שאלה

מה דעתו של הרב לגבי שספרדי יסעד בבית של אשכנזי אם לא ידוע לו שהבשר חלק ושמקפיד על בישול ישראל לפי דעת הבית יוסף?

תשובה

דעת מרן הגר"מ אליהו שספרדי שמתארח אצל אשכנזי אם לא ידוע לו שהבשר חלק ושמקפיד על בישול ישראל לפי דעת הבית יוסף, אסור לאוכלו, וכדאי תמיד לברר על כשרות המקום שמתארחים בו.

מקורות

יש כמה מקומות בהם מרן הגר"מ אליהו גילה דעתו שיש להקפיד לבן עדה מסוימת על חומרות בכשרות.
מקור דין בשר חלק (ללא סירכות) לספרדים
בגמ' (חולין מח, ע"א) הובא: אמר רבא רבין בר שבא אסברה לי מייתינן סכינא דחליש פומיה ומפרקינן לה אי איכא ריעותא בדופן תלינן בתר דופן ואי לא מחמת ריאה הוא וטרפה ואע"ג דלא קא מפקא זיקא רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי אמר ליה מר זוטרא בריה דרב הונא בריה דרב פפי לרבינא הא דרב נחמיה בריה דרב יוסף אתון אהא מתניתו לה אנן אדרבא מתנינן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי, עכ"ל.
הגמ' דנה בבדיקת נקב בריאה שנדבקה לדופן הבהמה, ומביאה הגמ' שרבא סבר שמביאים סכין שפיו מחודד ועימו חותכים את הריאה שנדבקה לדופן הבהמה ורואים אם ישנה רעותא בדופן תולים את הדיבוק בדופן ולא בנקב שהיה בריאה ומכשירים אותה. ובהמשך הגמ' מובא שרב נחמיה בריה דרב יוסף היה בודק את הריאה לאחר שפירקו אותה מהבהמה על ידי שניפח את הריאה בתוך ספל מים ואם היה ביצבוץ בתוך הריאה במקום כל שהוא הרי הוכחה שהדיבוק היה בשל הנקב שהיה בריאה והרי היא טריפה. וכן מביאה הגמ' לגבי שתי אונות שנדבקו שבדקם רב נחמיה כמו שבדק את הריאה.
והנה בבית יוסף (סי' לט) הביא בשם כמה ראשונים שבמקום שיש רעותא אין לאכול את הריאה בלא בדיקה, כן כתב רש"י (חולין יא.) שכל הדין שסומכים על רוב מדברי חכמים הוא דווקא לגבי י"ח טרפות אך נקובת הריאה ששכיח בה רעותא בדקינן וכו', ובמקום שנפרקה הריאה ולא בדק אפשר לסמוך על דין רוב להתיר ואין מפרסמין הדבר, עכ"ד. וכדברי רש"י כתבו הרמב"ם (פי"א מהל' שחיטה הי"ג יד) והרשב"א (ת"ה הארוך, ב"ב ש"ג לג:) ובעל העיטור (הל' שחיטה כז, ע"א) והר"ן (חולין ג. ד"ה גרסי') וכן הסיק הב"י להלכה שרק כאשר אין הריאה לפננו יש להתיר בלא בדיקה אבל אם הריאה לפננו אין לאוכלה בלא בדיקה.
כמובא בשו"ע (יו"ד, סי' לט ס"א) ז"ל, אין צריך לבדוק אחר שום טריפות מן הסתם חוץ מן הריאה צריך לבדוק בבהמה וחיה אם יש בה סירכה וכל הפורץ גדר לאכול בלא בדיקה ישכנו נחש, עכ"ל.
וביאור הדברים, שהסירכא היא גידול שפיר שקיימת בדופן החיצונית של הריאה, דבר המעיד בדר"כ על נקב בריאה, שהוא אחד משמונת מיני הטרפה שהם הלכה למשה מסיני. והנה לספרדים ידוע שיש להקפיד על בשר שהוא 'חלק' ללא סירכות כדעת השו"ע ורוב הראשונים לעיל.
אולם האשכנזים הקלו בענין הסירכא בבשר, ולא הצריכו בשר חלק כמובא בדברי הרמ"א בהגה, ז"ל, ונהגו ג"כ לנפוח כל ריאה אפילו לית בה ריעותא (ש"ד סימן צ"ב ובדיקות וע"פ) ובקצת מקומות מקילין שלא לנפחה רק אם היתה בה סירכא עוברת על ידי משמוש וכן עיקר, עכ"ל.
מבואר מדבריו להלכה שאם הסירו את הסירכא על ידי מיעוך ומשמוש ולא נוצר מכך חור, סגי בבדיקה על ידי נפיחה להכשיר את הבהמה. אך דעת השו"ע לאסור כנ"ל.
דעת מרן הגר"מ אליהו:
אשכנזי שמתארח אצל ספרדי לענין הכשר כלים–
