שאלה

האם יש היתר לאשה לטבול עם מדבקה לשמירת הריון (להוריד ולהחזיר קצת מסובך)?

תשובה

אישה שיש לה מדבקה למניעת הריון חייבת להסירה קודם הטבילה, ואחר הטבילה תחליף למדבקה חדשה. ואם טבלה עם המדבקה לא עלתה לה טבילה, וצריכה להסירה ולחזור ולטבול.
דינים נוספים:
א. שינים תותבות קבועות אינם חוצצים.
ב. סתימה אפי' זמנית – דעת מרן הגר"מ אליהו שאינה חוצצת, (וכן בכל דבר שלא ניתן להסרה, עיין בפנים).
ג. טבעת תו"ר – טבעת תוך רחמית אינה חוצצת ואם יוצאים ממנה חוטים יש להקפיד שלא ידבקו לדפנות, וטבעת חיצונית המצוייה בסוף הפרוזדור יש להוציאה קודם הטבילה, ואם אינה יכולה להוציאה בדיעבד גדול אינה חוצצת.
ד. בכל אופן במקרים הנ"ל טוב לשאול בעצת חכם.

מקורות

כיום המדבקות המיועדות למניעת הריון אינם דבר קבוע, וגם אם מורדים את המדבקה לכמה דקות בכדי לטבול הדבר אינו משפיע על גורם המניעה, ולאחר הטבילה יכולה האישה לשים מדבקה חדשה, דבר זה בדוק ומנוסה, וודאי שטבילה עם המדבקה אינה עולה לטבילה משום שהמדבקה חוצצת, לכל הדעות.
מקורות:
רטיה שעל המכה
במשנה (מקוואות פ"ט מ"א וב') הובא: אלו חוצצין באדם… קלקי הלב והזקן, ובית הסתרים באשה, לפלוף שחוץ לעין, וגלד שחוץ למכה, והרטיה שעליה, ע"כ.
וכן הובא בטור ובב"י ביו"ד בסי' קצח.
וכן נפסק להלכה בשו"ע (יו"ד סי' קצח ס"י) ז"ל, רטיה שעל המכה, חוצצת, עכ"ל. וכן הובא להלכה בערוך השולחן (שם, סל"ב) שכתב שתחבושת חוצצת ומשחה חוצצת, ולכן כתב שצריכה לרחוץ את המשחה קודם טבילה.
והרא"ש (פ"ט דמקוואות) פירש שרטיה היינו אספלנית שנותנין על המכה. ובערוך כתב שרטיה היינו 'פלאסטר'. ובמשנה ברורה (או"ח סי' קסא סק"א) ובבה"ל (שם, סי' שכח סעי' כה) שפירש ש'רטיה' היינו חתיכת בגד שמורחין עליו משחה להניח על הכאב (כלומר, תחבושת).
והנה בחכמת אדם (כלל קיט ס"ז) שכתב שרטיה במקום שכואב להסיר אינו חוצץ שלא גרע מכינים (הנקראים 'פילץ לייז' ס"ד) שבמקום שאי אפשר להסירן אינו חוצץ שהוי בגדר מיעוטו ואינו מקפיד עליו.
ובסדרי טהרה (סקכ"ד) כתב, שאף שמבואר לענין נטילת ידים (או"ח ריש סי' קסא) שכל הדין שחוצץ הוא דווקא במקפיד עליו אבל בסתמא אינו חוצץ מ"מ משמע שלענין טבילת אישה יש להחמיר, עכ"ד.
וכן הובא בשו"ע (שם, סעי' כג) ז"ל, השירים והנזמים והטבעות והקטלאות אם הם רפויים, אינם חוצצים, ואם הם מהודקים, חוצצים. וכן הדין באגד של המכה וקשקשים שעל השבר, עכ"ל.
וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (פט"ז סעי' מח – דיני דברים החוצצים) ז"ל: אֶגֶד מְדַבֵּק, פְּלַסְטֶר, חוֹצֵץ אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד, וְאִם טָבְלָה – צְרִיכָה לַחֲזֹר וְלִטְבֹּל, אַף אִם חָזְרָה לְבֵיתָהּ וְשִׁמְּשָׁה עִם בַּעֲלָהּ, כִּי אֵין אֶפְשָׁרוּת לַמַּיִם לְהַגִּיעַ לַבָּשָׂר כְּשֶׁיֵּשׁ עַל הָאִשָּׁה אֶגֶד מְדַבֵּק אוֹ פְּלַסְטֶר בְּמִקְרִים מְסֻיָּמִים יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְהַתִּיר, וְתִשְׁאַל שְׁאֵלַת חָכָם כְּשֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַהֲסִירוֹ, עכ"ל.
