שאלה

האם מותר להיות שותף במשחטה של בהמות שמוכרים כשר וגם טרף?

תשובה

אסור להיות שותף בחנות שמוכרים בה בשר טרף. ואם שותף רק במניות החברה ולא בניהולה בפועל הדבר מותר.

מקורות

תשובה:
הנה במשנה (שביעית פ"ז מ"ג) הובא: לא יצבע בשיכר שאין עושים סחורה בפירות שביעית ולא בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ולא ברמשים'.
וכן נפסק להלכה בטור ובשו"ע (סי' קיז ס"א) ז"ל, כל הדברים האסורים מן התורה אף על פי שמותרים בהנאה אסור לעשות בהן סחורה כדתנן אין עושין סחורות בנבלות וטרפות שקצים ורמשים, עכ"ל.
וכן הובא בערוך השולחן (סי' קיז סכ"ח) שכתב: 'דבר פשוט שהקונים עופות טמאים או טרפות למכירה עוברים באיסור דאורייתא וצריך למחות בם דבדאורייתא לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין', ע"כ.
ונחלקו הראשונים אם איסור סחורה במאכלים אסורים הינו מהתורה או מדרבנן. דעת התוס' (פסחים כג, ע"א ד"ה אמר קרא) שאסור מהתורה לסחור במאכלות אסורות. וכן דעת הרא"ש (ב"ק פ"ז סי' יג) שאסור למכור מאכלות אסורות לנכרים אפי' מדאורייתא, וכן מובא בפסחים (כל שעה כג, ע"א) שדרשו מקרא 'טמאים יהיו' בהוויתן יהו, עכ"ד.
אולם דעת הרשב"א (ח"ג סי' רכג) שהאיסור לסחור במאכלות אסורות הוי גזירה מדרבנן, שמא מתוך המסחר במאכלים האסורים יבוא לאוכלם, ולפי זה אין איסור סחורה בבעלי חיים שאינם עומדים לאכילה כגון חמור וגמל שאין חשש שמא יבוא לאכול מהם.
ועיין בש"ך (יו"ד סי' קיז סק"ב) שהביא את דברי הרשב"א וכתב שאין לחשוש שמא יבוא לאכול לא חיישינן שאטו ברשיעי עסקינן שלא נזהרים מאכילת איסור. לכן כתב הש"ך שם טעם חדש שהאיסור מפני מראית העין שהרואה שסוחר בדבר האסור יחשוב שאוכל מהם ג"כ, ולכן יש להתיר באופן שאינו מוכר לאכילה אף שדרך בני אדם לגדלן לאכילה.
וברמ"א (או"ח סי' תרח ס"ב) כתב וז"ל, בכל דבר איסור אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין ודווקא שאינו מפורש בתורה אע"פ שהוא דאורייתא, אבל אם מפורש בתורה מוחין בידם' ע"כ. הרי שיש חיוב מחאה בעובר על איסור דאורייתא, והרי לשיטת התוס' ודעימיה יש למחות באותן שסוחרים במאכלים טמאים.
והנה רוב הפוסקים נקטי שאיסור סחורה בדברים האסורים הינו מדאורייתא, כמובא בט"ז ובפר"ח (ריש סי' קיז שם). אך דעת הנודע ביהודה (סי' ס"ב ס"ג) שאיסור סחורה בדברים האסורים אינו אלא מדרבנן.
ולפי האמור יש לאסור שותפות במסחר בדברים טמאים.
ליתן מעות לנכרי שיתעסק בשותפות
ובגליון מהרש"א (על השו"ע שם, סי' קיז ס"א) כתב, שאף ליתן מעות לנכרי שיתעסק בהם בשותפות יש לאסור בין להט"ז שהוי מהתורה ואף להש"ך שאסור מפני מראית העין יש לאסור שלא פלוג רבנן, עכ"ד.
שוב ראיתי שבשו"ת שאילת ישורון (סי' יז) נשאר בצ"ע באופן שהנכרי מתעסק לבדו והיהודי שותף רק ברווחים ומוכר בנפרד את המאכלים הכשרים, וכתב שם שיש צד היתר ולמעשה צ"ע.
ונראה שדבריו של השאילת ישורון דמיא לנידון לענין חברה בע"מ שהיהודי אינו שותף בעסק עצמו אלא רק ברווחים שלא שנא לכאורה.
והנה בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' סה) כתב בענין בעלי מטבחיים שהם נכרים שרוצים שהשותפים יהיו רבנים ושוחטים, ויש לחוש לסגירת העסק, והסיק לאסור ממשנה דשביעית הנ"ל מהרמב"ם (מאכ"א פ"ח הט"ז) ומהשו"ע הנז' לעיל ביו"ד, עכ"ד עיי"ש באורך.
