שאלה
האם מותר להכשיר כלים לפסח אחר שהגיע זמן האיסור? עכשיו / בחול המועד?
תשובה
לכתחילה יש להגעיל הכל מערב חג, אמנם במקרה זה אם אפשר יש לעשות ליבון ואם לאו, יש להקל לעשות הגעלה ובתנאי שהכלי שמגעיל בו כשר לפסח, והכלי שמגעיל אותו אינו בן יומו, ולאחר שיגעיל אותו אם רוצה להשתמש בכלי שהגעיל בו, טוב שיחזור ויגעיל אתו.
יש להדגיש שהדין אמור בחול המועד כי ביו"ט לא מגעילים.
מקורות
כתב הטור בסי' תנ"ב "וא"א הרא"ש ז"ל כתב דקודם זמן איסורו יכול להגעיל אפילו כלי בן יומו אפילו אין במים ס' כדי לבטלו, אבל מזמן איסורו ואילך וכן בכל ימות השנה הבא להגעיל כלי שבלוע מאיסור אין להגעילו, אלא א"כ לא יהא הכלי בן יומו או שיה' במים ס' כדי לבטלו ונוהגין להכניסן ולהוציאן מיד", כלומר שאדם הבא להגעיל כלי לאחר זמן איסור, צריך שהכלי יהיה לא בן יומו, כך שיתן טעם לפגם.
וכך פסק השו"ע סי' תנ"ב "יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים בני יומן או לאו (או אם יש ששים במים נגד כלי שמגעיל או לאו). (טור) וכן אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה. וכן אם משהא הכלים בתוך היורה יותר מדאי ואינו משהא אותם כל כך. וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן".
וביאר המשנ"ב בס"ק א' "יש ליזהר וכו' – טעם לזה דהנה ענין הגעלה הוא דרתיחת המים מוציא את הבלוע בכלי אבל יש לחוש דאחר שמוציאה את הבלוע יחזור ויבלע בכלי מה שפלטה, ומפני חשש זה כתבו הפוסקים דאין להגעיל רק כלי שאינו בן יומו, דאז אף אם יבלע מה שפלט הרי לפגם הוא, או שיהיה במים ששים לבטל את פליטת האיסור", כלומר דהשו"ע לשיטתו שנותן טעם לפגם בפסח מותר.
וכן כתב הכה"ח בס"ק ט' "אם הכלים בני יומן או לא. ואם אינן בני יומן מותר להגעיל אפילו אין במים ששים לבטל הכלי. הרא"ש פרק כל שעה ובסוף מסכת עבודה זרה. וכן כתב הלבוש, חק יעקב אות ג', ערך השלחן אות א' ובספרו חקת הפסח אות ב', רבינו זלמן אות י"א, חיי אדם כלל קכ"ה אות ל"ג. ואף על פי שטעם הפגום הנפלט ממנו חוזר ונבלע בתוכו והוה ליה כקודם הגעלה, אין בו חשש דהוה כנ"ט בר נ"ט שנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בכלי וכולן היתר כיון שנפגם הטעם. הרא"ש שם. ועיין לקמן אות ל"ד".
וכתב עוד בס"ק לד "צריך ליזהר בכל הדברים וכו'. פירוש שיראה שלא יהיו הכלים בני יומן, ואם הוא בן יומו צריך שיהיה במים ששים נגדו, ואם מגעיל הרבה כלים זה אחר זה צריך שיהיה ששים נגד כולם דהאיסור חוזר וניעור, ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מועט ואחר כך כלים שבליעתן מרובה, ולא ישהה אותם יותר מדאי, ולא ינוחו המים מרתיחתן, ומגעיל היורה תחלה וסוף. מגן אברהם ס"ק ו', חק יוסף אות ה', חמד משה אות ב', חיי אדם כלל קכ"ה אות ל"ג. ומשמע הא אם לא היו הכלים בני יומן אין צריך להיות במים ששים כנגדם. וכן כתב המחצית השקל. וכן כתבנו לעיל אות ט'… והפרי חדש כתב דאם לא היו היורה והכלים בני יומן אין צריך ליזהר בכל הפרטים שהזכיר השלחן ערוך יעו"ש. אמנם המטה יהודה כתב כשתהיה אחת משתי התקנות או שלא יהא הכלי בן יומו או אפילו שיהיה בן יומו ויהיה במים ששים נגדו אז אין חשש בכל הדברים שהזכיר השלחן ערוך אפילו יהיה אחר זמן איסורו יעו"ש. וכן כתב המאמר מרדכי אות ז' דלפום קושטא נראה דאין להקפיד בכל זה אי איכא ששים או אם הכלים אינם בני יומן. ומיהו כתב שם המגן אברהם אך נהגו להחמיר בכל החומרות אפילו קודם חמישית וכן כתב הב"ח עכ"ל, וכן כתבו קצת אחרונים. מיהו בלאו הכי אנחנו נוהגין שלא להגעיל שום כלי בן יומו כמ"ש לקמן סעיף ב' בהגה, ובאינו בן יומו יש כמה פוסקים דסבירא להו אפילו אחר חמישית אין צריך ליזהר כנזכר ואם כן כל שכן קודם חמישית, אך היכא דנהגו להחמיר אף באינו בן יומו וקודם שעה חמישית נהוג".
