שאלה

האם תנור חשמלי רגיל יוכל לשמש כמין שומר חום במצב שאין פלטה?

מדובר רק בשבת בערב שבערב שבת אני מכניס את האוכל ופותח אותו פעם אחת בסעודה והוא נכבה אוטומטי מהטיימר שלו.

תשובה

• אסור להשהות תבשיל שאינו מבושל כמכב”ד על אש שאינו גרופה וקטומה בשבת.
• להשהות תבשיל שמבושל כמכב”ד, להרמ”א מותר. וכן נוהגים בני אשכנז (ועי’ בפנים).
• יש ספרדים הנוהגים להקל לגמרי בזה כהרמ”א (ועי’ בפנים)
• במבושל כל צרכו כותב מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שיש לספרדים המקילים על מי לסמוך.
נראה, שהיום, שאין גוף החימום דועך בעבור הזמן, יש להספרדים המקילים לשהות מאכל המבושל כמכב"ד ללא קטימה על מה לסמוך, לקיים מנהגם לנהוג כהרמ”א, אף במבושל רק כמכב”ד (ובנוסף לזה יש אולי גם לצרף את סברת האג”מ, ועי’ בפנים.)
תשובה להשאלה:
מכיוון שלעשות קיטום לתנור חשמלי קשה; להפוסקים כהשו”ע, אם היכולת בידו, לא ישים בתוך התנור תבשיל, אא”כ הוא מבושל כל צרכו ומצטמק ורע לו.
אבל נראה, שמן הדין אם הוא מבושל כמכב”ד, יכול לסמוך על המנהג שיש להספרדים להקל (בצירוף שני הסברות אחרות שכתבתנו בפנים). אלא אם כן המנהג שלו הוא להחמיר כהשו”ע בזה, שאז נראה שאין להקל.
לבני אשכנז הנוקטים בכל דבר כהרמ”א, יש להקל, לשהות מאכל המבושל כמכב"ד בתנור חשמלי ללא קטימה.
וכל זה הוא בענין שאין חשש שעל ידי פתיחת דלת התנור יגרום לגוף החימום להידלק, או המאוורר להפסיק וכו’. וזה נמצא בדרך כלל רק כשיש מצב שבת, או שיסדר את הטיימר שהתנור יכבה כשמגיעה הזמן שרוצה להוציא את האוכל.

מקורות

דבר ראשון נברר האם קיים את האיסור דרבנן של שהייה בשאלה זו.
ונקדים הקדמה קצרה בעניין איסור שהייה:
אחד מהמלאכות האסורות בשבת הוא איסור בישול (שבת עג., או"ח סי' שי"ח). שאסור בשבת לבשל מאכלים.
והנה לשים תבשיל על האש בערב שבת, אף שרק יתחיל לבשל בשבת, אינו נכלל באיסור בישול, כיון שאינו עושה המעשה של הבישול (נתינת הסיר על האש, או הדלקת האש תחת הסיר) בשבת, אלא בערב שבת. ואפילו אם נתן הסיר על האש דקות ספורות לפני השבת, ולא התחיל האוכל להתבשל כלל עד שנכנס שבת, אין בזה איסור בישול מן התורה, כיון שלא עשה מעשה בשבת. אלא שראו חכמינו ז"ל לנכון, לגזור מספר גזירות בבישולים המותרים מן התורה כדי שלא יבואו לעבור על איסורי תורה. אחד מהחששות שלהם הייתה, שאם יש קדרה שאינה מבושל עדיין בכניסת שבת, ועכשיו ממשיך הקדרה להתבשל בשבת, יש לחוש שמא יבוא בעל הקדרה להגביר האש שתחת הקדרה כדי שיבשל יותר מהר. שהרי הוא צריך את האוכל לכבוד סעודת שבת, וכשיראה שלא יספיק להתבשל בזמן באש הקטן הזה יש חשש שלא יתאפק ויבוא להגביר את האש שתחת הקדרה.
