שאלה

מחבת חלבי שאינו בן יומו שטיגנו בו בשרי עם מעט שמן. מה דין המחבת?

תשובה

יכול להכין בדרך עראי כלי דברים שאינם לא בשר או חלב אמנם מנהג אשכנזים להחמיר שלא להכין בהם כלל
כלים שעולים על האש עם נוזל ולעיתים הנוזל נספג או שיש מקומות שנשאר בלי נוזל – כגון טפלון שייש. דינם כלהלן
אם איסורא בלע – כלומר טרף – צריכים ליבון חמור ולא מועיל להם הגעלה.
היתרא בלע – כגון כלי בשר שבלע חלב – צריך ליבון קל או הגעלה.
וכלים שלא משתמשים בהם בנוזל בכלל – אם איסורא בלע צריכים ליבון חמור, ואם היתרא בלע צריכים ליבון קל [שאש חמה כך שקש נשרף מהצד השני].
מחבתות רגילים קשה לנקותם באופן יסודי וע"כ יש לנקותם קודם ההגעלה כך שלא תישאר בהם ממשות ואז להגעילו וכנ"ל ראה ב"י סי' תנ"א ובשו"ע יו"ד סי' קכ"א סעי' ד'. ובכה"ח ס"ק ע' וק"מ. ובאופן זה יש לעשות בהם הגעלה.

מקורות

כתב השו"ע סי' צ"ג סעי' א' "קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם. (וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה, הוה ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב" וכתב הרמ"א "אבל שאר דברים, מותר".
כתב הש"ך בס"ק ג' "אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב. לפי שהיא בלוע משניהם הלכך אסור לבשל בה בשר לכתחלה אפילו אחר מעל"ע מבישול זה כמו שאסור לבשל חלב לכתחלה בקדרה של בשר אחר מעל"ע מיהו אם בישל בה בשר תוך מעל"ע לבישול בה חלב פשיטא דהתבשיל אסור אבל אם בישל בה חלב פשיטא דמותר בדיעבד אבל שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג מותר לבשל בה אפילו לכתחלה ולקמן סי' צ"ד ס"ה כתב הרב דנוהגין לאסור הכלי שאינו בן יומו אפילו לשאר דברים אפי' בשנתחב בו רק כף בן יומו אם כן כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש וצ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא ועמ"ש שם בסי' צ"ד". וביאר הכה"ח ס"ק ט"ז שלגבי כף דיבר מצד המנהג, משא"כ הכא שזה לפום דינא ולכן הספרדים לא צריכים להחמיר ויכולים לבשל בה דברים שאינם לא חלב או בשר בדרך עראי אבל לא קבע שמא יבשל בהם בשר או חלב, ולאשכנזים אסור.
אם רוצה להכשירה לאכול בה בשר או חלב
הנה כתב השו"ע סי' תנ"א סעי' י"א "מחבת שמטגנין (פי' שיוצקין בה שמן לאפותו) בה, מותרת בהגעלה; ואם היא ארוכה, משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחר. ואם היא ארוכה ביותר, מלבנה באמצע".
וביאר המשנ"ב בס"ק ס"ג "דדוקא בתנור שנאפה בו החמץ בלי משקה צריך ליבון אבל לא המחבת דלא חיישינן שמא נתייבש השמן והחמץ נאפה בלא משקה אלא אפילו אם נשרף ונדבק לדופן המחבת עדיין יש לחלוחית משקה שם וכן הדין בקדירה של מתכת שמבשלין בה אף שנדבק לפעמים לדופני הקדרה".
וכתב הרמ"א "ובליבון כל דהו שקש נשרף עליו סגי ליה. ויש מחמירין ללבן המחבת, אך בלבון כל דהו דהיינו שישרוף עליו קש מבחוץ סגי (ד"ע). ונוהגין ללבנו לכתחלה, מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות".