וכתב הרמ"א "ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל עד הפסח, שאז חמץ במשהו ואינו מועיל הגעלה שחוזר ובולע. אבל מותר ללבן כלי תוך הפסח (ד"ע ותשובת רשב"א). וכשמגעיל קודם פסח לאחר שש צריך ליזהר בכל הדברים הנזכרים שאין צריך ליזהר בהן קודם שש". כלומר דנתנית טעם לפגם אסורה בפסח.
וכך ביאר המשנ"ב בס"ק יב "שאז חמץ במשהו – ר"ל ואינו מועיל אף אם ירצה להגעילה בתוך כלי גדול שיש בה ששים במימיה נגד הכלי לבטל הפליטה ואף שהכלי אינו בן יומו מעת שנשתמשו בה החמץ וגם הכלי גדול אינו בן יומו אפ"ה אסור לדידן דקי"ל בסימן תמ"ז ס"י להחמיר בפסח אף בנט"ל".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ח "שאז חמץ במשהו ואין מועיל הגעלה וכו'. היינו לפי מה שפסק מור"ם ז"ל לעיל סימן תמ"ז סעיף יו"ד דנותן טעם לפגם אסור בפסח, אבל לדעת השלחן ערוך שם דמתיר הוא הדין דמותר להגעיל בפסח כלים שאינם בני יומן וכמו שכתב בבית יוסף יעו"ש. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ב' וז"ל לפי מה שהסכים רבינו בעל הטורים ז"ל בסימן תמ"ז דנותן טעם לפגם מותר בפסח יש חילוק בין כשהכלי אינו בן יומו לכשהכלי בן יומו אלא שיש במים ששים לבטל החמץ, דכשהכלי אינו בן יומו יכול להגעיל אפילו בפסח עצמו דנותן טעם לפגם מותר בפסח, אבל כשהכלי הוא בן יומו אלא שיש במים ששים לבטל החמץ דוקא בערב פסח אחר זמן איסורו עד הלילה דאיסורו בנותן טעם יכול להגעיל אבל בפסח עצמו אסור דכיון דאיסורו במשהו אינו מתבטל, וכן כתב הב"ח עכ"ל. וכן כתב הפרי חדש, מאמר מרדכי אות ד', חקת הפסח אות ה' (ועיין שם שהשיג על המטה יהודה שכתב דלא כפרי חדש). ומיהו עיין לעיל סימן תמ"ז אות ע"ו ואות רכ"ח שכתבנו דגם בספרד יש נוהגין להחמיר בפסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה יעו"ש, ואם כן הוא הדין לכאן".
הגעלת כלי הגעלה
כתב המשנ"ב בס"ק י' "כדי שלא יצטרך וכו' – ר"ל דאם יגעיל לאחר זמן איסור צריך להגעיל מתחלה היורה שמגעיל בה הכלים וישפוך מי הגעלה לחוץ וירתיח בה מים אחרים ויכניס בתוכה את הכלים [שאם לא יגעילה מתחלה הרי המים שביורה נאסרין מחמת היורה שאין במים ששים כנגד כל היורה וחוזרין המים הנאסרין ואוסרין הכלים הנגעלים בתוכו], וגם בסוף לאחר הגעלת כל הכלים כשרוצה להשתמש בהיורה צריך להגעילה שנית שתפליט מי הגעלה הנבלעין בתוכה משא"כ אם מגעיל הכלים קודם זמן האיסור א"צ להגעיל היורה בתחלה דאז הוא נ"ט בר נ"ט דהתירא וכנ"ל ורק אם רוצה להשתמש בהיורה לאחר זמן איסור צריך שיגעילנה בסוף".