מחמת חשש זו אסרו חז”ל שיהא סיר שמתבשל על האש בכניסת שבת ללא תנאים מסויימים, איסור זו נקרא איסור שהייה ונחלקו בגמ’ בגדרי גזירה זו, שיש אומרים (שיטת חנניא) שלא אסרו חז”ל רק תבשיל שאינה מבושל לשיעור של מאכל בן דרוסאי. (ונחלקו הפוסקים בשיעור זו, האם הוא חצי בישולו או שליש בישולו.) שבזה יש חשש גדול שיבוא לחתותו ולהגביר כוחו כיון שאינו מבושל אפילו להשיעור שיכול לאוכלו ע”י הדחק. אבל משהגיע לשיעור זה, שכבר אפשר לאוכלו ע”י הדחק, לא קיימת החשש שיבוא לחתות באותו מדה כיון שאיכשהו האוכל כבר ראוי לאכילה. כשיטה זו פוסקים הרבה ראשונים, וכן נוקט להלכה הרמ”א (או”ח רנ”ג סעי’ א’). אולם השו”ע פוסק כשיטת הרי”ף והרמב”ם (ועוד ראשונים), שאף כשהגיע התבשיל לשיעור שראוי לאוכלו ע”י הדחק, דהיינו כשיעור מאכל בן דרוסאי, עדיין חששו חז”ל שמא יבוא לחתות. וסוברים הם שאף כשהתבשיל מבושל כל צרכו ורק שעדיין הוא מצטמק ויפה לו – שהבישול הוא טוב לו, וזהו המצב של סתם תבשילין, שעם יותר בישול הם נעשים יותר טעימים, נשאר עליו האיסור של חז”ל שחששו שמא יבוא לחתתו.
ובמצב שקיים האיסור של שהייה, (למר כדאית ליה – בנתבשל פחות ממאכב”ד, ולמר כדאית ליה – כשלא הגיע למצטמק ורע לו,) התירו חז”ל שהייה אם התנור הוא גרוף או קטום. גרוף הכוונה שגרפו מהתנור את כל הגחלים החוצה, וקטום הכוונה שכיסה את הגחלים, או את גוף החימום, אם נתרגם דין זה למציאות של ימינו.
ולענין הלכה, האשכנזים יכולים להקל כהרמ”א שמתיר שהייה בלא גריפה וקטימה, אם הגיע האוכל לשיעור מאכל בן דרוסאי. (עי’ בבה”ל ד”ה ונהגו, שיש ענין להחמיר כדעת השו”ע, אולם מביאים מהחזו”א, שי”ל שאף לכתחילה אפשר להקל.)
ואף הספרדים יש הרבה שנהגו להקל כשיטת הרמ”א והראשונים שעומדים בשיטה זו. ועי’ בספרו של מרן הרב זצוקלל”ה (מאמר מרדכי ח”ג סי’ מ”ט אות ב’) שפוסק שלאלו שהולכים תמיד כשיטת השו”ע יש להחמיר, אבל אם התבשיל מבושל כל צרכו אלא שמצטמק ויפה לו (שבזה גם מחמיר השו”ע,) בזה כותב שהמיקל יש לו על מי לסמוך. ועי’ שם בהערה למטה (אות ז’) שמביא מקורות שהיה מנהג נפוץ בארצות המזרח להקל כשיטת הרמ”א בזה.
והנה השאלה שאנו דנים בו הוא בתבשיל המונח בתוך תנור חשמלי, ויש לצרף עוד סברא להקל להתיר לשהות בתוכו תבשיל המבושל כמכב”ד אף לדעת השו”ע:
כמו שביארנו לעיל, הסיבה שגזרו חז”ל הגזרה של שהייה, הוא שחששו שמא יבואו לחתות כדי להגביר החום. וכותבים הגידולי ציון (ס”ס י”א), וכן המהרש”ם (שו”ת מהרש”ם ח”ג קס"ה), מביא סברא זו (ואינו פוסק לדינא ע"פ סברא זו להתיר כל שהייה אף כשאינו מבושל כמכב"ד מחמת חששות אחרות, אבל ע"ש, שנראה שסובר שמעיקר הדין יש בסברא זו כדי להקל לגמרי) שחשש זו קיים רק בגחלים וכיוצ”ב שדרכם להתקרר ולמעט חומם כל הזמן. ולכן חשו חז”ל שמא יבא להגביר החום שלהם. אבל בתנור חשמלי שהחום שלו הוא אותו דבר כל הזמן ואין דרכו להתקרר בעבור הזמן, לא קיים חשש חיתוי הזה. ומביא הציץ אליעזר (ח”ז סי’ י”ז אות א’) סברא זו, ונראה שסובר כן להלכה, אלא שלדינא אינו סומך על סברא זו לבד, ע”ש.
