שאלה

יש לי עצי פרי, מנגו, גפן, רימון וכד'

א. האם מותר לשים עליהם סככה? הגנה מהחום האדיר של השמש בכדי שלא יתייבשו, יתכן שזה גם מועיל לעץ מבחינת גדילת הפירות.
ב. האם מותר להגן על הפירות מפני ציפורים ע"י רשת צפופה על הפירות?

תשובה

מותר לשים סככה בשנת השמיטה על עצי פירות לשם הגנה מהחום האדיר של השמש בכדי שלא יתייבשו, , וכן מותר לפרוס רשת צפופה על עצי פירות, למנוע נזק ע"י ציפורים. ואף שמעשים אלו מועילים לגדילת יותר טובה של הפירות.
דינים נוספים:
א. במקום שאין חשש נזק לפירות אסור לשים סככה או רשת על הפירות.
ב. אם הרשת אינה גורמת לגדילה טובה יותר של הפירות מותר לשים אותה בכל אופן סביב העצים.

מקורות

אוקמי אילנא
הנה מצאנו שכל מלאכה שנועדה למנוע הפסד מותרת בשביעית, כמובא בגמ' (מו"ק ג.) על דברי הברייתא: 'יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא יעדר תחת הגפנים, ולא ימלא נקעים מים, ולא יעשה עוגיות לגפנים תלמוד לומר: שדך לא תזרע. זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה – להקיש אליה, לומר לך מה זריעה מיוחדת, עבודה שבשדה ושבכרם – אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם וכו' וקשקוש בשביעית מי שרי והא כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה. תשמטנה – מלקשקש, ונטשתה – מלסקל אמר רב עוקבא בר חמא תרי קשקושי הוו חד אברויי אילני וחד סתומי פילי. אברויי אילן אסור, סתומי פילי שרי, ע"כ. ופירש"י (ד"ה סתומי פילי) ז"ל, שמסתם בקעים של אילן שרי דאית ביה משום פסידא, ע"כ.
מבואר מדברי הגמ' שכל מלאכה האסורה בשביעית אם מטרתה כדי למנוע הפסד הדבר מותר.
וכן הובא ברמב"ם (הל' שמו"י פ"א הלכה ז – י) ז"ל, סוקרין את האילן בסקרא, וטוענין אותו באבנים ועודרין תחת הגפנים, והמקשקש בזיתים אם להברות את האילן אסור ואם לסתום את הפצימים מותר. משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזריעה שצמאה ביותר, וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יתר מעשר לבית סאה וכו' ועושין עוגיות לגפנים, ועושין את אמת המים כתחלה וממלאין את הנקעים מים. ומפני מה התירו כל אלה שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה. והואיל ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם לא גזרו על אלו שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי תולדות שלהם כמו שביארנו, עכ"ל.
אוקמי במלאכות דאורייתא
תמיכת עצים וענפים – העמדת רשת צפופה למניעת נזק
בספר משפטי ארץ (פ"ד סעי' כח) הובא: ענף שהתחיל להשבר מותר לתומכו כדי שלא תמשך שבירתו אך אסור לחברו חזרה למקומו באפון שיוכל להתאחות מחדש, (כמובא במשנה פ"ד מ"ו וברמב"ם פ"א הכ"ב) כמו כן מותר לתמוך ענף עמוס בפירות כדי שלא ישבר מכובד הפירות. (ובהע' כתב שאין זה שונה מתמיכת ענף שהתחיל להשבר). אולם לעיל הבאנו את דברי הרב טיקוצ'נסקי בספר השמיטה שחולק ואוסר קציצת ענף שלא ישבר, ע"כ.
