שאלה
מה ברכתו של ארטיק קרח קפוא העשוי מיין או מיץ ענבים?
תשובה
ארטיק הנעשה מיין קפוא, או ממיץ ענבים קפוא, יש ספק אם עדיין יש לברך עלין בורא פרי הגפן, או שאזל ממנו הדין משקים שלו ולכן גם ברכתו הייחודית (בפה"ג) אזל לו.
הפמ"ג מסופק בברכתו, ולא ראיתי מי שיכריע הספק בבירור. לכן יש לנהוג בו כמו בשאר ספק ברכות ולברך עליו ברכת 'שהכל'. אולם אם בירך 'הגפן' על יין רגיל ואז הוא בא לאכול את הארטיק הזה, כיון שספק הוא, נראה לי שאינו יכול לברך עליו 'שהכל', שאולי כבר יצא ידי חובתו בברכת הגפן שבירך.
מקורות
הנידון העיקרי בשאלה הזו הוא; מה הדין של דבר נוזלי שנקפא, האם גדרו ההלכתי נשתנה מחמת זה או לא?
ונתחיל במחלוקת ראשונים בענין טומאת משקין, האם כשמשקין טמאים נקפאו אזל מהם השם משקין שלהם, ולכן הם ייטהרו, או שאף בעת שהם קפואים יישאר עליהם שם משקה ולכן יישארו בטומאתן. הר"ש במסכת טהרות (פ"ג מ"ב) מביא תוספתא (פ"ב הל' ב'), שכותב וז"ל "מים טמאים שהגלידו, ואין בהם משקה טופח, טהורים. נימוחו, חזרו לטומאתן הישנה." רואים מכאן שמשקים שנקפאו הלך להם הדין משקה שלהם לענין טומאה. אולם עי' שם בפי' הרמב"ם שכותב וז"ל "שאם נטמא ואח"כ נימוח… קרישתו אינו קרישה מוחלטת והוא נחשב משקה אפי' כשהוא קרוש." מבואר שאינו סובר כמו הר"ש על פי התוספתא. ובהל' טומאת אוכלין (פ"ט ה"א) כותב הרמב"ם וז"ל "השמן והדבש שנטמאו ואח"כ קרשו, ואח"כ נימוחו, הרי הן ראשון לטומאה לעולם מפני שהן כמשקין ואע"פ שקפאו אחר שנטמאו." וע"ש בכס"מ שמפרש הרמב"ם בהלכות כשיטתו בפיה"מ, דהיינו שכוונת הרמב"ם שיש דין משקה על יין קפוא אף בשעה שהוא קפוא, על אף שהכס"מ מודה שפשטות לשון הרמב"ם בהלכות הוא שרק לאחר הפשרתן יש להם דין משקין.
והנה הפמ"ג (בהקדמתו להל' ברכות בתנאי השני) ועוד אחרונים הבינו שדין הברכה על יין קפוא תלוי בשאלה זו, שאם אזל מהם השם משקין שלהם לענין הלכות טומאה, אז גם הברכה של בורא פרי הגפן אזל ליה. ולדינא נשאר בספק. וכן גם ראיתי להגר"ש וואזנר (שבט הלוי ח"ט סי' ל"ט) שנשאר בספק בשאלה זו. (ויש לציין שבעוד שהגר"ש וואזנר נוקט שאם אין הברכה על יין קפוא 'הגפן' אז הברכה תהא 'שהכל', הפמ"ג נוקט שבכה"ג אם אזל ליה ברכת 'הגפן' אז ברכתו תהא 'העץ'.)
ויש מביאים ראיה לנידון דידן מדברי הב"י בריש סי' ר"ב, ששם פוסק הב"י וז"ל, כתב בארחות חיים על ארופי מברך שהכל, ופשוט הוא. ובברכי יוסף (ס"ק ב') מפרש בקצרה שהכוונה על מיץ ענבים שנקפא. ולכאורה זהו ראיה ברורה לשאלה שלנו, שמברכים 'שהכל' על ארטיק הנעשה ממיץ ענבים או יין. אולם אין זה מוכרח לדעתי, שאינו ברור איך המיץ ענבים האלו ניקפאו. ויתכן שעברו איזה תהליך ייבוש, או תהליך כימי שמשנה את מהות המיץ ענבים יותר מאשר הקפאה בקור. ועי' בכה"ח (סי' ר"ב אות ט"ז), שקודם שמביא את דברי הברכי יוסף הנ"ל מביא מהכנסת הגדולה ומהיד אהרן תהליך הייצור של הארופי הזה. וז"ל וענין הארופי הוא, שדורכין הענבים, ואחר דריכתן משימים בתירוש עפר לבן ידוע שעה א' או יותר כדי שיציל היין היוצא מהן במהרה ויעמוד במתיקותו ואחר כך מחממין אותו וכו'". ואז ממשיך ומביא מהברכי יוסף שהפי' של ארופי הוא מיץ ענבים שנקפא, בזה"ל "וכן כתב הברכי יוסף וכו'". הרי ברור שאין כוונת הברכי יוסף (לפי הבנת הכה"ח לכה"פ,) על מיץ ענבים הנקפא בקור כי אם שנקפא על ידי סוג של תהליך כימי וייבוש. ונראה שיש לחלק בין יין שנקפא בקור שחוזר למצבו הראשון, ובין תהליך בלתי הפיך. עוד טעם שיש לחלק בין שני המקרים הוא ממה שראיתי בציץ אליעזר (ח"ג סי' ז'), שמוכיח שאף שאנו פוסקים שביין מבושל מברכים עליו בורא פרי הגפן, אבל זהו רק מטעם שאנו נוקטים שהיין לא נשתנה לגריעותא מחמת הבישול. ומוכיח מזה שבמקרים כעין הארופי לא יברכו עליו בורא פרי הגפן, כיון שהם כן נחשבין שנשתנו לגריעותא. (וקשה לדעת בדיוק איך נראה הארופי, ואם זהו המקרה שמדבר עליו, אבל נ"ל שהסברות זהים להציורים שלו.)
העולה לדינא:
ארטיק הנעשה מיין קפוא, או ממיץ ענבים קפוא, יש ספק אם עדיין יש לברך עלין בורא פרי הגפן, או שאזל ממנו הדין משקים שלו ולכן גם ברכתו הייחודית (בפה"ג) אזל לו.
הפמ"ג מסופק בברכתו, ולא ראיתי מי שיכריע הספק בבירור. לכן יש לנהוג בו כמו בשאר ספק ברכות ולברך עליו ברכת 'שהכל'. אולם אם בירך 'הגפן' על יין רגיל ואז הוא בא לאכול את הארטיק הזה, כיון שספק הוא, נראה לי שאינו יכול לברך עליו 'שהכל', שאולי כבר יצא ידי חובתו בברכת הגפן שבירך.