עוד יש לצרף להקל סברא שכותב האג”מ (או"ח ח"א סי' צ"ג ד"ה והנה יש), שאין נכלל בחשש חיתוי, חשש שילך להביא עוד עצים, אלא החשש הוא אך ורק שמא יחתה בעצים הבוערים כאן עכשיו. ואם המצב של שמירת חום (או מצב ‘שבת’) הוא בכפתור נפרד משאר מערכת הפעלת החימום של התנור – וודאי אם הגוף חימום הוא גוף חימום אחרת ממערכת החימום הרגיל, יש לצדד שאין שייך החשש של שמא יחתה כשהתנור על מצב של שימור חום. [וכמו שכותבים הרבה פוסקים שאין חשש חיתוי בפלטה חשמלית כיון שאין אופציה איך להגביר את החום. וה”ה כאן, אין אפשרות להגביר את החום במצב של שמירת חום, ומה שהוא יכול לעשות זה רק להפעיל את התנור במערכת הרגיל שלו, וי”ל שזה אינו נכלל בהחשש חיתוי, כמו שכותב האג”מ שאין חשש שיבואו עצים, ומחמת סברא זו הוא אומר שאין חשש שיגביר את הגז, כשמבשל על גז.
העולה לדינא:
• אסור להשהות תבשיל שאינו מבושל כמכב”ד על אש שאינו גרופה וקטומה בשבת.
• להשהות תבשיל שמבושל כמכב”ד, להרמ”א מותר. וכן נוהגים בני אשכנז (ועי’ בפנים).
• יש ספרדים הנוהגים להקל לגמרי בזה כהרמ”א (ועי’ בפנים)
• במבושל כל צרכו כותב מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שיש לספרדים המקילים על מי לסמוך.
נראה, שהיום, שאין גוף החימום דועך בעבור הזמן, יש להספרדים המקילים לשהות מאכל המבושל כמכב"ד ללא קטימה על מה לסמוך, לקיים מנהגם לנהוג כהרמ”א, אף במבושל רק כמכב”ד (ובנוסף לזה יש אולי גם לצרף את סברת האג”מ, ועי’ בפנים.)
תשובה להשאלה:
מכיוון שלעשות קיטום לתנור חשמלי קשה; להפוסקים כהשו”ע, אם היכולת בידו, לא ישים בתוך התנור תבשיל, אא”כ הוא מבושל כל צרכו ומצטמק ורע לו.
אבל נראה, שמן הדין אם הוא מבושל כמכב”ד, יכול לסמוך על המנהג שיש להספרדים להקל (בצירוף שני הסברות אחרות שכתבתנו בפנים). אלא אם כן המנהג שלו הוא להחמיר כהשו”ע בזה, שאז נראה שאין להקל.
לבני אשכנז הנוקטים בכל דבר כהרמ”א, יש להקל, לשהות מאכל המבושל כמכב"ד בתנור חשמלי ללא קטימה.
וכל זה הוא בענין שאין חשש שעל ידי פתיחת דלת התנור יגרום לגוף החימום להידלק, או המאוורר להפסיק וכו’. וזה נמצא בדרך כלל רק כשיש מצב שבת, או שיסדר את הטיימר שהתנור יכבה כשמגיעה הזמן שרוצה להוציא את האוכל.דבר ראשון נברר האם קיים את האיסור דרבנן של שהייה בשאלה זו.
ונקדים הקדמה קצרה בעניין איסור שהייה:
אחד מהמלאכות האסורות בשבת הוא איסור בישול (שבת עג., או"ח סי' שי"ח). שאסור בשבת לבשל מאכלים.
והנה לשים תבשיל על האש בערב שבת, אף שרק יתחיל לבשל בשבת, אינו נכלל באיסור בישול, כיון שאינו עושה המעשה של הבישול (נתינת הסיר על האש, או הדלקת האש תחת הסיר) בשבת, אלא בערב שבת. ואפילו אם נתן הסיר על האש דקות ספורות לפני השבת, ולא התחיל האוכל להתבשל כלל עד שנכנס שבת, אין בזה איסור בישול מן התורה, כיון שלא עשה מעשה בשבת. אלא שראו חכמינו ז"ל לנכון, לגזור מספר גזירות בבישולים המותרים מן התורה כדי שלא יבואו לעבור על איסורי תורה. אחד מהחששות שלהם הייתה, שאם יש קדרה שאינה מבושל עדיין בכניסת שבת, ועכשיו ממשיך הקדרה להתבשל בשבת, יש לחוש שמא יבוא בעל הקדרה להגביר האש שתחת הקדרה כדי שיבשל יותר מהר. שהרי הוא צריך את האוכל לכבוד סעודת שבת, וכשיראה שלא יספיק להתבשל בזמן באש הקטן הזה יש חשש שלא יתאפק ויבוא להגביר את האש שתחת הקדרה.
