שאלה

האם מותר לאשה בערב שבת אחרי הדלקת נרות לאכול עוגה ביחד עם קפה אחרי שהדליקה נרות שבת כמובן לפני השקיעה?

תשובה

אשה שהדליקה נרות שבת, אף שלא כיוונה לקבל שבת ע’’י ההדלקה, מ’’מ חל עליה שבת ואסורה במלאכה מיד. וגם אסורה באכילה ובשתייה עד שתקדש.

אם צריכה לשתות ומצטערת, ומאיזה סיבה שהיא אינה יכולה לקדש לעצמה, נראה שיש לסמוך על המהרש’’ם ומותרת לאכול ולשתות בלי קידוש.

במקום הצורך יכולה לעשות תנאי שאינה מקבלת שבת בהדלקתה, והתנאי מהני, ומותרת הן במלאכה והן באכילה עד זמן שבת. (שהוא כמה דקות קודם שקיעה, אא’’כ הקהל מקבלים שבת קודם זמן זה.)

מקורות

השו’’ע (או’’ח סי’ רע’’א סע’ ד’) פוסק שאסור לאכול אחר כניסת שבת קודם שיעשה קידוש. ובב’’י (שם) מביא שדין זה נלמד מכמה מקומות בפרק בתרא דפסחים.
ובב’’ח שם מביא ראיה מהטור שאם קיבל עליו שבת גם כן דינא הכי, ואסור לאדם לאכול אחר שקיבל עליו את השבת, אף אם הוא עדיין קודם השקיעה. ומביאים המג’’א (סי’ רע’’א סע’’ק ה’) והמ’’ב (שם סע’’ק י’’א) את דברי הב’’ח להלכה.

והנה המהרש’’ם (חלק ח’ סי’ ל’’ח) דן בשאלה זו ומביא טעם להתירה לאכול אף שכבר קיבלה שבת כיון שהוא קודם השקיעה. (ואעתיק בקצרה – והוא שסומך עצמו על הא דאיתא במס’ ביצה דף לד ע’’ב שהטעם ש’שבת קובעת לנפשה’ – שהוא הטעם שאסור לאכול קודם קידוש – (כדאיתא בפסחים קה. וכדמובא בב’’י) הוא מכח הדין של חיוב עונג שבת. שכיון שכל דבר שהוא אוכל בשבת מקיים בה חיוב עונג שבת, לכן כל אכילה בשבת נחשבת לאכילה חשובה ואסורה קודם קידוש. ולפי’’ז מביא צד להקל שתאכול קודם קידוש אף שקיבלה כבר שבת, ע’’פ שיטות הסוברים שאין מקיימים מצוות עונג שבת קודם שקיעה. הלא הם שיטת הב’’ח, השל’’ה ועוד המובאים במג’’א (סי’ רס’’ז סע’’ק א’) ובמ’’ב (שם סע’’ק ה’) לחוש להם לכתחילה. וע’’ש שמביא עוד סברא להקל.) ומסיק לדינא שאם היא צמאה מאד ומצטערת מחמת זה, ואינה יכולה לקדש לעצמה, מותרת היא לשתות. ופשוט שאם יכולה לקדש שאסורה לה לשתות עד שתקדש.

ולענין האם הדלקת נירות שבת נחשבת כקבלת שבת אף בלא כיוונה לכך בפירוש, יש בזה שני נידונים. האחד הוא עיקר השאלה – האם ההדלקה נחשבת כקבלת שבת. והנידון השני הוא; אף אם נאמר שבסתמא הוי הדלקה קבלת שבת, מה יהא הדין אם עשתה תנאי שאינה רוצה לקבל שבת ע’’י הדלקת נירות, האם תנאי כזה מהני.

שני נידונים הללו נידונו יחד בטור ב’’י ובשו’’ע בסעי’ אחד (או’’ח סי’ רס’’ג סעי’ י’). הטור מביא מח’ ראשונים לענין שאלה הראשונה, הבה’’ג סובר שע’’י הדלקת נירות מקבלת אשה שבת ממילא, ומאידך סובר הרא’’ש (וכן גם עוד הרבה ראשונים שמביא הב’’י) שאין האשה מקבלת שבת ע’’י ההדלקה. וממשיך הרא’’ש לומר שאימתי כן חל קבלת שבת על האדם – בשעת ברכו של ערבית ליל שבת.

השו’’ע מביא מח’ זו; האם הדלקת נירות הוי קבלת שבת או לא, ואינו מכריע. אבל משמע שפוסק כהרא’’ש שלא חשיב הדלק’’נ קבלת שבת, ממה שמסיים וכותב שלדידן מזמור שיר נחשב כברכו לדידהו, שמשמע שנוקט לדינא כדעת הרא’’ש. וכן גם ברמ’’א משמע שמעיקר הדין נוקט כדעת הסוברין שאין בהדלקת הנר קבלת שבת ממילא, אלא שכותב שהמנהג הוא שהאשה המדלקת מקבלת שבת ע’’י הדלקתה. ואף שהשו’’ע אינו מזכיר מנהג זה, דעת הבא’’ח (רב פעלים ח’’ב סי’ מ’’ט) וכן הוא גם דעת מרן הרב זצ’’ל (מאמר מרדכי חלק א' פרק י"ד אות ט’) להחמיר כשיטת הרמ’’א בזה.

ולענין נקודה השנייה, האם מהני מה שמתנה האשה שאינה רוצה לקבל שבת ע’’י הדלקתה; מביא הב’’י מחלוקת גם בזה. שהמהר’’ם סובר שתנאי מהני והכלבו סובר שאין תנאי מהני. וז’’ל הכלבו, דכיון שמברכת עליה אין לך קבלה גדולה מזו, ולא מועיל לה שום תנאי. ע’’כ.

וכמו שכתבנו, פוסקים השו’’ע והרמ’’א שמעיקר הדין אין קבלת שבת ממילא ע’’י הדלקת נירות, אלא שכותב הרמ’’א שהמנהג הוא שהאשה כן מקבלת שבת ע’’י הדלק’’נ, אא’’כ עשתה תנאי שאינה רוצה לקבל שבת ע"י ההדלקה, שהתנאי מהני ומותרת במלאכה וה’’ה שמותרת לאכול אחר ההדלקה. ונזכיר כאן עוד פרט וכמו שהזכיר הרב השואל בשאלתו, שלדינא רק מותר להתנות במקום צורך, כיון שחוששין לשיטות המחמירים שאומרים שאין תנאי מועיל (מ’’ב סי’ רס’’ג סע’’ק מ’’ד בשם המג’’א).

העולה לדינא
אשה שהדליקה נרות שבת, אף שלא כיוונה לקבל שבת ע’’י ההדלקה, מ’’מ חל עליה שבת ואסורה במלאכה מיד. וגם אסורה באכילה ובשתייה עד שתקדש.

בענין שצריכה לשתות ומצטערת, ומאיזה סיבה שהיא אינה יכולה לקדש לעצמה, נראה שיש לסמוך על המהרש’’ם ומותרת לאכול ולשתות בלי קידוש.

במקום הצורך יכולה לעשות תנאי שאינה מקבלת שבת בהדלקתה, והתנאי מהני, ומותרת הן במלאכה והן באכילה עד זמן שבת (שהוא כמה דקות קודם שקיעה, אא’’כ הקהל מקבלים שבת קודם זמן זה.)