שאלה
קרם פנים עם ויטמין e.
מה דינו בפסח למי שפניו יבשות?
תשובה
שמפו סבון לגוף קרם גוף וקרם פנים וכדו' שסכים על הגוף ונבלעים בו צריכים הכשר אמנם לחולה ניתן להקל.
דינים נוספים
איסורי הנאה שאסורים מהתורה – בדבר שנבלע בגוף (כגון שמפו סבון) – לכו"ע סיכה כשתיה.
איסורי הנאה מדרבנן – בדבר שנבלע בגוף (כגון שמפו סבון) – לכו"ע סיכה כשתיה מלבד סתם יינם שלהשו"ע סיכה כשתיה ולכן אף לחולה שאין בו סכנה אסור ולרמ"א מותר לחולה שאין בו סכנה.
איסורי הנאה שאסורים מהתורה – בדבר שלא נבלע בגוף –לדעת ר"ת אין סיכה כשתיה לדעת הב"י ובשו"ע סיכה כשתיה וכן ההלכה.
איסורי הנאה מדרבנן בע"ז – בדבר שלא נבלע בגוף – לדעת ר"ת אין סיכה כשתיה לדעת הב"י ובשו"ע סיכה כשתיה וכן ההלכה
בדבר שאסור אך אינו איסור הנאה – לב"י אסור כי אם בחולה וכן כתב הט"ז כנה"ג מנקום שמואל זבחי צדק וערוך השולחן , הבה"ל ונקודות הכסף כתבו להחמיר במקום שאפשר,
בדבר שאסור אך אינו איסור הנאה – בדבר פגום שאף לכלב אינו ראוי – דעת הבה"ל להחמיר ולהכה"ח פר"ח וערוך השולחן מקילים.
וכיון שחמץ בפסח זה איסורי הנאה מדארויתא בדבר הנבלע אסור לכו"ע ואף אם הוא פגום הרי הוא אסור בהנאה ולא צריך שיהיה ראוי לאכילה.
מקורות
מחלוקת הראשונים
תוס' ויומא ע"ז ע"א בנידה ל"ב ע"א ד"ה כשמן "ועוד אומר ר"ת דדוקא סיכת שמן אסמכוה רבנן אקרא ואסור מדרבנן אבל סיכה של שומן חזיר ושל חלב שריא ובפרק כל שעה (פסחים דף כד:) אמר המניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו פטור אבל אסור הוא משום דאסור בהנאה משמע אבל חלב דעלמא אפילו איסורא ליכא". וכן כתב הריטב"א והר"ן מאירי ונראה שמסכים עמו והביאו גם הרשב"א שם
פסקי רי"ד בנידה כתב "ודוקא הסך שמן של תרומה הוא אסור כשותה, מפני שהוא חשוב משקה והוא צלול ונבלע באיברים, אבל מותר לסוך חלב או שומן חזיר על בשרו, ולא דמי לאוכל ושותה, אבל ודאי יין נסך וחלב טמא אסור לסוך, שהן משקין ונבלעין"
רמב"ם הלכות תרומות פרק י הלכה ב "אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות ואחד הסך דבר שדרכו לסוך שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל לרבות את הסך" משמע שסיכה כשתיה זה דין תורה. וכן למדו הרדב"ז והר"י קורוקוס וכס"מ וכן כתב הרמב"ם בפרק יא ה"א "התרומה ניתנת לאכילה ולשתייה ולסיכה שהסיכה היא כשתייה שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו, והשתייה בכלל אכילה, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולשתות דבר שדרכו לשתות, ולסוך דבר שדרכו לסוך".
דעת הב"י.