מחמת חשש זו אסרו חז”ל שיהא סיר שמתבשל על האש בכניסת שבת ללא תנאים מסויימים, איסור זו נקרא איסור שהייה ונחלקו בגמ’ בגדרי גזירה זו, שיש אומרים (שיטת חנניא) שלא אסרו חז”ל רק תבשיל שאינה מבושל לשיעור של מאכל בן דרוסאי. (ונחלקו הפוסקים בשיעור זו, האם הוא חצי בישולו או שליש בישולו.) שבזה יש חשש גדול שיבוא לחתותו ולהגביר כוחו כיון שאינו מבושל אפילו להשיעור שיכול לאוכלו ע”י הדחק. אבל משהגיע לשיעור זה, שכבר אפשר לאוכלו ע”י הדחק, לא קיימת החשש שיבוא לחתות באותו מדה כיון שאיכשהו האוכל כבר ראוי לאכילה. כשיטה זו פוסקים הרבה ראשונים, וכן נוקט להלכה הרמ”א (או”ח רנ”ג סעי’ א’). אולם השו”ע פוסק כשיטת הרי”ף והרמב”ם (ועוד ראשונים), שאף כשהגיע התבשיל לשיעור שראוי לאוכלו ע”י הדחק, דהיינו כשיעור מאכל בן דרוסאי, עדיין חששו חז”ל שמא יבוא לחתות. וסוברים הם שאף כשהתבשיל מבושל כל צרכו ורק שעדיין הוא מצטמק ויפה לו – שהבישול הוא טוב לו, וזהו המצב של סתם תבשילין, שעם יותר בישול הם נעשים יותר טעימים, נשאר עליו האיסור של חז”ל שחששו שמא יבוא לחתתו.
ובמצב שקיים האיסור של שהייה, (למר כדאית ליה – בנתבשל פחות ממאכב”ד, ולמר כדאית ליה – כשלא הגיע למצטמק ורע לו,) התירו חז”ל שהייה אם התנור הוא גרוף או קטום. גרוף הכוונה שגרפו מהתנור את כל הגחלים החוצה, וקטום הכוונה שכיסה את הגחלים, או את גוף החימום, אם נתרגם דין זה למציאות של ימינו.
ולענין הלכה, האשכנזים יכולים להקל כהרמ”א שמתיר שהייה בלא גריפה וקטימה, אם הגיע האוכל לשיעור מאכל בן דרוסאי. (עי’ בבה”ל ד”ה ונהגו, שיש ענין להחמיר כדעת השו”ע, אולם מביאים מהחזו”א, שי”ל שאף לכתחילה אפשר להקל.)
ואף הספרדים יש הרבה שנהגו להקל כשיטת הרמ”א והראשונים שעומדים בשיטה זו. ועי’ בספרו של מרן הרב זצוקלל”ה (מאמר מרדכי ח”ג סי’ מ”ט אות ב’) שפוסק שלאלו שהולכים תמיד כשיטת השו”ע יש להחמיר, אבל אם התבשיל מבושל כל צרכו אלא שמצטמק ויפה לו (שבזה גם מחמיר השו”ע,) בזה כותב שהמיקל יש לו על מי לסמוך. ועי’ שם בהערה למטה (אות ז’) שמביא מקורות שהיה מנהג נפוץ בארצות המזרח להקל כשיטת הרמ”א בזה.
