שאלה

האם יש קדושת שביעית בקליפות של בננות?

תשובה

קליפת בננה אינה רואיה למאכל אדם או בהמה ולכן אין בה קדושת שביעית.
לגבי שאריות מאכל שנשאר צמוד לקליפה גם אין בו קדושת שביעית.
הכלל בזה כדברי מרן "הכל תלוי בייעוד הפרי ובדרך השתמשותו באותו אזור ועל פי רוב בני האדם, ופעמים שהדבר דורש בירור וחקירה אודות מוצאו ומטרת גידולו של הירק אותו קונים.
שאריות קליפות וגרעינים שראויים למאכל בהמה – יש בהם קדושת שביעית, אלא שאם הדרך השימוש הרגיל הוא לזורקם – מותר לזורקם לאשפה, אלא שראוי שיעטוף אותם בשתי שקיות אשר אחד מהם אטומה ויחורר אותן. והמחמיר ליתנן בפח שמיטה – תבוא עליו ברכה, ובלבד שלא יניח שאריות מאכל טובים עם שאריות מאכל מקולקלים שבכך ממהר הפסדם. אבל קליפות גרעינים ושאריות מזון של שביעית שאינם ראויים למאכל בהמה – אין בהם קדושת שביעית כלל ויזרקם כהרגלו", ועיי"ש שהרחיב בתשובה לגבי גרם הפסד בשביעית דשרי

מקורות

כדי לענות על השאלה תחילה נביא את דברי מרן על קליפות ומשם בארה, כתב מרן הרב במאמר מרדכי שביעית חלק תשובות סימן י"ב.
קדושת שביעית בגרעינים וקליפות
המקור לדין קליפות הפירות והירקות אם חלה עליהם קדושת שביעית או לא הוא מהרמב"ם, שכותב (פ"ה מהל' שמיטה ויובל הכ"א), וז"ל: "הקליפין והגרעינין שמותרין בתרומה לזרים – אין קדושת שביעית חלה עליהם, והרי הן כעצים אא"כ ראויין לצביעה. והקור (הוא מעץ דקל שבהיותו רך ראוי לאכילה וכשמתקשה נעשה עץ גמור) – קדושת שביעית חלה עליו", עכ"ל. למדנו, שאם הקליפות אינן ראויות לשום השתמשות, עד כדי כך שאם הן של תרומה מותרות לזרים, הוא הדין שלא חלה עליהם קדושת שביעית, אלא אם כן ראויות לשום השתמשות ואפילו לצביעה וכד', שאז חלה עליהם קדושת שביעית (מקור לרמב"ם מירושלמי פ"ד משביעית).
ובהלכות תרומה מפרט הרמב"ם (פרק י"א מהל' תרומות, הל' י' – י"א) מעט סוגי קליפות של תרומה הראויות להשתמשות ושבגלל זה אסורים לזרים, ומדינים אלו יש ללמוד לגבי שביעית שחלים בהם דיני שביעית. וז"ל: "עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסין והחרובים ומעי אבטיח וקליפי אבטיח, וקליפי אתרוג וקליפי מלפפון, אף על פי שאין בהם אוכל, וקניבת ירק שמשליכים בעלי בתים – הרי אלו אסורים לזרים… גרעיני אתרוג – מותרים, גרעיני זיתים ותמרים וחרובים, אף על פי שלא כנסן הכהן – הרי אלו אסורים לזרים. ושאר הגרעינים, בזמן שכנסן ויש בהם לחלוחית למצות אותם – אסורים לזר, ואם השליכם – מותרות".
גרעיני פירות
והנה, מה שכתב הרמב"ם בענין גרעיני האתרוג שמותרים לזרים, הוא משום שאף אחד לא נוהג לאכול אותם, וממילא הוא הדין שלא חלים בהם דיני שביעית. ולפי זה, גם בגרעינים של תפוחי עץ שאין מי שאוכל אותם – לא חלים בהם דיני שביעית. מה שאין כן בגרעינים שיש בהם לחלוחית וניתן להרגיש בו טעם אם מוצצים אותו, כגון: גרעינים של תפוחי זהב (תפוזים), בתרומה הדין יהיה – שהם אסורים לזרים, ובשביעית – יש לשמור אותם בקדושת שביעית. ומ"מ כיום שהדרך לזורקם – מותר וראוי לזורקם עם שתי עטיפות.