אולם נראה להתיר אף בתמיכת ענפים בפרט לפי דבריו של הדרך אמונה (ביאור ההלכה הלכות שמיטה פ"א ה"ה ד"ה ולא) שכתב בשם החזו"א שישנם מלאכות אוקמי האסורות בשביעית מפני שמיחזי כעבודה שכל פעולה שהיא פעולה שגורמת לגדילת האילן יותר טוב אסורה וכתב שם שלפי זה נפל בבירא כל ההיתר של אוקמי אילנא שאיך נוכל לדעת איזו פעולה מיחזי טפי כעבודה ואיזו לא חוץ מהדברים שאמרו חז"ל במפורש. והכריח בדברי החזו"א שכל פעולה של מניעת הפסד מותרת בשביעית וכתב דיתכן שרק מלאכות דרבנן, אך מהחזו"א (סי' כ' סק"ה) נראה דאף מלאכות דאורייתא מותרות אף באופן זה, (אך נשאר הדרך אמונה בצ"ע בזה) אולם לגבי תמיכת אילן שעומד להשבר אין לחוש לכך כיון שהוא מהדברים המפורשים במשנה, שחשיב לאוקמי אילנא, ששנינו (פרק ד משנה ו): "אילן שנפשח [שנבקע] קושרין אותו בשביעית לא שיעלה אלא שלא יוסיף", ע"כ. משמע שכל ההיתר הוא דוקא בפעולה שמונעת נזק ולא פעולה שגורמת לגדילת האילן והדגש הוא לא בצורת הפעולה מה נקרא פעולה האסורה ומה לא אלא הדגש הוא שכל פעולה שגורמת להשבחה – כלומר, פעולה חקלאית, אסור, וכל שאינה גורמת לכך מותרת, וכאשר יש הפסד התירו חכמים מצד 'אוקמי אילנא'.
הכוונת עלי גפנים
אחת הפעולות החשובות לגידול גפן היא ה'הדליה' כלומר כיוון נכון של עלי הגפן בצורה נכונה כך שיגדלו כראוי ולעיתים ההכוונה טובה מונעת נזק ממשי ולכן נראה לפי האמור לעיל שרק הכוונה למניעת נזק הותרה ולא הכוונה שתגרום לגפן לגדול יותר טוב. ולפי הפאת השולחן (שם) הרי זה בכלל מזנב שאסור כשכוונתו לצורך האילן. והנה מצאנו במשנה (שביעית פ"ב מ"ה): מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותם וכו' עד ראש השנה וכו', ע"כ. מובא שכריכת הנטיעות נחשבת כמלאכה שאסורה בשביעית, וכן כתב בפיה"מ לרמב"ם (ד"ה וכורכין אותן) ז"ל, הוא שיקבץ את הענפים והפארות ויקשרם כדי שיעלו למעלה ביושר ולא יתפשטו על הארץ, עכ"ל. ובר"ש פירש: וכורכין אותן – מפני החמה והצינה, ע"כ. וכן פסק ברמב"ם (שמו"י פ"א ה"ה) ז"ל, ולא יכרוך את הנטיעות, ע"כ. ונראה מדברי הדרך אמונה לעיל בדברי החזו"א שאף אם הפעולה היא לא בכדי שלא יתפשטו על הארץ אלא ש'יגדל יותר טוב' אסור מצד 'אוקמי אילנא' שחכמים אסרו כל פעולה שמחזי כעבודה, כמשנ"ת. לגבי הגיזום רק גיזום של זמורה זקנה שיכולה להרקיב את הפרי מותרת, אך זמירה סתם אסורה. לצמצום הנזק יש לבצע זמירה חלקית לפני ראש השנה ולהשאיר 2-1 עיניים יותר מהרגיל ולהפסיק להשקות עד בא הגשמים. הדרכה נוספת אפשר למצוא במכון לחקר החקלאות על פי התורה, בית המועצה יד בנימין. ד.נ. עמק שורק.
ונראה שהעמדת רשת צפופה לעצים אף שיכול לגרום לגדילתם בכיוון מסויים וגורם לגדילה יותר טובה כיון שמטרת המלאכה היא בכדי להגן על העצים הדבר מותר, ולפי החזו"א לעיל מותר אף במקום מלאכה דאורייתא שבזה לא מיחזי כ'עבודה' (ואף שהדרך אמונה דן בדבריו בזה, מ"מ מסכים לעיקר הדין להחזו"א דשרי).

