שאלה
בקהילה שלנו אספנו כסף למשפחה נזקקת לא קבענו סכום מראש וקבלנו מעל המצופה.
האם יהיה מותר לחלק את הכסף שנשאר למשפחות נזקקות שכלל שלא שייכים לקהילה?
תשובה
בני העיר או בני הקהילה שתרמו כסף לצורך מסוים ונותר, ניתן לשנות על דעת כל הקהילה, ואם נתנו על דעת הרב או הגבאים יכולים לשנות לצורך צדקה אחרת.
מקורות
איתא בגמ' בב"ב ח' ע"ב "ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה, ולשנותה לכל מה שירצו".
ודין זה כתבו הטור ביו"ד סי' רנ"ו "ורשאין בני העיר לשנות מקופה לתמחוי אם רבו עליהם עניי העולם ואין מספיק להם התמחוי שגבו לצרכם וכן לשנות מתמחוי לקופה אם יש הרבה עניים בעיר ואין מספיק להם הקופה שגבו בשבילם ולשנות לכל מה שירצו וכתב ה"ר יוסף מגא"ש ז"ל דוקא לצורך עניים יכולין לשנותן כגון לצורך כסות וקבורה וכיוצא בו אף על פי שגבו אותם לצורך מאכל אבל שלא לצורך עניים לא ור"ת פירש דלכל צרכי צבור יכולין לשנותם וכן הורה לתת לשומרי העיר מהקופה וכן כתב הרמב"ם ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכתב ומיהו דוקא קופה ותמחוי שהוא דבר קבוע ואם יחסר להם יגבו פעם אחרת אבל אם אירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים כגון שהוצרכו לגבות לצורך כסות או שבאו עניים הרבה וגבו לשמם לא ישנו ליתנו לצורך דבר אחר ולא אפי' לצורך עניים אחרים, אם יש בעיר חבר עיר פירוש אדם גדול שהכל גובין על דעתו והוא מחלק לעניים כפי מה שנראה לו הרי זה יכול לשנותו לכל מה שירצה מצורכי העיר". כלומר דנחלקו הראשונים האם בני העיר יכולים לשנות כספי צדקה לרשות או לא, אבל לכו"ע היכא שנדבו אותם לצורך עניים מיוחדים אין לשנות אל"כ יש חבר עיר.
וכתב הב"י בשם המרדכי בדעת הר"י מגאש "והאידנא דעבידנא שנותנין מן הצדקה לכל צרכיהם פירש ר"י משום דלב בית דין מתנה עליהם כשפוסקים בני העיר צדקה ביניהם עושים על דעת שיעשו הגבאים כל מה שירצו", וממילא אם לא נגבה לצורך מיוחד ניתן לשנות אף לדבר רשות.
בית יוסף יורה דעה סימן רנו אות ד ד"ה תמחוי נגבית
עני מסוים
וביאר הב"י דברי הרא"ש "בפרק הנזכר וכתב כן מדתנן בפ"ב דשקלים (מ"ה) מותר עניים לעניים מותר שבויים לשבויים וכי היכי דלא תיקשי אהא דתניא רשאין לשנותן לכל מה שירצו הוצרך להעמיד ההיא דשקלים במעות שגבו על ידי מקרה שאירע שבאו עניים הרבה או שהוצרכו לגבות לצורך עניים וההיא דקתני רשאין לשנותן לכל מה שירצו בבני העיר שעשו קופה דסתם דלדעתם עשאוה לשנותן לכל מה שירצו ולכשיצטרכו מעות לעניי עירם יגבו פעם אחרת … וגרסינן בירושלמי דשקלים (שם ה"ה) מותר עניים לעניים וכו' ואין ממחין ביד הפרנסים כלומר אם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם על כן נראה דברי רבינו