שאלה

האם מותר להשכיר או למכור דירה ליהודי שאשתו אינה יהודייה?

תשובה

אין למכור דירה בארץ ישראל ליהודי וגויה החיים יחד. אמנם בחו"ל שיכולים לקנות גם דירה מגוי מותר למכור להם.

מקורות

א
במשנה עבודה זרה (כ:), איתא "אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות, ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובחו"ל מוכרין להם בתים ומשכירין שדות, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות, ובחוץ לארץ מוכרין אלו ואלו. אף במקום שאמרו להשכיר, לא לבית דירה אמרו, מפני שהוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים, שנאמר לא תביא תועבה אל ביתך" וכו'.
נמצא מוסכם לכו"ע שבארץ ישראל ישנו איסור מכירת דירה לגויים. וראה בתוס' (שם ד"ה דאמר קרא), שביארו דאין חילוק בזה בין ז' עממין לשאר אומות העולם.
ופסק הרמב"ם כן בהלכות עבודה זרה (פ"י הל' ג'), וז"ל:
"אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל ובסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות, ומשכירין להם בתים בארץ ישראל ובלבד שלא יעשו שכונה ואין שכונה פחות משלשה, ואין משכירין להם שדות, ובסוריא משכירין להם שדות, ומפני מה החמירו בשדה מפני שיש בה שתים, מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה בקרקע, ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ מפני שאינה ארצנו". וכך פסק הש"ע (יו"ד סי' קנ"א סעי' ח'), "לא ימכור ולא ישכיר לג' עובדי כוכבים ביחד, בשכונות היהודים. אבל לאחד או לשנים, מותר למכור או להשכיר כל מה שירצה, ולא חיישינן שמא ימכור או ישכיר הוא לאחרים".
עתה ראה בדרכי תשובה (שם ס"ק כ"ב), דדן בדין מכירת בית האידנא לגוי שאינו עובד עבודה זרה אי שרי, ז"ל:
"עי' בס' מזבח אדמה דף י"ב ע"ב שעמד בזה במה שראינו האידנא שכמה גדולי ישראל מוכרי חצירות לנכרי בארץ ישראל, וכמה וכמה חצירות יש בארץ ישראל שהיו של ישראל שהם עתה ביד נכרים ע"י מכירה, והביא מכמה מקומות והוכיח, דכל איסור זה לא שייך רק בנכרים שבזמניהם שהיו עובדי ע"ז, משא"כ ישמעאלים שבזמנינו שאינם עובדים ע"ז ליכא למיסר, כי דוקא באיסור דלא תחנם שלא ליתן להם מתנת חנם הוא דשייך גם בישמעאלים, משא"כ בחניות קרקע למכור להם בתים לא שייך רק בנכרים שבזמניהם שהיו עובדי ע"ז דוקא, משא"כ נכרים שבזה"ז שאינם בקיאים בטוב ע"ז ורק מעשה אבותיהם בידיהם. ועיי"ש במ"ש בדברי הש"ך ס"ק י"ז וסיים דהוי ספיקא דדינא עיין שם באורך ועי' בשו"ת קול אריה חיו"ד סי' נ"ט מה שהאריך בדברי השואל במ"ש לדחות דברי הש"ך בזה. ודעתו להחליט לאסור גם בזמן הזה, והאריך בפלפולו ומדחה דבריו בשתי ידים, וסיים שאין בידינו לדחות מנהג ישראל בזה ותורה הוא, והנח להם לישראל עיין שם". חזינן דמידי ספיקא לא נפקן. [אמנם ראה בחידושי הריטב"א (פסחים כה: ד"ה מה), דמשמע מיניה דאמונת הישמעאלים חשיבא ע"ז ממש, וצ"ע. מ"מ הסכמת הפוסקים נראה להחשיבם כאינם עע"ז].
