שאלה

אדם עם שפעת (קצת חום, צינון, חולשה)
לגבי הצום של מחר (עשרה בטבת), חייב?
האם צריך להשלים אחר כך?

תשובה

אדם שחולה שאין בו סכנה כלומר שנפל למשכב או שיש לו כאבי ראש עזים או אדם חלוש מאוד – אינו צם.
אדם שכואב לו מעט הראש צריך לצום, ואם בהמשך הצום כואב לו מאוד הראש ישבור את הצום כדין חולה שאין בו סכנה, וה"ה לענין השאלה
חולה שאוכל ביום הצום לא צריך לאכול כשיעור, כמבואר לעניין תשעה באב וכ"ש לכאן. ומכל מקום לא יתענג על מעדנים.

מקורות

כתב השו"ע בסי' תק"נ סעי' א' "הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר. הגה: מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פ"ה); ואפילו אינן מצטערות, אינן מחוייבות להתענות אלא שנהגו להחמיר".
וכתב המשנה ברורה סימן תקנ ס"ק ה "ונהגו להחמיר – ואם הם חלושות נראה דאין להם להחמיר ומ"מ אף הצריך לאכול לא יתענג עצמו בבשר ויין רק כפי מה שצריך".

וכתב עוד המשנה ברורה סימן תקנ ס"ק ד "אין להתענות – וכ"ש אם הוא חולה שאין בו סכנה בודאי פטור מלהתענות ואסור לו להחמיר על עצמו". וכתב בשער הציון ס"ק ג "וכן לענין עוברות ומניקות שמצטערות הרבה גם כן אסורות להתענות [שם]".
וכתב הכה"ח בס"ק ו' "נראה דהוא הדין נמי אנשים תשושי כח או זקנים שהתענית הוא צער גדול להם דיש להקל שלא יתענו בשלשה צומות אלו, דמה לי נשים עוברות ומניקות מה לי אנשים תשושי כח וזקנים, ובתנאי שיאמר להם הרופא שהתענית מזיק להם, הא לאו הכי לא יפרשו מן הצבור והוא ברור, ונראה פשוט כי זקן שבא בימים והוא חלוש אין להתענות כלל, כי אפילו ביום הכפורים כתוב בתשובות הגאונים בספר שערי תשובה סימן שכ"ה אם רואה שקשה עליו התענית מאכילין אותו וכמ"ש לקמן בהלכות יום הכפורים סימן תרי"ח, וכל שכן בשלשה צומות אלו והוא ברור. רוח חיים אות א'. ועיין בדברינו לשם בס"ד".
אכילה לשיעורים
כתב השו"ע סי' תקנ"ד סעי' ו' " וכן חולה שהוא צריך לאכול, אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד, דבמקום חולי לא גזרו רבנן. הגה: ומיהו נוהגין להתענות כל זמן שאין להם צער גדול שהיה לחוש לסכנה, והמיקל לא הפסיד". וביאר המשנ"ב סימן תקנד ס"ק י"א "ר"ל שהוא חלוש וחש בגופו אף על פי שאין בו סכנה מאכילין אותו". וכתב הכה"ח ס"ק ל"ח על הרמ"א "ומכל שכן באדם חלוש והוא חולה שאין בו סכנה שלא להחמיר, ומכל מקום לא יתעסקו במאכל ובמשתה אלא כדי קיום הגוף. חיי אדם כלל קל"ה אות ב', משנה ברורה אות ט"ז". וכתב ערוך השולחן סעי' ז' "ואפילו הוא חולי שאינו מוטל במטה דאלו מוטל במטה גם ביוה"כ אינו מתענה דכל שמוטל במטה הוא בסכנה כדמוכח בשבת [ל"ב.] ע"ש ויתבאר בסי' תרי"ח בס"ד אבל בעלי מיחושים בעלמא מתענים כללו של דבר כל שהוא בגדר חולה אינו מתענה בט"ב וכל שאינו בגדר חולה מתענה".
ב
וכתב בשו"ת חת"ס או"ח סי' קנ"ז, לענין החולריע "וכי החולה אינו מחוייב בדבר התענית ואינו מתענה בו, והלא לא הותר לו אלא כדי צרכו וחיותו ואם די לו בשתיה לא יאכל, ואם די לו באכילה פעם אחת לא יאכל ב' פעמים, ולא יותר ממה שצריך, וגם שארי עינוים אם אינו צריך לנעול ולרחוץ ולסוך אסור לו לעשות א' מאלה, נמצא שהוא מן המתענים ומהמחוייבים בדבר" וכן תכתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין קו"א סי' ע"ה.
כתב הבה"ל סי' תקנ"ד ד"ה "דבמקום חולי וכו' – עיין בספר פתחי עולם דבמקום שאין המחלה של חלערי"א חזקה ח"ו יאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה כמ"ש השיעורי' בשו"ע סימן תרי"ח (כך יש להורות לשואל בט"ב שבזה לא נעקר התענית לגמרי ורחמנא ליבא בעי)". וכ"כ הכה"ח ס"ק ל"ה.
ג
כתב הכה"ח בס"ק ל"א "חולה שנתרפא אך חלוש מאד אינו צריך אומד, ואם הוא מצטער הרבה וחושש שיחזור חליו יאכל ואין צריך שיעור רק שלא יאכל מעדנים. מזבח אדמה, מחזיק ברכה בקונטריס אחרון אות א', כסא אליהו אות ג', זכור לאברהם שם. ".
כתב בשו"ת אבני נזר סי' תק"מ "דבר צום החמישי אשר הד"ר הזהירך שלא להתענות ובקושי התיר לך להתענות עד חצות. הדבר ברור שלא להתענות כלל. דבמקום חולי לא גזרו רבנן. וכו' לכן ברור שלא להתענות כלל ותאכל מיד בבוקר". כתב ערוה"ש סעי' ז' "[פחות מכשיעור לא שייך בט"ב שהוא מדרבנן]". וכן כתב בשו"ת צי"א ח"י סי' כ"ה פט"ז "הבא לשאול יש להורות לו שיאכל כדרכו והמחמיר יחמיר לעצמו
העולה
אדם שחולה שאין בו סכנה כלומר שנפל למשכב או שיש לו כאבי ראש עזים או אדם חלוש מאוד – אינו צם.
אדם שכואב לו מעט הראש צריך לצום, ואם בהמשך הצום כואב לו מאוד הראש ישבור את הצום כדין חולה שאין בו סכנה, וה"ה לענין השאלה
חולה שאוכל ביום הצום לא צריך לאכול כשיעור, כמבואר לעניין תשעה באב וכ"ש לכאן. ומכל מקום לא יתענג על מעדנים.