שאלה
האם ניתן להשתמש בצלחות מחרסינה שכבר עשרים שנה עומדים ללא כל שימוש. בעבר השתמשו בהם למאכל חלבי והיום רוצים להשתמש בהם למאכל בשרי?
תשובה
כלי חרס שהשתמש בהם בכלי ראשון – אין להם הכשרה, ולא יכול לשנותם מחלבי לבשרי.
כלי חרס ששפכו מכלי ראשון – אם נפסק הקלוח מועיל שטיפה בצונן, לא נפסק הקילוח אסור כדי קליפה, וממילא אין לשנותם מבשרי לחלבי.
כלי חרס שנשתמשו בצונן מספיק שטיפה ויכול לשנותם מחלבי לבשרי וכן להיפך.
ובשעת הדחק כגון בהפסד מרובה, ניתן להקל בכלי פורצלן בהגעלה ג' פעמים ראה אג"מ ח"ב סי' מ"ו.
מקורות
כתב השו"ע סי' צ"ג סעי' א' "קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם. (וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה, הוה ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב" וכתב הרמ"א "אבל שאר דברים, מותר".
כתב הש"ך בס"ק ג' "אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב. לפי שהיא בלוע משניהם הלכך אסור לבשל בה בשר לכתחלה אפילו אחר מעל"ע מבישול זה כמו שאסור לבשל חלב לכתחלה בקדרה של בשר אחר מעל"ע מיהו אם בישל בה בשר תוך מעל"ע לבישול בה חלב פשיטא דהתבשיל אסור אבל אם בישל בה חלב פשיטא דמותר בדיעבד אבל שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג מותר לבשל בה אפילו לכתחלה ולקמן סי' צ"ד ס"ה כתב הרב דנוהגין לאסור הכלי שאינו בן יומו אפילו לשאר דברים אפי' בשנתחב בו רק כף בן יומו אם כן כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש וצ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא ועמ"ש שם בסי' צ"ד". וביאר הכה"ח ס"ק ט"ז שלגבי כף דיבר מצד המנהג משא"כ הכא שזה לפום דינא ולכן הספרדים לא צריכים להחמיר ויכולים לבשל בה דברים שאינם לא חלב או בשר בדרך עראי אבל לא קבע שמא יבשל בהם בשר או חלב
שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תריז (אלף מג) "שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דאמרינן נותן טעם לפגם מותר בדיעבד אי איירי דוקא בתבשיל אבל בקדרה וקערה לא. או דילמא הכל הוי כדיעבד", וענה "כללא דמילתא דהתבשיל בדיעבד מותר דנותן טעם לפגם וכל קדרה שאינה בת יומא נ"ט לפגם הוא אבל הקדרה והקערה והכף שנבלע בהם טעם של איסור אעפ"י שאם יבשל בתוכן יהיה פגום הרי הם אסורין אף על גב דלית להו תקנתא אלא בשבירה. ואם בישל בהם במזיד קנסינן ליה ואסרינן ליה לתבשיל. והתוספות כתבו דההוא דפינכא דמשום הכי תברא משום דבלעא טובא משמע דס"ל דשאר קדרות הוי נמי כדיעבד ומותר. והשתא ניחא ההיא דתנור חדש יוצן ואמאי יוצן יותץ מיבעי ליה דהוי כדיעבד ולדעת הר"ן ז"ל צריך לחלק דבשלמא תנור אין יכול להחזירו לכבשן ולפיכך הוי כדיעבד אבל קדרה כיון דמצי להחזירה לכבשן הוי כלכתחלה ואסור ונכון להחמיר היכא דעבר ובישל בה במזיד וכמו שכתבתי למעלה", כלומר שאע"פ שנותן טעם לפגם מותר בדבר מאכל בכלי אסור, וכדבריו כתב הכה"ח בס"ק י"ג, כלומר דהיכא שבישל בשר בקדירה חולבת שאינה בת יומא, הכלי נאסר.
וכתב בדבר שמואל סי' שי"א "וכלי חרס שיש בו הפסד מרובה מותר לבשל בו לכתחילה, אחר שהיה מעת לעת, משום דהוי כדיעבד", וכן כתב ערך השולחן ס"ק ט', ועוד. אולם בשפתי דעת בס"ק ג' הביא דבריו וכתב "ויראה דאין להתיר כמו שמבואר מתוס' ומהגהת אשר"י כאן, ואולי באם בלע איסור דרבנן יש לצדד בהפסד מרובה דמפינכא אין כל כך ראיה דדם שבישלו הוה עיקרו דאורייתא ולקמן ק"ג אבאר אי"ה".
