שאלה
מה שמשתמשים היום כמו סיגריה אלקטרוני(vaping) שבעיקרון מחממים הנוזל ושואבים את הזיעה.
האם דברים כאלה צריכים הכשר?
תשובה
סיגריה אלקטרונית שידוע שהחומר הנוזלי שלה מקורו משומן מן החי, לכתחילה צריכה הכשר, אך אם לא ניתן להשיגה אפשר לקחת אף ללא הכשר, כיוון שהנוזל פגום ואינו ראוי לאכילת כלב, וכ"ש סיגריה כזו שאין ידוע מקור הנוזל שלה, שאינה צריכה הכשר כלל.
מקורות
מבירור שערכנו בנושא, ע"פ רוב החומרים הנוזליים הנמצאים בסיגריה כזו הם: פרופילן, גליקול, או גליצרול. יש שמקורם בשומן מן החי, ויש שמקורם משומן צמחי, או חומר סינטטי (נפט וכדו'). במסגרת זו נברר האם יש צורך בכשרות לסיגריה כזו כשמקור החומר ידוע, וכשאינו ידוע.
*א*
מכיוון שהדרך בהכנסת החומרים לגוף נעשית ע"י ריח ושאיפה דרך הפה, באנו לשתי סוגיות בגמ' הנוגעות בדבר.
ראשית ז"ל הגמ' בפסחים (ע"ו:):
"אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש – אסור. מאי טעמא – מפטמי מהדדי. ולוי אמר: אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן – מותר. מאי טעמא – ריחא בעלמא הוא, וריחא לאו מילתא היא. עביד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר. מיתיבי: אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובת. מאי לאו תערובת טעמים, וקשיא ללוי – לא, מפני תערובת גופין. הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא: אפילו גדי וטלה. אי אמרת בשלמא מפני גופין – היינו דקתני אפילו גדי וטלה, אלא אי אמרת מפני תערובת טעמים מה לי גדי וטלה, מה לי גדי וגדי, אלא מאי על כרחיך מפני תערובת גופין הוא דאסור, אבל תערובת טעמים – שרי. לימא תיהוי תיובתיה דרב – אמר רבי ירמיה הכא במאי עסקינן – כגון שצלאו בשתי קדירות. בשתי קדירות סלקא דעתך – אלא אימא: כעין שתי קדירות. והכי קאמר: אין צולין שני פסחים כאחד מפני תערובת. מאי תערובת – תערובת טעמים. ואפילו כעין שתי קדירות דליכא תערובת טעמים – אסור משום תערובת גופין, ואפילו גדי וטלה. אמר רב מרי: כתנאי, הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית יין של תרומה – רבי מאיר אוסר ורבי יהודה מתיר, ורבי יוסי מתיר בשל חיטין ואוסר בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות. מאי לאו תנאי היא, דמר סבר: ריחא לאו מילתא היא, ומר סבר: ריחא מילתא היא – ללוי – ודאי תנאי היא. לרב, נימא תנאי היא – אמר לך רב: דכולי עלמא ריחא מילתא היא. לאו איתמר עלה דההיא, אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: בפת חמה וחבית פתוחה – דברי הכל אסור. בפת צוננת וחבית מגופה – דברי הכל מותר. לא נחלקו אלא בפת חמה וחבית חתומה, פת צוננת וחבית פתוחה. והא נמי, כפת חמה וחבית פתוחה דמיא. תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא: פת שאפאה עם צלי בתנור – אסור לאכלה בכותחא. ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא – אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא. מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא נמי אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר".
ובזה פסק הש"ע (יו"ד סי' ק"ח סעי' א'), לכתחילה כדעת רב להחמיר דריחא מילתא היא, ובדיעבד כדעת לוי דשרי.
ובגמ' מסכת עבודה זרה (ס"ו:):
"האי בת תיהא, עובד כוכבים בדישראל – שפיר דמי ישראל בדעובד כוכבים – אביי אמר: אסור, רבא אמר: מותר. אביי אמר אסור, ריחא מילתא היא; רבא אמר מותר, ריחא לאו מילתא היא. אמר רבא: מנא אמינא לה דריחא ולא כלום הוא דתנן: תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת – הפת מותרת, לפי שאין טעם כמון אלא ריחא כמון. ואביי? שאני התם, דמיקלא איסוריה. אמר רב מרי, כתנאי: הרודה פת חמה ונתנה ע"פ חבית של יין של תרומה – ר"מ אוסר, ור' יהודה מתיר, רבי יוסי מתיר בשל חיטין ואוסר בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות; מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: ריחא מילתא היא, ומר סבר: ריחא ולא כלום הוא; לרבא ודאי תנאי היא, לאביי מי לימא תנאי היא? אמר לך אביי: לאו מי איתמר עלה, אמר רבה בר בר חנה אמר ר"ל: בפת חמה וחבית פתוחה – (ס"ז.) – דברי הכל אסורה, בפת צוננת וחבית מגופה – דברי הכל מותרת, לא נחלקו אלא בפת חמה וחבית מגופה, בפת צוננת וחבית פתוחה, והא דידי נמי כפת חמה וחבית פתוחה דמי".