כתב הפר"ח שם "זו היא סברת הרא"ש [פסחים פ"ב סימן ז] וקצת מפרשים ז"ל, אבל הרשב"א בתורת הבית דף קכ"ה [בית ד שער לה, א] כתב שרוב הפעמים שמן שבה כלה וחוזרין ומוסיפין, ופעמים שהשמן אינו מהלך על פני כולה והיא בולעת האיסור ממקום שאין השמן צף עליו, והויא לה כתשמישה על ידי האש ולפיכך צריכין לבון כאסכלא, עכ"ל. והמחבר ביו"ד בסימן קכ"א [סעיף ד] כתב וז"ל, מחבת שמטגנין בה אעפ"י שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה לענין שאר איסורין צריכה ליבון, ע"כ. וצריך טעם למה דמאי שנא. ובספר ט"ז [יו"ד שם ס"ק ג] והש"ך [שם ס"ק ח] כתבו דטעמא הוי משום דהיתרא בלע, וכן נראה שם מלשון הב"י [קצג, ב ד"ה בא], ולפי זה גם מחבת של בשר ושל חלב סגי ליה בהגעלה כיון דהיתרא בלע". עיי"ש מה שהקשה וכתב "ולכן העיקר כמו שכתב הש"ך וכו' וכל זה במחבת שמטגנין בה דגים ובצים וכיוצא, אבל אלו הטסין של נחושת שעיקר תשמישן אינו אלא לעשות פשטידא ומכניסן לתנור כך, נראה לי ברור דאף לדעת הרא"ש והמחבר ז"ל צריכין ליבון, שהרי אינו רוחש בשמן אלא נותנין מעט שמן בטיפסין כדי שלא תשרף הפשטידא, ואף בשפודין ואסכלאות עושין כן ואף על פי כן תשמישו על ידי האור מיקרי".
וכתב הפמ"ג משב"ז ס"ק ט"ז "ועיין סימן תק"ט סעיף ה' מבואר מבשר לחלב היתרא בלע מקרי ודי בליבון קל, וכמו שרמז המ"א אות י"א והפרי חדש ביורה דעה [סימן] קכ"א אות ח'"
וכתב המשנ"ב בס"ק ס"ה "הטעם כנ"ל שהרי אופין בו עם משקה מה לי שמן או מים, אבל האגנות שאופין בו עוגות בעין אף שמושחין תחתיו בשומן או שמן או חמאה (כגון פורימש שאופין בו טארטין או בעקין קוכען) צריכין ליבון מדינא וכן הסקאווראדעס שפעמים מחמין בהן סובין לחולה צריכין ליבון מדינא", וכ"כ הכה"ח בס"ק ל"ט.
וכתב הכה"ח בס"ק ע' "ולענין כלים של בשר וחלב כגון כלי בשר שרוצה להכשירו ולבשל בו חלב או איפכא, כתב בית יוסף בשם המרדכי דזה מיקרי היתרא בלע ואפילו נשתמש בהם על ידי האור סגי ליה בהגעלה או בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ יעו"ש. וכן כתב הר"ן פרק כל שעה דכל היכא דהיתרא בלע אף על פי שתשמישו על ידי האור סגי ליה בהגעלה יעו"ש. וכן כתב ה"ר זלמן בסימן זה אות י"ג דכלים שצולין בהן בשר שהוא היתר ואחר כך נבלע בהם חלב הרי הן נכשרין על ידי הגעלה יעו"ש. וכן כתב בתשובת רבי עקיבא איגר סימן מ"ט ד"ה ובההיא דבמחבת של בשר מהני הגעלה כיון דהיתרא בלע יעו"ש. וכן כתב הערך השלחן ביורה דעה סימן קכ"א אות י"ב דבמחבת של בשר וחלב