וראה בשו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל סי' נ"ח), שסמך בשעת הדחק לעניין היתר מכירה על הדעה שבגוי שאינו עובד עבודה זרה לא שייך לא תחנם עכ"פ מן התורה. עיי"ש. אמנם רבים מן הפוסקים החמירו בעניין מכירה לגוי בא"י אף בשעת הדחק.[וראה בתוס' (ע"ז כ"א. ד"ה אף במקום), שדחו השיטה שיהא מותר למכור לגויים אע"פ שאים עע"ז בתים בא"י, ובכל גוונא אסור למכור להם בתים בא"י. עיי"ש].
בנדון שלפנינו נראה שיש לבדוק המציאות היאך היא, דהיינו במקום שהקונה הוא רק הישראל ועל שמו תוסב הדירה בלבד ללא הגויה, מותר יהא למכור לו הדירה, ובזה לא אכפת לן במה שחי באיסור ובטומאה לעצמו. אך אם הישראל קונה יחד עם הגויה ויש לה בעלות על הבית יש לאסור למכור להם את הדירה משום לא תחנם, כמבואר לעיל, אמנם יש בעיה אחרת של לפני עיוור שהרי עצם חייהם יחד יש בו איסור.
לפני עיוור
כתוב בגמ' עבודה זרה (ו' ע"ב): "מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח? ת"ל: ולפני עור לא תתן מכשול; והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו, וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול! הב"ע – דקאי בתרי עברי נהרא".
וכתב הרמ"א שם (סעי' א'): "יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. (מרדכי דפ"ק דע"ז). ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו".
מומר
הש"ך כתב (יו"ד סימן קנ"א סק"ו): "יש אומרים הא דאסור – דס"ל דכי היכי דאמרינן בש"ס גבי נזיר דאסור להושיט לו כוס יין דהיינו דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא ה"ה הכא ויש מחמירין וסוברין דמ"מ איסור מדרבנן איכא אפילו לא הוי כמו תרי עברי דנהרא וכל זה לדעת הרב אבל לפעד"נ דלא פליגי דכ"ע מודים להמרדכי ותוס' בפ"ק דע"ז דבעובד כוכבים או מומר שרי והגהות מרדכי ותוס' והרא"ש בפ"ק דשבת והר"ן פ"ק דעבודת כוכבים מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב"ד מצווים להפרישו כ"ש ישראל גדול משא"כ בעובד כוכבים וישראל מומר שאינו חייב להפרישו".כלומר שאין איסור לסייע לישראל מומר לעבור איסור במקום שהמומר יכול לעשות את האיסור בלא אותו סיוע, וכן כתב הפת"ש שם (ס"ק ד') אמנם בתרי עברי דנהרא אסור משום לפני עוור.
והקשה הדגול מרבבה (שם ד"ה "משא"כ"): "הא ודאי שישראל מומר אע"פ שחטא "ישראל" הוא. ותי' הדגול מרבבה: שישראל העושה עבירה בשוגג, ויש ביד איש אחר להפרישו – חייב להפרישו. אבל העושה במזיד איזו עבירה אפילו אינו מומר גמור אין צריך להפרישו. וכן כתב הטורי אבן (אבני מלואים חגיגה י"ג ע"א).
והנה בדעת השו"ע (סי' שמ"ז סעי' א') שכתב: "מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד והניחו ברשות הרבים, או איפכא, וכו' או שפשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים והוציאו לחוץ, שנמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח, הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור". וראה במג"א (סי' שמ"ז ס"ק ד').
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ז'): "פטור אבל אסור – וכו' ואם הוא מונח באופן שאם אפילו לא היה בידו היה יכול ליטלו דלא קעבר אלפני עור מ"מ איסור דרבנן איכא דאפילו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו ולמומר לעבודת כוכבים אסור להושיט ג"כ דבר איסור כמו לשאר ישראל ". וראה בתפארת ישראל שבת פ"א בועז ס"ק ג'.
וכתב הרמ"א (סי' קס"ג סעי' ב'): "ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, משום לפני עור לא תתן מכשול", וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ב): "משום לפני עור – דהיינו בלחם של המאכיל דבלחם של האוכל ויוכל לקחת בעצמו – אין כאן לפני עור, מ"מ כתבו האחרונים דאסור גם בזה משום דאסור לסייע ידי עוברי עבירה, ועיין בפמ"ג". וראה בשד"ח (מערכת ו' כלל כ"ו אות ג').
כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ה פק"כ סעי' ע"ה "אסור להכשיל מי שאינו שומר תורה ומצוות בחילול שבת, כגון להושיט לו דבר מאכל שידוע שיוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים, משום לפני עוור לא תתן מכשול [ואפי' אם הדבר מאכל שייך לאותו שאינו שומר תורה ומצוות], ואפי' אם יכול לקחתו לבד – אסור להושיטו לו משום מסייע". כלומר שגם על מומר יש איסור של מסייע וללפני עיוור
השכרת אולם
כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' עב): "וגם מסתבר דלא אסרו משום מסייע ידי עוברי עבירה כשליכא איסור לפני עור אלא בנותן לו דבר שיעשה בו רק מעשה העבירה אבל בדבר שהעיקר הוא למעשה היתר כגון שכירת האולם שהוא לעשות בו החתונה והסעודה רק שיעשה שם גם מעשה עבירה דרקודים אין להחשיב שהשכירות הוא ע"ז ולאסור, דאל"כ היה לן לאסור מלמכור כל כלי לעוברי עבירה כגון קדרות לבשל משום דיבשל בהו גם בשבת וגם מאכלות אסורות אלא הוא משום דכיון דעיקר הדבר אינו לאיסורין לא אסרו בזה משום מסייע כשליכא איסור דלפני עור". וראה מה שכתב בח"ב סי ס"ב שכתב לסמוך על היתר לגבי קדירות רק באיסור דרבנן, ומלבד זה יש לחלק דכאן בשכירות הדירה נותן לו אפשרות לחלל שבת, ואין כאן לפי המשנ"ב את הטעם דמסתמא תולים בהיתר, וכן הורה הגר"ח קנייבסקי להחמיר וכן הגר"ש וואזנער..
ראה בשו"ת בשבט הלוי חלק ה' סימן מ"א לגבי השכרת רכב למחלל שבת כתב "דבלפני עור ספיקו להקל כמבואר בט"ז יו"ד סי' קנ"א ס"ק א', ובתשובת פני יהושע ח"א מיו"ד סי' ג', ובתבואת שור סי' ט"ז ס"ק כ"ג והוכיח כן מש"ס ע"ז ט"ו ואף על פי שבס' מקור מים חיים סביב השו"ע יו"ד סי' קנ"א שם העיר מש"ס נדרים ס"ב ע"ב דקאמר שם דר"א הו"ל יער זבני' לבי נורא א"ל רבינא והא איכא לפני עור וגו' א"ל רוב עצים להסקה נינהו, הרי משמע דוקא משום דרוב עצים להסקה הא אם הי' הדבר שקול לא היינו מקילים, ושוב חזר וכ' דמלשון הרא"ש שם בנדרים משמע דגם אם הי' מחצה ע"מ הי' מותר, ואולי שאני התם דזבני' לבני נורא והיינו לשורפי עצים לע"ז כמש"כ הר"ן ואיכא כמו קביעות המוכח שיקחו העצים לע"ז ולא היינו מקילים בספק הרגיל אי לאו דאיכא רובא להתירא, משא"כ בעלמא, אלא דהרא"ש כנראה לא פי' כן, שהרי פי' שאולי יעשו מן העצים צלמים לע"ז, ועכ"פ ממנ"פ א"ש, עיין ותראה.
ובריטב"א ע"ז ס"ג ע"א בהא דאומר אדם לפועלים צאו ואכלו בדינר זה וכו' ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר והיינו משום דאיהו לא ספי להו, רק פריטי יהיב והם קונים מעצמם, והקשה הריטב"א דלמה אינו חושש בע"ה משום לפני עור לא תתן מכשול מיהת ותי' דמהכא שמעינן דכל שאין נותנו האיסור עצמו, והדבר ספק אם יקח איסור או לאו אין בו משום לפני עור אפילו לגבי ישראל ע"כ הרי מבואר כנ"ל.