וברש"י: נקב נוקבים במגופת חבית להריח את היין לבודקו וכו' ע"כ. ונראה מדבריו שהיו מריחין את היין דרך האף, וכן נקט הב"י (יו"ד, סי' ק"ח) בדעתו. וגם מדברי התוס' (ד"ה בת תיהא וד"ה אביי וד"ה רבא) מתבאר דבת תיהא היינו שמריחין את היין דרך האף, וע"ע בדברי התוס' (דף י"ב: ד"ה אלא) שמפורש כן בדבריהם, וכמו שכתבו בתו"ד: "כי אדרבה חוזק היין נכנס בחוטמו" וכו', ע"כ.
ומבואר כאן, דפליגי אביי ורבא אם ריחא מילתא ואסור או לא, דהיינו דאביי ס"ל דריחא מילתא היא משום שהיין שנשאף לגופו ע"י האף הוי לגמרי כאילו שותה מן היין עצמו, ואילו רבא ס"ל דלאו מילתא היא מאחר שהריח מזיק לו לפי שנכנס בגופו.
ופסק הש"ע (שם סעי' ה'), וז"ל: "מותר לשאוף בפיו ריח יין נסך דרך נקב שבחבית, לידע אם הוא טוב".
*ב*
לעניין הנידון שלפנינו, הנה שער המלך (מאכ"א פרק י"א הל' ג'), כתב להקל לשאוף טאב"ק ששרו סממניו בסתם יינם, והובא בפת"ש (ס"ק ג'), וז"ל: "עיין בשער המלך … בענין אבק הטיטו"ן הנקרא טאב"ק הניקח מן עובדי כוכבים אי מותר לשאוף אותו כי יש מפקפקים בדבר כי לפעמים מזלפים אותו בסתם יינם והאריך מאד בזה והעלה דאף לדעת רובא דרבוותא שפסקו דסתם יינם אסור בהנאה מ"מ שרי לשאוף הטאב"ק דזה ממש כההיא דבת תיהא דשרי לכ"ע והלכה פסוקה היא זולת סברת איכא מ"ד שכתב הרי"ף וכ"ש בנ"ד דאיכא לספוקי שמא יש ס' נגד היין שמזלפין דבהא לכ"ע ריחא לאו מלתא ואף דכל זה אינו אלא בהניח יסוד שמה שמזלפין אינו אלא כדי ליתן בו ריח האמנם אכתי איכא לספוקי שמא נותנין יין לחזק הטאב"ק דא"כ אין להתיר מטעמא דריחא ל"מ דמ"מ הרי הוא נהנה מגופו של איסור שעל ידי היין מתחזק הטאב"ק. מ"מ יש להתיר בשופי דכיון דקיי"ל די"נ מין בשא"מ בטל בס' ובנ"ד איכא לספוקי שמא יש בו ס' הוי ספק דרבנן לקולא כיון דסתם יינם דרבנן ודמי לדלעיל סימן צ"ח בנשפך … כ"ש בנ"ד דאיכא ספיקי טובא אעיקרא דמילתא אי סתם יינם בזה"ז אסור בהנאה ושמא מה שנותנין בו יין אינו אלא כדי ליתן בו ריח ושמא יש בו ס' ע"ש שהעלה כן הלכה למעשה". וכ"כ כה"ח (ס"ק ס"ה).
אמנם יש המחמירים בזה כשהריח הוא מאיסורי הנאה, ראה פרי חדש (ס"ק כ"ג), ערוך השולחן (סעי' כ"ה), ובחכמת אדם (כלל ס"ב סעי' י"ב).[1]
*ג*
לגבי סיגריה אלקטרונית, מצינו דעות שונות בפוסקים, ובמומחי הכשרות, האם יש צורך בהכשר לנוזל האידוי, הרב יוסף זריצקי השיב בנושא: "אין שום בעיה כשרותית בכל העולם הן בפסח הן בכל השנה להשתמש בסיגריה אלקטרונית. כל חומרי הגלם כימיים. (עם הרבה רעלים)".
