שאלה
מי שנמצא באמצע פסוקי דזמרה ונזכר שלא בירך ברכת התורה או שמסופק אם בירך מה יעשה?
תשובה
מי שודאי לא בירך ברכה"ת –
נזכר באמצע פסוקי דזמרה – יברך מיד, שהרי אסור לו להמשיך לקרוא בפסוקים קודם שמברך כיון שאנו חוששין לשיטות האוסרים לומר פסוקים אפילו שהם דרך תפלה.
נזכר קודם ישתבח – יאמר ישתבח ואח’’כ יברך. שהרי כיון שאין בישתבח פסוקים אין טעם שלא להקדימו, וכך עדיף, דלהפסיק בין ישתבח ליוצר הרבה יותר קיל מאשר להפסיק באמצע פסוד’’ז.
אם ספק לו אם בירך; בכל מקום בתפלה שנתעורר השאלה, או אם בוודאי לא בירך ונזכר אחרי שהתחיל ברכות ק’’ש – לא יברך, ויסמוך על ברכת אהבת עולם לצאת יד’’ח, וילמד מיד אחר התפלה.
לא בירך ברכה’’ת ולא למד אחרי התפלה – נחלקו הפוסקים בזה. ובאם ודאי לא בירך, לדינא בני ספרד לא יברכו שכך פוסקים הבן איש חי והכף החיים, ואף שרבו המחייבים לברך מ’’מ הוי ספק ברכות להקל. ולכ' נראה שבני אשכנז כן יברכו אחר התפלה שכן פוסק המ’’ב (סי' מ"ז סע' א') וכן הוא דעת שאר גדולי אשכנז חוץ מהקיצוש’’ע. ובספק לו אם בירך גם בני אשכנז לא יברכו אחר התפילה.
מקורות
הגמ’ בברכות דף יא ע’’ב דנה על איזה לימוד חייב לברך ברכה’’ת וז’’ל הגמ’ "אמר רב הונא למקרא צריך לברך ולמדרש א"צ לברך ור' אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך למשנה א"צ לברך ור' יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך [אבל לתלמוד א"צ לברך] ורבא אמר אף לתלמוד צריך לברך".
והנה נחלקו הפוסקים אם פסוקים שאומרים אותם דרך תפלה ותחנונים האם הם נחשבים ללימוד התורה כדי לחייב האומרם בברכת התורה.
בטור או’’ח סוף סימן מ’’ו אחר שמביא סדר תחלת התפלה שכולל בו פסוקים של תחינה קודם ברכה’’ת, כותב וז’’ל והוקשה לי על זה הסדר לומר פסוקים קודם ברכה’’ת, והנהגתי בעצמי מיד אחר ברכת אלקי נשמה לברך ברכת התורה וכו’.
וכותב ע’’ז הב’’י וז’’ל כתב האגור בשם מהר"ם דהא דצריך לברך כשהוא משכים היינו דוקא כשלומד אבל אם מתפלל תחנונים אין צריך לברך והראב"ד כתב צריך לברך כמו כן על מקרא וכתובים, ופסוקים מכלל מקרא הם ע’’כ. וממשיך הב’’י להביא עוד שיטות בזה. (וע’’ע לקמן מה שאביא מהב’’י בסי’ מ’’ז.)
ובשו’’ע (או’’ח מ’’ו ט’) מביא שתי הדעות ומסיים ונכון לחוש לסברה ראשונה, שהוא שיטת המחמירים לאסור להגיד פסוקים דרך תפלות ובקשות קודם ברכה’’ת. ואף שהרמ’’א כותב שהמנהג הוא כסברא אחרונה, מ’’מ מבין המ’’ב (ס’’ק כ’’ז) מתוך המשך דברי הרמ’’א שלדינא פוסק להחמיר.
עתה נחזור לשאלה דידן, ונדון תחלה במי שוודאי לא בירך ברכה"ת.
מכח דין הנ’’ל כותב המשנה ברורה בסי' נא ס"ק י שאסור להמשיך להתפלל פסוקי דזמרה קודם שיברך ברכה"ת, שאנו חוששין להשיטה שאפילו פסוקים הנאמרין דרך תפלה חייבין בברכה’’ת, ולכן חייב להפסיק ולברך ברכה’’ת קודם שימשיך פסוקי דזמרה.