תם עכ"ל נראה שדעתו לומר דההיא דירושלמי דשקלים בבאין לשנות לדבר שהוא צורך עניים דוקא היא אבל לדבר הרשות אין רשאין לשנותן לא הפרנסים ולא הציבור וכ"כ נמוקי יוסף (ו.) בשם ה"ר יונה (עליות דר"י ח: ד"ה עלה בידינו) והר"ן (שם) כתב הא דתניא ולשנותן לכל מה שירצו כללא קאמר ואפילו לדבר שאינו צורך לעניים וא"ת ואמאי והא זכו בהם עניים י"ל דטעמא דמילתא משום דאינו אלא כהלואה גבייהו שהרי אם יצטרכו עניים עלייהו רמו וההיא דתנן בשקלים מותר עניים לעניים הני מילי בשלא הסכימו בני העיר לשנותה אבל אם הסכימו בני העיר לשנותה או פרנסים הממונים על הצבור משנין וכדגרסינן בירושלמי עלה דההיא דשקלים אין ממחין ביד הפרנסים עכ"ל". כלומר לדעת הרא"ש אין לשנות לדבר רשות היכא שתרמו במיוחד לעני מסוים אבל לדבר מצווה מותר ולא כמו שכתב בשמו הטור כן הקשה הדרכי משה, וראה לקמן בדברי הש"ך, ולדעת הר"ן מותר וכל מה שאסור זה לשנותו לדבר רשות.
צדקת יחיד
וכתב עוד הב"י "וכתב עוד ומסתברא דכי אמרינן ולשנותן לכל מה שירצו לא בנדבת בני העיר דוקא קא אמרינן אלא אפילו יחיד הפוסק צדקה ומסרה לפרנסי הצבור מסתמא על דעתן התנדב ורשאין הן לשנותה… וכן דעת הרשב"א (בחי' ח: ד"ה ומיהו י"ל) אלא שהוא ז"ל לא חילק בדבר שהוא סובר דכל נדבת היחיד אף על פי שמסרה לפרנסים אין לבני העיר לשנותה עכ"ל. וכתב מהרי"ק (שורש ה) דהרבינו מאיר (במרדכי סי' תפו) והרא"ש פליגי על הרשב"א בהא", כלומר דנחלקו הרא"ש והרשב"א האם יחיד שנתן צדקה לדבר מסוים אם ניתן לשנותו שדעת הרא"ש שניתן ודעת הרשב"א שלא.
דין גבאי
וכתב עוד הב"י "והמרדכי כתב בפרק בני העיר (סי' תתכא) דהא דאמרינן רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי וכו' ולשנותה לכל מה שירצו הני מילי בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר כדאיתא בפרק בני העיר (מגילה כז.) אבל בענין אחר לא. ובפ"ק דב"ב (סי' תצא) כתב… דבני העיר רשאין לשנות לדבר מצוה אבל לא לדבר הרשות", אבל דעת "המהרי"ק בשורש ה' אף על פי שכתבו הפוסקים דדוקא צבור רשאים לשנות אבל לא גבאי הלא כתבו התוספות דלדבר מצוה אפילו גבאי יכול לשנות וכ"כ בספר האשר"י (שם סי' כט) ואפילו למי שחולק אפשר דהיינו דוקא בגבאים הממונים על צדקת עירם אבל כשבני עיר אחרת שולחין מעות לצדקה לגבאי עיר אחרת או כשנוחי נפש מניחים איזה מעות לצדקה וממנים גבאים על אותם מעות ודאי מסתלקים מאותם המעות ונותנים הכח לאותם גבאים ויש להם כח כמו בני העיר בצדקת עירם", כלומר דנחלקו בשני דברים א. אם בני העיר יכולים לשנות לדבר רשות, ב. אם גבאי יכול לשנות לדבר מצווה, ודין השלישי נראה שגם המרדכי יודה דהיכא שנדבו על דעת הגבאי הנ"ל שיכול לשנותו רק שהשאלה למה תלוי במחלוקת בסעי' א'.
