שאלה

בבקשת הסליחות
אתאנו לחלות פניך… אתאנו לבקש ממך כפרה…
למה בקטעים האלה רק המילה הראשונה בארמית והשאר בלה"ק? והאם יחיד שאומר סליחות יאמר קטעים אלו?

תשובה

לגבי יחיד שאומר סליחות.
סליחות בלשון הקודש – מותר לומר הכל.
סליחות בלשון ארמי – ספרדים אומרים הכל, ואשכנזים לא אומרים מחי ומסי וכו' ומרן די בשמיא וכו'. אבל החלק בסליחות כגון רחמנא וכן החלקים שמשולבים עם לשון הקודש אומרים ראה בתורה לשמה שהובא בפנים.
ויעבור – אומרים ביחיד בניגון וטעמים אך כשאומרים אל מלך יאמרו רק עד וכן כתוב בתורתך ואח"כ יאמרו ויעבור כנ"ל.

וראה בגוף התשובה. 

מקורות

הנה מצינו שנשאל בשאלה זו רבינו הבן איש חי בספרו שו"ת תורה לשמה סימן מט, וכך כתב "שאלה למה בסליחות תקנו אותה בלשון הקודש של המקרא וקצת ממנה תקנו בלשון תרגום וכמ"ש רחמנא אדכר לן וכו' וכן בסוף הסליחות יש בקשות בלשון תרגום מרנא דבשמייא מחי ומסי ומאחר דלשון הקודש עדיף יתקנו הכל בלשון הקודש?
תשובה איתא בגמרא דסוטה דף ל"ג ע"א תפלה רחמי היא כל היכא דבעי מצלי ותפלה בכל לשון והא"ר יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דאר"י כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי ל"ק הא ביחיד הא בציבור ופי' רש"י יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת ציבור לא צריכי להו, דכתיב הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים ע"ש, והשתא מזה תבין הטעם שייסדו בסליחות קצת בקשות בלשון תרגום כי הסליחות נתקנו לציבור להורות שהציבור כוחם גדול והן אל כביר לא ימאס שאין צריכין לסיוע, מלאכי השרת אך יסדו רובם בלשון הקודש משום דבאמת לשון הקודש עדיף טפי…
ואפשר מה שבחרו לתקן רחמנא וכו' בלשון תרגום מפני כי אלפא ביתא זו היא כנגד בחינה עליונה מאד מאד כנודע בספרי המקובלים ז"ל לכן לא חשו בזה. או אפשר כי כל אלו הבקשות של הסליחות לא נתקנו כולם בבת אחת מאנשי כנסת הגדולה אלא דורות שאחר אנשי כנה"ג תיקנום פסקי פסקי, ואלפא ביתא זו של רחמנא תיקנה תנא אחר ע"ד שמצינו בברכות העמידה שאנשי כנה"ג לא תקנו אלא י"ח ברכות, ובימי רבן גמליאל תיקנו למינים ולמלשינים וכו' ושמואל הקטן תיקנה כי הוא בעצמו סידר אותה וכנז' בגמרא, וכן אלפא ביתא זו תיקן אותה תנא אחר והוא בחר לתקנה בלשון תרגום ועדיין צריך להתיישב בזה".
אמירה ביחיד
כתב הרמ"א שם "וכן אין ליחיד לומר סליחות או ויעבור". וכתב המשנ"ב בס"ק י"ג "אף די"ג מדות כבר כתבו המחבר, חזר ושנה הרמ"א בשם או"ז דאפילו סליחות לחוד ג"כ אין לומר ביחיד, אבל האחרונים תמהו על עיקר הדין דלמה לא יאמר היחיד סליחות דהוא תחנונים בעלמא, והסכימו דסליחות בלא י"ג מדות יכול יחיד לומר". וראה בשער הציון ס"ק י'. וכתב הכה"ח בס"ק ל"א "והב"ח מתיר לומר סליחות בלא ויעבור יעו"ש. והט"ז ס"ק ה' כתב דבמקום שמזכיר בסליחות וזכור לנו היום ברית שלש עשרה אין לאומרם אף בלא ויעבור, אבל אותם סליחות שלא נזכר בהם שלש עשרה מדות ודאי דיחיד יכול לאומרם יעו"ש". וכ"כ מרן הרב במאמ"ר חגים פל"ד סעי' ל"ד.