וכתב החכמת אדם כלל נ"ה סעי' ז' "יש אומרים דבמקום הפסד גדול יש להתיר בכלי חרס להשתמש בו אחר מעת לעת דהוי כדיעבד ונראה לי דבמקום שיש עוד צדדים להקל אפשר שיש לסמוך על זה אבל לא בלאו הכי", וכתב הכה"ח בס"ק ט"ו "ונראה כיון דיש פלוגתא בזה יש לצרף לזה להכשירו על ידי הגעלה שלש פעמים וכו' ואז אפילו בבלע איסור דאורייתא שרי בהפסד מרובה".
הרוצה להכשיר לאכול בקדירה בשר או חלב
כתב השו"ע סי' תנ"א סעי' י"א "מחבת שמטגנין (פי' שיוצקין בה שמן לאפותו) בה, מותרת בהגעלה; ואם היא ארוכה, משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחר. ואם היא ארוכה ביותר, מלבנה באמצע".
וכתב הכה"ח בס"ק ע' "ולענין כלים של בשר וחלב כגון כלי בשר שרוצה להכשירו ולבשל בו חלב או איפכא, כתב בית יוסף בשם המרדכי דזה מיקרי היתרא בלע ואפילו נשתמש בהם על ידי האור סגי ליה בהגעלה או בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ יעו"ש. וכן כתב הר"ן פרק כל שעה דכל היכא דהיתרא בלע אף על פי שתשמישו על ידי האור סגי ליה בהגעלה יעו"ש. וכן כתב ה"ר זלמן בסימן זה אות י"ג דכלים שצולין בהן בשר שהוא היתר ואחר כך נבלע בהם חלב הרי הן נכשרין על ידי הגעלה יעו"ש. וכן כתב בתשובת רבי עקיבא איגר סימן מ"ט ד"ה ובההיא דבמחבת של בשר מהני הגעלה כיון דהיתרא בלע יעו"ש. וכן כתב הערך השלחן ביורה דעה סימן קכ"א אות י"ב דבמחבת של בשר וחלב סגי בהגעלה מהאי טעמא דהיתרא בלע יעו"ש. מיהו הש"ך שם ס"ק ח' כתב בשם תשובת הרמ"ע סימן צ"ו דמחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי יעו"ש, וכן כתב הפרי חדש שם אות ח', עצי לבונה שם סעיף ד', וכן כתב חכמת אדם כלל ע"ד אות ו' דמחבת מחלב לבשר לא סגי בהגעלה דחשיב תשמישה על ידי האור אלא דוקא בהפסד מרובה יעו"ש. אמנם בתשובת חתם סופר סימן קי"א העלה לדינא בראיות ברורות דכל בליעה שהיא בדרך בישול אפילו לא יהיו באמצעית היתר כגון שבישל יין נסך וחלב אסור ואפילו איסור דאורייתא כגון יין לנזיר וכדומה מכל מקום כבולעו על ידי בישול כך פולטו על ידי בישול הגעלת מים חמין דכל המשקין נקראים בישול חוץ מחלב ושומן, אך מה שנבלע על ידי טיגון שומן וחלב אז תליא אי היה על ידי אמצעית שומן של היתר כגון חמץ שטיגנו במחבת שהשומן הוא היתר אף על פי שנבלע על ידי טיגון מכל מקום פולט על ידי מים דאף על גב דליכא כבולעו על ידי בישול כך פולטו על ידי בישול מכל מקום נימא כבולעו על ידי אמצעית היתר כך פולטו על ידי אמצעית היתר, ולאפוקי מחבת של עכו"ם שבולע בלי אמצעית היתר כלל כיון דאיכא תרתי לריעותא בעי ליבון דוקא יעו"ש. וכן כתב בסימן ק"י דמחבת של חלב שהיה אינו בן יומו וטיגנו בו בשר יש להתיר בהגעלה וליתר שאת יגעילנה שלש פעמים יעו"ש. והביאו פתחי תשובה שם אות ז'. נמצא דהסכמת רוב הפוסקים במחבת דסגי בהגעלה אי משום דהיתרא בלע אי משום אמצעי של היתר, ובפרט שיש הפסד מרובה במחבת של טיגון אם ילבנו אותה שמתקלקלת כידוע, ועל כן יש להתיר בהגעלה בין מחבת בשר לחלב בין מחבת חמץ לפסח בין מחבת שטיגנו בה ביצים ונמצא בהם דם. ואף על פי שאלו הביצים הם דבר אסור, מכל מקום כיון שהאמצעי שהוא השמן שמטגנין בו הוא דבר היתר ניתרת בהגעלה כנזכר, ומיהו צריך להיות בשמן טופח על מנת להטפיח (עיין לעיל סימן ע"ח אות ב'). אבל שפודין ואסכלאות שתשמישן על ידי האור ממש בלי שום אמצעי, וגם אין מתקלקלין בליבון שדרכן בכך, אף על פי שהיתרא בלע כגון מבשר לחלב, יש לחוש לדעת האוסרין ואין להתיר כי אם על ידי ליבון דוקא. מיהו בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ סגי כיון דהיתרא בלע וכמו שכתב בית יוסף בסימן תק"ט, וכן כתב הלבוש שם סעיף ה', מגן אברהם שם ס"ק יו"ד, וכן כתבו האחרונים שם" וראה בס"ק ק"מ
והנה בנידון דידן שרוצה להעביר לא מבעיא שנשתמש בו לבשר ונאסר כ"ש הכא שרוצה להעביר שאם בלע בצונן די לו בשטיפה, ואם בלע בכלי ראשון או בקילוח שלא נפסק שדי לו בהגעלה ג' פעמים.
