שאלה
אדם שנמצא בקורס יין.
שואל האם יין של שנת 2015, שמיטה קודמת. מה דינו?
תשובה
לגבי יין משנת 2015 נסכם בקצרה, לסמוך לבד על היתר מכירה שאין בו קדושת שביעית אינו מספיק, אם היין מיבול נכרי יש להקל שאין בו קדו"ש (אא"כ נוהג להחמיר בזה), מיבול ישראל אם לא נעשה היתר מכירה יש מקום להחמיר מדין שמור ונעבד, ודעת רבינו הגר"מ אליהו זצ"ל להקל בזה, וכ"ז אם בזמן הביעור נעשה בהם מצות ביעור כראוי, ואם לא נעשה בהם מצות ביעור אם היין היה שייך לגוי בשעת ביעור יש להתיר לשתותו, ובאם היה שייך ליהודי בשעת הביעור נראה שיש להחמיר ולאסור השתיה ממנו בכל ענין.
מקורות
נידון זה הוא רחב מאוד וע"כ נקצר מאוד בסוגית, ראשית יין שמשנת 2015 היינו יין הקדוש בקדושת שביעית (אא"כ במקרה הזה נעשה מענבים שהחלו לגדול שליש גידולו בשנת השישית, אך בדרך כלל הענבים בשלים כבר בקיץ וע"כ כל עוד לא הוכח אחרת יש לתלות שנעשה מפירות של שנת 2015 ג"כ).
תחילה יש לברר באיזה כרם גדל, האם גדל בכרם של יהודי או של גוי, אם גדל בכרם של נכרי נוהגים להקל (כשיטת בית יוסף) שאין בזה קדושת שביעית וא"כ לא יחולו ע"כ כלל הדינים דלהלן.
גם אם גדל בכרם של ישראל יש לברר האם נעשה היתר מכירה על כרם זה, ובאם נעשה היתר מכירה יש להקל יותר (דעת הרבה פוסקים שאין לסמוך על היתר המכירה ודעת הרבה פוסקים להקל, ולמעשה דעת הגר"מ אליהו זצ"ל לסמוך ע"ז בתור צירוף לצדדים אחרים).
אם השדה של יהודי יש שני חששות לאסור את הפירות באכילה, הראשון משום שמור, והשני משום נעבד, דעת גדולי ירושלים הינו לאסור פירות אלו משני הטעמים הנ"ל (וכפי שפורסם שוב השנה, תשפ"ב, בקובץ דבר השמיטה של בד"ץ העדה החרדית), דעת החזו"א בנעבד באיסור בשנת השביעית להתיר בדיעבד ולגבי שמור דעתו להקל למעשה אך המחמיר תבוא עליו הברכה (עיין דרך אמונה הל' שמיטה ויובל פ"ד ס"ק קפ"ד באריכות), וכן דעת אג"מ או"ח ח"א סי' קס"ו, וכן דעת הגר"מ אליהו זצ"ל להתיר כמובא בספר מאמר מרדכי שביעית (פרק י' הלכה י"ב וי"ג, ובפרט יש לצרף אם נעשה היתר מכירה).
אך כאן יש חשש גדול יותר, שהרי יש בפירות הקדושים בקוד"ש מצוות ביעור מיד כשכלה הפירות מן השדה (עיין משניות שביעית פ"ט מ"ב ומ"ג), ושם במשנה ח' "מי שהיו לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור מחלק מזון שלוש סעודות לכל אחד ואחד", ונחלקו הראשונים בביאור מצווה זאת דעת הרמב"ם ורוב הראשונים שהוא מדאורייתא, והרמב"ן (בפרשת בהר) ס"ל שהוא מדרבנן.
כיצד מצוות ביעור כתב הרמב"ם (פ"ז מהלכות שמיטה ה"ג) היו לו פירות מרובים מחלקן מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד, ואסור לאכול אחר הביעור בין לעניים בין לעשירים, ואם לא מצא אוכלין בשעת הביעור שורף באש או משליך לים המלח ומאבדן לכל דבר שמאבד", עכ"ל, הרי שדעת הרמב"ם שמצוות ביעור הוא לבער ממש את הפירות אך דעת הרמב"ן, ר"ש, ועוד ראשונים שמצוות ביעור היא להוציא את הפירות מביתו ולהפיקרם ואח"כ יכול לזכות בהם ולאכלם.
אך אם לא נעשתה מצוות ביעור כראוי כתב הרמב"ן (ויקרא כ"ה ז') "אבל אם עכבם בביתו אחר הביעור כדי לאכלן אסורין הם באכילה לגמרי וכו', ואפשר שהאיסור הזה מדבריהם וכו'", הא לנו שאם לא הפקיר נאסר באכילה, (וראיתי בספר משפטי ארץ שביעית פרק ל"ב הערה 7 בשיטת החזו"א סי' י"א סק"ז שהתוס' פסחים נב: חולקים ומתירים ע"י הפקר לאחר זמן הביעור, אך המעיין בתוס' יראה שאין שום ראיה, ובחזו"א שם רק כתב שאין ראיה מתוס' לומר שהם סוברים כרמב"ן).
וכתב בספר מאמר מרדכי (שביעית פרק כ"א הלכה כ"ו) וז"ל עבר זמן הביעור ולא הפקירם הפירות נאסרים לעולם, מיהו אם נאנס ולא הפקירם או שלא ידע את זמן ביעורם יכול להפקירם ולאוכלם אח"כ (אמנם בזמן ביעור ידוע פעמים שחוסר ידיעה הוי כמזיד והפירות נאסרים) עכ"ל, ומקורו הוא מספר חרדים ושערי צדק (לבעל החיי אדם), שכתב להסבר מדוע אין בפירות השייכים לגוי ביעור (גם כשקדושים בקדו"ש), ועיין חזו"א שביעית סי' יד' ס"ק יג' שכתב וז"ל "ומיהו זימנין דלא ביערו בשוגג או באונס וכל שנשאר שמור בביתו גם הרמב"ן מודה דנאסר (ומיהו לא נתבאר בהדיא בדבריו ז"ל בלא ביער מחמת אונס)", עכ"ל, הא לנו שדעת החזו"א זצ"ל לאסור בשגג ולא ביער, על אף שבאונס לא היה ברור לו לאסור, ולפ"ז גם אם בעל היין הינו חילוני הינו לכה"פ שוגג, וכמו לעניין מעשה שבת שנקטו הפוסקים שדינם לפחות כשוגג (עיין מאמ"ר שבת סי' קכ"ב שהחמיר הרבה בדינים אלו).
העולה למעשה
לגבי יין משנת 2015 נסכם בקצרה, לסמוך לבד על היתר מכירה שאין בו קדו"ש אינו מספיק, אם היין מיבול נכרי יש להקל שאין בו קדו"ש (אא"כ נוהג להחמיר בזה), מיבול ישראל אם לא נעשה היתר מכירה יש מקום להחמיר מדין שמור ונעבד, ודעת רבינו הגר"מ אליהו זצ"ל להקל בזה, וכ"ז אם בזמן הביעור נעשה בהם מצות ביעור כראוי, ואם לא נעשה בהם מצות ביעור אם היין היה שייך לגוי בשעת ביעור יש להתיר לשתותו, ובאם היה שייך ליהודי בשעת הביעור נראה שיש להחמיר ולאסור השתיה ממנו בכל ענין.