והנה השאלה שאנו דנים בו הוא בתבשיל המונח בתוך תנור חשמלי, ויש לצרף עוד סברא להקל להתיר לשהות בתוכו תבשיל המבושל כמכב”ד אף לדעת השו”ע:
כמו שביארנו לעיל, הסיבה שגזרו חז”ל הגזרה של שהייה, הוא שחששו שמא יבואו לחתות כדי להגביר החום. וכותבים הגידולי ציון (ס”ס י”א), וכן המהרש”ם (שו”ת מהרש”ם ח”ג קס"ה), מביא סברא זו (ואינו פוסק לדינא ע"פ סברא זו להתיר כל שהייה אף כשאינו מבושל כמכב"ד מחמת חששות אחרות, אבל ע"ש, שנראה שסובר שמעיקר הדין יש בסברא זו כדי להקל לגמרי) שחשש זו קיים רק בגחלים וכיוצ”ב שדרכם להתקרר ולמעט חומם כל הזמן. ולכן חשו חז”ל שמא יבא להגביר החום שלהם. אבל בתנור חשמלי שהחום שלו הוא אותו דבר כל הזמן ואין דרכו להתקרר בעבור הזמן, לא קיים חשש חיתוי הזה. ומביא הציץ אליעזר (ח”ז סי’ י”ז אות א’) סברא זו, ונראה שסובר כן להלכה, אלא שלדינא אינו סומך על סברא זו לבד, ע”ש.
עוד יש לצרף להקל סברא שכותב האג”מ (או"ח ח"א סי' צ"ג ד"ה והנה יש), שאין נכלל בחשש חיתוי, חשש שילך להביא עוד עצים, אלא החשש הוא אך ורק שמא יחתה בעצים הבוערים כאן עכשיו. ואם המצב של שמירת חום (או מצב ‘שבת’) הוא בכפתור נפרד משאר מערכת הפעלת החימום של התנור – וודאי אם הגוף חימום הוא גוף חימום אחרת ממערכת החימום הרגיל, יש לצדד שאין שייך החשש של שמא יחתה כשהתנור על מצב של שימור חום. [וכמו שכותבים הרבה פוסקים שאין חשש חיתוי בפלטה חשמלית כיון שאין אופציה איך להגביר את החום. וה”ה כאן, אין אפשרות להגביר את החום במצב של שמירת חום, ומה שהוא יכול לעשות זה רק להפעיל את התנור במערכת הרגיל שלו, וי”ל שזה אינו נכלל בהחשש חיתוי, כמו שכותב האג”מ שאין חשש שיבואו עצים, ומחמת סברא זו הוא אומר שאין חשש שיגביר את הגז, כשמבשל על גז.
העולה לדינא:
• אסור להשהות תבשיל שאינו מבושל כמכב”ד על אש שאינו גרופה וקטומה בשבת.
• להשהות תבשיל שמבושל כמכב”ד, להרמ”א מותר. וכן נוהגים בני אשכנז (ועי’ בפנים).
• יש ספרדים הנוהגים להקל לגמרי בזה כהרמ”א (ועי’ בפנים)
• במבושל כל צרכו כותב מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שיש לספרדים המקילים על מי לסמוך.
נראה, שהיום, שאין גוף החימום דועך בעבור הזמן, יש להספרדים המקילים לשהות מאכל המבושל כמכב"ד ללא קטימה על מה לסמוך, לקיים מנהגם לנהוג כהרמ”א, אף במבושל רק כמכב”ד (ובנוסף לזה יש אולי גם לצרף את סברת האג”מ, ועי’ בפנים.)
תשובה להשאלה:
מכיוון שלעשות קיטום לתנור חשמלי קשה; להפוסקים כהשו”ע, אם היכולת בידו, לא ישים בתוך התנור תבשיל, אא”כ הוא מבושל כל צרכו ומצטמק ורע לו.
אבל נראה, שמן הדין אם הוא מבושל כמכב”ד, יכול לסמוך על המנהג שיש להספרדים להקל (בצירוף שני הסברות אחרות שכתבתנו בפנים). אלא אם כן המנהג שלו הוא להחמיר כהשו”ע בזה, שאז נראה שאין להקל.
לבני אשכנז הנוקטים בכל דבר כהרמ”א, יש להקל, לשהות מאכל המבושל כמכב"ד בתנור חשמלי ללא קטימה.
וכל זה הוא בענין שאין חשש שעל ידי פתיחת דלת התנור יגרום לגוף החימום להידלק, או המאוורר להפסיק וכו’. וזה נמצא בדרך כלל רק כשיש מצב שבת, או שיסדר את הטיימר שהתנור יכבה כשמגיעה הזמן שרוצה להוציא את האוכל.