ומה שהזכיר הרמב"ם גרעיני תמר, זית וחרובים שבתרומה – אסורים לזרים ובשביעית – יש לשמור בהם קדושת שביעית, הנה יש מי שהסביר את הרמב"ם שמדובר באופן שאוכלים את הזית או את התמר בשלמותו, ועל הגלעין נשאר מעט מבשר הזית או התמר, אז אותה שארית ראויה עוד לאכילה והיא חשובה, ולכן אסורה לזרים בשביעית וחלים בה דיני שביעית. ומ"מ אם נשאר מעט זית בגרעין והדרך לזרוק את הגרעין – מותר לזורקן, ואם הזית שבור והגלעין מנותק מהזית לגמרי, וכן גלעיני תמרים שהוצאו מהתמר והם יבשים, באופן זה אינם ראויים אפילו למאכל בהמה – ומותרים לזרים בתרומה, ולא חלים בהם דיני שביעית בשמיטה (וככל הנראה, בזמן שהיו משתמשים באותם גלעינים לעשות מהם גפת להסקה או לבישול וכך היתה דרך השתמשותם אצל רוב בני האדם באותו מקום, היה חל בהם דיני שביעית אפילו אם לא אכלו אותם, דלא גרע מצביעה שהזכיר הרמב"ם, אבל בימינו אין זה שייך כלל).
ובענין גרעיני האבטיח – יש היום מגדלי אבטיחים שלא מגדלים אבטיחים אלא לגרעינים שלהם כדי לייבשם ולמכור אותם כפיצוחים, עד כדי כך שאת האבטיחים עצמם זורקים ומפסידים. דינם של אותם גרעינים הוא – שחלים בהם דיני שביעית כיון דאחשבי לאכילה, אבל מכל מקום המגדלים צריכים להזהר שלא להפסיד את האבטיחים עצמם שראויים למאכל אדם ובהמה, ועליהם לשמור אותם בקדושת שביעית.
והנה, יש הלומדים בדעת הרמב"ם (שם) שלא התכוין לאבטיחים שלנו אלא למלונים שהקליפה שלהם דקה וראויה לאכילה, ועל כן כתב עליה שאסורה לזרים בתרומה, וממילא חלים בה דיני שביעית. ומכל מקום, כבר כתבנו שהכל הולך אחרי הרגילות.
כלל זה נקוט בידך בענין קליפות של שביעית* אם יש בהם קדושת שביעית או לא: שכל שהוא ראוי למאכל ואפילו רק למאכל בהמה בלבד – יש לנהוג בו בקדושת שביעית מאחר וחלים בו כל דיני שביעית והיינו באופן שאין הרגילות לזורקם. ועל כן, ישנם קליפות שראויות אפילו למאכל אדם ולא רק למאכל בהמה, כגון קליפות של תפוחי עץ או של אגסים וכיו"ב, שהרגילות היא לאכול תפוח עם הקליפה שלו וכן אגס עם הקליפה שלו. מאידך, ישנם קליפות שאינם ראויים כלל לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, כגון: הקליפה הדקה של תפוחי האדמה, ולא חל בקליפות מעין אלה קדושת שביעית. וישנן קליפות שראויות למאכל בהמה, כגון: קליפות הבננה, ודינם כנ"ל. ומ"מ אם הדרך לזרוק את הקליפות – מותר בדרכים שנתבארו לעיל.
קליפות אגוזים
קליפות האגוזים אינן ראויות למאכל אדם ובהמה כיון שהן קשות, ואפילו שפעם היו רגילים להשתמש בקליפות (בקליפה הירוקה) אלו לצביעה, אבל כיום אין רגילות להשתמש בקליפה זו כל עיקר, אשר על כן גם בקליפה הקשה של האגוז – ודאי שאין חלים דיני שביעית, אבל בקליפה הדקה של האגוז – חלים דיני קדושת שביעית כיון שכולם רגילים לאכול אותה.
קליפות פירות הדר
בקליפות הלימונים הדין חמור יותר משאר הקליפות כיון שהרגילות היא להשתמש באותן קליפות ולהניחם בכוס תה כדי לתת בו טעם. כמו כן, ישנה רגילים לכבוש את הלימון עם הקליפות שלהם, נמצא שהקליפות הללו ראויות למאכל אדם מצד הרגילות, ועל כן – יש לשמור אותם בקדושת שביעית.
וכן קליפות התפוזים לאחר שסוחטים אותן, ישנן שאריות של הפרי עצמו וכן הקליפות של התפוזים עצמם, הנה מהדין – אין חיוב לאכול את שאריות התפוז או את הקליפות של התפוז,
והרי דבר זה כבר למדנו מהרמב"ם (פ"ה משמיטה ויובל ה"ג) שכותב, וז"ל: "ואינו מטפל לאכול תבשיל שנפסד", ע"כ.