אם העבירו לעניים
"וכתב עוד ב(המהרי"ק) שורש הנזכר אף על פי שכתב הרשב"א (שו"ת ח"א סי' תריז) דכל מה שאמרו רשאין בני העיר וכו' היינו דוקא בימיהם שהיו מספיקים לעניים כל צרכם אבל עכשיו שאין מספיקים אין לשנות מכל מקום רבינו מאיר (במרדכי סי' תפו) פליג עליה וגם אפשר דדוקא כשגובין ליתן לעניים מיד הוא דאמר הרשב"א הרי הוא כגוזל עניים שהרי מיד זכו בו עניים אבל בנדון הזה דלא זכו בו עניים עדיין עד שתגיע לידם מודה הרשב"א שביד הגזברים לשנות".
וכתב הדרכי משה בס"ק ד' "ועיין לקמן סימן רנ"ט מדינים אלו. כתב מהר"י ווייל בתשובה סימן כ"ו אשה שצוותה ליתן קצבה מעות לעניי העיר בכל שבוע אין בני העיר יכולים ליתן לצורך בחורים עניים הבאים ללמוד דכבר זכו בו עניי העיר והוי כאילו גבו לצרכם ואף ע"ג דאיכא אומדנא דאילו ידעה דתלמוד תורה עדיפא היתה נותנת לת"ת מ"מ הכא לא מהני אומדנא דכבר זכו בו עניים עכ"ל".
משמע דפליג על המהרי"ק וס"ל דהיכא דנגבה כבר אף שלא הגיע ליד הנזקקים חשיב כאילו הגיע לידם ויהיה אסור לשנות, אמנם ראה לקמן בדברי האחיעזר דאפשר הכא כיון דהוי תמיכה קצובה כל חודש שנחשב כאלו הגיע לידם.
חבר עיר
כתב הב"י "יש בעיר חבר עיר פירוש אדם גדול שהכל גובים על דעתו וכו'. ביאור דברי רבינו דברישא קאמר דרשאין בני העיר לשנות וכו' אבל יחיד אינו רשאי לשנות אם לא בהסכמת בני העיר או רובם והשתא קאמר שאם הוא חבר עיר הוא לבדו יכול לשנות וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ט מהלכות מתנות עניים (ה"ז) וז"ל רשאים בני העיר לעשות מקופה תמחוי וכו' ולשנותן לכל מה שירצו מצרכי צבור ואף על פי שלא התנו כן בשעה שגבו ואם היה במדינה חכם גדול שהכל גובין על דעתו והוא יחלק לעניים כפי מה שיראה הרי זה רשאי לשנותן לכל מה שיראה לו מצרכי צבור עכ"ל ודין זה בפ"ק דב"ב (ח:) דגרסינן התם אמר אביי מעיקרא הוי עביד מר תרי כיסי חד לעניי עלמא וחד לעניי מתא כיון ששמעה להא דאמר ליה רב שמואל לרב תחליפא בר אבדימי עביד חד כיסא ואתני עלה איהו נמי עביד חד כיסא ומתנה עלה פירוש מתנה עם הצבור לחלקן לכל הבא רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקא אתי לתת מעות לקופה אדעתא דידי קא אתי ולמאן דבעינא יהיבנא ליה", כלומר דחבר עיר יכול לשנות אף לדבר רשות.
דעת השו"ע
למעשה כתב השו"ע בסי' רנ"ו סעי' ד' "ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי, ותמחוי קופה, ולשנותם לכל מה שירצו מצרכי צבור, ואף על פי שלא התנו כן בשעה שגבו. ואם היה במדינה חכם גדול שהכל גובים על דעתו, והוא יחלק לעניים כפי מה שיראה, ה"ז יכול לשנותו לכל מה שיראה לו מצרכי צבור", כלומר דפסק כדעת הרא"ש, שכסף שלא גבו לעניים במיוחד ניתן לשנות לכל דבר וה"ה לחבר עיר, אמנם אם גבו במיוחד לעניים לא גילה דעתו וראה לקמן בדברי האחיעזר.