נותן טעם לפגם בפסח
כתב הטור בסי' תמ"ז "ונותן טעם לפגם בפסח רשב"ם אוסר, וכן הרב ר' אליעזר ממי"ץ. והרב ר"מ מרוטנבורק כ' אני אוסר לעצמי הואיל ונפק מפומיה דרשב"ם ואני מתיר לאחרים, כי ר"ת ור"י היו מורין להיתר ואעפ"כ אני רגיל לומר לשואלי פלוגתא דרבוותא הוא ורבים נמנעים מאליהן, ע"כ. ורש"י פסק להתיר ולזה הסכים א"א ז"ל".
וכתב הב"י "בפרק בתרא דעבודה זרה (סו.) דייק אמתניתין (סה:) דקתני יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והם מותרות ואם היו מבוקעות אסורות מאי לאו בנותן טעם לא במשהו, הא מדקתני סיפא זה הכלל כל שבהנאתו בנותן טעם אסור, כל שאין בהנאתו בנותן טעם מותר, מכלל דבנותן טעם עסקינן. וכתב שם הרא"ש (סי' ו) יש אומרים דכל איסורין שהן במשהו לא אמרינן בהו דנותן טעם לפגם מותר, דהא אין לך ביטול טעם יותר ממשהו באלף אפילו הכי אסרו רחמנא, והוא הדין נמי נותן טעם לפגם, ומביאים סעד לדבריהם מכאן ומפרשים כך מכלל דבנותן טעם עסקינן מדשרי שלא כדרך הנאתו דאי איירי באיסור משהו אפילו שלא כדרך הנאתו נמי אסור, ולא נהירא דנהי דהחמירה בהם תורה לאסרם במשהו, מכל מקום יש שם איסור עליהם, אבל כשהוא פגום פקע איסורו כדילפינן מנבלה (שם סז:)… וכן דעת התוספות שם (ד"ה מכלל) להתיר נותן טעם לפגם אפילו בדברים שאיסורן במשהו וגם המרדכי כתב בפרק כל שעה (סוס"י תקסז) שרבי יהודה מפרי"ש הורה הלכה למעשה להתיר נותן טעם לפגם בפסח והביא כמה גדולים שסוברים כן ואף על פי שגם כן הביא גדולים שחולקים בדבר מכל מקום רבו המתירים על האוסרים: והרשב"א כתב בתשובה (ח"א סי' תצט, מיוחסות סי' קנא) וז"ל כל שאיסורו במשהו אין הפרש בין נותן טעם לפגם לנותן לשבח שאין מתירין נותן טעם לפגם במה שאיסורן במשהו שאינו מחמת טעמו אלא מחמת חומר איסורו, וכיון שכן מה לנו אם הוא לשבח או לפגם הא איכא איסור, ובלבד שלא יהא כל כך נפסד שיחזור כעפרא בעלמא, דכל שנפסד כל כך אין כאן איסור כלל ונותן טעם לפגם שאמרו בפרק בתרא דעבודה זרה אינו מגיע להפסד זה שהרי דינו דנותן טעם אפילו חומץ לתוך הגריסין (שם סה:) וכן קדרה שאינה בת יומא (סז:) אין האיסור שבה נדון כעפרא בעלמא עכ"ל. ולענין הלכה כיון דרבו המתירין הכי נקטינן: וכתוב בתרומת הדשן (ח"א סי' קכח) דבמקום שאין מנהג ידוע יש להורות דהמיקל לא הפסיד והמחמיר תבוא עליו ברכה. וגדול אחד נסתפק במקום שנהגו לאסור היכא דהוא משהו וגם נותן טעם לפגם אי אסרינן דאיכא למימר דאפילו האוסרים מודים בהכי וחילוק זה איתא בתוספות פרק כל שעה (ל. ד"ה לשהינהו) דקאמרי דאף על גב דאין מבטלין איסור לכתחלה (עי' ביצה ד: וש"נ) היכא דהוא לפגם גם משהו מבטלין ונראה להוכיח קצת לענין נדון דידן דאין לחלק מדכתב המרדכי פרק כל שעה (סי' תקסח) דחיטין שנפלו לבור וכו'".
וכתב השו"ע בסעי' י' "נותן טעם לפגם, מותר גם בפסח", כדעת רוב הראשונים.
וכתב המשנ"ב בס"ק צ"ו לבאר שיטה זו כדברי הרא"ש שהביא הב"י "נותן טעם לפגם מותר וכו' – הטעם דנהי דהחמירו חכמים לאסור חמץ בפסח במשהו היינו משום דאע"ג דמשהו הוא מ"מ יש שם איסור עליו אבל כשהטעם פגום פקע איסורו לגמרי ואינו יכול לאסור התערובות אפילו באכילה ואפילו אין בתערובות ס' נגדו ודינו בפסח ככל הפרטים המבוארים ביו"ד סימן ק"ג לענין שאר איסורים ע"ש".