ובס' שד"ח בדיני לפ"ע רצה לדייק מהריטב"א בשם איזה ספר דדוקא היכא דאין מוסר לו האיסור עצמו כהאי דמסירת פריטי ע"מ לקנות אין אנו חוששין על ספיקו, אבל היכא דמוסר האיסור עצמו אפילו על הספק חוששין, ואין זה אמת דזה עצמו קאמר הריטב"א דדוקא אם מוסר לו האיסור עצמו כגון שם שהי' מוסר לו טבל או שביעית א"כ ודאי יאכל מזה, אבל במוסר לו כסף לקנות עדיין יש ספק דמי יימר דיקנה איסור ואין החילוק אלא בין ודאי לספק, א"כ דוקא שבודאי יכשל עם האיסור אסור במוסר איסור אסור, אבל אם יש ספק גמור גם במוסר איסור אין לפני עור כמש"כ הט"ז יו"ד הנ"ל, וכ"כ בפשיטות בתשובת ח"ס יו"ד סי' י"ט.
וטעם הדבר דגדר נתינת מכשול לא שייך היכא דאיכא למיתלי להתירא, ואף על פי שידעתי שיש גם מחמירים בזה צורת ההלכה בכ"ד מוכח כנ"ל, ועיין הי' בשד"ח בענינים אלה.
וכן לענין שאלתך אלו הי' ספק היינו מתירים באמת ובפרט דאינו מוסר האיסור עצמו אלא שיכול לצמוח איסור מזה ועפ"י דברי הריטב"א הנ"ל, אבל טעם שאסרו משום דאם אדם מוציא כספו לשכור לזמן רוצה לעבוד בשדהו ולמצות כל האפשרות שבעבודה ובודאי יעבוד בחוה"מ שהוא בדרך הטבע זמן עבודה בשדה ועיין בחגיגה ח"י ע"א והו"ל כמו רוב דנדרים הנ"ל.
ומה שאנו מקילים במכירת המכוניות אוטא למחללי שבת היינו משום שעובדים בזה רוב השבוע ויש ספק אם יעבדו בשבת, ואם היה ודאי או קרוב לודאי שיעבדו בשבת אין למוד זכות אלא דעת הסוברים דבאפשר לקנות במקום אחר אין לפ"ע, והדברים ידועים במל"מ פ"ו ממלוה ובאחרונים, ואני בעניי הארכתי בזה ג"כ בשבט הלוי ח"ד סי' י"ז, ונשאר רק מסייע ובזה מצרפים דעת הש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק ו' דליכא מסייע במומר וכבר ידועים דברי הדג"מ וח"ס שם", וא"כ לפ"ז הכא יהיה אסור.
שו"ת אור לציון חלק ב פרק מג שא' ב' כתב "אין להשכיר דירה או רכב למחלל שבת, ואפילו קבע כמה ימים קודם השבת, ואפילו לא נוטל כסף על יום השבת, אלא אם כן במקום שמצויים שם הרבה נכרים, שיכול המחלל שבת לשכור מהם".
וביאר שם בהערה "אסור להשכיר דירה למחלל שבת, שכיון שיעשה בה חילולי שבת, הרי הוא עובר משום לפני עוור לא תתן מכשול. ואמנם נראה שבמקום שמצויים הרבה נכרים, ויכול אותו מחלל שבת לשכור מהם, יש להתיר להשכיר למחלל שבת, ולסמוך בזה על מש"כ המשנה למלך בפרק ד' מהלכות מלוה ולווה הלכה ב' בשם הרב פני משה, שבמקום שהמלוה בריבית היה מלוה אותם דמים לאדם אחר בריבית, אינו עובר משום לפני עוור אם ילוה הוא בעצמו, דכיון דלא הוי כתרי עברי דנהרא (דהיינו שיכול לעבור את העבירה בלא שהוא יעזור לו) אין בזה משום לפני עוור, כמבואר בע"ז ו' ע"ב. ואמנם המשל"מ שם חלק עליו, דכיון שגם אם האחר היה נותן היה עובר על לפני עוור, לא נפטר הוא בזה מאיסור לפני עוור, מ"מ במקום שהאחר לא יעבור על לפני עוור, אף המשל"מ מודה שאינו עובר בלפני עוור, וכן כתב בפתחי תשובה ביו"ד סימן ק"ס ס"ק א', ע"ש. וא"כ, במקום שיכול המחלל שבת לשכור דירה מנכרים, כיון שהנכרי לא יעבור על לפני עוור, גם ישראל המשכיר לו בית אינו עובר באיסור זה.
