שאלה

סיר כשר לפסח שהתשתמשו בו על כיריים גז שעברו 24 שעות, נקיות, שנוקו עם מסיר שומנים אך לא עברו הכשרה ברותחים לפסח.
האם צריך להכשיר שוב את הסיר?

תשובה

כיון שכל הליבון והכשרה היא נתנוה במחלוקת, והחמרנו בה דיינו להצריכה אבל לא שתאסור את הסיר שיגע בה לכך לא צריך הכשרה לסיר, וכמו שכתבו הפוסקים שהובאו בגוף התשובה.

מקורות

כתב הרמ"א בסי' תנ"א סעי' ד' "חצובה צריך ליבון".
והטעם ביאר המג"א בס"ק י"ב "חצובה. היינו כלי שיש בו ג' רגלים שמעמידין הקדרה עליה וצריך ליבון שלפעמים נשפך עיסה עליה". והוסיף שו"ע הרב בסעי' כ"ד "ונבלע בה טעם חמץ על ידי האור שלא על ידי משקה".
אולם הפמ"ג בא"א כתב "חצובה. עיין מ"א. שקורין דריי"א פו"ס. שלפעמים נשפך "עיסה" עליה, משמע הא נשפך משקה חמץ שכר וכדומה אף שבחוץ הוא ואש שולט שם כל שבלע משקה יש כח במי הגעלה לפלוט, עיין סימן תנ"ב במ"א [אות] יו"ד. ובט"ז [אות] י"ו הארכתי די"ל דוקא בלע איסור ע"י אמצעי פועלין מי הגעלה, לא בלע משקה איסור. אכן העליתי שם דהעיקר כל דבלע משקה אף גוף האיסור מהני הגעלה. והוא הדין באותן המנסים יין שרף ושורפין על קערה וכדומה די"ל דמהני הגעלה. ועיין שו"ת הר הכרמל [סימן ה], ונראה דיעבד י"ל להתיר. והוי יודע אם העמידו קדירה בפסח על חצובה שבלע עיסה בת יומה יש להתיר דיעבד, דומיא דב' קדירות נוגעין ביורה דעה [סימן] צ"ב סעיף (ז') [ח] [בהגה] ובט"ז אות כ"ט. ולומר משהו פליט, הא מנלן, וצ"ע".
והיינו למה שכתב הרמ"א ביו"ד סימן צב סעי' ח' "מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה. (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד)", וראה בכה"ח ס"ק ק"ג ובסי' צ"ז כ"ט.
ולאחר שהביא דברי המג"א ושו"ע הרב וא"א כתב בשו"ת רב פעלים ד' או"ח סי' י"ז "ובספר חמד משה סי' תנ"א סעיף ג' כתב כיריים שלנו שמבשלים ומטגנין עליהם מותרים ע"י היסק שיסיק כ"כ עד שיתלבנו היטב ויפזר גחלים ע"פ כולו שיתלבנו כ"כ עד שיהיו ניצוצות נתזין מהם ע"כ ע"ש.
והנה אלו הכירים של ברזל הנז' בשאלה ששופתים עליהם קדרה כל השנה יש חשש שנשפך על הכירה הנז' מתבשיל שיש בו קמח או פת גם לפעמים מטגנים במחבת על הכירה הנז' קמח וסוכר במעט שמן שקורין זה חלבה וזה דומה ממש לדין החצובה הנז' שהצריכו אותה ליבון מפני שלפעמים נשפך עליה עיסה שהוא טעם חמץ ע"י האור שלא ע"י משקה. גם לפעמים סותמים הקדרה שיש בה תבשיל חמין של יום שבת בבצק ואפשר שישפך מן הבצק ההוא על הכירה הנז' וגם מצד זה ידמה דין הכירה הנז' בשאלה לדין חצובה הנז' שצריכה ליבון ולא סגי בהגעלה.
