שאלה

האם על נכד שסבתו נפטרה יש הגבלות או מנהגי אבילות מסויימים? למנהג אשכנז

תשובה

האשכנזים נוהגים להראות קצת אבלות לפני הקרוב היושב אבלות וכו', ולכן הם נוהגים במנהגי אבלו על סביו או סבתו שנפטרו.
ונוהגים שבשבוע הראשון דהיינו מיום הפטירה עד השבת הראשונה אינו מתרחץ במים חמים, ואינו משתתף בסעודת מריעים ושמחות, וה"ה שלא שומע מוזיקה.
ולספרדים לא נהגו במנהגי אבלות אבל אם רוצה יכול לנהוג אבל לא ינהג בכל הדינים כאבל.

מקורות

תשובה
כתב השו"ע ביו"ד שע"ד סעי' ו' "כל מי שמתאבל עליו, מתאבל עמו אם מת לו מת. ודוקא בעודו בפניו, אבל שלא בפניו אין צריך לנהוג אבילות; חוץ מאשתו, שאע"פ שמתאבל עליה אינו מתאבל עמה אלא על אביה או על אמה משום כבוד חמיו וחמותו, אבל על אחיה ואחותה או בנה ובתה מאיש אחר, אינו מתאבל עמה. ומ"מ אינו יכול לכופה להתקשט, אבל יכולה למזוג לו הכוס ולהציע לו המטה ולרחוץ פניו ידיו ורגליו. וכן היא אינה מתאבלת עמו, אלא כשמתו חמיה או חמותה, אבל שאר קרוביו שמתו, אינה מתאבלת עמו".
וכתב הרע"א "מתאבל עמו. בכל עניני אבילות וכן קריעה והבראה וכל עניינים הנמשכים כל ז' וכן הנמשכים כל שלשים ואם לא היה בעיר כשמת לו מת למי ששייך להתאבל עמו ואפילו בא תוך ז' א"צ לקרוע. רשב"א (סי' קל"ט)".
כתב מרן הרב בצרור החיים שא' א' "למעשה אין נוהגים להתאבל עם הקרובים".
ב
וכתב הרמ"א "וי"א דהאידנא נוהגין להקל באבלות זה של המתאבלים עמו, דאין זה אלא משום כבוד המתאבלים, ועכשיו נהגו כולם למחול. וכן נוהגין האידנא שלא להתאבל כלל עם המתאבלים (טור בשם הרא"ש והוא בפ' א"מ ורמב"ן בת"ה והגמי"י פ"א), וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים (הגהות מיימוני פ"ב). ומ"מ נהגו שכל קרובי המת, הפסולין לו לעדות, מראין קצת אבילות בעצמן כל שבוע הראשונה, דהיינו עד אחר שבת הראשון, שאינן רוחצים ואין משנים קצת בגדיהם כמו בשאר שבת (גדולי אוסטרייך נהגו כן). ויש מקומות שנהגו עוד להחמיר בעניינים אחרים, והעיקר כמו שכתבתי".
וכתב הש"ך בס"ק ו' שזה הפסולים לעדות ע"פ חו"מ סי' ל"ג ושם בסעי' ב' מנה השו"ע נכד לסבא.
וכתב הש"ך בס"ק ז' "דהיינו עד אחר שבת הראשון. הן סמוך הן מופלג וכ' הב"ח דכ"ש דאסור לילך לסעודת מצוה כגון ברית מילה עד מוצאי שבת ע"ש ובתשו' משאת בנימין סי' פ"ג כ' וז"ל קרובי המת שאינן חייבים להתאבל ומ"מ מראין קצת סימני אבילות ראיתי מקומות חלוקים בזה יש מקומות שנוהגין רק פסולי עדות למת מראין אבילות אבל הכשרים לעדות אין מראין אבילות כלל ויש מקומות שאפי' שלישי ברביעי מראין אבילות והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג נראה דאין להראות אבילות רק הפסולים לעדות וכדעת תרומת הדשן סימן רצ"ח מ"מ נראה דאין כל הקרובים שוים לזה אלא קרוב קרוב קודם ואותם קרובים שמן הדין היו חייבים להתאבל ממש כדאמרינן כל שאתה מתאבל עליו אתה מתאבל עמו אף ע"ג דהאידנא לא נהיגין הכי מ"מ באבילות ממש צריכין להראות אבילות ביום המיתה או ביום השמועה אם הוא תוך ל' עד מוצאי שבת הא' ואין להחליף מבגדי חול לבגדי שבת וגם אין לרחוץ בחמין גם לא לחוף הראש רק בצונן או במים פושרין גם אין לאכול חוץ לביתו לא בסעודת מצוה ולא בסעודת מריעות אבל כתונת לבן אין למנוע לכבוד שבת גם אין לשנות את מקומם בב"ה אבל במו"ש מותר בכל דבר בין אם הוא מופלג או סמוך