איסורי הנאה דרבנן
כתב הבית יוסף יורה דעה סימן קכג "כתב הרשב"א בתשובה אמרת אם מותר לעשות מרחץ מסתם יינן או לא זו ודאי צריכה לפנים ומכל מקום נראה לי שאסור בחולה שאין בו סכנה אלא שאני דן בשורת דין ההלכה כזה ואומר אני שיש לאסור מפני שלא מצאתי היתר לאכילה ולשתיה אפילו באיסורין דרבנן בחולה שאין בו סכנה אלא בבישולי גוים בלבד וכו' ומעתה יש לדון ולאסור לרחוץ בסתם יינם דהרחיצה בו הרי היא כשתיה שהרי אפילו סיכה בשמן של תרומת חוצה לארץ שאינה אלא מדבריהם אסרו לטמא כדאמרינן ר"פ בנות כותיים (נדה לב.) ואם סיכה כשתיה לדבריהם כל שכן טובל בשמן ואם כן אף אנו נאמר טובל ביין אפילו בסתם יינם כשותה ואף על פי שהסיכה בשמן אינו מן התורה דאסמכתא בעלמא הוא שהרי התירו (יומא עז:) סיכת חטטין ביום הכפורים והתירו טבילה לבעלי קריין הני מילי בשמן ומים של היתר אבל של איסור לא שמענו ואף על פי שיש מקום לבעל הדין לחלוק שלא אמרו אלא בשמן מפני שהוא עשוי אף לסיכה אבל בשאר האיסורים לא שלא מצינו בשום מקום שאסרו לסוך בחלב אי נמי בשומן חזיר ואפילו שלא במקום סכנה לפי שאין דרך הנאתן בכך ובגוהרקי דערלה (פסחים כה:) שהתירו אפילו במקום חולה שאין בו סכנה לפי שאינו דרך הנאתן מכל מקום אפשר לומר שאף היין אין כל דרך הנאתו בשתיה שהרי מזלפים בו ואחד מגדולי הנאתו בכך וכו' גם ראיתי מן המפונקין רוחצין ידיהם בו במקום מים להצהיל הפנים ואף אם נדחה דדרכו בשתיה וזילוף אבל ברחיצה כלל לא מכל מקום הרי עבודה זרה וכל ביזרייהו חמירי טפי דאפילו במקום פיקוח נפש אין מתרפאין בעצי אשירה (פסחים כה.) אלא שזה באומר הבא עלין של עבודה זרה אבל בעלין סתם מתרפאים כדאמרינן בירושלמי (שבת פי"ד ה"ד, ע"ז פ"ב ה"ב) אפילו כן איני מוצא להתירו ואין צריך לומר במקום שיינו של ישראל מצוי דהתם אפילו במקום פיקוח נפש אין מתרפאין בו ולא באיסור עבודה זרה אלא בכל שאר האיסורין כן שהאיסורין דחויין הן אצל פיקוח נפשות אבל לא מותרין עכ"ל".
וכתב השו"ע סימן קכג סעיף ב "אסור לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה (ועיין לקמן סוף סימן קנ"ה)".
וכתב השו"ע בסי' קנ"ה סעי' א' "בשאר איסורים מתרפאים במקום סכנה, אפי' דרך הנאתן. ושלא במקום סכנה, כדרך הנאתן אסור; שלא כדרך הנאתן, מותר, חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה" וכתב הרמ"א "ועיין לעיל סימן קכ"ג. י"א דכל איסורי הנאה מדרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה. ואפי' יין נסך, בזמן הזה, מותר להתרפאות בו ולעשות ממנו מרחץ אף על פי שהוא כדרך הנאתן, ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור, הואיל ואין בו סכנה".