והרב בית דוד ח"א סי' ר"ח והביאו הרב השו"ג ז"ל הביא דין חצובה הנז' וכתב וז"ל ומרגלא בפומייהו דכמה ת"ח לומר דהיינו מה שאנו קורין חצובה והוא כלי ברזל שיש לו ג' רגלים והוא מיוחד לשפות עליו קדרה לבשל ומתמהין על זה מה צריך לבון אחר שאין נותנין בה מאכל אלא שולי הקדרה נוגעים בה. ועוד קשה דהא המנהג להשתמש בטרפידש קדרה של בשר ושל חלב ומאי שנא לענין חמץ מבשר בחלב ואפשר דמה שצריך ליבון לאו משום שפיתת הקדרה הוא אלא משום דבכל השנה רגילות לתת על הטרפידש חתיכות לחם וכיוצא לחמם באש בימות החורף. וגם לפעמים נשפך ממרק הקדרה של דייסא וכיוצא ע"י הרתיחה ויורד דרך דופני הקדרה על גבי הטרפידש ואם יחממו מצה בפסח ע"ג הטרפידש בולע מחמץ אבל לענין בשר בחלב אין לחוש שאין נותנין ע"ג הטרפידש לא בשר ולא חלב ואף על פי שהרבה פעמים נשפך ממרק הבשר ע"י רתיחה דרך דופני הקדרה ע"ג הטרפידש וכן ממרק החלב אין להקפיד מפני שאין נבלע מן הטרפידש לקדירה רק כדי קליפה והדופן של הקדרה הויא קליפה ע"ש.
מיהו מדברי מור"ם ז"ל וגדולי האחרונים ז"ל שהבאתי לעיל נראה דלאו משום לחמם מצה ע"ג הטרפידש עצמו הוא דאצרכוה ליבון אלא גם משום דלשפות עליה הקדרות בפסח נמי אצרכוה ליבון ועל כן יש לנו להחמיר כדבריהם להצריך ליבון לכרים של ברזל אף על פי שאנו יודעים שאין דרכם לחמם מצה ע"ג הכירים עצמן אלא רק שופתים הקדרות עליהם בלבד.
וכן ראיתי להרב מאמר מרדכי ז"ל סע"ק י"א שגם הוא תמה על דין החצובה הנז' ואסיק להחמיר שכתב וז"ל ולפי דעתי חששא רחוקה היא חדא דאף אם אירע שנשפך שם חמץ יש לתלות שנשרף והולך לו כיון שבכל שעה הוא על האש ועוד דאף אם בלוע מחמץ מה בכך הרי אין מניחין עליו המאכל בעין אלא הקדרה או המחבת ואין הבלוע יוצא מדופן אל דופן ורחוק לומר שישפך שם מאכל ויאכלוהו בפסח ויש לחלק בין הך דהכא למ"ש לקמן בסעיף ד' בשלחנות ותיבות וכו' ומיהו אף על פי שאנו מדמין לא נעשה מעשה ופשיטא דיש להחמיר בדברי /כדברי/ מוהר"ם ז"ל עכ"ל ע"ש.
וראיתי להגאון כתב סופר י"ד סי' נ"ד שהביא שאלה מרב אחד שנתעורר ע"ד התנורים של ברזל שמבשלים עליהם קדרות של בשר ושל חלב וכל פעם נשפך מן הקדרה של בשר על התנור וכן נשפך ג"כ מן החלב ומושכין במקום שנשפך מן הבשר הקדרה של חלב וכן איפכא בלי שום הכשר ועיניו ראו וכן תמהו על זה והאריך הגאון המחבר בענין זה ולמד זכות קצת על העושים כן שמשתמשים בכה"ג וכתב אבל הירא דבר ה' יזהר שיהיה לו חתיכת ברזל לקדרה חולבת בפ"ע ע"ש.
איך שיהיה הנה לענין השאלה בנ"ד יש להורות לעשות לכיריים אלו ליבון ללבן הצדדין שלהם הם וגביהן שיניח עליהם גחלים בוערות הרבה ויסיק שם היסק הרבה עד שיהיו ניצוצות נתזין מהם ואם א"א ללבנם כשיעור זה שיהיו נצוצות נתזים מהם יש להקל ללבנם שיעור שיהא הקש או חוט נשרף מצד הב' שאין בו גחלים כן יש להורות.