וכתב הרמ"א "וה"ה לגבאי הממונה מבני העיר. (מהרי"ק שורש ה')", וכתב הש"ך בס"ק ח' "וה"ה לגבאי הממונה כו'. אין לשון הרב מתוקן דמשמע דגבאי שוה לכל דבר לציבור ואינו כן כשהציבור יכולין לשנות אפי' לדבר הרשות כמו שהסכימו הרבה פוסקים וכתבו בסמ"ק דכן עמא דבר ולדבריהם הסכים מהרי"ק שורש ה' וקכ"ח אבל הגבאי אינו יכול לשנות אם לא לדבר מצוה כדאיתא באשר"י פ"ק דב"ב וכן כתב מהרי"ק שורש ה' בשם הפוסקים…ואולי הרב מיירי בגבאי דומיא דחבר עיר והיינו במקום שהמנהג כן שהגבאי עושה מה שירצה ועיין על זה במהרי"ק וב"י כמה חילוקי דינים בזה". וכתי' ב' כתב הגר"א.
והוסיף הרמ"א" וה"ה ביחיד שהתנדב צדקה ונתנה לגבאי (ב"י בשם הר"ן ומהר"ם ורא"ש ומהרי"ק). אבל אם מינה בעצמו גבאים, אין בני העיר יכולים לשנותה, דלא על דעתן התנדב. וכן אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני, אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה. (כן משמע במהרי"ו סי' כ"ו)", כלומר שכיון שנדבו לצורך מסוים אסור לשנותו.
וכתב עוד הרמ"א "בני העיר שמינו גבאי ונתפרדה החבילה ונפרדו זה מזה, ועדיין מעות צדקה ביד הגבאי, אם היה רשות ביד הגבאי בתחלה לעשות מה שירצה, גם עתה יעשה מה שירצה. ואם בתחלה הוצרך לימלך בבני העיר, גם עכשיו יעשה כן. ואם א"א לימלך, או שאינן יכולין להשוות דעתם, יעשה הגבאי מה שירצה ובלבד שיעשה בו דבר מצוה. (מהרי"ק שורש קכ"ג) וע"ל סימן רנ"ט סעיף ב'".
עני או צורך מסוים
והנה היכא שגבו במיוחד לצורך מסוים או עניים מסוימים כתב הש"ך ס"ק ז הביא מחלוקת הטור והב"י וקושיית הדרכי משה וכתב "ולק"מ דהא בהדיא כתב הרא"ש וגרסינן בירושלמי מותר עניים לעניים כו' ואין ממחין ביד הפרנסים כלומר אם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם עכ"ל והא הך דמותר עניים לעניים מוקי לה הרא"ש התם בהדיא באירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים כו' אלא ודאי בירושל' קאמר כשרואין הפרנסים שיש צורך בדבר והיינו שכ' הרא"ש כלו' אם ראו שיש צורך בדבר כו' ר"ל אף על גב דאינן יכולים לשנות באירע דרך מקרה כו' אפי' לדבר מצוה מ"מ כשרואין הפרנסי' שיש צורך בדבר יכולים לשנות לדבר מצוה ועל זה כ' הב"י נראה שדעתו לומר דההיא דירושל' דשקלים בבאין לשנות לדבר שהוא לצורך עניים דוקא הוא ולכך יכולים הפרנסי' לשנות כשרואין שיש צורך בדבר אבל לדבר הרשות לא וזה ברור, כלומר שהיכא דיש צורך בדבר אז מותר לשנות אבל לא סתם.