סגי בהגעלה מהאי טעמא דהיתרא בלע יעו"ש. מיהו הש"ך שם ס"ק ח' כתב בשם תשובת הרמ"ע סימן צ"ו דמחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי יעו"ש, וכן כתב הפרי חדש שם אות ח', עצי לבונה שם סעיף ד', וכן כתב חכמת אדם כלל ע"ד אות ו' דמחבת מחלב לבשר לא סגי בהגעלה דחשיב תשמישה על ידי האור אלא דוקא בהפסד מרובה יעו"ש. אמנם בתשובת חתם סופר סימן קי"א העלה לדינא בראיות ברורות דכל בליעה שהיא בדרך בישול אפילו לא יהיו באמצעית היתר כגון שבישל יין נסך וחלב אסור ואפילו איסור דאורייתא כגון יין לנזיר וכדומה מכל מקום כבולעו על ידי בישול כך פולטו על ידי בישול הגעלת מים חמין דכל המשקין נקראים בישול חוץ מחלב ושומן, אך מה שנבלע על ידי טיגון שומן וחלב אז תליא אי היה על ידי אמצעית שומן של היתר כגון חמץ שטיגנו במחבת שהשומן הוא היתר אף על פי שנבלע על ידי טיגון מכל מקום פולט על ידי מים דאף על גב דליכא כבולעו על ידי בישול כך פולטו על ידי בישול מכל מקום נימא כבולעו על ידי אמצעית היתר כך פולטו על ידי אמצעית היתר, ולאפוקי מחבת של עכו"ם שבולע בלי אמצעית היתר כלל כיון דאיכא תרתי לריעותא בעי ליבון דוקא יעו"ש. וכן כתב בסימן ק"י דמחבת של חלב שהיה אינו בן יומו וטיגנו בו בשר יש להתיר בהגעלה וליתר שאת יגעילנה שלש פעמים יעו"ש. והביאו פתחי תשובה שם אות ז'. נמצא דהסכמת רוב הפוסקים במחבת דסגי בהגעלה אי משום דהיתרא בלע אי משום אמצעי של היתר, ובפרט שיש הפסד מרובה במחבת של טיגון אם ילבנו אותה שמתקלקלת כידוע, ועל כן יש להתיר בהגעלה בין מחבת בשר לחלב בין מחבת חמץ לפסח בין מחבת שטיגנו בה ביצים ונמצא בהם דם. ואף על פי שאלו הביצים הם דבר אסור, מכל מקום כיון שהאמצעי שהוא השמן שמטגנין בו הוא דבר היתר ניתרת בהגעלה כנזכר, ומיהו צריך להיות בשמן טופח על מנת להטפיח (עיין לעיל סימן ע"ח אות ב'). אבל שפודין ואסכלאות שתשמישן על ידי האור ממש בלי שום אמצעי, וגם אין מתקלקלין בליבון שדרכן בכך, אף על פי שהיתרא בלע כגון מבשר לחלב, יש לחוש לדעת האוסרין ואין להתיר כי אם על ידי ליבון דוקא. מיהו בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ סגי כיון דהיתרא בלע וכמו שכתב בית יוסף בסימן תק"ט, וכן כתב הלבוש שם סעיף ה', מגן אברהם שם ס"ק יו"ד, וכן כתבו האחרונים שם" וראה בס"ק ק"מ
ב
וכתב השו"ע ביו"ד סימן קכא סעי' ד' "מחבת שמטגנים בה, אף על פי שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה, לענין שאר איסורים צריכה ליבון".
