שאלה

קבלן צבע שנאמר שיגיע לדירה ויש מפתח בארון ויצבע. ובטעות לקח את המפתח הלא נכון פתח את הדירה ממול וצבע דירה אחרת?

תשובה

בעל מלאכה העוסק כצבעי שסוכם שיצבע דירה מסוימת והונח לו מפתח בארון חשמל וצבע דירה אחרת אין לצבעי זכות לתבוע תשלום מבעל הדירה שסיכם איתו על הגעה. לגבי הדירה השניה שצבע בטעות – אם היא היתה ראויה לצביעה קודם יש זכות לתבוע תשלום כפי דמי השוק שרגילים לתת. ואם הדירה ממול לא היתה זקוקה לצביעה אם ההוצאה יתירה על השבח ישלם לו דמי הוצאה ואם להיפך דמי השבח.

מקורות

אומן כשומר שכר
בשו"ע (חו"מ סי' שו ס"א) הובא 'כל האומנין כשומרי שכר'. ונחלקו הסמ"ע והש"ך, הסמ"ע סבר שמדובר דווקא באומן שהוא קבלן והש"ך ביאר שמדובר אפי' בשכיר יום.
ממילא ודאי ששומר שכר חייב בפשיעה, וגם אם היה אונס חייב שבועה כמבואר בגמ' ב"ק קו, ב.
וכן נראה שלא שונה דינו בנידו"ד מאומן שקלקל שחייב כמבואר בשו"ע בחו"מ (שו, ב).
וכיון שהיה פשיעה שהיתה מוטלת על הצבעי לשאול את בעל הדירה היכן הוא גר ולא לפתוח דירה אחרת על דעת עצמו, ואף שבעל הבית אמר לו שהמפתח נמצא בארון, היה מוטל עליו לברר את מספר הדירה כיון שבדרך כלל נהוג לשאול כאלה דברים, לכן האשמה מוטלת על הצבעי בלבד וכיון שהוא חייב בפשיעתו שהוא כשומר שכר, יש לפטור את בעל הבית כליל מתשלום.
יורד לשדה חברו שלא ברשות
ויש לדון בנידו"ד כלפי הדירה השניה שצבע בטעות אם יש לו זכות לתבוע תשלום מבעל הדירה.
והנה בגמ' (ב"מ קא.) הובא: איתמר היורד לשדה חבירו ונטעה שלא ברשות אמר רב שמין לו וידו על התחתונה ושמואל אמר אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה אמר רב פפא ולא פליגי כאן בשדה העשויה ליטע כאן בשדה שאינה עשויה ליטע וכו' ע"כ.
ופירש"י (ד"ה ידו על התחתונה) אם השבח יתר על הוצאה יש לו הוצאה ואם הוצאה יתירה על השבח אין לו אלא שבח, ע"כ.
הרי מבואר שתלוי הדבר אם הבית היה במצב שאינו מצריך צביעה מחדש אין זכות לצבעי לדרוש תשלום מבעל דירה שצבע לו את הדירה ללא רשות, מפני שדינו כיורד לשדה חבירו שלא ברשות וצריך ליתן לו רק את ההוצאה או רק את השבח. ואם הדירה היתה זקוקה לצביעה יש זכות מהצבעי לתבוע תשלום על הצביעה כמחיר השוק ולא יותר.
וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' שעה ס"א) ז"ל, היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה אם היתה שדה העשויה ליטע אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה ונוטל מבעל השדה ואם אינה עשויה ליטע שמין לו וידו על התחתונה, ע"כ. וכתב הרמ"א: סתם כרם עשוי ליטע וכו'.
ומבואר שפסק כדברי הגמ' עפ"י רש"י כנ"ל.
והסמ"ע (סק"א) ציין שהדין שצריך ליתן לו לפי עבודתו כאשר השדה צריכה לנטיעות, כן דעת רש"י (ב"מ קא, א ד"ה גלית) והרא"ש (שם פ"ח סכ"ב) הביאו הב"י אולם הביא שתלמידי הרשב"א לא ס"ל הכי אלא כיון שירד שלא ברשות וגם עומד להסתלק לכן אין חייב ליתן לו כלום, עכ"ד.
ועולה מהדברים הלכה למעשה שצבעי שצבע דירה אחרת בטעות אם קירות הבית היו במצב שאינו מצריך צביעה מחדש אין זכות לצבעי לדרוש תשלום מבעל דירה שצבע לו את הדירה ללא רשות, אלא כפי שיעור ההוצאה המינימלית כפי מה שהיה צריך ולא שכר מלא על כל הצביעה, ואם הדירה הייתה זקוקה לצביעה רשאי הצבעי לתבוע תשלום על הצביעה כפי מחיר השוק ולא יותר.
אומן מומחה שטעה