אולם נראה שאם הוא אוחז קודם ישתבח יאמר ישתבח קודם שיברך ברכה"ת, כיון דלא שייך טעם האיסור של אמירת פסוקים קודם ברכה"ת, שבישתבח אין פסוקים, טפי עדיף להפסיק בין ישתבח ליוצר מאשר להפסיק באמצע פסוד’’ז.
ולענין הפסוקים שנוהגין לומר אחרי ברכה"ת, כותב המשנה ברורה שאומרים אותם. ומשמע שכוונתו לכל ג' הפסוקים שנוהגים לומר ולא רק לפסוק ראשון, על אף שפוסק (בסי' קל"ט ס"ק ל') שבפסוק הראשון די בזה לצאת ידי ברכה"ת. אבל להגיד המשניות שנהגו לומר אחר ברכה"ת אין אומרים, כמשמעות לשון המשנה ברורה.
ולענין מה יהיה הדין באם נזכר רק אחר שכבר התחיל ברכת ק"ש, נקדים מה דאיתא בגמ' בברכות בדף הנ"ל (יא ע’’ב). דאיתא התם אמר ר' יהודא אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך, משקרא ק"ש אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה. ע"כ. ואיתא בירושלמי על זה וז"ל הא דאמרינן שכבר נפטר באהבה רבה והוא ששנה על אתר. ע"כ. ומפרש תוס שם פירוש – לאלתר שלמד מיד באותו מקום. ומביאם הב"י (באו’’ח סי’ מ’’ז ס’’ח) ומקשה וז"ל וא"ת למה לו לירושלמי לומר על הנפטר באהבה רבה שצריך שילמוד מיד שהרי לעולם הוא לומד שהרי קורא ק"ש אחר אהבה רבה. ע’’כ. ומת’ בתי’ הראשון דהירושלמי איירי שמאיזה טעם אינו קורא ק’’ש עכשיו מיד אחר אהבת עולם. ובתי’ השני כותב וז’’ל ועי"ל דק"ש ותפלה לא חשיבי לימוד לענין זה דדברי תחנונים ותפלה לחוד ודברי ת"ת לחוד וק"ש כדברי תפלות הוא. ע’’כ. נמצא שהב"י מסופק אי אמירת ק"ש נחשב כלימוד התורה כדי שיצא ידי חובת ברכה"ת או לא.
בשו"ע (סי' מז סע' ח') נשאר עדיין בספק זו, שפוסק שלא לסמוך על אהבת עולם כיון שיש לספק אי יוצא ידי חובת לימוד התורה אחר ברכה’’ת עי’’ז. ובמ"ב (סע"ק י"ח) כותב שהטעם שאין לסמוך על הלימוד אחר התפילה הוא ששמא ישכח ולא ילמד, או שהשו"ע איירי באחד שאין בדעתו ללמוד אחר התפלה (שעה"צ י"ד).
נמצא אכן שאם לומד מיד אחר התפלה לכ"ע יצא ידי חובת ברכה"ת ע"י ברכת אהבת עולם וכדמפורש בגמ'.
ואם שכח ללמוד אחר התפלה נחלקו הפוסקים האם יברך ברכה"ת אחר התפלה. הגר"א בביאורו ורע"א בחי' פוסקים שיברך, ומביאם המ"ב (סי' מ"ז ס"ק י"ז, ובבה"ל שם). וכן פוסקים גם הפר"ח (אות ז') הח"א (כלל ט' אות ה') והא"ר (אות ה') שמביא שכן סובר גם הלבוש. מאידך הבן איש חי (וישב י"ב) והכף החיים וכן גם הקיצוש"ע (סי' ז' סעי' ז') פוסקים שלא יברך אחר התפלה.
ועתה נבוא לבאר הדין במי שספק לו אם בירך ברכה"ת.
נחלקו הפוסקים אי ברכה"ת הוא מה"ת או מדרבנן. דאיתא בגמ' ברכות דף כא. מנין לברכה"ת לפניה מה"ת שנאמר כי שם ה' אקרא הוו גודל וכו' וקשה לומר שאסמכתא בעלמא היא שהרי בהמשך הגמ' רוצה ר"י ללמוד מברכה"ת שהוא דאורייתא לברכה שלפני האכילה שהוא גם יהא דאורייתא. כך מוכיח השאג"א (סי' כ"ד) וכן גם אחרים שברכה"ת הוא חיוב מה"ת. וכן גם מפורש ברמב"ן וחינוך ועוד ראשונים.