כתב המשנ"ב בס"ק ל"ד "וזהו רק לכתחלה משום חומרא דחמץ דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו אין יוצאת הבליעה מזו לזו כמבואר ביו"ד סימן צ"ב ס"ח, וגם יש לתלות שאף אם נשפך כבר נשרף והלך לו כיון שבכל שעה היא על האש, וע"כ בודאי די לזה בליבון קל, ובדיעבד אף אם נשתמש עליו בלי ליבון כלל ג"כ אין לאסור".
וכתב הכה"ח בס"ק ע"ד "שם בהגה. חצובה צריך ליבון. והוא כלי שיש לו ג' רגלים ומעמידין הקדרה או המחבת עליו וצריך ליבון שלפעמים נשפך עליו עיסה. מגן אברהם ס"ק י"ב, חק יעקב אות כ"ו, חק יוסף אות ט"ו, רבינו זלמן אות כ"ד, חיי אדם כלל קכ"ה אות כ"ו. מיהו המאמר מרדכי אות י"א כתב דחששא רחוקה היא, חדא דאף אם אירע שנשפך שם חמץ יש לתלות שנשרף והולך לו כיון שבכל שעה הוא על האש, ועוד דאף אם בלוע מחמץ מה בכך הרי אין מניחין עליו המאכל בעין אלא הקדרה או המחבת ואין הבלוע יוצא מדופן לדופן ורחוק לומר שישפך שם המאכל ויאכלוהו בפסח, ומכל מקום סיים דפשיטא דיש להחמיר כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש. ולי נראה דאין זה כי אם משום חומרא דחמץ, שהרי בבשר וחלב אין נזהרין בזה שמבשלין על הכירה קדרה של בשר ואחר כך קדרה של חלב, והוא משום דהוי כשתי קדירות הנוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה כמ"ש ביורה דעה סימן צ"ב סעיף ח' בהגה יעו"ש, ואם כן בדיעבד אם לא ליבנו החצובה ונתנו עליה קדרה בפסח אין לאסור. וכן כתב האשל אברהם אות י"ב. וכן משמע מדברי המאמר מרדכי הנז' דדוקא לכתחלה יש להחמיר אבל בדיעבד אין לאסור".
ובשו"ת אג"מ או"ח ח"א סי' קכד "ובדבר הכשר התנורים של הגעז דבמדינתנו אין כ"כ קפידא כי לדינא אין צריכין הכשר כלל כי אין משתמשין עליהם אלא בקדרות שהוו כשני כלים שנגעו זב"ז, ובפרט שעבר מעל"ע שאף אם היה משתמש עליו ממש לא היה נאסר ורק לחומרא בעלמא צריך להכשיר במה שאפשר. אך לנקות צריך מדינא אולי יש איזה בעין. ולימות הפסח צריך ללבן את המקומות שמעמידין הקדרות ג"כ מצד חומרא שהחמירו בחצובה לימות הפסח או לכסות בפח של מתכות אבל לכל השנה אין צריך".
וכתב מרן הרב "כיריים של גז – יש לנקות את כל החלקים היטב, את החצובות יש ללבן ליבון קל. על מכסה הגאז הכפתורים ומושב הכיריים יערה מים רותחים. עם כל זה טוב לצפות את מושב הכיריים הכפתורים והחצובות בניר כסף".
העולה
כיון שכל הליבון והכשרה היא נתנוה במחלוקת, והחמרנו בה דיינו להצריכה אבל לא שתאסור את הסיר שיגע בה, וכמו שכתבו הפוסקים שהבאו בגוף התשובה.