הצללה לצורך מניעת נזק בעצי פירות
ולכאורה הדין בהשמת סככות מעל עצי הפירות מחשש לנזק ע"י חום השמש שמותר ואף שהדבר עוזר לגדילה מואצת יותר של הפירות מכל מקום כיון שעיקר הנתינה למניעת נזק מותר, שאף במעשה ישיר התירו באוקמי אילנא במקום הפסד וכ"ש בגרמא.
גרמא בשבת ובשביעית – הסרת צל לצורך גדילת הפירות
ולכאורה יש לדון במקום שמניח בתחילה את הצל בכוונת תחילה לגדילה יותר של העצים וכן במקום הפוך שמסיר את הצל לצורך שטיפת קרני השמש את עצי הפירות, אם דבר זה בכלל דין גרמא שהרי אינה פעולה בידים בעצים אלא ע"י הסרת הצל או השמתו בתחילה.
ונראה שהרי ידוע מה שכתב בזה הגאון הגרצ"פ פראנק (כרם ציון, אוצר השביעית סי' י"ב) לחקור בדין גרמא מותר בשביעית או אסור, וכתב שמהפסוק: "שדך לא תזרע" – משמע שהאיסור הוא רק בידים אבל גרמא שרי (כמובא שבת ק"כ ב') מצד שני מהפסוק "ושבתה הארץ שבת לה'" – משמע שזה דין בחפצא של האדמה שאם אינה שובתת עובר איסור 'עשה'.
דעת החזו"א והגרש"ז אוירבך
ואחר החיפוש, מצאתי נידון מפורש בזה כנידו"ד, בספר שולחן שלמה (שביעית עמ' לה אות יד) שכתב לדון ע"פ מש"כ החזו"א (שביעית סי' כב) שהזורע בבית ע"מ להסיר את התקרה אח"כ דחשיב זריעה גמורה ואף בשנה הח' אסור להסיר התקרה. אולם דעת הגרש"ז הובאה שם, שמ"מ בשעה שזרע נעשה כזורע בחו"ל ודעתו לקדש אח"כ את הקרקע בקדושת א"י, ולכן הדין שמותר לזרוע.
ומזה כתב הגרשז"א היתר לענין הסרת התקרה מעל הצמחים באופן מיוחד (שמסכים עקרונית לחזו"א באופן שיסיר את המונע בשעה שיש קרני שמש) וזה לשונו: והיה נלע"ד שאם הסיר את התקרה בלילה בשעה שאין שמש ולא גורם תיכף במעשיו לשום השבחה דיש להסתפק אם יש בהסרת התקרה שחוצצת מפני השמש גדר של עבודה כי רק בעשיית בתים הוא דמצינן בפ"ב מ"ג דחשיב עבודה משא"כ בהסרת מניעה מן החוץ ולא בגוף האילן צ"ע אי הוי בגדר עבודה אפילו ביום וכ"ש בלילה, שגם לענין שבת חשיב רק גרמא ועכ"פ אם אין כוונתו להשבחת הזרעים הרי גם בשבת משכחת דבפתיחת חלון או דלת נכנס אויר או שמש שמביאים תועלת לגידול הזרעים שבתוך הבית ואפי"ה שרי וה"ה בשביעית, עכ"ל.
הרי מבואר מדבריו שאכן יש להשוות בין דיני גרמא בשבת שהוי רק דרבנן ולא הוי בגדר מלאכה האסורה, ולכן יש להתיר רק באופן שאינו גורם להשבחה בידים כגון שהסיר את הגג בלילה ולא כאשר קרני השמש באים באופן מידי לאחר ההסרה שאז יש לאסור לדעתו, וזה במקום שלא עושה מלאכה בגוף האילן ע"י הסרת\ השמת הצל, הדין הוא שמותר. כמו שמצאנו לענין שבת בפתיחת חלון או דלת נכנס אויר או שמש שמביאים בודאי תועלת לגידול הצמחים.
