שאלה

האם הפסק טהרה שנעשה 18 דקות לאחר השקיעה מועיל?

תשובה

ארץ ישראל – יש לבדוק לפני שקיעה ואם לא בדקה לפני במקום הרים ניתן להקל מהזמן המופיע בלוח 3-4 דקות אבל לאחר זמן זה או במקום מישור אין להקל כר"ת, בענין הפסק טהרה ואף הנוהגים כדבריו בשאר ענינים (אמנם יש לציין שחסידי סאטמר בארץ אינם עושים אחרי בין השמשות של הגאונים)
חוץ לארץ- במקום שלא נוהגים כמו ר"ת לקולא דהיינו לענין כניסת שבת וכדו', אין להקל בבדיקת הפסק טהרה יותר מ3 4 דקות, וכן דעת מרן הרב, בשעת דחק גדול ניתן להקל שם עד 9 דקות כשיטת האג"מ, וכמו שמשמע מאגרות משה, אבל במקום שנהגו כר"ת בין לקולא ובין לחומרא יש להקל שיועיל הפסק טהרה מקילים עד שקיעה דר"ת.

מקורות

כתב השו"ע יו"ד סי' קצ"ו סעי' א' "שבעה ימים שהזבה סופרת מתחילין ממחרת יום שפסקה בו. וכך משפטה, אם תראה ב' ימים או ג' ופסקה מלראות, בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה; ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות … ולעולם ילמד אדם (להחמיר לכתחלה) בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות, שזו בדיקה מוציאה מידי ספק (רשב"א בתה"ק). הגה: וי"א אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול, אינה יכולה לבדוק או ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת, מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה (ת"ה), י"א דמותר אפילו עשו הקהל שבת (אגור בשם ר"י מולין); ונוהגין לכתחלה ליזהר, ובדיעבד אין לחוש".וכתב בתורת שלמים ס"ק ב' שאפי' בדיעבד לא מועיל הפסק טהרה לאחר השקיעה, וכן כתב נודע ביהודה יו"ד סי' קל"א. וכן כתב בחכמת אדם כלל קי"ז סעי' ד', ובצמח צדק פסקי הדינים לחם ושמלה ס"ק ח'.נ
וכתב בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סימן ס"ב "ולענין הפסק טהרה אם היתה אנוסה ולא יכלה לעשות בדיקת הפסק טהרה עד אחר השקיעה יכולה בג' רבעי מיל הראשונים מטעם הס"ס שלכן בכאן נוא יארק וכדומה הוא רק עד תשעה מינוט מתחלת השקיעה". וכתב עוד בסימן י"ז "הפסק טהרה אחרי השקיעה, ואם יש לנהוג כהגר"א במוצאי שבת בדבר מה שאמרתי שיש להקל בדיעבד בעשיית הפסק טהרה עד ט' מינוט אחר שקיעה משום ספיק ספיקא – ספק יום דבין השמשות, וספק אם הלכה כהגר"א, ודאי הנוהגים כשיטת הגר"א אף לקולא במוצאי שבת אין להם להקל בזה, דהא יהיו תרתי קולא דסתרי, משום דלפי זה הוא רק חדא ספיקא כדכתב כתר"ה, והוא פשוט וברור. אבל תמה אני מי התיר להם דבר כזה, וכי הם יכולים להכריע בדין זה נגד מנהג אבותינו ורבותינו הראשונים ולומר שהדין עם הגר"א נגדם, אף שהרבה מרבותינו הראשונים סוברים כהגר"א, מ"מ הא יש לעשות לנו – שאין יכולין להכריע – לחומרא. ואם היו גם הרבה מתלמידיו שעשו כמותו לא הנהיגו כן בעלמא. והגר"א עצמו לא הנהיג כן, אף לא בעירו ווילנא. וידעינן שגדולי עולם מתלמידי תלמידיו החמירו בזה דלא כהגר"א, אף לעניין ק"ש ותפילת ערבית וכ"ש לעניין שבת ויו"ט. ולכן אין לנו לעשות בזה כהגר"א במוצ"ש, אלא כמנהגנו כר"ת לחומרא עד צאת הכוכבים", כלומר דלענין הפסק טהרה אין להקל כזמן ר"ת.
אמנם כתב בקובץ תשובות הרב אלישיב ח"ב סימן מ"ב "קיי"ל בספק – יום ספק – לילה א"א להפסיק הטהרה, וגם בדיעבד ל"מ, וכן קיי"ל כהגאונים והגר"א דביהשמ"ש מתחיל תיכף אחרי תחילת השקיעה היינו משעה שהחמה נתכסה מעינינו, וזמנו ג' רבעי מיל, עי' או"ח סי' רס"א, (לערך רבע שעה), ולפי"ז לא מהני הפסק טהרה בעשותה אחרי השקיעה".וכן כתב החוט השני עמ' רל"א סעי' י"א.
