שאלה

בית כנסת שיש בו שומר יהודי שהוא פותח בבוקר את הבית כנסת .
הוא מחלל שבת מגיע עם האוטו וגם מטלטל את המפתחות של הבית כנסת (אין עירוב).

האם מותר להתפלל שם בשבת?

תשובה

בבית כנסת אשר השומר מביא המפתח ע"י איסור בשבת, ודאי שיש להשתדל שיתוקן הדבר ולא ימשיך לעבור על האיסורים הנ"ל, אך אם בכל זאת ממשיך ברשעותו יש להקל לבוא לבית כנסת להתפלל שם בשבת, שאין בכוחו לאסור על הציבור את בית הכנסת.

מקורות

הנה דין מעשה שבת מקורו בחולין דף ט"ו, ושם מבואר שנחלקו התנאים בזה: דעת ר"מ הוא שהמבשל בשבת בשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל, ודעת ר' יהודה שבשוגג אסורה בשבת לכולם ובמזיד לאחרים אסור עד מוצ"ש (ולא בעינן כדי שיעשו), אך למבשל עצמו אסור לעולם, ושם נחלקו אמוראים כיצד לפסוק, ובראשונים מצאנו שגם נחלקו, שדעת התוס' בשם ר"י לפסוק כר"מ לקולא, אך דעת רוב הראשונים להכריע כדעת ר' יהודה, וא"כ גם מעשה שבת בשוגג אסור עד מוצ"ש מיד, וכן פסק בשו"ע סי' שי"ח סעיף ב', אך דעת הגר"א (בביאורו על השו"ע שם) לפסוק כדעת התוס' ולכן לדעתו מעשה שבת הנעשה בשוגג מותר לאחרים ליהנות מזה גם ביום השבת עצמו, המשנ"ב שם סק"ז הזכיר שיטת הגר"א החולק על השו"ע ופסק "ובמקום הצורך יש לסמוך על זה בבישול בשוגג", עכ"ל.
אך אולי יש לחלק בין מקום שנעשה שינוי בגוף החפץ, לבין מקום שנעשה פעולה צדדית שע"י ניתן ליהנות מהחפץ, כגון הוצאה מרשות לרשות, וסברא זו כבר כתבה בביה"ל שם ד"ה אחת משאר מלאכות בשם החיי אדם דהציע סברא זו, וסיים "ומ"מ יש להחמיר בכל איסורי תורה כמו מבשל", עכ"ל, וכן מצאתי בשו"ת רב פעלים ח"א סי' יג' שהביא דברי הרשב"א שבת דף קל: שהביא בשם מורו להקל בהוצאה מרשות לרשות שלא נאסר החפץ בדיעבד, וכן הריטב"א בעירובין מא: בשם רבינו יונה ג"כ היקל כנ"ל, וכן פסק בערך השולחן, אך דעת החוק יעקב בהלכות פסח (סי' תמ"ד סק"ה) שאם הוציא מרשות לרשות הו"ל כדין מבשל, וכן מבואר במרדכי הובא בב"י סימן רנ"ט בסופו שאם הסיר את הקדירה מן הגחלים שאינו נאסר מחמת שלא ברור שעשה איסור, עי"ש, נראה דגם אם לא נשתנה כלום בחפץ נאסר, ע"פ כל הנ"ל ראיתי במאמ"ר (פרק כב' אות יד') שסיים להלכה "אם נעשתה המלאכה במזיד אין להתיר, ואם נעשתה בשוגג – לכתחילה יש להחמיר ולאסור בהנאה, גם בדבר שלא ניכר שנעשתה בו מלאכה, ובמקום הצורך ניתן להקל", ובהערה י"ז בסופו כתב ביתר ביאור "וע"כ אין להתיר אלא בשוגג במקום צורך גדול".
והיה נראה עוד ראיות שיש להחמיר, שהשו"ע פסק בסוף סימן תה' "ואם הוציאם (הפירות) במזיד אסור לאכלם אפי' מי שלא הוציאם, ויש מתירים למי שלא הוציאם", וביאר המג"א "כיון שנעשה האיסור ע"י ישראל וכו' עיין ריש סי' שיח'", וכן במג"א שכג' סקי"א וז"ל "ואם עבר והטביל כלים לא ישתמש בהם כמ"ש סי' שיח'", עכ"ל. הרי מבואר שלא חילק בין נעשה שינוי בחפץ או שלא נעשה שינוי, וכן שבסימן שכ"ה מבואר שגוי שהביא חלילים מחוץ לתחום נאסרים בהנאה, וכן שם סעיף י' אינו יהודי שמילא מים מבור שהוא רשות היחיד לרשות הרבים וכו' לצורך בהמת ישראל, אסור בכל מיני תשמיש ומקורו מהר"ן פ"ג דביצה והוא ג"כ בשו"ת הרשב"א (החדשות סי' י"ח), וזה סותר לדברים שהבאנו לעיל מהרשב"א, וראיתי שכבר העיר כן בהערה במאמר מרדכי הנ"ל, ונזכרתי שכן גם מפורש ברשב"א עירובין מב' ד"ה במזיד שע"י הוצאה מרשות לרשות נאסר החפץ בהנאה, ומכל הנ"ל יראה דאין להקל כאן, שהוא לכאורה במזיד.
אך מצאתי ששאלה זו כבר נשאלה בדרום אפריקה, ששם הגר"מ שטרנבוך שליט"א חשש שביוהנסבורג יש חשש רה"ר דאורייתא, והגבאי המשיך לטלטל המפתח כרגיל (ללא עירוב), ובתשובות והנהגות ח"א סי' רל"ח השיב הגר"מ שטרנבוך וז"ל "אמנם היא הנותנת להיתר דכיוון שאפשר ומצוי שמוציאים דרך היתר מפתחות בחגורה, והרשע הזה שמוציא באיסור אדעתא דנפשיה קעביד, ואין צורך להוצאתו דוקא, ואינו יכול לאסור בית הכנסת שאינו שלו, ואם בביתו היה סגור ופתח במפתח שהוציא ברה"ר ראוי לקונסו שלא יכנס, אבל כאן לא נוכל לאסור הבית כנסת להתפלל שמה בשבת מפני הגבאי שפותח ומוציא באיסור", וע"ש שציין לדעת ר"ת בתוס' שבת קכב. ד"ה משקה שאם יכול להוציא את המים בהיתר לא נאסר אם הוציא באיסור.
מסקנא: בבית כנסת אשר השומר מביא המפתח ע"י איסור בשבת, ודאי שיש להשתדל שיתוקן הדבר ולא ימשיך לעבור על האיסורים הנ"ל, אך אם בכל זאת ממשיך ברשעותו יש להקל לבוא לבית כנסת להתפלל שם בשבת, שאין בכוחו לאסור על הציבור את בית הכנסת.