דין גלד שעל המכה
בב"י וכן בשו"ע (סי' קצח ס"ט) הובא דין גלד שעל המכה שאינו חוצץ. ומקור הדברים מדברי המרדכי (שבועות סי' תשמ"ח) ז"ל, ואפילו אם יצטער אם יסיר הגלד מעל גבי המכה או אבעובעות שחין שאין דעתו להסיר עתה וקרוי אינו מקפיד מ"מ רגילות הוא להסיר הכל או תמתין עד שתתרפא ותוכל להסיר, עכ"ל. וכ"כ הסמ"ק (סי' רצג עמ' שכג) וכ"כ הבדק הבית לאורחות חיים (ח"ב, טהרת הנידה ס"ח). וכן כתבו הסמ"ג (ל"ת קיא) וסה"ת (הלכות נידה סי' קג) והב"י (או"ח ריש סי' קסא).
ולמדו האחרונים מכל זאת, שכאשר ישנו צער בהסרת הגלד דינו כ'מיעוטו ואינו מקפיד עליו' שאינו חוצץ אפילו מדרבנן. כ"כ השיו"ט (סי' קצח סקכ"ג) והצמח צדק (יו"ד סי' קנח סק"ו) ובשו"ת רעק"א (ח"ב סי' ט) ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' צא).
ועיין בשיורי טהרה שם, שהביא שמדברי הגהות רש"ל בשם מהרי"ק שהובא בב"ח וכן בט"ז (שם, סקי"ד) משמע מכך שהצריך לאשתו שתעמוד לפניו ערומה לפני הטבילה לראות שלא נשאר עליה גרב (ואף שמבואר בסי' קצה ס"ז שאין להסתכל במקומות המכוסים באישה בעת נדותה, מ"מ עיין בנו"ב תניינא סי' קכב, שיש להתיר לצורך הטבילה, ובפת"ש סק"ח הביא את דברי בנו של הנו"ב שאותם גדולים אכן הסתכלו במקומות המכוסים שבנשותיהם לאחר הטבילה ואז ראו אם הסירו הגרב מהם) וכן נהג הר"ש מקוצי, עכ"ד. והנה הט"ז שם כתב שאישה שיש לה גרב צריכה להסירו אף שכואב לה הרבה והוכיח הדברים מהמהרי"ק והר"ש מקוצי הנ"ל.
ומדברי המהרי"ק והר"ש מקוצי משמע שחולקים על כל האחרונים לעיל וסברי שאף אם יש לה צער מחויבת להסיר את הגרב מעליה ולא חשיב מיעוטו ואינו מקפיד עליו.
אולם רוב האחרונים נקטו שאם יש צער מקרי מיעוטו ואין מקפיד עליו, דלא כמהרי"ק והר"ש מקוצי.
ולכאורה הדברים קשים, שלגבי רטיה שעל המכה לעיל, אף שהאישה מקפידה שלא יהיה עליה בכל זאת הדין שחוצץ וכן באספלנית הובא בשו"ע (סמ"ג) שחוצץ, וכן בכחול שבעין (ס"ח) הדין שחוץ לעין חוצץ. ובש"ך (סקי"ד) בשם הבה"ג ביאר שהטעם שחוצץ מחוץ לעין כיון שעשוי לרפואה.
ואמאי לגבי גרב הדין שאם מצטערת אינו חוצץ, הרי עד כמה שלא חשוב מיעוטו ואינו מקפיד כיון שעשוי לרפואה מ"ש מדין רטיה, אספלנית, וכחול שחוץ לעין שחוצצים.
שיניים תותבות או סתימה
מצאנו בפוסקים שאישה שיש לה שיניים תותבות תלוי הדבר שאם הם קבועות בפה לזמן קבוע אינן חוצצים, אבל שיניים תותבות שעשויות באופן שאפשר בכל זמן להוציאן מהפה, חוצצין – ואם שכחה להוציאן קודם הטבילה לא עלתה לה טבילה וצריכה לחזור ולטבול בשנית (גדו"ט תשו' סי' כב, שו"ת מהרש"ם סי' עה, בינת אדם סי' כא).
לענין סתימה יש חילוקי דברים בין הפוסקים בזה, שהחכמת אדם (כלל קיט סי"ח) והבינת אדם שם כתבו שהוי חציצה – ולא חילקו בין סתימה זמנית לקבועה, אך עיין בשו"ת אגרות משה (ח"א חיו"ד סי' צח) שסתימה זמנית ודאי חוצצת, וסתימה קבועה אינה חוצצת וכ"ז בתנאי שמונחת כיאות שאם לא חוצצת אף בזה, וכן באופן שעשו סתימה זמנית לזמן ארוך הדין הוא שאינה חוצצת שדינה כסתימה קבועה.