ואכן מצאתי שדעת הגרש"ז לאסור באופן שיפתח או יסיר את הגג ביום בשעה שיש קרני שמש שנכנסים באופן ישיר, שבזה לדעתו לא הוי כגרמא אלא כמעשה בידים, כן מובא בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' י סק"ח) שאסור לפתוח גג בשבת כדי שיכנסו קרני שמש המועילות לגידול הזרעים, והביא שכ"כ החזו"א (שביעית סי' כב סוף סק"א) לענין שביעית שאסור להסיר את התקרה בשביעית המונחת ע"ג זרעים אף שנזרעו לפני השביעית וכתב שאף המקילין לזרוע בשביעית בתוך בית מ"מ יהיה אסור להסיר את התקרה אף בשמינית שעי"כ נחשב למפרע כזורע ע"מ להסיר את התקרה והרי זה כזורע גמור, עכ"ד.
דעת המחזה אברהם מרן הגרצ"פ פראנק ומרן הגר"מ אליהו
אולם מצאנו פוסקים שהתירו אף לענין שבת שהתירו לפתוח חלונות או תריסים בדירה כאשר ישנם קרני שמש שנכנסים באותו לילה ואף שנמצאים בדירה עציצים שמועיל לצמיחתם ע"י כך מ"מ כיוון שאינו מתכוון אלא לשם כניסת אויר הדבר מותר, וכ"כ בספר מנוחת אהבה (ח"א פרק ג הלכה יב) ובשו"ת הר צבי (סי' קלג).
וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל (מאמר מרדכי שבת ח"ה פ' קיא ס"מ) זה לשונו: מותר לפתוח תריס או חלון בכדי שייכנס אור ואוויר לחדר לרווחת בני הבית, ואפילו אם האוויר והאור יועילו לצמחים, ובתנאי שאינו מתכוון להועיל לצמחים, עכ"ל.
ושם בהע' (אות מ) כתב מרן הגרמ"א לדון ע"פ דברי הירושלמי שהובאו לעיל בשם החזו"א שכתב, שכל דבר שהיה מבחיל את הפירי חייב משום זורע וכו' וכל דבר שהוא להבחיל את הפירי חייב משום זורע, ע"כ. וכתב הקרבן העדה שם: 'כל דבר שהוא מבחיל את הפרי שמסייע לבשל ולגמור את הפירי והעושה בתים וכו'. וכתב בשביתת השבת (זורע י') על דברי הירושלמי, וז"ל: "והנה אלה הדברים הם רק לסלק היזק מהאילנות, ומכל מקום חייב משום זורע, ע"כ מי שיש לו עציץ זרוע בחלון – אסור לפתוח או לנעול החלון או לפרוס סדין אם יש בזה תועלת להצמחים להגן מן הקור או להסיר המסך, כדי שתזרח עליהם השמש או שירדו עליהם גשמים". ולפ"ז ה"ה שאסור להזיז את הצמח מהחלון או להוריד את התריס כדי להגן עליו מפני השמש. וכעין זה כתב החזון איש (שביעית סי' כ"ב, ס"ק א') לגבי שביעית, וז"ל: "אסור להסיר התקרה מעל הזרעים בשביעית דהוי תולדת זורע [ולפ"ז אף אם זרע ערב שביעית אסור להסיר התקרה בשביעית]. ועוד כשמסיר התקרה נמצא עביד איסורא למפרע דהוי זורע ע"מ להסיר וזו זריעה גמורה". וע"כ יש לדון לגבי פתיחת חלון כדי שיכנס אוויר בשביל בני הבית והוי פסיק רישיה לתועלת הצמחים ואע"פ שקיי"ל דדבר שאינו מתכוון היכא דהוא פסיק רישיה אסור (ראה שו"ע (סי' של"ז סעי' א'), ועוד ראה בכה"ח (סי' ש"כ ס"ק ק') שכתב דהיכא דניחיה ליה הוי איסור תורה)