משנה ברורה סימן תקפא ס"ק ד' "ובסליחה שנזכר י"ג מדות ידלג אותן תיבות. וכן אותם הבקשות שהן בלשון תרגום כגון מחי ומסי וכו' ומרן די בשמיא וכו' לא יאמר כשאין שם מנין עשרה [א"ר]", והטעם שאין מלאכים נזקקין ללשון זה וכאשר לא מתפלל בציבור דשכינה שריה זקוק לעזרתם
וכך כתב הבא"ח בתורה לשמה שם "גם עוד יש לשאול כי מצאנו כתוב שאין היחיד אומר אותם דברים האמורים בלשון תרגום שבסוף הסליחות אם הוא מתפלל סליחות ביחיד ולא ידענו למה לא הזהירו גם על אמירת רחמנא, גם עיקרא דמילתא תמיהה לן כי לא ידענו מה הפרש יש בזה בין יחיד לציבור ולא מצינו הפרש בין יחיד לציבור אלא בדברים שבקדושה דוקא?
ובזה תבין (במה שכתב שאין מלאכי השרת נזקקים לו) ממילא הטעם שאין היחיד שואל בלשון תרגום כי היחיד צריך לסיוע של מלאכי השרת. וא"ת ואם יאמר מה בכך זה אינו כי בזה מתקנאים בו המלאכים למעלה, כי יאמרו זה יחיד ושואל צרכיו בלשון תרגום ולא בלשון הקודש משמע שסומך על עצמו שהוא צדיק גמור ותפלתו חשובה כתפלת ציבור שאין צריכין לסיוע, נראה מה מעשיו ובזה נזכרים עונותיו, על דרך שארז"ל שלושה מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפילה וכו', מיהו אם אומר סליחות ביחיד אינו צריך לדלג נוסח רחמנא מפני שכל הסליחות היא בלשון הקודש, וקודם זה ואחר זה הוא אומר בלשון הקודש, הרבה בקשות על כן לא אכפת בזה ולא יתקנאו בו, ורק אותם בקשות שהם בסוף הסליחות ידלגם".
אמנם הכה"ח תקפ"א ס"ק כ"ו כתב "ומיהו לא ידענא מה הוי אם לא יבינו המלאכים, וכי מי שלשונו לשון ארמי ושואל צרכיו מאתו יתברך אין נשמעין דבריו והא כתיב מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו, ובזה נשתבחו ישראל ששואלים צרכיהם מאתו יתברך בלי שום אמצעי. וכן משמע מסתמיות דברי הפוסקים שכתבנו לעיל סימן תקס"ה סעיף ה' דכל הסליחות יחיד יכול לאומרם", שכתב שם "והב"ח מתיר לומר סליחות בלא ויעבור יעו"ש. והט"ז ס"ק ה' כתב דבמקום שמזכיר בסליחות וזכור לנו היום ברית שלש עשרה אין לאומרם אף בלא ויעבור, אבל אותם סליחות שלא נזכר בהם שלש עשרה מדות ודאי דיחיד יכול לאומרם יעו"ש. אבל שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ז' כתב דנהוג עלמא כהב"ח. וכן כתבנו לעיל סימן קל"א אות כ"ה יעו"ש. ועוד עיין לקמן סימן תקפ"א אות כ"ו, ודייק מכך שלא חילקו בדבר.
וכתב מרן הרב במאמ"ר חגים פל"ד סעי' ל"ה "ואם אין מניין – יאמר בקשות אלו גם ביחידות, והאשכנזים אינם אומרים את הבקשות שבלשון ארמי אלא בעשרה".
י"ג מידות
כתב השו"ע סי' תקס"ה סעי' ה' "אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם; אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם". וביאר המשנ"ב בס"ק י"ב "דרך קריאה – בניגון וטעמים" וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ז