אולם כיון שהקליפות הללו ראויות למאכל בהמה, ואפילו למאכל אדם שהיו מקלפים את הקליפה הדקה הכתומה ומכינים ריבה מהקליפה הלבנה, וכן רגילים לעשות קליפות תפוזים "מסוכרים" על ידי שמצפים את הקליפה בסוכר או בשוקולד, אשר על כן, למעשה – ראוי לשמור קליפות תפוחי זהב בקדושת שביעית. אך מעיקר הדין – מותר לזורקם לאשפה בדרך שנתבאר לעיל, כיון שהרגילות בתפוזים היא לזרוק את כל שאריות הפרי ואת הקליפות של התפוזים אחרי שגמרו לסחוט אותם…
[ובפרק י"ד הוסיף מרן הרב בהערה "הרב קוק זצ"ל (משפט כהן סי' פ"ד, דעת כהן סי' ר"מ) כתב שיש קדו"ש בקליפות תפוזים מפני שנוטעים את הפרדסים גם על דעת שימוש בקליפות, ואף יתכן שרובן משמשות לאכילה ע"י טיגון. ובשם הגרש"ז אויערבך כתבו להחמיר מפני שהן טפלות לפרי, ולכן מתחשבים בכך שהן ראויות לבהמה מצד עצמן אעפ"י שאין כן מנהג רוב בני אדם. וכידוע שלדעת החזו"א (סי' י"ד ס"ק י' ד"ה "ובמ"ב", מעשרות סי' א' ס"ק ל') יש לברך "שהכל" על קליפות התפוזים ואין בהן קדושת שביעית, מפני שרק מיעוטן נאכל ורק ע"י מיעוט בני אדם. ועי' משנה ברורה (סי' ר"ב ס"ק ל"ט) שהביא מחלוקת אחרונים כיצד לברך על קליפות תפוזים מרוקחות, והסיק לברך "שהכל" מספק. ולמעשה בזמנם היו קליפות תפוזים עבות וראויות לממתקים, אך כיום הקליפות דקות ולא ראויות אפילו למאכל בהמה, ולפיכך – אין חיוב מהדין, וטוב להחמיר. מה שאין כן בקליפות של אתרוג, שנאכל עם קליפתו החיצונית שיש בה קדושת שביעית"].
קליפת אבטיח
בימינו לא נוהגים להשתמש כלל בקליפות של אבטיח, ולכן לא חלים בהם דיני שביעית בשעה שאין עליהם מבשר האבטיח כלל. ומה שהזכיר הרמב"ם (הל' תרומות פרק י"א הל' י') שאסורים לזרים בתרומה, וממילא גם חלים בהם דיני שביעית, היינו בזמן שהיו רגילים לכבוש אותם או לעשות מהם ריבה וכד', וכמו שהיום עושים בקליפות של אתרוגים וכדו', על כן כתב הרמב"ם שיש לשמור עליהם קדושת שביעית. אבל בימינו – לא נוהגים כן, ולכן לא חלים בהם דיני שביעית. ומ"מ, אם יימצאו נוהגים לכבוש אותם לריבה – צריכים להיזהר ולשמור בהם דיני שביעית.
גבעול האגס – "שומר לפרי"
דבר נוסף שצריך זהירות באגסים הוא בגבעול הקטן שבראש פרי האגס, שבו הוא קשור על העץ, שמנהג רוב בני האדם הוא לתלוש אותו ולזרוק אותו, ואינו ראוי לאכילה. אמנם, הוזכר בפוסקים (ראה שערי צדק לבעל החיי אדם שער מצוות הארץ פי"ז סעי' י"א) כלל בפירות שביעית, שמה שהוא "שומר לפרי" – חלים בו דיני וקדושת שביעית, למרות שהוא עצמו אינו ראוי לאכילה. ומתברר, שאותו גבעול קטן שבראש האגס מועיל לשמור על טריותו של הפרי, ועל כן יש בו בקדושת שביעית. מיהו מעיקר הדין מותר לזורקו לאשפה כיון שזו היא הדרך בשאר ימות השנה. ומכל מקום, הובא בספר השמיטה (פרק ז' אות ג' סעי' א' עמ' ל"א) שיש להזהר שבשעה שתולשים אותו עלה מהפרי, שלא יהיה עליו חלק מבשר הפרי, שאז ודאי שצריך להזהר בו ולשמור אותו בקדושת שביעית.
מלפפון – קליפה, כבישה, טיגון ובישול
בענין קליפות המלפפון שהזכיר הרמב"ם, יש המבארים שכוונתו לקישוא ולא מהסוג שאנו רגילים להשתמש בו, ולכן כותב הרמב"ם שיש לשמור את קליפתם בקדושת שביעית כיון שאותה קליפה ראויה לאכילה. על כל פנים נחלקו הפוסקים בענין קליפות המלפפונים שבימינו, שיש טוענים שכיון שלא רגילים לאוכלם אלא מקלפים את המלפפונים וזורקים את קליפתם, אין צורך לנהוג בהם בקדושת שביעית, ויש האומרים שאדרבה הרגילות היא להשאיר את הקליפה ולאוכלה, וגם בלאו הכי היא ראויה למאכל בהמה, והרגילות היא לזרוק לפני התרנגולים והבהמות קליפות מלפפונים וקישואים, על כן לטענתם – יש לשמור אותם בקדושת שביעית, וראוי להחמיר כדעתם.