ועפ"י דברי הפוסקים, אתי שפיר הקושיא שהקשנו לעיל, שגם בדברים שנעשים לרפואה ישנם חילוקי דינים הלכה למעשה שדבר שנעשה באופן זמני הוי חציצה כיון שבדעתה להסירו, והשאלה במידת הזמן והקביעות של הסתימה. וכן הדין במדבקה למניעת הריון שרוב המדבקות הם ניתנות להסרה וניתנות באופן חד פעמי ולפי דברי המומחים במיוחד במדבקת 'אוורה' (שמצויה כיום בבתי המרקחת) ניתן להסירה – ודאי הדין שיש להסירה קודם הטבילה, ואם טבלה עם המדבקה לא עלתה לה טבילה וצריכה לחזור ולטבול.
סתימה זמנית – דעת מרן הגר"מ אליהו
מדעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל נראה שאפי' סתימה זמנית אינה חוצצת שכל הגדר בזה הוא אם אפשר להוציאה או לא. שבספר דרכי טהרה (בהוצאה החדשה – דיני דברים החוצצים פט"ז) נשאל באישה שהלכה לטבול וקודם שטבלה מצאה גוף זר בלוע בין שיניה בלסת התחתונה פנימה ספק קליפת אפרסק ספק בשר והבלנית ניסתה להוציאה בעזרת קיסם ולא עלתה בידה, והלכה האישה וטבלה והשיב מרן הגרמ"א: שיש להקל מב' טעמים א' משום דהוי בית הסתרים ב' כיון שניסתה להוציאו ולא הצליחה הוי מיעוטו שאין מקפיד עליו וכן דרך העולם שאין מקפידים באופן שנתייאשו מלהוציאו והורה שמותרת לבעלה, עכ"ד.
ומבואר כנ"ל שהכל תלוי בדרך העולם אם רגילים להסירו או לא, ולכן בסתימה אף לזמן קצר ודאי שאינה חוצצת לדעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל.
טבעת תו"ר
מרן הגר"מ אליהו זצ"ל כתב בדרכי טהרה (פט"ז דיני דברים החוצצים) ז"ל, טַבַּעַת תּוֹךְ-רַחְמִית אֵינָהּ חוֹצֶצֶת. וְאִם יוֹצְאִים מִמֶּנָּה חוּטִים הַמִּשְׁתַּלְשְׁלִים לַפְּרוֹזְדוֹר, יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא יִדָּבְקוּ עַל-יְדֵי לִכְלוּךְ לַדְּפָנוֹת. וְטַבַּעַת חוּץ-רַחְמִית, הַנִּמְצֵאת בְּסוֹף הַפְּרוֹזְדוֹר וּמְכַסָּה אֶת הָרֶחֶם, יֵשׁ לְהוֹצִיאָהּ לִפְנֵי הַטְּבִילָה. וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיאָהּ כְּלָל, וְהוֹצָאָתָהּ כְּרוּכָה בִּפְנִיָּה לְרוֹפֵא אוֹ בִּכְאֵבִים וְכַדּוֹמֶה – יְכוֹלָה לִטְבֹּל עִם הַטַּבַּעַת. וְרָאוּי בְּמִקְרֶה כָּזֶה לִשְׁאֹל שְׁאֵלַת חָכָם, עכ"ל.

העולה לדינא,
אישה שיש לה מדבקה למניעת הריון חייבת להסירה קודם הטבילה, ואחר הטבילה תחליף למדבקה חדשה. ואם טבלה עם המדבקה לא עלתה לה טבילה, וצריכה להסירה ולחזור ולטבול.
דינים נוספים:
א. שינים תותבות קבועות אינם חוצצים.
ב. סתימה אפי' זמנית – דעת מרן הגר"מ אליהו שאינה חוצצת, (וכן בכל דבר שלא ניתן להסרה, עיין בפנים).
ג. טבעת תו"ר – טבעת תוך רחמית אינה חוצצת ואם יוצאים ממנה חוטים יש להקפיד שלא ידבקו לדפנות, וטבעת חיצונית המצוייה בסוף הפרוזדור יש להוציאה קודם הטבילה, ואם אינה יכולה להוציאה בדיעבד גדול אינה חוצצת.
ד. בכל אופן במקרים הנ"ל טוב לשאול בעצת חכם.