שאלה

בשו"ע יו"ד סימן סט סעיף ג כתוב ש"לא ימלח עם מלח דק כקמח" .
האם הכוונה דק כמו קמח ממש, או אפילו דק כמו המלח שולחן שיש לנו בבית יכול להיחשב דק כקמח?

תשובה

יש למלוח במלח בנוני דהיינו הנעשה על ידי בישול – קצש"ע סי' ל"ו. כיום ישנם שני סוגי מלח: מלח שולחני דק, ומלח עבה. ונוהגים למלוח במלח העבה, מכיון שבמלח הדק ישנו חומר נוסף שמטרתו לספוג את הלחות ולשמור על המלח יבש. ובדיעבד אם מלח במלח דק (לא במלח שולחני שלנו שמעורב בו חומר נוסף) מותר.
לגבי מלח גס ביותר: אם אפשר להדקו, דהיינו להדק המלח שיהיה יותר דק, צריך להדקו ואחרי זה מותר להשתמש בו לכתחילה. ואם אי אפשר להדקו, להשו"ע שפסק כהרמב"ם, אין למלוח בו. ולהרמ"א שפסק כהרא"ש, מותר להשתמש בו כשאין לו מלח אחר. ובשיעור גס ביותר בפשטות תלוי במציאות האם נופל מהבשר.
ולגבי מלח דק ביותר: במלח דק כמו קמח להשו"ע אין למלוח בו, אמנם בדיעבד ניתן להקל כהרמ"א. (ראה כה"ח ס"ק נ"ט, ומרן הרב בהערות לקצש"ע סי' ל"ו הערה ה', וכשיש רק דק כקמח או גס ביותר שאי אפשר להדקו, יותר טוב למלוח בהדק כקמח) וכל מלח שאינו נבלע לתוך הבשר ומפליט הדם מתוכו, מותר לכתחילה.