עבר י"ב חודש
כתב בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן מג "ע"ד שאלת רומ"פ בקונה כלי חרס מעכו"ם שהם ישנים יותר מי"ב חודש, ויש הפסד מרובה אם יצטרך למכרם לנכרי, וצידד מעלתו להקל ע"פ יסודו דשו"ת חכם צבי (סי' ע"ה) דאחר י"ב חודש כלה כל הבלוע ומדמה זה לישון קנקנים י"ב חודש ביין נסך.
לענ"ד אין בזה היתר, דהחכ"צ בעצמו כ' שם דלא מצינו מי שמיקל בשאר אסורים לבשל לכתחילה בכלים שעברו עליהם יב"ח, וכ' לחלק דביי"נ דתוך יב"ח אפילו בדיעבד אסור מוכחא מלתא טובא מש"ה מותר לכתחילה אחר יב"ח, אבל בשאר אסורים דכל שאינו בן יומו מותר בדיעבד, נקל לטעות אם נתיר אחר יב"ח לכתחילה דיתירו גם תוך יב"ח לכתחילה, והוליד מזה דלענין כלי חמץ לפי מה דאנן פסקינן דבחמץ נותן טעם לפגם אסור ותוך יב"ח אפילו דיעבד אסור, ממילא יצא מזה קולא דאחר י"ב חודש לכתחילה שרי כמו ביי"נ…
והנה לכאורה יש צד להקל ע"פ מה שכתב המנחת יעקב (כלל פ"ה סי' קס"ד) בהפסד מרובה יש להתיר בכלי חרס להשתמש בו אחר ממעת לעת דהוי כדיעבד כיון שהוא הפסד מרובה כמ"ש הר"ן פ' כ"ש ושכן דעת מהרלב"ח (סי' קכ"א) עכ"ד.
אמנם נראה דג"ז אינו, דהנה מהרלב"ח שם הוציא דבריו דלכאורה דברי הר"ן סותרים אהדדי דבפסחים פרק כל שעה גבי תנור יוצן כתב אף דזה וזה גורם לכתחילה אסור מ"מ כיון דתנור אין לו תקנה אלא בנתיצה הוי כדיעבד, ואלו בחולין כתב הר"ן בההיא פינכא דתברא ולא אשהיי מעל"ע דנטל"פ לכתחילה אסור הרי דאף בכ"ח דאין לו תקנה אלא שבירה לא הוי כדיעבד, והוכיח מזה דיש חילוק בין תנור דהפסידו מרובה ובין פינכא דהוי הפסד מועט והכי דייק' לישנא דהר"ן פרק כ"ש =כל שעה= גבי קדירות בפסח, שכתב אף על גב דלרב א"א שלא לשבור הקדירה אפ"ה לא הוי כדיעבד וראיה לדבר מדאמרינן גבי פינכא וכו', א"ו דפינכא וקדירה אף על גב דצריך לשוברן לאו כדיעבד דמי עכ"ל, מדדייק א"ו פנכא וקדירה משמע דר"ל דהנך משום דאין הפסידן מרובה לאו כדיעבד דמי עיין שם [ועיין בחידושי אנשי שם תמה ג"כ על הר"ן מההיא דתנור יוצן] והרי בודאי לא ניתן לשמוע דקדירות בפסח מיירי דוקא ביש לו רק מעט קדירות ולא הרבה דפשטא דמלתא כל קדירות של כל ימות השנה יש בהם הפסד מרובה א"ו דמ"מ כל קדירה בפני עצמה לא הוי הפ"מ ולא מהני הפ"מ ע"י צרופן, ורק בתנור דהכלי בעצמו הוי הפ"מ א"כ בנ"ד דהוי הפ"מ רק מכח שיש לו הרבה כלים לא מקרי דיעבד דהוי ממש כמו קדירות בפסח.