וביאר הש"ך יורה דעה סימן קנה ס"ק טז "כלו' דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי כוכבים הן וכדלעיל סימן קכ"ג וקכ"ד וכמה דוכתי והרשב"א דאוסר בתשובה (והביאו ב"י ר"ס קכ"ג) לעשות מרחץ מסתם יינם מיירי לדין הש"ס וכ"כ הריב"ש סי' נ"ה דסתם יינם דינו כדין עצי עבודת כוכבים והיינו לדין הש"ס ונ"מ במקום שהגוים שם עובדי עבודת כוכבים הן" וכן כתב הגר"א שם
ש"ך ס"ק יז "ולעשות ממנו מרחץ לחולה. אבל לבריא לא דסיכה בכלל שתיה או"ה שם".ביאור הגר"א ס"ק יז "הרשב"א אוסר כמ"ש בסי' קכ"ג ס"ב דאמרינן סיכה כשתיה וכ"ש רחיצה ולא אמרינן דמותר באיסורי הנאה מדרבנן אלא הנאה אבל שתיה לא ואף על גב דסיכה כשתיה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא כמ"ש תוס' והרא"ש בר"פ בתרא דיומא דאל"כ היאך התירו לסוך בי"ה לחטטין בראשו ורחיצה שם לכמה דברים וטבילה מ"מ אסור דאשכחן דאחמירו בו אפילו באיסור דרבנן כמו בתרומת ח"ל כדאמרינן בנדה ל"ב א' וכ"ש באיסור עבודת כוכבים ויי"נ דאפילו בדרבנן יהרג ואל יעבור כנ"ל אלא דלסברא ראשונה דס"ב א"צ למסור כנ"ל. שם ברשב"א אבל הרב התיר מטעם הנ"ל כשיטתו דסתם יינם בזה"ז מותר בהנאה בלא"ה ורחיצה מ"מ אינה שתיה ממש וז"ש ובלבד כו' וכנ"ל".
ב
כתב בבדק הבית יורה דעה סימן פד " כתב רבינו ירוחם בנט"ו אות כ"ז (שם ע"ד) לסוך התינוקות בשומן חזיר כתב הר"ר ברוך בתוספות פסחים שאם היא סיכה של תענוג אסור ולפירוש רבינו תם (תוס' נדה לב. ד"ה וכשמן) מותר שלא אמרינן סיכה בכלל שתיה אלא בשמן שהוא נבלע יותר בגוף ".
בית יוסף יורה דעה סימן קיז "כתוב בארחות חיים (שם ד"ה כל) שיש מי שמתיר מכאן לעשות סחורה בחלב חזיר שלא חילק הכתוב בין חלב טהורה לטמאה אבל לסוך בו בשרו ודאי אסור משום דבכלל שתיה הוא עד כאן לשונו".
ט"ז יורה דעה סימן קיז ס"ק ד' "כתב ב"י בשם א"ח דאסור לסוך בשרו בחלב חזיר דסיכה בכלל שתייה היא ונראה דלא קי"ל כן דבהדיא כתב התוספות פרק בתרא דיומא (דף ע"ז) דמותר לאדם לסוך בחלב דלא אשכחן סיכה כשתיה אלא ביום כיפור ואיסורי הנאה משום דאיכא אסמכתא אבל חלב דהיתירא הנאה מותר וכ"כ בפרק בנות כותים בשם ר"ת וכ"כ ב"י סי' קכ"ג בשם רשב"א בתשובה שמותר לסוך בחלב חזיר אפילו שלא במקום סכנה אלא שבאו"ה סוף כלל ל"ט ראיתי שכ' דאין היתר סיכה בחלב או בחזיר אלא היכא דאיכא צערא אבל אדם בריא משום תענוג לא וע"כ אין לסוך תינוק בחלב חזיר שאין זה אלא לתענוג אבל מניחין עובד כוכבים לסוכן ולהאכילן שאין (אומר) [אמור] להזהיר גדולים על הקטנים אלא לסוך אותם בידים עכ"ל וכן עיקר".
כנסת הגדולה הגהות בית יוסף יורה דעה סימן קיז "וראיתי לאו"ה שם כתב אדם בריא אסור לסוך עצמו סיכת תענוג בחלב או בשומן של דבר אחר, ובשאר איסורים דאורייתא דסיכה כשתיה מדרבנן מותבא כמים בקרבו, וכתב בסמ"ג ובסמ"ק, ומ"מ אם יש לו חטטין בראשו מותר אפילו בכל איסורא דאורייתא דבמקום צער לא גזרו ע"כ. והיינו דוקא באותן שאין בהם איסור הנאה, והא דכתבו התוספות בפרק ב"כ בשם ר"ת דדוקא סיכת שמן תרומה אסמכוה קרא, אבל סיכת שומן וחלב של חזיר שרי, שמא היינו דוקא ג"כ במקום צער למי שיש לו חטטין, אבל סיכה של תענוג ודאי אסור בכל איסור דאורייתא לאדם בריא אליב' דכ"ע ע"כ. ובחילוק זה מתיישבין דברי רב"י, דכאן סתם כא"ח לאדם בריא משום תענוג ודברי הרשב"א שהביא הרב בסי' קכ"ג מיירי בדאיכא צערא, דאעפ"י דמיירי בחולה שאין בו סכנה צערא מיהא איכא ולזה הסכים הט"ז דסיכה של תענוג אסור".