מאידך, מסתימת הרמב"ם והטור, שאינם מזכירים שברכה"'ת הוא מה"ת בשונה משאר ברכות, ויותר מזה ממה שכותב השו"ע בסי' ר"ט ס"ג שברכת המזון הוא הברכה היחידה שהוא מה"ת, נראה כפשוטו שסוברים שברכה"ת הוא דרבנן כשאר ברכות. וכן הביא השע"ת (ריש סי' מ"ז) מכמה אחרונים, ומוסיף עליהם המ"ב (סי' מ"ז סע"ק א') שזהו גם שיטת הלבוש ועוד, וכן גם פוסק הכף החיים שהוא דרבנן.
אחד מהנפק"מ בין אם ברכה"ת הוא דאורייתא או דרבנן הוא בספק אם בירך האם הוא חייב לחזור ולברך או לא.
ולדינא אף שנוטה המ"ב (שם) לומר שדאורייתא היא, מ"מ כותב – מה טוב אם אחר יוציא אותו יד"ח, או אם הוא יכוון לצאת בברכת אהבת עולם וילמוד תיכף אחר התפילה, שאז מוציא עצמו מכל ספק. וכן גם כותב הכף החיים שיעשה עצות הנ"ל על אף שסובר שדרבנן הוא ואין חיוב לחזור, מ"מ ע"י שיעשה עצות הנ"ל מוציא עצמו מידי כל ספק.
ומבואר שמותר לו להתפלל כרגיל ולסמוך על ברכת אהבת עולם ואף שאומר פסוד"ז כשרק ספק אם בירך ברכה"ת, אין בזה איסור כיון שלכ"ע האיסור ללמוד ללא ברכה"ת אינו דאורייתא, ולכן בספק אפשר להקל.
ולענין מה תהא הדין במי ששכח אי ברך ברכה"ת ולא למד מיד אחר התפילה כיאות למי שסומך על ברכת אהבת עולם לצאת ידי ברכה"ת. מביא המ"ב (סי' מ’’ז ס’’ק א’) מהפמ"ג שיש להקל ולא לברך אחר התפילה. ואף שכותב כן בלשון אפשר, נראה שכיון שהרבה פוסקים סוברים שאין לברך אחר התפילה אף אם בודאי לא בירך ברכה"ת קודם התפילה לכן נראה שבספק, לא יברך אחר התפילה.
הדינים העולים:
מי שודאי לא בירך ברכה"ת –
נזכר באמצע פסוקי דזמרה – יברך מיד, שהרי אסור לו להמשיך לקרוא בפסוקים קודם שמברך כיון שאנו חוששין לשיטות האוסרים לומר פסוקים אפילו שהם דרך תפלה.
נזכר קודם ישתבח – יאמר ישתבח ואח’’כ יברך. שהרי כיון שאין בישתבח פסוקים אין טעם שלא להקדימו, וכך עדיף, דלהפסיק בין ישתבח ליוצר הרבה יותר קיל מאשר להפסיק באמצע פסוד’’ז.
אם ספק לו אם בירך; בכל מקום בתפלה שנתעורר השאלה, או אם בוודאי לא בירך ונזכר אחרי שהתחיל ברכות ק’’ש – לא יברך, ויסמוך על ברכת אהבת עולם לצאת יד’’ח, וילמד מיד אחר התפלה.
לא בירך ברכה’’ת ולא למד אחרי התפלה – נחלקו הפוסקים בזה. ובאם ודאי לא בירך, לדינא בני ספרד לא יברכו שכך פוסקים הבן איש חי והכף החיים, ואף שרבו המחייבים לברך מ’’מ הוי ספק ברכות להקל. ולכ' נראה שבני אשכנז כן יברכו אחר התפלה שכן פוסק המ’’ב (סי' מ"ז סע' א') וכן הוא דעת שאר גדולי אשכנז חוץ מהקיצוש’’ע. ובספק לו אם בירך גם בני אשכנז לא יברכו אחר התפילה.