לעומת זאת דעת הגר"מ שטרנבוך במכתב המצורף, שיש צורך בכשרות, מכיוון שהטעם הנרגש בפה דינו כזיעה שהוי כממש האיסור. וכן דעת הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א. וכנראה שלידיעתם החומרים מקורם באיסור.
וכ"כ נציג הרבנות הראשית, הרב חגי בר גיורא שנשאל בנושא: "יש כיום סיגריות אלקטרוניות שממלאים בהם נוזל שנותן טעם רציתי לדעת, האם הנוזל צריך כשרות והאם השימוש בסיגרייה מותר ?הנוזל לא נוגע בפה אבל הוא כן נותן טעם.
תשובה
ב"ה שלו-ם וברכה, האדים של הנוזל מורגשים ונותנים ממשות של טעם בפה, לכן צריך כשרות לנוזל. כנ"ל בנרגילות. בברכה, הרב חגי בר גיורא".
אמנם לעניין מעשה, נראה שיש להקל בזה, שאין צריך כשרות כלל, מכיוון שהנוזל המיועד לאידוי נפגם מאכילת כלב, ואינו ראוי לאכילה כלל, והאיסור אם ישנו הינו איסור אכילה ולא הנאה ומהטעמים המבוארים לעיל נראה שאם אין בנמצא כשרות על סיגריה כזו אפשר לקחת ללא כשרות.
(תשובתנו מתייחסת לאי צורך בכשרות לכל ימות השנה אך לפסח יש להחמיר ולצרוך עם כשרות דווקא מכיוון שאם יש חשש חמץ הוי ספק בדאו' ולחומרא).
וזאת למודעי שאין בתשובה האמורה מתן לגיטמציה לעידוד עישון ח"ו, וההתייחסות הינה רק לגבי הצורך בכשרות.
*העולה מן האמור*
סיגריה אלקטרונית שידוע שהחומר הנוזלי שלה מקורו משומן מן החי, לכתחילה צריכה הכשר, אך אם לא ניתן להשיגה אפשר לקחת אף ללא הכשר, כיוון שהנוזל פגום ואינו ראוי לאכילת כלב, וכ"ש סיגריה כזו שאין ידוע מקור הנוזל שלה, שאינה צריכה הכשר כלל.
[1]וראה בחשוקי חמד (ע"ז דף סו:), שכתב בנושא הנ"ל, וז"ל: "שאלה. ראובן הוא אדם חלש בטבעו, וכדי שיוכל לצום ביום הכיפורים צריך לשכב במיטה רוב היום, אך יש שעות מספר שיכול לבא לבית הכנסת, רק בתנאי שיריח טבק מיוחד כל כמה דקות להשיב נפשו, הטבק עשוי עם תערובות יין נסך של עובדי כוכבים, האם מותר לו לבא לבית הכנסת ולשאוף את הטבק בשעת הצורך, או שמא עדיף שישכב בבית, ולא יריח טבק זה. תשובה. בשער המלך (פי"א מהלכות מאכלות אסורות ה"ג) דן האם מותר לשאוף טבק שזילפו עליו סתם יינם, והאריך בזה ומסקנתו שמותר, וזאת לפי דאיתא בעבודה זרה דף סו ע"ב האי בת תיהא [נקב נוקבים במגופת חבית להריח את היין לבודקו אם יכול להתקיים] עובד כוכבים בדישראל שפיר דמי, ישראל בדעובד כוכבים, אביי אמר אסור, רבא אמר מותר, אביי אמר אסור ריחא מילתא היא, רבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא. ורוב הפוסקים פסקו כרבא שריחא לאו מילתא. וכ"ש בנידון דידן דאיכא לספוקי שמא יש ס' נגד היין שמזלפין דבהא לכו"ע ריחא לאו מלתא. הביאו הפתחי תשובה (יו"ד סימן קח סק"ג). מאידך כתב המשנה ברורה (סימן תסז ס"ק לג) בשם החיי אדם שחקר אצל האומנין שעושין שנו"ף טבא"ק [דהיינו ששואפין בחוטם] מלחלחים הפעקיל טבא"ק ביין נסך וידוע שיין נסך אסור בהנאה מדינא, וא"כ ראוי ליזהר שלא לשאוף אותו טבא"ק אף כל השנה. והוסיף החיי אדם (ציינו השער הציון ס"ק נז) ומה שנוהגין להקל בסתם יין אינו אלא מטעם הפסד מרובה, עיין ביורה דעה סימן קכג, עכ"ד. ואולי אי יכולת לבא לתפילה בבית הכנסת נחשב להפסד מרובה, כי יפסיד את הוידוי ברבים וקריאת התורה". ע"כ.