שאלה
האם מותר לשקול בליל הסדר (יו"ט/שבת) את הכזיתות על גבי משקל שאיננו חשמלי?
תשובה
לכתחילה יש למדוד בערב שבת, ולא להמתין לשבת או לחג.
בדיעבד ימדדו באומד דעת לא יכולים ימדדו במאזניים, וכדו' אבל לא במשקל חשמלי.
מקורות
כתב השו"ע (סי' ש"ו סעי' ז'), ז"ל: "מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה, כגון למדוד אם יש במקוה ארבעים סאה. ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגים הנשים – מותר דהוי מדידה של מצוה", וראה במשנ"ב (שם ס"ק ל"ד) "מדידה של מצוה – ואף על גב דלא הותר שבות אפילו במקום מצוה וכמ"ש לעיל בס"ק כ"ח שאני מדידה דלא הוי איסור כ"כ אלא משום דהוי כעובדא דחול ולהכי שרי במקום מצוה".
וכתב עוד בס"ק ל"ה "כגון למדוד וכו' – וה"ה דמותר למדוד חור שיש בכותל המפסיק אם יש בו פותח טפח להביא הטומאה מהחדר שהמת בו לחדר הסמוך לו ואף על גב שיכולין הכהנים לצאת ממנו מ"מ כיון שמודד שעורי תורה לא מחזי כעובדא דחול. וה"ה דמותר למדוד כדי לשער שיעור ששים לבטל איזה איסור דכיון דהוא להתלמד ע"ד הוראה לא הוי כעובדין דחול [פמ"ג]".
והנה לגבי דבר שהדרך הרגילה למדוד איתו בשוק שלא לצורך מצווה כתב במג"א (סי' ת"ק ס"ק ד') לגבי משקל מאזנים שאפי' מוסיף מעט- אסור: "אפי' אינו מדקדק רק פיחת מעט או מוסיף מעט אסור אף על גב דבמדה שרי, כמ"ש סי' שכ"ג, שאני התם דאינו נראה כמודד רק כשופך לכלי, אבל במשקל- בכל ענין אסור". והביאו המשנ"ב (שם ס"ק ח'). וממילא לפי המג"א אסור אפי' אם יוסיף אלא יאמוד בידיו באומד דעת.
ובכה"ח (שם ס"ק ס"ב) כתב לגבי מדידת אורך או רוחב: "מותר למדוד – כתב בית יהודה סימן כ"ט, דהשערת האיסורים באומד הדעת – מותר, ואין לאסור מטעם דהוי מתקן. אבל אם אינו יכול לשער באומד הדעת ורוצה למדוד בכלי שיש בו שיעור שישים – אסור, דהא עביד מעשה בידיים, יעו"ש. אמנם הערך השלחן אות ב' השיג עליו וכתב להוכיח מכמה פוסקים דאף למדוד בכלי לשער ששים- מותר, יעו"ש, וכן כתב אשל אברהם אות ט"ז. והיינו אם לא נודע לו תערובת האיסור עד השבת, כמו שכתב תרומת הדשן סימן נ"ד והביאו מגן אברהם סימן שכ"ג ס"ק י"ד, אשל אברהם שם". יוצא שגם לגבי מדידה של מצוה ישנה מחלוקת אם מותר למדוד על ידי כלי מדידה או שלא.
וכתב עוד הכה"ח בס"ק ס"ג "עיין פתח הדביר אות ט"ו שכתב דהוא הדין דמותר לשקול לצורך מצוה, כגון שאירע יום ראשון של פסח בשבת ואם יאכל מאומד שיעור גדול עד שיצא הספק מלבו שמא לא יוכל לאכול להשלים הסדר על נכון, או כגון שלא יש לו מצה הרבה שיספיק לשיעור גדול, ועל כן התיר לשקול כנגד דבר שאין בו מוקצה כגון מזלג וכדומה או פירות ששקל אותם מערב יום טוב שיש בהם כזית שהם תשעה דרה"ם לשקול כנגדם כזית בלילה יעו"ש. אמנם לבי מהסס בזה מכמה טעמים, וראיתי שנוהגין לעשות האצטניסים או חולים שאינם יכולין להרבות באכילת מצה לשקול כזית מצה בערב יום טוב ובלילה יניח אותה בעל הבית המחלק אצלו ויתן להם כמדתה מאומד הדעת בלבד, ובהוספה מעט אם יוסיף על השיעור השקול ומונח אצלו כדי לצאת ידי ספק אינו מזיק, וזוהי דרך הישר". כלומר בצירוף שזה מדידה של מצווה ואינו מדייק בה.
למעשה כתב מרן הרב בפרק ע"א סעי' ו' "אדם שקשה לו לאכול מצה או מרור בליל הסדר, או ביו"ט ראשון של סוכות שחלו להיות בשבת, פת או מצה או מרור, או שמאכלים אלה מזיקים לבריאותו, ישקול לעצמו מערב שבת וחג כמות מדוייקת של "כזית" ממאכלים אלה כדי לצאת בה ידי חובת המצווה. לא שקל כמות מדוייקת מערב שבת וחג ישתדל לשקול באומד דעת או יניח על ידיו חפץ שמשקלו "כזית" ואח"כ יניח את המצה. אם אינו יכול לשקול באומד כנ"ל ישקול במשקל של מטוטלת או מחוג שמראה את כמות המשקל, ולא במאזניים משום עובדין דחול", והיינו כדעת המטה יהודה, בצירוף זה שכך הוא דרך הסוחרים, וממילא חמירא וא"כ היום שאין דרך כך לשקול יהיה כמו כלי רגיל.
העולה
לכתחילה יש למדוד בערב שבת, ולא להמתין לשבת או לחג.
בדיעבד ימדדו באומד דעת לא יכולים ימדדו במאזניים, וכדו' אבל לא במשקל חשמלי.