בשו"ת הרב הראשי (מהדורת תש"ע, עמ' 287) הובא בשם מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל בענין אשכנזי שמתארח אצל ספרדי או להיפך, אם מותר לאשכנזי להשתמש בכלים נקיים של הספרדי הנוהג לאכול או להשתמש בהם בקטניות בפסח. ופסק מרן הגרמ"א שמותר ואף תוך כ"ד שעות להשתמש וודאי שאין צריך להכשירם לאחר הפסח. וכן הובא שם במקרה הפוך שספרדי שנוהג לאכול בשר חלק כדעת הב"י יכול להשאיל את כליו לאשכנזי כנ"ל, ולהשתמש בהם אח"כ ללא כל הכשרה שהיא.
בישול גוי לדעת הספרדים
הנה ידוע שלדעת הספרדים לא סגי בהדלקת הישראל את האש וצריך שאף הישראל יניח את הסיר על גבי האש.
כך מובא בשו"ע (סי' קיג, ס"ז) ז"ל: אין שגירת (פי' הבערה) התנור מועלת אלא בפת אבל בשאר המתבשלים אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד אלא ההנחה דווקא לפיכך הרוצה לבשל מחבת בתנור של עובד כוכבים צריך שיתן ישראל המחבת לתוך התנור למקום הראוי להתבשל בו, עכ"ל.
ואילו הרמ"א בהגה היקל בהדלקת הישראל לבד, וזה לשונו: ויש חולקין וסבירא להו דהדלקת האש או חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת וכן נוהגין (הגהות ש"ד ובארוך ובמרדכי פא"מ) ואפילו חיתוי בלא כוונה מהני ומועיל (ממשמעות מהרא"י בהגהת ש"ד וכל בו) וי"א דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם רק שהעובד כוכבים הדליק האש מאש של ישראל שרי (או"ה שם בשם מהר"ם), עכ"ל.
ספרדי שמתארח אצל אשכנזי אם יכול לאכול את הבשר המוגש שם
כל הנאמר הוא דווקא לגבי הכלים, אולם לענין הבשר עצמו דעת מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל (מקראי-קדש, הררי, הלכות יום הכיפורים, פרק ד, הערה כז) שהספרדי חייב לוודא שהבשר המוגש בבית האשכנזי הוא חלק לדעת הספרדים ואין להקל ראש בזה, וכפי שביארנו לעיל.
תימני המתארח אצל ספרדים לענין חליטה
וכן הובא דעת מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל (שו"ת מאמ"ר ח"ג סי' ב) שהביא בענין חייל בן העדה התימנית או בחור ישיבה שנמצא בצבא או בישיבה ושם לא חולטים את הבשר. שידוע שהתימנים פוסקים בזה כדעת הרמב"ם (פ"ו מהמ"א ה"י) שהצריך חליטה ברותחין אחר הדחה מליחה והדחה שנית. אולם דעת השו"ע (יו"ד סי' סט סי"ט) שאין להחמיר כדעת הרמב"ם ואפשר ליתן את הבשר אף במים פושרין, כפי שהובא בסתם דעה בשו"ע שם. והעלה מרן הגר"מ אליהו להלכה, שיכול החייל או בחור הישיבה לסמוך על המתירין ולאכול את הבשר אך אם הולך לחתונה וכיוצא בזה ושם אין הבשר חלוט, אסור לו לאוכלו, עכ"ד.
הרי מבואר מדברי מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל שרק כאשר בן עדה המחמיר בהלכה מסוימת גר באופן קבע יכול להקל, אך אם מתארח באופן ארעי במקום מסוים יש לו להקפיד על הלכותיו, וכן נראה שדעת מרן הגר"מ אליהו לגבי ספרדי המקפיד על בשר חלק, שיחמיר בדבר אם מתארח אצל אשכנזי.
היתר מכירה
הובא באחרונים לענין היתר מכירה שאף לנוהגים להחמיר בזה שלא לאכול היתר מכירה, שאינם צריכים להימנע מלאכול בכלי המתירים, וכל הזהירות צריכה להיות רק מתבשילים שמעורבים בהם פירות וירקות שיש בהם חשש היתר מכירה. (עיין בשו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' מד ואור לציון שביעית ענף ז אות ט. ובשו"ת לב-אהרון סימנים א-ד).
העולה למעשה
דעת מרן הגר"מ אליהו שספרדי שמתארח אצל אשכנזי אם לא ידוע לו שהבשר חלק ושמקפיד על בישול ישראל לפי דעת הבית יוסף, אסור לאוכלו, וכדאי תמיד לברר על כשרות המקום שמתארחים בו.