אך מסקנת מרן הגר"מ שם להקל מכמה טעמים כדהלן: א. בשו"ת מחזה אברהם (סי' נ"ב) לענין גן שמעליו גג ומכסה זכוכית אם מותר לפתוח את הגג בשבת כאשר מטרת הפתיחה כדי להכניס אוויר וחום, כתב (דלא כשביתת שבת וחזו"א הנ"ל) שבהסרת התקרה אין איסור תורה, וז"ל: "יש להעיר בזה להתיר, דמה שפותח הגג שיזרחו קרני השמש על הזרעים הוא רק הסרת מניעה דאינו עושה מעשה בידים שום פעולה בשמש או בזרעים רק שמסיר הגג שתוכל השמש לחמם הפירות והוא רק הסרת מניעה וי"ל דלא חשיב מעשה כלל ואין בו חיוב דאוריתא וכו' דהוי רק כגרמא דאמרינן בשבת (ק"כ ע"א) דגרמא שרי מדאוריתא וכו'. ועיין בשער המלך (הלכות כלאים פ"א) שמחלק ג"כ לענין כלאים דוקא היכי שעושה מעשה בגוף הזרעים ע"ש, ועכ"פ במסיר המונע לכ"ע י"ל דאין בו חיוב דאוריתא ומותר ע"י נוכרי במקום הפסד. ב. ויותר מכך צידד בשו"ת הר צבי (או"ח סימן רי"א) שבהסרת תקרה אין איסור, וז"ל: "וממילא דאין הכרח כלל לומר דהסרת תקרה יאסר משום זורע כמו שמצינו דעשיית תקרה אסרו משום זורע די"ל דגם עשיית התקרה גופא – אין זה זורע ממש, דאינו אלא גרמא בעלמא, אלא דמ"מ אסור משום דמחזי כזורע וכמו שאומר הנמוקי יוסף לגבי מזבל בשבת דכל איסורו איננו אלא משום דנראה כזורע דבאמת לאו כמאן דעביד בידים הוא, ומכיון דכל האיסור של עשיית בתים לזריעה הוא גזירה דרבנן שוב אין לדמות גזירות של חכמים זו לזו וכמו שכתב תוס' (שבת כ"ד ע"א). ובפרט דהסרת תקרה או מכסה לא ניכר כ"כ שיש כאן משום זורע ולא דמי כלל לעושה להם בתים דניכר טפי שכל מעשיו להגדלת כח הצמיחה, וכן נראה לי מהירושלמי דשבת הנז' דחשיב עשיית בתים לתולדה דנוטע ולמה לא חשיב נמי הסרת התקרה דהוי בכלל זורע וכן בפ"ב דשביעית דעושין להם בתים עד ראש השנה ולאחר ראש השנה אסור אמאי לא חשיב גם זה דמסירין את התקרה עד ראש השנה ולאחר ראש השנה אסור מכ"ז משמע דבהסרת תקרה ליכא משום זורע ודוחק לומר דתני ושייר", ועיי"ש. וכן כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן מ"א) [א"ה: ועיין שם סי' י' אות ח' מה שהקשה על סברא זו]. ג. מצינו אחרונים שכתבו על דברי הירושלמי שאיסור עשיית בתים אינו מהתורה, כתב בשו"ת מחזה אברהם (שם): "ובאמת היה באפשר לומר דהא דחשיב הירושלמי המזהם לא חשיב ליה לענין דאוריתא שיהיה חייבים עליו מיתה וחטאת רק איסורא דרבנן קאמר, ואע"ג דמסיים חייב משום זורע י"ל דחיוב דרבנן קאמר וכו', וא"כ אין ראיה כלל מירושלמי דכולן דחשיב יהיה בהן חיוב מדאוריתא והרי חזינן דהרמב"ם פ"ז מהל' שבת ופ"ח לא חשיב בכלל תולדת זורע רק זרע ונטע והבריך והרכיב וזמר ע"ש והשמיט כל הני דחשיב בירושלמי ונראה דס"ל דהני דחשיב בירושלמי חוץ מהני שחשב הרמב"ם לא הוי רק מדרבנן", וכן כתב בשו"ת הר צבי שם דלא הוי בעשיית בתים איסור תורה רק איסור דרבנן, וראה בהערה מ"ד. ד. עוד יש להסתמך על דברי הרשב"א הביאו הבית יוסף (סימן שט"ז), וז"ל: "תנן בסוף פרק האורג (ק"ו ע"ב) ישב לו על הפתח ומילאהו ובא השני וישב לו בצדו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו – הראשון חייב והשני פטור. הא למה זה דומה? לנועל ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו. וכתב הר"ן (ל"ח ע"א ד"ה "מתני' השני") בשם הרשב"א (ק"ז ע"א סוד"ה "אף") דבירושלמי (שם ה"ו) נראה שהתירו לנעול בתחלה [ביתו] לשמור ביתו וצבי שבתוכו דכיון שהוא צריך לשמור ביתו, אף על פי שעל ידי כך ניצוד הצבי ממילא – מותר, ובלבד שלא יתכוין לשמור הצבי בלבד. ותמה עליו הר"ן, דאטו מפני שהוא צריך לנעול את ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת?! ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו אינו מתכוין לנעול בעד הצבי, כל שהוא ידוע שהצבי בתוכו ושאי אפשר לו שלא יהא הצבי בתוכו ניצוד – אסור, דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות. וזו שאמרו בירושלמי, ענין אחר הוא, לומר שאם נתכוין לנעול את ביתו ולא נתכוין לצבי כלל, אף על פי שאחר כך מצא הצבי שמור בתוכו – מותר, כלומר שאינו מחוייב שיפתח את ביתו". ד. מדברי החיי אדם (כלל ל' סעי' ב') בציפור שנכנס לבית דרך חלון הפתוח, אף שאינו ניצוד שם – מכל מקום אסור לסגור החלון או לסתום החור. וכתב שבזמן הקור שיש צער צינה או צער אחר – מותר לנעול אם אין כוונתו רק להציל מן הקור, כיון דאין בו צידה דאורייתא, אף על גב דהוי פסיק רישיה בדרבנן. אבל בשאר חיה ועוף, דשייך בו צידה מדאורייתא – אסור, אע"ג שאין מכוון כלל, דהוי פסיק רישיה". ומקורו בנשמת אדם שם (ס"ק א') כתב: "עיין בב"י סוף סי' שט"ז כתב בשם הרשב"א שהתירו לנעול ביתו לשמרו, אף על פי שעל ידי זה ניצוד הצבי, כיון שאין דעתו כלל לשמירת הצבי, והר"ן תמה עליו שהרי הוא פסיק רישא, ע"ש. ה. ועוד יש לצדד שאדם הפותח את חלון ביתו אינו בכלל עושה מלאכה כיון שאינו מתכוון לכך כלל שהנה כתב הרמב"ם (שבת פ"י הל' י"ז): "המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה כדרך שהרופאין עושין שהן מתכוונין ברפואה להרחיב פי המכה – הרי זה חייב משום מכה בפטיש שזו היא מלאכת הרופא, ואם הפיסה להוציא ממנה הליחה שבה – הרי זה מותר", וביאר המגיד משנה שם בשם ספר הבתים: "יראה לי שאין זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כי מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא עושה המלאכה בעצמה ובכונה, אבל דברים אלו אין כונתו למלאכה שכל כונתו הוא להוציא לחה ולהנצל כו' וכ"נ דעת הרמב"ם [לגבי רמשים המזיקים], עכ"ל". וכן כתב המגיד משנה בפרק י"ב (ה"ב): "ומדברי רבינו שכתב שהכל תלוי בכונתו, נראה שכל שאינו מתכוין אין ראוי לומר בו פסיק רישיה ולא ימות הוא וליחייב מפני שכשהוא מתכוין הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי, עכ"ד.
העולה לדינא
מותר לשים סככה בשנת השמיטה על עצי פירות לשם הגנה מהחום האדיר של השמש בכדי שלא יתייבשו, , וכן מותר לפרוס רשת צפופה על עצי פירות, למנוע נזק ע"י ציפורים. ואף שמעשים אלו מועילים לגדילת יותר טובה של הפירות.
דינים נוספים:
א. במקום שאין חשש נזק לפירות אסור לשים סככה או רשת על הפירות.
ב. אם הרשת אינה גורמת לגדילה טובה יותר של הפירות מותר לשים אותה בכל אופן סביב העצים.