ואתן הקרובים שמן הדין אין מתאבלין אין להחמיר עליהן ברחיצת חמין וחפיפת הראש ולא בחילוף בגדי שבת כל כך ודי להם בבגד העליון של חול ושלא לאכול חוץ לבית וכ"ש אותן מקומות שנהגו דאפילו הכשרים לעדות מראי' קצת אבילות שאין להחמיר כל כך עכ"ל ומ"ש להתיר ברחיצת חמין וחפיפת הראש באותן קרובים שאין מתאבלים עם מי שמתאבל עמהן אין נראה כן מדברי ת"ה והרב דהא אוסרים ברחיצה על קרובי המת הפסולים לעדות דהיינו שני בשני אף על גב שאין מתאבלין גם מ"ש להחמיר שאין להחליף כלל מבגדי חול לשבת כאותן שמתאבלין אין נראה כן מדבריהם אלא משנים רק קצת מבגדיהן ומ"מ נראה דהולכים בדברים אלו אחר המנהג".
וכתב ערוך השולחן בסעי' י"ד "וכיון דאבלות זו אינו אלא מפני כבוד האבל כמ"ש לכן כתבו הרמב"ן והרא"ש דהאידנא לא נהגו באבלות זו דכיון שאינו אלא בשביל כבוד האבל ואם רצה האבל למחול על כבודו כבודו מחול וא"צ להתאבל עמו והאידנא כל האבלים נוהגים למחול על כבודם ולכן נהגו להקל [טור] ויראה לי דהאידנא אף אם יאמר האבל שאינו מוחל ורוצה שקרובו יתאבל עמו בפניו כפי דינא דגמ' לאו כל כמיניה כיון דכבר נתבטל מנהג זה ועי' בסעי' ט"ו".
וכתב בסעי' ט"ז על דברי הרמ"א שהפסולים לעדות מתאבלים עד השבת הראשונה "ויש שאין נזהרים בזה ויש שכתבו מנהגים אחרים בזה [עי' ש"ך סק"ז ובאה"ט] והיכי דנהוג נהוג והיכי דלא נהוג לא נהוג כי מדינא אין כאן שום עיקר ובסתמא ינהגו כרבינו הרמ"א שאחריו אנו הולכים".
וכתב בגשר החיים פי"ט סעי' ב' "והגם שכיום מקילים בדין כל המאבל וכו' מ"מ נוהגים להראות קצת אבלות לפני הקרוב היושב אבלות וכו' וכן על אבי אביו ואבי אמו שבשבוע הראשון היינו עד שבת אינו מתרחץ בחמין ואינו משתתף בסעודת מריעים ושמחות ובמקום שאבל אינו מתלבש בבגדי שבת עושה גם הוא איזה שינוי לא להתלבש בכל בגדי שבת".".
ג
כתב הרמ"א שם "מי שרוצה להחמיר על עצמו להתאבל על מי שאינו צריך, או ללבוש שחורים על קרובו, אין מוחין בידו". כתב בש"ךבס"ק ה' "ואינו כמכבד האבלים אלא כלועג להם, שם בהגמ"ר ואף על גב דמי שרוצה להחמיר ולהתאבל על מי שאינו צריך הרשות בידו וכמ"ש הרב בסוף ההג"ה היינו דוקא כשמתאבל לגמרי כדין אבילות אבל כשאינו מתאבל אלא לפניו הוי כלועג לאבל, נ"ל". וראה בערוך השולחן סעי' ט"ו
וכתב הפת"ש בס"ק ז' "להתאבל על מי שא"צ עיין בתשו' בשמים ראש סי' קכ"ג שכתב דמ"מ להתנהג בכל דיני שבעה לא יאות והדיוט הוא העושה כן ע"ש".
כתב מרן הרב בשא' ב' "אם רוצה להחמיר על עצמו ולנהוג בחלק מדיני אבילות רשאי ואף יכול לומר קדיש אם אביו מסכים אך אסור לו לשבת ממש שבעה ולנהוג בכל האיסורים".
העולה
האשכנזים נוהגים להראות קצת אבלות לפני הקרוב היושב אבלות וכו', ולכן הם נוהגים במנהגי אבלו על סביו או סבתו שנפטרו.
ונוהגים שבשבוע הראשון דהיינו מיום הפטירה עד השבת הראשונה אינו מתרחץ במים חמים, ואינו משתתף בסעודת מריעים ושמחות, וה"ה שלא שומע מוזיקה.
ולספרדים לא נהגו במנהגי אבלות אבל אם רוצה יכול לנהוג אבל לא ינהג בכל הדינים כאבל.