בגמ' (ב"ק צט, ע"ב) הובא: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן טבח אומן שקלקל חייב ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון ואמר ליה זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך לא קשיא כאן בחנם כאן בשכר כי הא דאמר רבי זירא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר מיתיבי המוליך חטים לטחון ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן קמח לנחתום וכו' בהמה לטבח וניבלה חייב מפני שהוא כנושא שכר אימא מפני שהוא נושא שכר'
ובהמשך מביאה הגמ' 'איתמר המראה דינה לשלחני ונמצא רע תני חדא אומן פטור הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב אמר רב פפא כי תניא אומן פטור כגון דנכו ואיסור דלא צריכי למיגמר כלל אלא במאי טעו טעו בסיכתא חדתא דההיא שעתא דנפק מתותי סיכתא'.
ומבואר מדברי הגמ' ש'דנקא ואיסור' שהיו שולחנין מומחין (כפירש"י) והעמידו צורת מטבע אחרת בטעות שלא היו בקיאין בה כיון שהיתה חדשה פטורין. אולם לא מבואר בגמ' האם המלאכה שעשו היתה בשכר או לא, ודבר זה נתון במחלוקת ראשונים, כדלהלן.
ברא"ש (ב"ק פרק תשיעי סי' טז) כתב וז"ל, כגון דנקא ואיסור דלא צריכי למגמר כלל ולא שכיח דטעו והא דלא שני כאן בחינם כאן בשכר כדמשני גבי טבח משום דבהכרת מטבע צריך בקיאות גדול ולית ליה למיחזי אלא בקי כדנקא ואיסור ושאר כל אדם מיקרו הדיוט וחייבים אפילו בחינם אבל דנקא ואיסור פטורים בחינם ובשכר חייבים, עכ"ל.
מבואר מדבריו שאפי' אומנין הבקיאין כדנקא ואיסור אם שילם להם יהיו חייבים במקרה שטעו בצורת המטבע.
אומנם דעת הרשב"א (בחי' שם) אחרת וז"ל ומשום הכי מסתברא לי דדנקא ואיסור דבקיאי טפי אפי' בשכר פטורין וכל השאר אפילו בחינם חייבים וברייתא מילתא פסיקתא קתני והפרש יש בין אומן דשחיטה לאומן בראיית מטבעות דאילו שחיטה שהדבר תלוי באומנות ידיים שייך שאפילו האומן הבקי כטבחא דציפורי יקלקל לעיתים אא"כ יכוון וישגיח מלאכתו היטב ולפיכך לאו אנוס גמור חשבינן ליה אבל בראיית המטבעות כל שהוא בקי הרבה כדנקא ואיסור כיון דהדבר תלוי הרבה בראייה והבקיאות בצורת המטבע לא שייך שיטעה בה הבקיא כדנקא ואיסור וכשטעה אונס גמור הוא וכו', עכ"ל.
ומבואר מדברי הרשב"א שדנקא ואיסור אפילו בשכר הדין שפטורין.
האם יש חיוב לשלם לאומן שטעה
ונראה שעצם הדין אם צריך לשלם לאומן או תליא במחלוקת האחרונים בחו"מ סי' שה באומן שטעה אך אינו חייב אם צריך לשלם לו שכר עבור מלאכתו או לא.
הקצה"ח (שם, סק"ב) כתב שבמקום שלא שמר כראוי מפסיד את שכרו ואפי' שמר ובעליו עימו, וכל זה במקום שנתן לו שכרו מפסידו בכה"ג, והטעם בזה כיון ששכרו ניתן לו ע"מ שישמרנו, וכ"ז בשומר אבל באומן שעיקר השכר שנוטל הוא עבור מלאכתו ודין שומר שכר שיש לו הוא מפני שנהנה מעצם המלאכה, ולכן בענין שנאבד שהוא פטור כגון שהיו בעליו עימו הוי המלאכה כאילו חזרה ליד הבעלים וכאילו והוי כמו אונס כלפי האומן ולכן צריך לשלם שכרו מחדש, עכ"ד.
אולם הנתיבות (שם, סק"א) חולק וסובר שהתשלום הוא עבור התוצאה וכיון שהיה כאן טעות שאינה באשמתו, אפילו הכי כיון שהתוצאה לא התקבלה ולא בשל אשמתו של הבעלים – לכן אינו חייב לשלם לו.
ונראה שהמחלוקת בין הקצוה"ח והנתיבות היא האם התשלום הוא עבור התוצאה ולכן כשאין תוצאה אין חיוב לשלם אפי' שהיה אונס או שהתשלום הוא על עצם המלאכה ושייך לומר שהיה אנוס עליה.
העולה לדינא
בעל מלאכה העוסק כצבעי שסוכם שיצבע דירה מסוימת והונח לו מפתח בארון חשמל וצבע דירה אחרת אין לצבעי זכות לתבוע תשלום מבעל הדירה שסיכם איתו על הגעה. לגבי הדירה השניה שצבע בטעות – אם היא היתה ראויה לצביעה קודם יש זכות לתבוע תשלום כפי דמי השוק שרגילים לתת. ואם הדירה ממול לא היתה זקוקה לצביעה אם ההוצאה יתירה על השבח ישלם לו דמי הוצאה ואם להיפך דמי השבח.