאו דווקא שלבשו, ובספר אח לצרה עמ' 38 הביא שמכך שהגמ' אומרת שאינה מעליא אם לוקח המת נעליו משמע שבנעלי המת יש סכנה ולכן אין להשתמש בהם. [אמנם מה שהעיר מצד גניסת דעת לא קשייא לפי העצי לבנון שכתב שמודיעו].
וע' בספר טהרת המים (מע' ס אות סב) שהביא דברי הספר חסידים, וכתב ע"ז, ונסתפקתי אם לקח מנעלים ולא הספיק ללבשם עד שמת דאפשר דהזמנה לגבי סכנה מילתא היא. ויש להביא ראיה מדקי"ל (סי' שמט) תכריכי ונויי המת אסורים בהנאה, ואפ"ה הזמנה לבד לאו מילתא היא. ע"כ.
וכתב בגשר החיים פ"ח הערה ז' "זולת נעליו של מת נזהרין רבין שלא ללבושם, ולא משום איסור הנאה אלא מחששות אחרות". וכתב בהערה שכל נעלים שלא לבש הנפטר בשלושים ימים אחרונים שלו אינם בכלל הסכנה, והביא דברי הגרצ"פ דלעיל וכתב דיש לצרפם כדי להתיר נעליים שלא לבש בעת חוליו
וכתב בהערות הגרי"ש אלישיב חולין שם "ויש אחרונים שכתבו דהוא ט"ס וצ"ל מתה והיינו דינא דגמ' דידן. אך כיון שיש בזה חשש סכנה יש לחשוש, ונוהגים לא לנעול נעלים של נפטר, אא"כ לא נעל אותן בזמן חוליו", כלומר מה שלבש בזמן החולי מחמירים, וכעין זה כתב במשמרת שלום (חידושים ליו"ד ענייני שמחות אות יא) שמעיקר הדין אין לחוש בנעליים שמת לבש רק בעת שהיה בריא לפני שנחלה, והוסיף שם שיתן סך לעניים בעדם ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
ובשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קלג, הביא לצוואת ר' יהודה החסיד טעם אחר וז"ל "הנה בדבר לבישת מנעלים של מי ששבק חיים לכל חי, יש נזהרים בזה מפני שאיכא בצואת הר' יהודה החסיד שלא ללבוש מנעלים של מת, אבל שמעתי שהגרי"ל צירעלזאן ז"ל כתב בתשובותיו דהוא טעות סופר וצריך לגרוס מנעלים של מתה והכוונה מעור בהמה שמתה, והוא מהגמ' דחולין דף צ"ד ע"א… אבל מסתבר לע"ד דאין להגיה דאה"נ דאסר ר"י החסיד מנעלים של מת, משום דמגמ' זו דחולין שמעינן שיש לחוש בעור מתה לשמא מתה ע"י נשיכת נחש אף שהוא מיעוטא דמיעוטא, משום דלסכנה יש לחוש אף לדבר שלא מצוי כלל, לכן אסר ללבוש גם מנעלים של אדם שמת דשמא מת ממחלה מתדבקת, ואף שלא שכיחא שלא ידעו שהיה חולה במחלה מתדבקת, מ"מ הא יש לחוש לסכנה גם לדבר שלא מצוי, אבל א"כ הוא דוקא בלא ידוע ממה מת דבידוע שמת ממחלה שלא מתדבקת אין לחוש, דלא מסתבר שאסר מנעלים של כל מת בשביל גזירה דמנעלים של מת שלא ידוע ממה מת. אך אפשר שאסר למי שאינו יודע ממה מת אף שאמר לו המוכר והנותן לו שמת ממחלה שלא מתדבקת או מרוב זקנה ואין לו לסמוך על דבריו מדין עד אחד נאמן באיסורין כיון דנמצאים בני אדם שאין לסמוך על דבריהם, לא רק כשמכר לו שיש אלו שחשודין על איסור דאונאה, אלא אף כשנתן לו במתנה שלא ירויח כלום בקבלתו נמי אין לו לסמוך עליו דאולי אומר זה מסברא ואומדנא בעלמא מחמת שסומך על רובא שרוב המחלות אינן מתדבקות ואינו חושש למיעוטא אף לסכנה. אבל למי שידע ודאי ממה מת אין טעם לאסור.