ודלא כמו שכתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת כי תשא סעי' ט' "אין היחיד אומר י"ג מדות, כי הם דבר שבקדושה שצריך עשרה. והמתפלל ביחיד כשיאמר י"ג מדות אחר הודוי יאמר אותם בטעמים כקורא בתורה ועיין באחרונים ז"ל. ואני נוהג בשני וחמישי ביחיד לומר י"ג מדות דאחר הודוי בטעמים, אבל אותם י"ג מידות דאחר נפ"א איני אומר אותם אפילו בטעמים, אלא אומר "כמו שהודעת לעניו מקדם" ותו לא מידי. ומן וכן כתוב בתורתך וכו' עד סוף י"ג מדות אני רואה בסידור ומכוין אותם במחשבה בלבד. כך הייתי נוהג מכמה שנים כשאני מתפלל ביחיד בשני וחמישי. מיהו אח"כ ראיתי בספר כ"מ כ"י שכתב היחיד לא יאמר י"ג מדות בלשון תורה אלא רשאי לאומרם בלשון תרגום, שיאמר כך ואעבר ה' שכנתיה על אפוהי וקרא ה' ה' אלהא רחמנא וחננא מרחיק רגז ומסגי למעבד טבוון וקשוט נטר טיבו לאלפי דרין שביק לעווין ולמרוד ולחובין סלח לדתייבין לאוריתיה ע"כ התרגום, ואחריו יאמר בקשה זו אנא ה' אל חי תספיק לנו שפע אור וברכה חן וחסד ורחמים ואומץ, נא ה' אל פודה עטרנו שמחנו ע"כ, ובקשה זו כל דברים שבה המה מצורפים מן אותיות י"ג מדות שהם ה' ה' אל רחום וחנון וכו' עכ"ד ספר כ"מ הנז', ואני נוהג בכך אחר המחשבה שאני מחשב בי"ג מדות".
ולמעשה כתב הכה"ח בסי' קל"א ס"ק כ"ג "אין היחיד רשאי לומר י"ג מדות דרך תפלה ובקשת רחמים דדבר שבקדושה הם אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא אומרם. שלחן ערוך סימן תקס"ה סעיף ה'. וכן הסכים המחזיק ברכה אות ו' דהעיקר יחיד אומרם בטעמים כמי שקורא בתורה, וכן כתב בספרו קשר גודל סימן י"ט אות ט', וכן כתב הרוח חיים אות א'. ומה שכתב הברכי יוסף בסימן תפ"ח אות ה' בשם מהר"ם זכותו שכתב בשם האר"י ז"ל והביאו השלמי צבור דף קמ"ח ע"ד שאין היחיד אומר הי"ג מדות אלא בחילופיהן בא"ת ב"ש, וכן מה שכתב הזכור לאברהם אות ו' דהיותר נכון שלא לאומרם היחיד אפילו דרך קריאה דשב ואל תעשה עדיף יעו"ש, נראה לע"ד דחילוק יש דלאחר העמידה כיון דיש סוד בדבר שצ"ל שם י"ג מידות והיא אחד מתיקוני התפלה כמ"ש בשער הכוונות דרוש א' דויעבור היותר נכון לאומרה בטעמים מלה במלה כמו שהיא כדי להשלים תיקון התפלה ויש לסמוך בזה על סברת מרן והחיד"א ז"ל שהתירו לאומרה בטעמים, ויש לומר דכן הוא גם כן לדעת האר"י ז"ל, ומה שכתב מהר"ם זכותו משם האר"י ז"ל יש לומר היינו דוקא בלא שעת התפלה אבל בשעת התפלה גם הוא יודה דהיותר נכון לאומרה בטעמים כדי להשלים בחי' התפלה, אבל שלא בשעת התפלה היותר נכון שלא לאומרה כלל ביחיד לא בטעמים ולא בא"ת ב"ש, ואם רוצה לאומרה יאמר אותה בטעמים וגם יגמור הפסוק דאז הוי קורא בתורה ממש וליכא חששא מידי. ועיין ברב פעלים חלק א' סימן י"א שנתן טעם מה שהיחיד אומר ויעבור בטעמים ומסיים ונקה שהוא חצי פסוק יעו"ש, ונראה דאין לסמוך על טעם הנזכר אלא אם כן הוא אומרו אחר העמידה שיש בו צורך לתיקון התפלה אבל שלא בשעת התפלה צריך לגמור כל הפסוק כולו כנזכר. ועיין שלמי צבור שם".
ולמעשה כן כתב מרן הרב במאמ"ר חגים פל"ד סעי' ל"ד כדברי המשנ"ב והכה"ח.
העולה לגבי יחיד שאומר סליחות
סליחות בלשון הקודש– מותר לומר הכל
סליחות בלשון ארמי – ספרדים אומרים הכל, ואשכנזים לא אומרים מחי ומסי וכו' ומרן די בשמיא וכו'. אבל החלק בסליחות כגון רחמנא וכן החלקים שמשולבים עם לשון הקודש אומרים ראה בתורה לשמה שהובא בפנים.
ויעבור – אומרים ביחיד בניגון וטעמים אך כשאומרים אל מלך יאמרו רק עד וכן כתוב בתורתך ואח"כ יאמרו ויעבור כנ"ל.