שאלה

ברכת הגומל לאשה אחרי לידה זה חיוב? וא"כ עד מתי יכולה לברך?

תשובה

נשים צריכות לברך ברכת הגומל בפני עשרה.
יולדת מברכת החל משבעה ימים אחרי הלידה (היכא שיצאת מכלל סכנה), ותברך בתוך שלשוה ימים לזמן זה לא בירכה תברך כל זמן שיצא לה.

מקורות

כתב השו"ע בסעי' א' "ארבעה צריכים להודות, וכו' ומי שהיה חולה ונתרפא", וכתב המשנ"ב ס"ק ב' "ונתרפא – והולך כבר על בוריו", וכן כתב הכה"ח בס"ק ז' "ואינו מברך עד שילך על בוריו. עטרת זקנים אות ב', אליה רבה אות א', מאמר מרדכי אות א', לדוד אמת סימן כ"ג אות ה'. ולפי זה יולדת אינה מברכת הגומל עד לאחר שבעה כי אז נתרפת לגמרי והרי היא כשאר כל אדם", ולכאורה כתב השו"ע סי' של סעי' ד' שכל שלושים יום דינה כחולה שאין בו סכנה אלא כיון שיצאת מעיקר החולי מברך. וכן כתב מרן הרב.
נשים בגומל
וראה במשנ"ב ס"ק ג' "וגם נשים מנהג העולם שאין מברכין ברכה זו וכתבו האחרונים הטעם משום דסדר ברכה זו הוא בפני עשרה וכדלקמיה ולא אורח ארעא לאשה. ויש שכתבו דמ"מ נכון הוא שתברך בפני עשרה עכ"פ בפני נשים ואיש אחד".
וכתב הכה"ח בס"ק ג' "נשים חייבות בברכת הגומל, ואי משום שצריך לאודויי בפני עשרה ואין כבודה של אשה לעמוד בפני האנשים אפשר לה לעמוד בבית הכנסת של נשים ולברך וישמעו האנשים בבית הכנסת שלהם, ולפחות תברך בפני איש אחד או נשים. כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף יעו"ש, יד אהרן בהגהות הטור, ברכי יוסף אות ב', וכתב שכן הסכים הרב החסיד מהר"י מולכו בתשובותיו כ"י סימן קמ"א. אמנם מה שכתב הכנסת הגדולה דיכולה לברך בפני איש אחד או נשים, היינו לסברת האומרים דאם בירך בפחות מעשרה יצא כמ"ש לקמן בסעיף ג', אבל לסברת האומרים דלא יצא הויא ברכה לבטלה. ואם כן לדידן דחיישינן לספק ברכות אין לאשה לברך אלא בפני עשרה כמו האיש, ומשום דאין כבודה של אשה לעמוד בפני אנשים יש לה לברך בבית הכנסת נשים וישמעו עשרה אנשים בבית הכנסת שלהם, או בפני עשרה אנשים מקרוביה ומיודעיה, ואם לאו תברך בלא שם ומלכות".
זמן הברכה
כתב הטור בסי' רי"ט "ואם איחר מלברך יש לו תשלום לברך כל זמן שירצה",
וכתב הב"י "ואם איחר מלברך יש לו תשלום לברך כל זמן שירצה. זו היא סברת רבינו אבל בארחות חיים כתוב בשם הרמב"ן דעד שלשה ימים מברכין, ואני מצאתי כתוב דטעמא מדאמרינן בעירובין (סה.) הבא מן הדרך לא יתפלל עד שלשה ימים, נראה דעד שלשה ימים קרוי בא מן הדרך, ועוד מצאתי כתוב שהרשב"א קיבל מה"ר יונה דעד חמשה ימים יכול לברך".
וכתב בפרישה בס"ק יא "ונ"ל דאע"ג דאנן לא נהגינן כן היינו מטעם שאנו אין מכוונין כ"כ בתפילה כמו בזמניהם, מ"מ הטעם שפטור הבא מן הדרך עד שלשה ימים, הוא מפני שנחלש מחמת טירדת הדרך אותו טעם לא נתבטל, ושייך ג"כ בזמנינו הילכך דין זה של ארחות חיים איתא אף בזמנינו וק"ל".
למעשה פסק השו"ע בסעי' ו' "אם איחר, יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה; ונכון שלא לאחר שלשה ימים", כלומר שפסק שניתן לברך כל זמן שירצה, והטוב ביותר שיצא ידי כל השיטות, ויברך בתוך שלושה ימים.
וכתב המשנ"ב בס"ק כ' "שלשה ימים – דעד זמן זה קרוי בא מן הדרך, וכתבו האחרונים דאפילו יצטרך בשביל זה לברך שלא בס"ת כפי המנהג, אעפ"כ אל יאחר יותר משלשה ימים, כגון אם יצא ביום ב' לאחר שכבר קראו יברך בעשרה בלא ס"ת ואל ימתין עד יום ה', ועיין במש"כ לעיל בסק"ח".
וכוונתו לשו"ע בסעי' ג' "ואם בירך בפחות מעשרה, יש אומרים שיצא, ויש אומרים שלא יצא, וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות", וכתב על זה במשנ"ב בס"ק ח' "יש אומרים שיצא – דכל עיקר עשרה אינו אלא למצוה ולפ"ז אם יודע שלא יזדמנו לו עשרה יברך בלא עשרה אפי' לכתחלה, ועיין בהלכות הרא"ה שכתב דימתין עד שלשים יום פן יזדמן לו עשרה שיוכל לקיים המצוה כהלכתה ויותר לא ימתין".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ו שבגלל המחלוקת כתב "ועל כן כתב בשלחן ערוך דנכון שלא לאחר שלשה ימים, ור"ל כדי לצאת אליבא דכולי עלמא". וכתב בס"ק ל"ז שלמעשה יוכל לברך לאחר שלושה ימים וז"ל "וכן כתב בספר צדה לדרך דף ט' ע"ב וכתב הטעם לפי שברכה זו נתקנה כנגד קרבן תודה ותודה יכול להביא כל זמן שירצה יעו"ש, והביאו היפה ללב אות ו' וכתב ולכן ראוי שיקרא פרשת תודה יעו"ש. וכן כתבנו לעיל סימן רי"ח סוף אות ט"ל יעו"ש".
וכתב עוד בס"ק ל"ח "וכן כתב הלבוש, לדוד אמת סימן כ"ג אות ג', חיי אדם כלל ס"ה אות ו', קיצור שלחן ערוך סימן ס"א אות ב', שערי אפרים שער ד' אות כ"ז. וכן עמא דבר. והגם דיש פלוגתא בזה שיש אומרים עד שלשה ויש אומרים עד חמשה כמו שכתבנו לעיל אות ל"ו, מכל מקום כבר כתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, אלא רק לכתחלה יש ליזהר שלא לאחר שלשה ימים וכמו שכתבנו לעיל אות ל"ו יעו"ש".
ולמעשה כתב מרן הרב בסידור שלכתחילה יש לברך עד שלושה ימים ואם לא בירך ניתן לברך אחר כך, בכל זמן שירצה.
העולה
נשים צריכות לברך ברכת הגומל בפני עשרה.
יולדת מברכת החל משבעה ימים אחרי הלידה (היכא שיצאת מכלל סכנה), ותברך בתוך שלשוה ימים לזמן זה לא בירכה תברך כל זמן שיצא לה.