וראה במחנה אפרים הל' צדקה הלכה י' וכתב בשו"ת אחיעזר חלק ב – יורה דעה סימן כג "תבנא לדינא באם רשאי לשנות המותר שהוגבה לצורך עניים מיוחדים ליתן לעניים אחרים ע"י הפרנסים הרי דעת רבינו יונה וכמה ראשונים מבואר דאפילו מותר עני יחידי מותר לשנות וגם הרא"ש שפי' מותר עניים בעניים ידועים וע"ז אמר הירוש' דאין ממחין ביד הפרנסים מבואר דרשאי לשנות וגם בשי' הרמב"ם שפירש משנה דשקלים בעניים שאינם יודעים הראיתי פנים מסבירות מדבריו בפיה"מ שהשוה שני התלמודים וכמו שאמרו ב"ב ולשנותם למה שירצו וכמש"כ הנמוק"י וגדולה מזו נראה דלשי' הנמוק"י והראשונים המובא באס"ז דהיינו הך דלשנותם כמה שירצו א"כ כמו שרשאים הפרנסים לשנות המותר כן הרשות בידם לשנות עיקר הגבי' דהא לעשות מקופה תמחוי עיקר הגבי' הוא ודוקא לשי' הרא"ש דמחלק בין דבר שהוא בקביעות כמו קופה לדבר שהוא במקרה אין לנו אלא מה שאמרו בירוש' דשקלים רק על מותר עניים אבל לשי' הראשונים שאינם מחלקים בין דבר קבוע או דבר שבמקרה דין אחד לכולם דכל הנותן על דעת גברא רבא הוא נותן וה"ה על דעת הפרנסים ורשאים לשנות אף עיקר הגבי' ע"י הפרנסים עכ"פ במותר עניים מיוחדים נראה דלכו"ע יכולים לשנות ע"י הפרנסים ואין ספיקו של המח"א מוציא מידי ודאי המבואר ומפורש בד' הראשונים", כלומר דלהלכה ניתן לשנות אף בנתנו לעני מסוים, וכנראה מלשון הב"י.
והנה מה נקרא עניים ידועים ומה נקרא אינם ידועים נראה מד' השומ"ק בב"ב דעניים דעניי העיר נקרא ידועים ולשנות מקופה לתמחוי הוי שנוי מעניים ידועים של עניי העיר לעניי עולם ולפ"ז עניים ידועים יחידים או עניי העיר נקראים עניים ידועים ועניי עולם הוי שאינם ידועים ואפ"ל דדוקא היכא דמיקץ קייצי להעניים שמקבלים כלם תמיכה קבועה מהקופה הוי עניים ידועים וכמש"כ המהרי"ו המובא בטו"ז שהביא מל' הרמב"ם שזהו ל' הש"ס בב"ק דהוי ממון שיש לו תובעין משא"כ היכא דמצי למדחי ושלא ליתן לכמה עניים א"כ ממילא אינם ידועים הם דהא אפשר שלא לחלק להם וידוע היינו שיש לו חלק וזכות בודאי משא"כ היכי שאפשר שלא יבוא לידי עני זה כלל הוי כסתם עניים וצ"ע,
עכ"פ באופן שהי' תלוי בדעת הועד לחלק באיזה קהלה שרופה לא שייך לומר דהוי כעניים ידועים והוי כעניי עולם, והנה בעיקר הדבר אי זה נקרא מותר לכאורה לא דמי לההיא דשקלים דהתם מיירי בגבו והותירו שיש להעניים די פרנסתם או לשבוים והותירו שנפדו השבוים משא"כ בנ"ד אשר לא חדלו האביונים שם הדורשים תמיכה א"כ י"ל דהוי כעיקר הגבי' אולם כיון דהועד שם קצבה לחלק כל עיר ועיר וכפי הקצבה נתחלק א"כ במה שנתקבץ אחר החלוקה הוי כמו מותר לשארי ערי ישראל ובפרט לפ"מ שצידדתי בשי' הנמוק"י וה"ר יונה דגם בעיקר הגבי' יכולים לשנות ודמי לקופה ותמחוי ובצירוף שארי הטעמים שהזכרתי הדין דין אמת שיש לשנות המותר לצורך עניי אה"ק נגועי המצור ולמעשה נגמר הדבר על פי הועד לקבל בתורת הלואה מהמותר ולשלוח עזרה מהירה לעיה"ק".