וכתב בס"ק י"ח "אפילו תינוקות אסור לסוך גופן בחלב חזיר שאין זה אלא תענוג, אבל מניחים גוים לסוכן ולהאכילם שאין אסור להזהיר גדול על הקטן אלא לסוך הם בידים, או"ה סוף כט"ל בשם הסמ"ג והביא דבריו ט"ז". וכן כתב המקום שמואל לחם פנים ס"ק ג' זבחי צדק ס"ק מ"ח
וכתב המחזיק ברכה סי' תרי"ד "והוי יודע דיש ג' סברות בדבר. דעת רבינו ברוך שהביא הסמ"ג שם וארחות חיים שהביא מרן בב"י י"ד סי' קיז דאסור לסוך בשומן וחלב חזיר והיינו משום דסברי דסיכה כשתיה בכל מילי, וסיכה היא בכל דבר ולאו דוקא שמן. ודעת התוספות פ' בתרא דיומא והרשב"א בתשובה הביאם מרן בב"י י"ד סי' קכ"ג דסיכה היא בכל דבר אמנם דוקא ביה"ך ואסורי הנאה ותרומה אבל במידי דשרי בהנאה מותר. ודעת רבינו תם "
ב
כתב הרמ"א בסי' שכ"ו סעי' י' "וכ"ש בבורית שקורין זיי"ף בל"א או בשאר חלב שנימוח על ידיו והוי נולד" ( שאסור לרחוץ בשבת)
כתב הביאור הלכה סימן שכו ד"ה "בשאר חלב וכו' – עיין בביאור הגר"א שדעתו כדעת הרבה מגדולי הפוסקים דאף בחול אסור דסיכה כשתיה ועכ"פ מדרבנן אסור ודלא כר"ת וסייעתו שהתירו בזה לגמרי. מיהו מנהג העולם לרחוץ בבורית שלנו הנעשים מחלב ורק איזה מדקדקים זהירין בזה. ואם מצוי להשיג בורית שנעשים שלא מחלב בודאי נכון לחוש לדעת המחמירין בזה". וכן כתב בנקודות הכסף קי"ז
אמנם הכה"ח בס"ק מ"ה כתב "משמע דבחול מותר לרחוץ ידיו בחלב, אבל יש אוסרין משום דסיכה כשתיה, ומכל מקום אינו אלא מדרבנן, ולפיכך במקום צערא התירו אבל שלא במקום צערא אסור, וכן בכל האיסורין. ביאורי הגר"א. ומיהו בורית שעושין מחלב אינו נכנס בכלל זה, דכיון שמערבין בו סיד ושאר דברים הפוגמין אותו הוה ליה טעם פגום וטעם פגום אינו אוסר כמ"ש ביורה דעה סימן ק"ד, ואם כן כל שכן לענין רחיצה דשרי אפילו לכתחלה". ויסוד חילוק זה בפר"ח סי' קי"ז ס"ק ד'
ערוך השולחן יורה דעה סימן קיז סעי' כ"ט "יש רוצים לאסור לסוך בבורית שקורין זיי"ף מטעם סיכה כשתיה ויש מתירין דכבר כתבו התוס' בנדה [ל"ב א] בשם ר"ת דסיכה כשתייה אינו אלא לענין יוה"כ ע"ש ואף גם ביוה"כ אינו אלא דרבנן לכמה פוסקים וכן מתבאר מדברי רבינו הרמ"א בא"ח סי' ש"ג שכתב דבשבת אסור לרחוץ בבורית משום נולד ע"ש הא בחול שרי [ע"ש בהגר"א] וגם המתירים לא התירו רק במקום צער כמו חטטין אמנם בבורית שלנו שהוא מסריח ואף לכלב אינו ראוי ואין לך לפגם יותר מזה פשיטא שאין בזה חשש אפילו לבריאים וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לסוך בבורית במרחץ ואין פוצה פה ומצפצף".