ואף שאיכא כמה דברים מהצואה שלא ידוע הטעם שאפשר שגם צואה זו היא בלא טעם ידוע לנו, מ"מ מה שאיכא לפרש שהוא מטעם ידוע לנו יש לפרש כן כוונת צואתו ולא להחמיר על מה שליכא טעם. ולכן מנעלים של אחיו ז"ל מותר ללבוש מאחר שידוע לו אופן מיתתו". דהינו שהטעם משום מחלה מדבקת ולכן אדם שלא היה לו אפשר להתשמש בנעליו, וה"ה לנעלים שלא לבש.
ובשבט הלוי (ח"ד סימן קנב אות ב): "הנה בדברים כאלה אין לנו דבר מקובל, וכל דברי ס' חסידים בעניינו נעלמים מאתנו, ומשמעותו דוקא מנעלים של מת ור"ל מה שהמת היה נועל בשעת פטירתו, אבל מה שהיה מת הולך בהם פעם או הרבה פעמים בעת שעדיין הולך ובא בחיים לא נשמע כלל מדברי הס"ח, וכך אני רגיל להורות שמנעלים של מת שהלך בחיים עכ"פ יתנו לעניים, א"כ אין מקום כלל לספיקו. ובלשונות שבספר חסידים קבלנו מגאוני וצדיקי עולם דכל מה שאפשר לפרש בלשונו שישתמע פחות חידוש ופחות מתנגד לשורות ההלכה עלינו לפרש כן, וא"כ מש"כ פשוט. ומכ"ש בדידן דיש באחרונים דמפרשי דברי ס"ח באופן כזה דלא נשמע ממנו כלל חידוש זה של מנעלים של מת", עכ"ד.
אמנם בתשובות והנהגות כרך א סימן תשג כתב "ומי הוא זה אשר בא בסוד ה' לידע ולהבין טעם הדבר, ואולי יש בזה כעין סוד, שנעלים הם מעור בהמה בע"ח, ובעור דוקא אין ללבוש מאדם לאדם, ולע"ד החומרא בנעלים ולא בנעלי בית שאין להם דין מנעל אף ליוה"כ, שמקובל מהסבא מקלם זצ"ל שבדברים הסגולים שהזהירו חכמים אין לנו אלא מה שאמרו חז"ל (עיין בהקדמה לספר לב אליהו), ושמעתי מכמה גדולים שרצו לחלק שרק בנעלים שלבש בעת מיתתו אנו מחמירים, ולא בשאר נעליו אבל חמירא סכנתא ולא נוכל להקל בזה, אבל בנעלי בית שאינם מעור דעתי להקל ואין זה בכלל מנעלים שאסר בס"ח. (ואני מסופק אם לאסור נעליים שלא היו בביתו עמו בעת שנפטר שאולי לא נאסרו אלא כשמת ונעליו עמו וכנלע"ד עיקר, אבל צ"ע במפרשים דעתם בזה)", כלומר שיש לאסור בכל נעליים מלבד נעלי בית.
אמנם דעת מרן הרב בצרור החיים לאסור כל נעליים של מת משום סכנה וכתב גם בנעליים שלא לבשם, והיינו מטעם סכנה שחיישנן לסכנה, שחמירה סכנתא מאיסורא.
העולה
נעלי מת – אין ללובשם, ויש מקלים בנעליים שלא לבשם בעת חוליו, וטוב להחמיר בכל נעליים וכן דעת מרן הרב
נעלים של מת שלא לבשם, יש מקילים ויש מחמירין.