אולם הרמ"א כתב "ויש מחמירין, וכן נוהגין באלו המדינות. ובמקום שיש מנהג להחמיר, אפילו משהו ונותן טעם לפגם אסור", וכמו שכתב בב"י והביא ראיה לדבריו מדברי המרדכי לשיטה זו.
וכתב המשנ"ב בס"ק צ"ז "ויש מחמירין – וטעמם הוא דהא אין לך ביטול טעם יותר ממשהו באלף ואפ"ה אסרו חכמים בפסח וה"ה נמי נותן טעם לפגם בפסח אסור באכילה ובהנאה. וכתבו הפוסקים דמ"מ אם נפסד לגמרי עד שיהא כעפרא בעלמא אין בו איסור כלל ואפשר דאף שנפסד לאחר זמן איסורו דאסור בהנאה כמבואר לעיל סימן תמ"ה מ"מ אינו יכול לאסור התערובות דזה לא נקרא הנאה דמפסיד המאכל".
וכתב בס"ק צ"ח "וכן נוהגין וכו' – ובמקום שאין המנהג ידוע יש להורות דהמיקל לא הפסיד והמחמיר תבא עליו ברכה".
וכתב הכה"ח בס"ק רכ"ח על דברי הרמ"א שיש מחמירין "ואנחנו אין לנו אלא כפסק המחבר שמתיר נותן טעם לפגם בפסח. פרי חדש, בית דוד סימן קצ"ט, דבר משה שם, והביאו הברכי יוסף שם. אמנם כבר כתבנו לעיל אות ע"ו דגם בספרד יש נוהגים להחמיר בפסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה יעו"ש, ואם כן הוא הדין לכאן".
שכתב שם הכה"ח בס"ק ע"ו "אם נתערב החמץ וכו'. מנהגינו בעיירות אלו הסמוכות בדיני פסח לענין חוזר וניעור דלא מחמרינן לומר חוזר וניעור בטעמו או לח בלח וכמו שכתב מור"ם ז"ל סימן תמ"ז סעיף ד' דדוקא בממשו אמרינן חוזר וניעור, וכשהטעם הוא לפגם אפילו בלא ששים אמרינן דנתבטל קודם פסח דבנותן טעם לפגם לא בעינן ששים, וכל זה הוא בדיעבד אבל לכתחלה אנו נזהרין אפילו בטעמו, ועיין בית דוד סימן קצ"ה שכתב דנהגו להגעיל כלי הלישה של האוכלין בלא בירור הנוהגין לברור לכתחלה אף על פי שאין שם אלא טעם לבד יעו"ש, וכן לענין חטה הנמצאת בתבשיל מנהגינו כמור"ם ז"ל (בסימן תס"ז סעיף ט') דאפילו לא נתבקעה אסור, וכן בכל דיני פסח מנהגינו בכל מה שכתב מור"ם ז"ל באופן דלענין פסח אנחנו אשכנזים, כך אמר לי הרב מ"ד עט"ר ה"ה מר רב"י ז"ל. זכור לאברהם ריש הלכות פסח. וכן הוא המנהג עתה בין הספרדים בכמה מקומות להורות בדיני פסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה בשלחן ערוך וכדברי הזכור לאברהם הנז', חוץ מאיזה פרטים שיש שנוהגים להקל כמו באכילת אורז וכדומה וכמ"ש לקמן סימן תנ"ג יעו"ש. וגם בשאר הדינים אף על פי שאינם של פסח לפעמים הספרדים הולכים אחר חומרות שניהם שלחן ערוך והגה, אבל לא להקל נגד דברי השלחן ערוך וכנזכר בפוסקים, ואך האשכנזים לפעמים נוהגים להקל כדברי מור"ם ז"ל".
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "הכשרה בחול המועד – אין מגעילים כלים בחול המועד פסח. אמנם אם יש צורך מיוחד להכשיר כלי בפסח – יכשיר אותו על ידי ליבון או שיעשה שאלת חכם".
העולה
לכתחילה יש להגעיל הכל מערב חג, אמנם במקרה זה אם אפשר יש לעשות ליבון ואם לאו, יש להקל לעשות הגעלה ובתנאי שהכלי שמגעיל בו כשר לפסח, והכלי שמגעיל אותו אינו בן יומו, ולאחר שיגעיל אותו אם רוצה להשתמש בכלי שהגעיל בו, טוב שיחזור ויגעיל אתו.
יש להדגיש שהדין אמור בחול המועד כי ביו"ט לא מגעילים.