שותפות ברווחים ולא בעסק עצמו – חברה בע"מ
והנה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תכט) כתב, שנראה מדברי הפוסקים הנ"ל שכל האיסור הוא דווקא כשקונה ע"מ למכור אבל במניות שאני שאין לו בעלות ממש רק מרוויחים מכספו, וכן הובא בדרכי תשובה (יו"ד סי' קיז ס"ק יז) שמביא מנהג בכמה מקומות שמתירין בשותפות לעסוק בדברים האסורים כשאין השותף היהודי מתעסק בעצמו בסחורה אבל אף אם נימא שאסור גם באופן זה היינו משום דהוי כעובד בשבילו ואף שאין שליחות לנכרי כאן לא צריך שליחות שעובד בממונו ממש ונחשב שהרווחים שייכים לו אבל בחברה בע"מ וקנה מניות בבורסה לא נחשב שיש לו שליטה בגוף הדברים האסורים ולא הוה כאילו הוא מכר ולא נמכרו עבורו, עכ"ד. ונראה מדבריו של התשובות והנהגות שם שאם הוא שותף ממש בניהול העסק ודאי שיש לאסור.
ובהיותי בזה נראה שכן דעת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל (קול צופייך, חיי שרה, תשס"ב) לענין טבילת כלים שקנאם מיהודי מומר שהקונה כלי מיהודי מומר שהוא תוצרת הארץ אם הוא כלי חדש לא צריך טבילה שאפי' שהוא מומר הרי הוא יהודי, ויחזור בוודאי בתשובה שלימה, (ועיין דרכי תשובה ס"ק ד) ואין צריך לשאול את המוכר אם הוא שומר כשרות ושבת וכו'. ועוד הובא בדעת מרן הגרמ"א (שם) בזה"ל: הקונה כלי מתוצרת הארץ שבעליה לא יהודים יש אומרים שחייב כי עבר מרשות גוי לישראל ויש אומרים שמאחר והוא מסתחר בזה נחשב שאין לו בעלים, ולהלכה דעת מרן הגרמ"א שם, שצריך טבילה בלי ברכה מדין סב"ל, עכ"ל.
ובהמשך דבריו שם דן מרן הגרמ"א זצ"ל לענין כלים שנקנו מחברה בע"מ וכך הובא בדבריו שם: כיום ישנם בתי חרושת של כלים בעולם השווים הון עתק ובעליהם מוכרים מניות אם השותפים במפעל זה הם יהודים וגויים – דעת מרן הגר"מ (קול צופייך, שם) שלא צריך להטביל כלים הבאים מהמפעל, אבל אם הפועלים יהודים ובעל הבית גוי, או להיפך שבעה"ב יהודי והפועלים גויים, יש מי שאומר, שהכלים צריכים טבילה, ויש מי שאומר שאם הפועל יהודי ובעה"ב גוי – לפועל היהודי מגיע כסף עבור עבודתו אבל לא כלים ועל כן הכלים שייכים לגוי וצריכים טבילה עם ברכה אבל אם ישנו הסכם בין בעה"ב הגוי לפועל היהודי שמשלם לו משכורת, למשל בכוסות – אז הכוסות שייכים ליהודי ולא צריך לטובלם, או אם הפועלים גויים ובעה"ב יהודי מכיוון שבעת הייצור הכלים שייכים כבר ליהודי – על כן אינם צריכים טבילה, עכ"ד.
ומוכח מדעתו של מרן הגרמ"א למעשה שהולכים תמיד אחר בעה"ב אע"פ שיש מניות לאחרים ואפי' יהודים מאחר ומניה אינה בעלות על התוצרת אלא על הרווחים בלבד, ולכן אם בבעלות יש שותף גוי אינם צריכים טבילה כלל, ואם הבעלים הבלעדי הוא יהודי צריכים טבילה. (עיין לפ"ת שם סקי"ב ולזב"צ ס"ק עב, ולדרכי תשובה ס"ק פא), עכ"ד.
וכן נראה לדמות מילתא לנידו"ד שאם שותף ברווחים לית לן בה והדבר מותר כיון שאינו נחשב כשותף בפועל וכפי שכתב בתשובות והנהגות הנ"ל. ורק כאשר שותף בניהול עצמו הדבר אסור.

העולה,
אסור להיות שותף בחנות שמוכרים בה בשר טרף. ואם שותף רק במניות החברה ולא בניהולה בפועל הדבר מותר.