שאלה
רציתי לשאול לעניין אדם שיודע בעצמו שאינו יכול לכוון בתפילה וגם לא באבות, כגון שכועס או טרוד וכו כדברי הגמ עירובין סה
ראיתי שיש שכותבים שגם היום אין לו להתפלל כלל עד שידע שיכול לכוון וגם אם לא יתפלל כלל כיוון ששב ואל תעשה עדיף.
אבל קשה לי להבין את הדבר כיוון שנראה שרוב האנשים לא שמים לב לכוון בתפילה וטרדה מרובה ורציתי לדעת האם הרב מרדכי זצ"ל דיבר בנושא ומה דעתו? והאם היום שייך גם לומר את הסברה הזאת שלא יתפללו רק אם מיושבים בדעתם או כדברי ספר המאורות על ברכות דף ל , שכל זה נאמר בזמנם אבל בימנו אין נזהרים בזה כדי שלא נעקור את התפילה לגמרי?
תשובה
אדם שיודע בעצמו שאינו יכול לכוון בתפילה וגם לא באבות, כגון שכועס או טרוד וכו' לא ימנע מלהתפלל, וגם אם לא כיוון מחמת זה אינו חוזר. ועצה טובה למתקשה לכוון בתפילה ללמוד בעיון את דבריו של השל"ה במס' תמיד הנזכרים בדברינו בפנים.
מקורות
כתב הטור (סי' קא) זה לשונו: תנו רבנן המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולן לפחות יכוין באבות, דאמר ר"א לעולם ימוד אדם עצמו אם יכול לכוין באבות יתפלל ואם לאו אל יתפלל. ואם התפלל ולא כיון באבות יחזור ויתפלל. ואם כיון באבות א"צ לחזור. ויראה אפילו אם כיון בכולן ולא כיון באבות שצריך לחזור ולהתפלל. והאידנא אין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה. שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין אם כן למה יחזור, כתב הרב רבי אליעזר שירגיל אדם עצמו שיכוין לפחות בחתימה של כל ברכה, שיש בהן מאה ושלש עשרה תיבות כמו שיש בתפילת חנה, ומאה ושלש עשרה פעמים לב בחומש לומר שצריך בהן כוונת הלב, עכ"ל.
הרי שלדברי הטור 'האידנא אין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה'. אך בוודאי שלכתחילה ישתדל לכווין.
ועוד מבואר מדברי הטור שירגיל עצמו לכווין לפחות בחתימה של כל ברכה.
ובבית יוסף שם הביא מקור הדברים מגמ' בס"פ אין עומדין (ברכות לד, ב): 'המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן אם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת אהייא א"ר חייא א"ר ספרא משום חד דבי רבי באבות'.
ודברי רבי אליעזר שהובאו בטור 'שירגיל אדם עצמו שיכוין לפחות בחתימה של כל ברכה' הביא הבית יוסף מגמ' בס"פ תפלת השחר (שם ל, ב) שם הובאו דברי רבי אליעזר: 'לעולם ימוד אדם עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל'. והעיר הבית יוסף שדברי רבי אליעזר שהובאו בטור נכתבו בחדא אם ההוראה שיש לכווין באבות, משמע שאם לא כיון באבות חוזר, ונראה שכן לומדים מדברי רבי אליעזר. וההיפך הוא הנכון שמדברי הברייתא לומדים לדברי רבי אליעזר שבדבריו לא נזכר מהומה לחלק בין אבות לשאר ברכות שכן למדו התוס' והרא"ש (ס"פ אין עומדין) שהקשו על דברי הגמ' שם: 'יכוין לבו באחת מהן' מהנאמר בפרק תפלת השחר 'לעולם ימוד אדם דעתו אם יכול לכוין יתפלל ואם לאו אל יתפלל'.
ותירצו שיש לפרש שכוונת הברייתא שיש חיוב לכוין גם באחת מהן וגם באבות. ואז אין סתירה בין הדברים. וכ"כ סמ"ג. וכתב הבית יוסף: 'ורבינו כתב דברי ר' אלעזר אם יכול לכוין באבות כאילו הוא מדברי ר' אלעזר לפי שמאחר שאנו מוכרחין לפרש כן בדבריו ז"ל כאילו אמר כן בהדיא ומכל מקום לשון רבינו אינו מכוון שכ' דאמר ר' אלעזר שנראה שמדברי ר' אלעזר אנו לומדים לברייתא אדרבה מהברייתא אנו לומדים לדברי רבי אלעזר לכך נראה שצריך למחוק הדלי"ת ולגרוס אמר רבי אלעזר דמימרא באפי נפשיה היא'.
אם לא כיון באבות אם חוזר – מחלוקת הטור והראשונים
וכתב עוד הב"י שם: "ומ"ש רבינו ואם התפלל ולא כיון באבות יחזור ויתפלל בס"פ תפלת השחר (שם) א"ר יוחנן אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי כלומר שהתפלל תפלת המוספין ביחיד ודלא כר' אליעזר בן עזריה דאמר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר א"ל ר' ירמיה לר' זירא ודילמא מעיקרא לא כוין דעתיה ולבסוף כוין דעתיה".
והביא הבית יוסף בשם הרא"ש ורבינו יונה (שם) שכתבו: מכאן משמע דמי שלא כיון דעתו לכל הפחות באבות שצריך לחזור ולהתפלל וגם ה"ר יונה כתב בס"פ תפלת השחר גבי היה רוכב ע"ג בהמה שבאבות צריך כוונה אפי' בדיעבד ואם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל, ע"כ.
הרי שלדעת רבינו יונה והרא"ש אם לא כיוון באבות, אין מועיל אפילו בדיעבד, ואם לא כיון הרי כוונתו מעכבת, וצריך לחזור ולהתפלל.