והגאב"ד הג"ר פנחס עפשטיין אמר שח"ו להקל אפי' ברגע אחד אחרי שקיעה לשנות מנהג ארץ ישראל וכן דעת הג"ר אהרן קוטלר.וכן כתב הרב שרי'ה דבילצקי באור תורה תש"נ וכן דעת הגר"נ נבנצאל והגר"מ הלברשטאם
וכן כתב בשו"ת שבט הלוי ח"י סימן קמ"ד "ועתה לענין עצם שאלתו לדון מכח ס"ס, הנה במג"א ריש סי' רס"א בשם הב"ח דספק אם הגיע ביה"ש אסור, ז"א דלא מהני ס"ס, ובאחרונים שם ב' טעמים לזה, או מטעם ספק מחמת חסרון ידיעה דלא יודע לקבוע אם כבר הגיע תחלת ביה"ש וא"כ לא נשאר אלא ספק ביה"ש עצמו, או מטעם ס"ס משם אחד, יע"ש בתוס' שבת ומחהש"ק ופמ"ג.
איברא בהני ב' טעמים עדין יש לצדד לדעת הסוברים ביו"ד סי' נ"ה ס"ק ד' בש"ך דגם בחסרון ידיעה יש לצרף לס"ס ע"פ מש"כ רמ"א סי' ק"י, ומטעם שם אונס חד הרי הפמ"ג בסי' ק"י בכללי ס"ס אות י"א מקיל במקום הפסד יעש"ה
אמנם כ"ז כשהספק אם עדין הגיע בכלל הביה"ש, אבל נ"ד כשכבר בודאי הגיע ביה"ש דלאחר שקיעה הראשונה אלא דרוצים לעשות ס"ס לאלו שנוהגים גם לר"ת לחומרא דילמא עדין יום, ודילמא ביה"ש עצמו יום כיון דיש בו ג' ספיקות כמבואר סופ"ב דשבת, מכ"מ אין ענ"ד מסכים לזה לענין תחלת הפסק טהרה, היות בפרט בא"י קבלנו לחשוב אחרי שקיעת השמש ביה"ש מעיקר הדין, ואם גם מוסיפים חומרת זמן דר"ת היינו להחמיר בשבת ויוה"כ וכיו"ב אבל לא להקל, וידעתי שאיכא דלא ס"ל כן אבל כן נראה בעניות דעתינו, וקשה להאריך יותר". וראה באדרת אליהו סי' י"א.
ודעת מרן הרב שאין להקל כר"ת בענין הפסק טהרה מכל מקום אמר שבמקום הרים ניתן להקל מהזמן המופיע בלוח 3-4 דקות
ב
ואף לנוהגים כר"ת בשאר דברים כתב בשו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן צח "ע"ד ששאלת לגבי הפסק טהרה כששכחה או נאנסה לעשות כנהוג קודם השקיעה, אם יכולה לסמוך על שיטת ר"ת. הנה כבר נתקבל בזה להחמיר ולהפסיק קודם שקיעה ראשונה….ועכ"פ כיון שכבר נתפשט המנהג להחמיר אין להקל בזה אף כשנאנסה, וכמ"ש בשו"ע הרב הנ"ל לגבי הדלקת הנרות, דכיון שהדבר נמסר לנשים והוי דבר ההוה ורגיל אם ניקל להם פעם אחת יבאו להקל תמיד יותר ויותר עד שיפסיקו ח"ו בלילה ממש. וגם כיון שלהם נמסר ג"כ הדלקת הנרות, אם ניקל להם בבדיקה יקלו ג"כ להדליק אחר שקיעת החמה שבזה קבעו חז"ל אדשימשא בריש דיקלי לאינם בקיאין וכנ"ל ודו"ק. ולכן טוב שלא להגיד להם שום קולות בזה, אלא שכל משך זמן זה הוי בגדר בין השמשות, כדי שלא יבאו להקל לאידך גיסא לענין טבילה ושאר דברים ודו"ק. ומהיות טוב שבכה"ג שחוששת שלא תוכל להפסיק קודם השקיעה, תעשה בדיקת חו"ס מן המנחה ולמעלה שמעיקר הדין סגי בהכי, ועל המנהג לשום מוך דחוק אפשר להקל קצת אחר השקיעה ודו"ק".
העולה
ארץ ישראל – יש לבדוק לפני שקיעה ואם לא בדקה לפני במקום הרים ניתן להקל מהזמן המופיע בלוח 3-4 דקות אבל לאחר זמן זה או במקום מישור אין להקל כר"ת, בענין הפסק טהרה ואף הנוהגים כדבריו בשאר ענינים (אמנם יש לציין שחסידי סאטמר בארץ אינם עושים אחרי בין השמשות של הגאונים)
חוץ לארץ- במקום שלא נוהגים כמו ר"ת לקולא דהיינו לענין כניסת שבת וכדו', אין להקל בבדיקת הפסק טהרה יותר מ3 4 דקות, וכן דעת מרן הרב, בשעת דחק גדול ניתן להקל שם עד 9 דקות כשיטת האג"מ, וכמו שמשמע מאגרות משה, אבל במקום שנהגו כר"ת בין לקולא ובין לחומרא יש להקל שיועיל הפסק טהרה מקילים עד שקיעה דר"ת.