וכתב מרן הרב בקול צופייך "וצריך להזכיר בשולי הדברים כי פעם היו עושים סבון מחֵלֶב של בהמות. ואומר הגר"א שאסור להשתמש בסבון כזה גם בימות החול כי "סיכה" היא כמו "שתיה". וכמו שביום כיפור אסורה "סיכה" בכל דבר כי כתוב "ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו". כך גם בשאר ימות השנה ולכן אוסר הגאון להשתמש בסבון מחֵלֶב. ואע"פ שהמשנה ברורה בכל מקום הולך אחרי הגר"א כאן היקל וכמו שכתב \בסימן שכו סעיף י בביאור להלכה בד"ה בשאר חֵלֶב/: "עיין בביאור הגר"א שדעתו כדעת הרבה מגדולי הפוסקים דאף בחול אסור, \שימוש בסבון מחֵלֶב/ דסיכה כשתיה, ועכ"פ מדרבנן אסור. ודלא כר"ת וסייעתו שהתירו בזה לגמרי. מיהו מנהג העולם לרחוץ בבורית שלנו הנעשים מחֵלֶב ורק איזה מדקדקים זהירין בזה. ואם מצוי להשיג בורית שנעשים שלא מחֵלֶב בודאי נכון לחוש לדעת המחמירין בזה".
וכתב כה"ח \שם ס"ק מ"ה/ שלא מחמירים כדעת הגר"א כיון שמוסיפים לסבון סודה וכד' ואז החֵלֶב לא ראוי יותר לאכילה, ומימלא אין בזה איסור "סיכה" ביום חול "וטעם פגום אינו אסור כמ"ש \יו"ד סי' ק"ד/ וא"כ כ"ש לענין רחיצה דשרי אפילו לכתחילה".
העולה
איסורי הנאה שאסורים מהתורה – בדבר שנבלע בגוף (כגון שמפו סבון) – לכו"ע סיכה כשתיה.
איסורי הנאה מדרבנן – בדבר שנבלע בגוף (כגון שמפו סבון) – לכו"ע סיכה כשתיה מלבד סתם יינם שלהשו"ע סיכה כשתיה ולכן אף לחולה שאין בו סכנה אסור ולרמ"א מותר לחולה שאין בו סכנה.
איסורי הנאה שאסורים מהתורה – בדבר שלא נבלע בגוף –לדעת ר"ת אין סיכה כשתיה לדעת הב"י ובשו"ע סיכה כשתיה וכן ההלכה
איסורי הנאה מדרבנן בע"ז – בדבר שלא נבלע בגוף – לדעת ר"ת אין סיכה כשתיה לדעת הב"י ובשו"ע סיכה כשתיה וכן ההלכה
בדבר שאסור אך אינו איסור הנאה – לב"י אסור כי אם בחולה וכן כתב הט"ז כנה"ג מנקום שמואל זבחי צדק וערוך השולחן , הבה"ל ונקודות הכסף כתבו להחמיר במקום שאפשר,
בדבר שאסור אך אינו איסור הנאה – בדבר פגום שאף לכלב אינו ראוי – דעת הבה"ל להחמיר ולהכה"ח פר"ח וערוך השולחן מקילים.
וכיון שחמץ בפסח זה איסורי הנאה מדארויתא בדבר הנבלע אסור לכו"ע ואף אם הוא פגום הרי הוא אסור בהנאה ולא צריך שיהיה ראוי לאכילה
שמפו סבון לגוף קרם גוף וכדו' שסכים על הגוף ונבלעים בו צריכים הכשר אמנם לחולה ניתן להקל