עוד כתב הב"י: "כתוב בסמ"ק אם אינו יכול לכוין בכל ברכות י"ח יכוין באבות ומודים ואם אינו יכול לכוין בשניהם יכוין באבות עד כאן וצריך תלמוד מנין לו דעדיף מודים טפי משאר ברכות".
ויש להדגיש שהטור כתב במפורש שגם אם לא כיון ב'אבות' 'שהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה' כפי שהובא דבריו לעיל, ודלא כרבינו יונה והרא"ש שהובאו בב"י.
בשו"ע (סי' קא ס"א) נפסק כרבינו יונה והרא"ש וזה לשונו: "המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם, לפחות יכוין באבות. אם לא כיון באבות, אע"פ שכיון בכל השאר, יחזור ויתפלל", עכ"ל.
וברמ"א בהגהה כתב: והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור", עכ"ל.
הרי שהרמ"א פסק כהטור.
ובכה"ח (שם, אות ד) פסק כהרמ"א בזה וזה לשונו: , והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה וכו', וכ"כ הלבוש, פר"ח או' א', ר"ז או' א' וכ"כ הברכ"י או' ב' וז"ל, דעת מרן שהשמיט דברי הטור הנז', נראה דגם עתה ראוי להיות חוזר ויתעצם לכוין דעתו אבל לא נהגו כדבריו, וכן מהריק"ש בהגהותיו כתב דברי הטור כמור"ם עכ"ל, וכ"כ סידור בית יעקב בדיני תפילת י"ח או' פ"ה בשם האחרונים דהכי נקטינן ודלא כהשו"ע יעו"ש, ע"כ.
לא כיון בפסוק ראשון של ק"ש
ויש להדגיש שכ"ז דווקא בתפילה אך בק"ש חוזר אם לא כיון כמובא בכה"ח באות שאח"ז (שם סק"ה) עיי"ש.
דברי מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל בדין הכוונה בתפילה
דעת מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל (קול צופייך, שבט תשס"ח) שמעלת התפילה רבה ועצומה היא, וחובה על כל איש ישראל להשתדל לכוון ולהבין את מה שמוציא מפיו בשעה שמתפלל לפני בורא עולם. וכך פסק מרן (שם) הרי, שהבנת המילים והכוונה על מה שמוציא מפיו אינו ממדת חסידות בעלמא אלא דין מפורש שנפסק בשולחן ערוך. ומכל מקום, בדורנו שנחלשו הלבבות וטרודים מאוד בעניינים שונים, קשה לקיים את ההלכה הזו, ומה עוד שגם אם לא כיוון כלל, אינו מובטח שאם יחזור להתפלל יוכל לכוון, ומטעם זה חולק הרמ"א על מרן שם. ולמעשה, כך נקטינן, ואין חובה לחזור ולהתפלל מחמת חוסר כוונה בתפילה. וכמסקנת הכה"ח שם.
החיוב להתאמץ לכוון בכל כחו
עוד מביא ה"כף החיים" וכן מובא בדברי מורינו מרן הגרמ"א זצ"ל שלמרות שלא נפסקה הלכה כדברי השו"ע בעניין חזרה על התפילה אם לא כיוון, אבל מכל מקום חובה על כל אחד לדעת את חומרת הדבר ולהתאמץ בכל כחו לכוון עד כמה שיכול, וז"ל (שם): "וכ"כ החס"ל או' א' וכתב שם החס"ל דעכ"פ בדיעבד תפילתו תפילה ולא הוה ליה ברכותיו לבטלה, רק צריך להבין חומר הענין ולהתאמץ בכל כחו לפחות לכווין בברכה ראשונה יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' צ"ח או' ט"ו ודו"ק. ומ"ש ח"א כלל כ"ד או' ב' דנראה לו אם נזכר קודם שאמר בא"י בסוף הברכה יחזור לומר מא-להי אברהם וכו', עיין מ"ש עליו הפתה"ד או' ב' ומוסיף דבריו נראה שאינו מסכים לדבריו, יעו"ש.
עצות לכוונה בתפילה
בספר חסידים (סי' קנח) כתב: וכשתאמר ברכות ושבחות תעשה כאילו אתה עומד לפני מלך והוא אומר לך 'השמיעני את קולך', ואל תרוץ דבריך ואל תמהר להוציא דבריך מפיך, ואם תצטרך לפרנסה אל תשים לבך רק לאותה ברכה כמו לברכת השנים, או אם יש לך חולי אל תשים לבך רק לברכת חולים, מפני שאומרים עליך למעלה 'זה פלוני סבור שאינו צריך אלא לזאת', לכך תכוין בכל הברכות… ואל תשים כוונת ליבך רק לבקשות, כי עיקר הכוונה לברכות ולשבח, לכן אמרו 'יכוין בכולם ואם אי אפשר יכוין בברכת אבות או בברכת הודאה', שאם תכוין רק בבקשות אז יהיה למעלה שוטנים שאומרים 'אין ראוי לקבל תפילתו שבכבוד מקום אינו חושש לבקש בכוונה ובדרך תחנונים ואיך נעשה רצונו שברצון נפשו מכוין ולא בשבח, ע"כ.
וע"ע בשל"ה (מסכת תמיד פרק נר מצווה אותיות יב – כא) שהביא עשרה דברים המסייעים לכוונה בתפילה.
העולה לדינא,
אדם שיודע בעצמו שאינו יכול לכוון בתפילה וגם לא באבות, כגון שכועס או טרוד וכו' לא ימנע מלהתפלל, וגם אם לא כיוון מחמת זה אינו חוזר. ועצה טובה למתקשה לכוון בתפילה ללמוד בעיון את דבריו של השל"ה במס' תמיד הנזכרים בדברינו בפנים.