כמו כן, בעבר לא היו מוכרים מלפפונים כבושים אלא מי שהיה רוצה מלפפון כבוש היה כובש אותו בביתו, אך זה לא היה כ"כ נפוץ, וע"כ באותה תקופה היה אסור לכבוש מלפפונים בשביעית כיון שהרמב"ם כתב שדבר שרגילים לאוכלו חי – אסור לאוכלו מבושל, וכבוש כמבושל. אבל היום השתנו הדברים, ורוב המלפפונים הקטנים שזורעים ומגדלים הם לצורך כבישה, ולכן – מותר לכובשם בשביעית.
כמו כן, בעבר היו נוהגים בארם צובא למלאות מלפפונים בגבינה והיו מטגנים אותם, והיה זה מאכל מיוחד ומשובח, אבל אצלנו אף אחד לא נוהג לעשות כן, ולכן – אסור לטגן מלפפונים או לבשלם בשום צורה, שאין הדרך לבשלם או לטגנם כלל, וזהו דבר שרגילים לאוכלו חי (או כבוש ותו לא) ואסור לאוכלו מבושל.
כמו כן, יש במלפפונים הכבושים כעין עוקץ קטן, ורגילים לתלוש אותו מהמלפפון, יש להזהר בו שלא לתלוש אותו עם חתיכה מבשר המלפפון שהרי יש בו קדושת שביעית.
בננה שהתחילה להשחים
בננה שהחלה להשחים, ישנם אנשים שאוכלים בננה גם אם היא מעט התחילה להיות חומה (כמו דבש), וישנם אנשים שמקפידים ומדקדקים שלא לאכול את החלק החום שהתחיל להתהוות על הבננה, אלא חותכים את זה וזורקים אותו ואוכלים את השאר. ואותם אנשים שרגילים לאכול את הבננה אפילו אם היא מעט חומה – יש להם לשמור אותה בקדושת שביעית, אבל אותם שרגילים תמיד לזרוק את החלק החום – יהא מותר לזורקם…
סיכום ההלכות
למעשה יש לנהוג בכל פרי וירק כפי הכלל שהקדמנו, שהקובע בפירות וירקות כיצד להשתמש בהם בקדושת שביעית הוא כדרך ההשתמשות באותם פירות בכל השנים, והכל תלוי בייעוד הפרי ובדרך השתמשותו באותו אזור ועל פי רוב בני האדם, ופעמים שהדבר דורש בירור וחקירה אודות מוצאו ומטרת גידולו של הירק אותו קונים.
שאריות קליפות וגרעינים שראויים למאכל בהמה – יש בהם קדושת שביעית, אלא שאם הדרך השימוש הרגיל הוא לזורקם – מותר לזורקם לאשפה, אלא שראוי שיעטוף אותם בשתי שקיות אשר אחד מהם אטומה ויחורר אותן. והמחמיר ליתנן בפח שמיטה – תבוא עליו ברכה, ובלבד שלא יניח שאריות מאכל טובים עם שאריות מאכל מקולקלים שבכך ממהר הפסדם. אבל קליפות גרעינים ושאריות מזון של שביעית שאינם ראויים למאכל בהמה – אין בהם קדושת שביעית כלל ויזרקם כהרגלו.
העולה
קליפת בננה אינה רואיה למאכל אדם או בהמה ולכן אין בה קדושת שביעית.
לגבי שאריות מאכל שנשאר צמוד לקליפה גם אין בו קדושת שביעית.
הכלל בזה כדברי מרן "הכל תלוי בייעוד הפרי ובדרך השתמשותו באותו אזור ועל פי רוב בני האדם, ופעמים שהדבר דורש בירור וחקירה אודות מוצאו ומטרת גידולו של הירק אותו קונים.
שאריות קליפות וגרעינים שראויים למאכל בהמה – יש בהם קדושת שביעית, אלא שאם הדרך השימוש הרגיל הוא לזורקם – מותר לזורקם לאשפה, אלא שראוי שיעטוף אותם בשתי שקיות אשר אחד מהם אטומה ויחורר אותן. והמחמיר ליתנן בפח שמיטה – תבוא עליו ברכה, ובלבד שלא יניח שאריות מאכל טובים עם שאריות מאכל מקולקלים שבכך ממהר הפסדם. אבל קליפות גרעינים ושאריות מזון של שביעית שאינם ראויים למאכל בהמה – אין בהם קדושת שביעית כלל ויזרקם כהרגלו", ועיי"ש שהרחיב בתשובה לגבי גרם הפסד בשביעית דשרי.