ואף על פי שבפתחי תשובה שם הקשה שאף בלא תרי עברי דנהרא אסור עכ"פ מדרבנן, כמבואר בתוס' בשבת ג' ע"א ד"ה בבא וברא"ש ובר"ן שם, מ"מ נראה שיש להקל בנידון דידן, שכאן אינו ודאי שיעבור איסור, ודמי למה שמבואר במשנה שביעית פרק ה' משנה ט' ובגיטין ס"א ע"א, משאלת אשה נפה וכברה למי שחשודה על השביעית, ומשום שאינו ודאי, ואף שלא הותר שם אלא מפני דרכי שלום כמבואר שם. מ"מ יש לצרף לזה את סברת הפני משה, שכשיש אחרים מותר. ועוד שכל איסור לפני עוור כאן הוא רק מדרבנן. ועוד יש לצרף סברת הראשונים דכשאינו תרי עברי דנהרא אין איסור אפילו מדרבנן, וכמו שהביא הרמ"א ביו"ד בסימן קנ"א סעיף ד' בשם התוס' והמרדכי, וראה עוד בש"ך שם ס"ק ו' ובפתחי תשובה הנ"ל.
וכל זה במקום שמצויים נכרים, אבל במקום שאין מצויים נכרים, וכגון בזמנינו בא"י, אין להתיר להשכיר דירה למחלל שבת. וכן אין להתיר להשכיר רכב למחלל שבת, כיון שיודע בודאי שישתמש ברכב בשבת. ולא מהני שישכיר לו כמה ימים קודם, שזה הותר רק בגוי, שאין שם חילול שבת, אלא רק דמיחזי כשלוחו, כמבואר בשו"ע בסימן רמ"ז סעיף א', ע"ש. ועוד, שיש כאן חשש שאם יראוהו נוסע בשבת ויודעים של מי הרכב, יאמרו שנתן לו בשבת, וכמו לענין שולח אגרת ביד גוי ולא קביע בי דואר במתא, כמבואר בשו"ע ובמג"א שם, ע"ש. ואפילו כשאינו נוטל שכר אסור, כיון שאין החשש כאן משום שכר שבת, אלא משום איסור לפני עוור. ולכן בעל חברה להשכרת רכב יזהר שלא להשכיר כלל רכב למחלל שבת, אף אם אין השוכר משלם לו על יום השבת".
וראה עוד בקובץ תשובות להגרי”ש אלישיב זצ”ל ח”א סי’ מ’, "שו"ר בברכ"י חו"מ סי' ס' שהעלה דהעיקר כהמ"ל, וזל"ש "ופשט דברי התוס' בחגיגה ובב"מ הכי רהיטא – ומה גם דהסברא הכי מכרעת", אך אם המזמין יכול להדפיס אצל גוי ואין כאן משום לפ"ע אלא משום מסייע בידו לתת מכשול לאחריני, ע"ז הביא כת"ר את הבנין ציון דאין איסור מסייע אא"כ הוא מסייעו בשעת מעשה, אבל אם בשעת נתינה אכתי ליכא איסור, בכה"ג אין בזה משום מסייע, ואמנם כן גם דעת הכת"ס בתשו' הנ"ל, ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפ"ד הסתמך למעשה על הבנין ציון הנ"ל".
העולה
אין למכור דירה בארץ ישראל ליהודי וגויה החיים יחד. אמנם בחו"ל שיכולים לקנות גם דירה מגוי מותר למכור להם.