וכתב הש"ך בס"ק ח' "כיון דהתירא בלע וכן משמע הטעם בב"י וכן נראה מלשון המחבר כאן וכ"כ העט"ז ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר סגי בהגעלה כיון דהיתרא בלע אבל בתשובת מנחם עזריה סי' צ"ו כ' הטעם מפני שמחבת של עובד כוכבים רוב תשמישן בלי מים אלא ע"י שאר משקין כגון שמן וכדומה לו כו' משא"כ במחבת של חמץ כו' עכ"ל ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי"
ובערוך השולחן סעי' י"א כתב "ויש נ"מ בין שני הטעמים דלטעמא דהתירא בלע כשמכשירין מחבת של בשר לחלב או של חלב לבשר די בהגעלה דהא ג"כ התירא בלע ולטעם השני צריך ליבון ויש להחמיר כטעם השני [עש"ך סק"ח וסמ"ג בא"ח סי׳ תנ"א במ"ז סקט"ז] וי"א דמבשר לחלב או מחלב לבשר לכ"ע די בהגעלה [הגרע"א] ואף שיש מי שסובר שבכלל אין להכשיר מבשר לחלב או מחלב לבשר [עמג"א סי׳ תק"ט בשם הר"ב מפוזנא] אין לחוש בזה כלל ואין לנו לגזור גזרות מדעתנו מה שלא גזרו חז"ל וכן מבואר להדיא מדברי הטור בסי׳ זה שכתב וכן אם מגעיל כלי של בשר לשל חלב או איפכא צריך שלא יהא בן יומו וכו׳ עכ"ל ודבר פשוט הוא שבלעכין שאופין בה מאכלות אסורות וכן בקערות שאופין בהם פשטיד"א של איסור צריך ליבון ולא סגי להו בהגעלה"
ג
כתב השו"ע סי' תק"ט סעי' ה' "מותר ללבן בי"ט כלי ברזל שאפו בו פלאדו"ן של גבינה, ואחר הליבון יאפו בו פשטיד"ה של בשר; והוא שכשיתלבן יתנו אותו על המאכל מיד, אבל אם הוא בלוע מנבילה וכיוצא בה, אסור ללבנו אפילו לאפות בו דבר היתר".
כתב המשנה ברורה סימן תקט ס"ק כד " דכיון דהתירא בלע אין צריך ליבון גמור שתשרף קליפתה אלא סגי בליבון קצת עד שקש נשרף עליו מבחוץ לפיכך מותר דבליבון כזה אין נראה כמתקן כלי אלא כמחממה לאפות בה משא"כ בבלוע מנבילה שצריך ליבון גמור עד שיהא ניצוצות נתזין הימנה ונראה כמתקן כלי".
וכתב המג"א ס"ק יא "ומכאן משמע שמותר בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא והעולם נוהגין איסו' בדבר ומ"כ בשם הגאון מהור"ר בנימין מפוזנא ששמע ממהר"מ יפה הטעם למנהג שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק כלי א' ויגעילנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי למטעי כדאי' בחולין דף ט' ע"ב והא דשרינן הכא י"ל כיון שלעול' אין משתמשין בו אלא ע"י ליבון ליכא למיגזר כנ"ל".
ובמשנ"ב ס"ק כ"ה "והעולם נוהגין איסור בדבר עי"ש הטעם והפמ"ג כתב דהמנהג להטריף מקודם ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן תנ"א במ"ב ס"ק י"ט בשם החתם סופר" ובסי' תנ"א ס"ק י"ט "וסכינים הבלועים מבשר לחלב די בהגעלה אך העולם נהגו איסור בזה וכתב בתשובת ח"ס סי' ק"י דהיכא דהגעיל לצורך פסח הוא נוהג להתיר להחליף מבשר לחלב או איפכא כיון שלא היתה כונת ההכשר לצורך זה".
העולה
יכול להכין בדרך עראי כלי דברים שאינם לא בשר או חלב אמנם מנהג אשכנזים להחמיר שלא להכין בהם כלל
כלים שעולים על האש עם נוזל ולעיתים הנוזל נספג או שיש מקומות שנשאר בלי נוזל – כגון טפלון שייש. דינם כלהלן
אם איסורא בלע – כלומר טרף – צריכים ליבון חמור ולא מועיל להם הגעלה.
היתרא בלע – כגון כלי בשר שבלע חלב – צריך ליבון קל או הגעלה.
וכלים שלא משתמשים בהם בנוזל בכלל – אם איסורא בלע צריכים ליבון חמור, ואם היתרא בלע צריכים ליבון קל [שאש חמה כך שקש נשרף מהצד השני].
מחבתות רגילים קשה לנקותם באופן יסודי וע"כ יש לנקותם קודם ההגעלה כך שלא תישאר בהם ממשות ואז להגעילו וכנ"ל ראה ב"י סי' תנ"א ובשו"ע יו"ד סי' קכ"א סעי' ד'. ובכה"ח ס"ק ע' וק"מ. ובאופן זה יש לעשות בהם הגעלה.