מקורות

החיוב לעשות מליחה הוא כדי להוציא הדם מהבשר, מטרת המליחה היא – שעל ידי שהמלח שוהה כשיעור מליחה על הבשר, הבשר פולט את הדם. צריך לעשות המליחה בכלי מנוקב כדי שהדם יורד מהכלי דרך הנקבים, ואחרי שיעור מליחה עושה הדחה במים כדי להדיח הדם והמלח שעל הבשר.
הטור (יו"ד סי' סט סעיף ג') כתב "ומולח בין במלח דק בין במלח גס" ואחר זה מביא שיטת הרמב"ם והרא"ש. הרמב"ם כתב שדווקא מולחים במלח גס, אבל אין למלוח בדק כקמח כיון שהמלח נבלע לתוך הבשר ואין מפליט הדם מהבשר. והרא"ש חולק על זה וכתב שמלח דק יותר טוב למליחה שהמלח מתפזר מעל הבשר ודבק בהבשר, ולכן הדם נפלט מהבשר, מה שאין כן במלח גס, המלח נושר מן החתיכה כשהופכים אותו למלוח הצד השני של הבשר.
הבית יוסף (שם) פירש את דברי הרא"ש שאין כוונתו לפסוק ששיש למלוח דווקא במלח דק ולא במלח גס, אלא שאפשר למלוח בין בדק ובין בגס, ורק בא לחלוק על הרמב"ם שמחמיר במלח דק מכח סברא, וכתב דכמו שיש סברא להחמיר שלא להשתמש במלח דק יש גם כן סברא להחמיר שלא להשתמש במלח גס. אבל האמת הוא שניתן להשתמש בין בדק ובין בגס. והטור בתחילת דבריו כשפסק שניתן להשתמש בכל מלח, סתם כהרא"ש.
והבית יוסף מסיק, שצריך שתהא המלח דק שלא תיפול מהבשר כשהופכים אותו, אבל לא דקה מן הדקה כמו קמח. וכתב שאולי זה היה כוונת הרמב"ם. וכן פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' סט סעיף ג') שצריך למלוח במלח שאינו לא דק כמו קמח, ולא גס ביותר, (לחוש לדברי הרא"ש).
בדרכי משה (שם ס"ק ה') איתא בשם האיסור והיתר (כלל א' דין ח') שמלח שאינו גס יותר ממלח שעושים ממי הים אין צריך להדקו ומולחים בו, אבל מלח שגס יותר מזה צריך להדקו כדי שידבק בהבשר.
ובהגהות על השו"ע פסק, שאם אין לו מלח אחר רק דק כמו קמח מותר למלוח בו. וכנראה פסק שמעיקר הדין הפסק הוא כמו הטור והרא"ש שכל מלח מותר. והש"ך (שם ס"ק יח) פירש שבמלח גס ביותר אין צריך לכתוב שמותר בדיעבד, כיון שאפשר להדקו כדי שיהיה יותר דק, והפרי מגדים (שפתי דעת ס"ק יח') מוסיף שאם זה באופן שאי אפשר להדקו פשוט הוא שמותר בדיעבד כמו במלח דק.
הט"ז (שם ס"ק יב') מביא את האיסור והיתר שמלח גס ביותר, הוא יותר גס מהמלח שעושים ממי הים. והדרכי תשובה (שם ס"ק עו') מביא שהשיעור הזה של האיסור והיתר "אנן לא ידענו מה הוא."
אבל היד יהודה (שם פי' הארוך ס"ק יח', ובפי' הקיצור ס"ק כו') כתב דהכל לפי הענין, אם המלח גס ביותר שנופל כולו מהבשר פשוט שאין למלוח בו, ואם נפל רק מעט ממנו דינו כמו סעיף ד', (אם מולחים החתיכה ונשאר מקום בלי מלח ואכמ"ל) אבל אם אפשר לתקנו שלא יפול המלח מן החתיכה מותר לכתחילה. (ולא פירוש איך לתקנו בזה, ואפשר היינו על ידי נתינת מכסה סביב המלח והחתיכה)
ובשיעור דק ביותר כמו קמח, יש ללמוד מהרמב"ם שפירש הטעם שאין למלוח במלח דק כקמח, כיון שהמלח נבלע לתוך הבשר ואינו פולט הדם מתוכו, ולכן כל מלח יותר גס מקמח שבמציאות אינו נבלע לתוך הבשר מותר לכתחילה למלוח בו. ובפשטות כל מלח שיש לנו הוא יותר גס מקמח, ועינינו רואות שאינו נבלע לתוך הבשר והוא פולט מתוכו. ועי׳ בדברי סופרים (סי׳ סט׳ סעיף ג׳ ס״ק סח׳) שמביא מהערוך השולחן שמחלק בין מלח ממי הים שיותר טוב למליחה כשהוא דק, ובין מלח שנחצב מהארץ שצריך להיות גס קצת, ובדק מאד אין למלוח בו. ואחרי זה (שם ס״ק סט׳) מביא מנתיבות עולם, שהמלח שלנו הדק, כשר למליחה לכתחילה. אבל המלח שיש לנו על השולחן כהיום יש עוד בעיה כיון שבמלח הזה ישנו חומר נוסף שמטרתו לספוג את הלחות ולשמור על המלח יבש ולכן אין למלוח בו.
למסקנא
יש למלוח במלח בנוני דהיינו הנעשה על ידי בישול – קצש"ע סי' ל"ו. כיום ישנם שני סוגי מלח: מלח שולחני דק, ומלח עבה. ונוהגים למלוח במלח העבה, מכיון שבמלח הדק ישנו חומר נוסף שמטרתו לספוג את הלחות ולשמור על המלח יבש. ובדיעבד אם מלח במלח דק (לא במלח שולחני שלנו שמעורב בו חומר נוסף) מותר.
לגבי מלח גס ביותר: אם אפשר להדקו, דהיינו להדק המלח שיהיה יותר דק, צריך להדקו ואחרי זה מותר להשתמש בו לכתחילה. ואם אי אפשר להדקו, להשו"ע שפסק כהרמב"ם, אין למלוח בו. ולהרמ"א שפסק כהרא"ש, מותר להשתמש בו כשאין לו מלח אחר. ובשיעור גס ביותר בפשטות תלוי במציאות האם נופל מהבשר.
ולגבי מלח דק ביותר: במלח דק כמו קמח להשו"ע אין למלוח בו, אמנם בדיעבד ניתן להקל כהרמ"א. (ראה כה"ח ס"ק נ"ט, ומרן הרב בהערות לקצש"ע סי' ל"ו הערה ה', וכשיש רק דק כקמח או גס ביותר שאי אפשר להדקו, יותר טוב למלוח בהדק כקמח) וכל מלח שאינו נבלע לתוך הבשר ומפליט הדם מתוכו, מותר לכתחילה.