מעות פורים
כתב הב"י בסי' תרצ"ד "מעות שגבו לחלק לעניים בפורים אין רשאין לשנותם לצדקה אחרת ואין העני רשאי להוציאן לדבר אחר אלא בסעודת פורים. ברייתא בבא מציעא פרק האומנין (עח:) מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקין בדבר אבל לוקחין את העגלים ושוחטים ואוכלים אותם והמותר יפול לכיס של צדקה רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שאמר משום רבי מאיר ורבי שמעון בן גמליאל מיקל. ופירש רש"י מגבת פורים. מעות שגובים הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים: [לפורים]. כולה יתנוה לעניים בפורים: ואין מדקדקין. לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה: אבל לוקחין את העגלים. לרוב בכל המעות: והמותר. שלא יספיקו לאכול בפורים ימכור ויפול לכיס של צדקה: וזה לשון הגהות אשרי (ב"מ פ"ו סי' ט) פירוש אין הגזבר רשאי להפריש לפי ראות עיניו לצורך פורים והשאר להוציא לצדקה אלא בתחלה יעשה צרכי פורים ואחר שעשה כמשפט יטול המותר לצדקה. וכתב המרדכי בפרק קמא דבבא בתרא (סי' תצא) דהא דתניא מגבת פורים לפורים דוקא ואינו יכול לשנותם לדבר אחר היינו דוקא הגבאי אבל בני העיר יכולים לשנות מגבת פורים לצורך מצוה אחרת: ויש לתמוה על רבינו שפסק להאי ברייתא דקתני ואין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו שהרי כתבו הרי"ף (ב"מ מח:) והרא"ש (ב"מ פ"ו סי' ט) שם דליתא להאי ברייתא דסברה דמעביר על דעתו של בעל הבית גזלן הוי אלא כרבן גמליאל קיימא לן דמיקל וגם הרמב"ם בפרק ב' מהלכות מגילה (הט"ז) השמיט הא דאין עני רשאי להוציאן לדבר אחר ורבינו ירוחם (נ"י ח"ב) כתב להאי ברייתא וגריס בה דברי רבי מאיר שאמר משום רבי עקיבא וכתב שרבים חולקים על הרי"ף ופוסקים כרבי עקיבא מחבירו ושדברי הרי"ף נראים וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל".
וכתב השו"ע בסי' תרצ"ד סעי' ב' "אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת. הגה: ודוקא הגבאים (מרדכי פ"ק דבבא בתרא), אבל העני יכול לעשות בו מה שירצה".
וכתב המשנ"ב בס"ק ו' "אין משנין מעות פורים – היינו מעות שגבה אותן הגבאי לחלקם לעניים לסעודת פורים אין יכול לשנותן לומר דיין בפחות, והמותר יפול לכיס של צדקה אבל לוקחין עגלים לרוב בכל המעות והמותר שלא יספיקו לאכול בפורים ימכר ויפול לכיס של צדקה [גמרא]". וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ט.
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ב "בטור משמע שאף בני העיר אין יכולין לשנות, וכן משמע מלשון רמ"א כאן, אבל המרדכי כתב בהדיא דבני העיר יכולין לשנות, ואם כן דינה כשאר צדקה כמ"ש ביורה דעה סימן רנ"ו סעיף ד'. מגן אברהם ס"ק ה'".
וכתב המשנ"ב בס"ק ז' "ודוקא הגבאים – ואם בני העיר יכולים לשנות יש דיעות בפוסקים עיין במ"א".
העולה
בני העיר או בני הקהילה שתרמו כסף לצורך מסוים ונותר, ניתן לשנות על דעת כל הקהילה, ואם נתנו על דעת הרב או הגבאים יכולים לשנות לצורך צדקה אחרת.