אף דלהסוברים דנטל"פ משהו מיהא הוי אין ראיה מקדירות בפסח דהתם גזר רב דלמא אתא למיעבד במינו וליכא ראיה לאסור בכ"ח =בכלי חרס= רק מפינכא וי"ל דבכ"ח הרבה מקרי דיעבד מ"מ כיון דלהר"ן דס"ל נטל"פ לא בעי ביטול, וס"ל דבקדירות מטעם דלכתחילה אתינן עלה, מוכח דאף בהרבה קדירות לא מקרי דיעבד, ובזה לא מצינו חולק לכן אין דעתי להקל בנ"ד".
וראה בשערי תשובה סימן תנא ס"ק א "וכתב בשות ח"צ סי' ע"ח הורא' הלכה למעשה להתיר התבשיל שנתבשל בפסח בקדירות חמץ נקי שעברו עליו יב"ח אף לדידן דאסרינן נטל"פ מ"מ אחר יב"ח ליכא טעם כלל ומ"מ לא מלאני לבי להתיר לבשל בה לכתחלה והסכים עמו הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל בסי' ע"ו וע"ש סי' פ' שהשיב להגאון בעל פמ"א בזה וחיזק דבריו ע"ש ובשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח כתב שדברי הרשב"א בתשובה סי' תקע"ה דלא כהח"צ ששם כתב דלא מהני ישון רק לכלי היין וכתב שמעשה בא לידו בישראל שנשלח לו דורון כלים נחמדים מפאפורי פורצלאני ולא ניכר אם הנכרי השולח כבר נשתמש הם ועברו שנתיים ימים והמה כלים יקרים וכתב שלכאורה אין להתיר לכתחלה כמ"ש הח"צ גופיה וגם דמדברי הרשב"א משמע דאפי' דיעבד אסור אך בזה דיש ס"ס שמא לא נשתמש ואת"ל נשתמש ספק להקל ועדיין צריך ישוב עכ"ל ונ"ל שאם אפשר להגעילן ברותחין ג' פעמים יש לעשות כן ואם הם כלים שאין דרך להשתמש בהם רותחין שהיס"ב יש להקל גם כן ועיין ביו"ד סי' קכ"ב מדינים אלו".
וראה עוד בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מו "נמצא שאיכא שיטה שהיא נכונה שלשיטת החכ"צ יש להתיר אחר יב"ח. וגם בכלי פארצעליין איכא שיטה בתשובת יעבץ בשם אביו דלא בלעי כלל משום דשיע, הובא ביד אפרים ריש סימן ק"כ, ואף שבפמ"ג סימן ק"ג בשפתי דעת ס"ק י"ז מפורש שכלי פארצעליין הם ככלי חרס, וגם אוסר אף שהם כלים חשובים שהוא הפ"מ דלא כמנחת יעקב שמתיר בכ"ח שא"א בהגעלה, עכ"פ איכא שיטה דריעב"ץ בשם אביו החכ"צ שלא בלעי.
וגם בכלים אלו הם ברוב הפעמים רק בתשמיש כלי שני ועכ"פ הוא רק ספק שמא השתמשו בעירוי ובדבר גוש חם שנמצא שאיכא עוד ספק. ולכן יש לסמוך בכה"ג על בעל העיטור שהביא הטור בסימן קכ"א להגעיל ג"פ כיון שהוא הפ"מ וגם צורך תקנת השבים ויהיו כשרים להשתמש בהם אח"כ ולקובעם או לבשר או לחלב".
העולה
כלי חרס שהשתמש בהם בכלי ראשון – אין להם הכשרה, ולא יכול לשנותם מחלבי לבשרי.
כלי חרס ששפכו מכלי ראשון – אם נפסק הקלוח מועיל שטיפה בצונן, לא נפסק הקילוח אסור כדי קליפה, וממילא אין לשנותם מבשרי לחלבי.
כלי חרס שנשתמשו בצונן מספיק שטיפה ויכול לשנותם מחלבי לבשרי וכן להיפך.
ובשעת הדחק כגון בהפסד מרובה, ניתן להקל בכלי פורצלן בהגעלה ג' פעמים ראה אג"מ ח"ב סי' מ"ו.