שאלה
מה הדין כשאותיות שד"י שבגב המזוזה דבוקות אחת לשנייה?
תשובה
שם ש-די שמאחורי המזוזה שנמחק או שלא כתבו אינו פוסל ויצא ידי חובה אך טוב לכתובו שוב.
שם ש-ד-י שמאחורי המזוזה שאירע בו חיבור אך השם ניכר אין לתקנו, ולא צריך לכתוב פעם נוספת, שם ש-ד-י שנהרסה בו אות וכדו' לא ימחק ויתקן, כיון שחוששים שמא ימחק מהשם, אלא יכתוב את השם שוב לצידו, ולכן איך שנראה בתמונה יכתוב שוב כיון שנהרס השם מחמת הדיבוק.
שם כוז"ו אין הוא משמות שמותר למוחקם, ולכן אפשר לתקנו אמנם אין זה מעכב את כשרות המזוזה אם לא תיקן.
מקורות
כתב השו"ע סי' רפ"ח סעי' ט"ו "אסור להוסיף בה מאומה, אלא שמבחוץ כותבין: שדי, כנגד תיבת והיה (דברים יא, יג) שבפנים. הגה: וי"א נגד הריוח שבין הפרשיות (טור בשם הרא"ש ומרדכי ה"ק ורמב"ם והגה"מ בשם סה"ת), וכן נוהגין, ומניחים נקב בקנה נגד שם שדי, שיהא נראה מבחוץ (שם במרדכי והגמי"י). עוד נוהגין לכתוב מבחוץ: כוז"ו במוכס"ז כוז"ו נגד ה' אלהינו ה' (דברים ו, ד) (טור) ויהפוך אלה האותיות מכתיבת המזוזה, כדי שיגיע כל אות נגד האות שמתחלף בו באלפ"א בית"א (הגהמי"י), אבל בפנים אין להוסיף שום דבר על ב' פרשיות (טור ורמב"ם)", וכתב הש"ך ס"ק י"א "כוז"ו כו'. והם בא"ב האותיות שאחר ידו"ד אלדינו ידו"ד".
וכתב הקול יעקב ס"ק ל' "ואם שכח לכתוב שם (ש-ד-י) הנ"ל על המזוזה וקבעה בדלת, יצא ידי מצות מזוזה. אמרי שפר (שם). ועיין דרכי משה (שם)", ובס"ק ל"ב "עוד נוהגים לכתוב מבחוץ כוז"ו וכו'. ועכשיו לא נהגו לכתוב כן. בית יוסף [עמוד ערה ד"ה ומ"ש שנהגו]. וכן כתב השלחן גבוה (אות כ"ו). ועיין יפה ללב (<חלק ג> אות ב')".
א
כתב השו"ע סי' רע"ו סעי' ט' "אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים", וכתב הפמ"ג א"א סי' ל"ב ס"ק מ"ז "ובמלת אלקיך שמקצת הגג יוצא חוץ למה לן לגרור הגג קצת, אף על גב דמוחק ליכא כל שצורת אות נשאר, עיין יו"ד סימן רע"ו [סעיף יא], מכל מקום למה לן. ועיין לבוש סעיף לה כתב, אפילו אות אחת, אלמא מקצת לית לן בה". והביא בלשכת סופר ס"ק ט' דבריו וכתב "הנה פשטית לשונו משמע דאפי' אות מן השם גופיה כל שצורת האות נשאר לכא שום מחיקה והא ודאי ליתא".
כתב במנחת חינוך פרשת ראה מצוה תלז ס"ק א' "ומבואר בר"מ דהמוחק אות אחת משמות אלו לוקין. ופשוט ל"מ אם מוחק אות מהשם דעל ידי זה אינו נקרא הוי ליה בודאי מוחק כגון למחוק א' מאלקים ובלא א' אינו נקרא השם כלל אלא אפי' מחק אותיות מהשם ונשאר שם אחר כגון ה-י' מאלקים דנשאר אל וכדומה מ"מ לוקין דעכ"פ מחק שם זה והוא עתה שם אחר וזה פשוט עיין בר"מ ובטור ובכ"מ ובב"י. ונראה דעל כל פנים אינו חייב רק במחק אות או דמקלקל השם לגמרי או דנקרא שם אחר אבל במחק קצת מן האות ועדיין האות ניכר כגון שהיה האות ארוך או רחב וקצרו ועדיין צורת האות עליו לא הוי מוחק כלל כיון דהשם נקרא יפה מאי איכפת זה לא הוי איבוד כלל. וע' בספר משנת חכמים שכתב אפי' קוץ של י' חייב היינו באופן שיתקלקל היה לרש"י כדאית ליה ולר"ת כדאית ליה והדברים עתיקין אבל באינו מקלקל כלל בודאי אינו אסור כלל כן נראה פשוט".
כתב בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן לו שאסור לגרור חלק מהשם אפי' כדי לתקן את השם משום שחצי שיעור אסור מהתורה. והביאו בעבודת הגרשוני סי' צ"ה וכתב "וגדולה מזו כתב מהרר"מע בתשו' סי' ל"ו שאסור לגרור בשום אות של שם אעפ"י שאינו מקלקל האות כלל אלא אדרבא מייפהו על ידי גרירא זו כגון קו א' מן אות אחד של שם הוא קצת עב ביותר ורוצה לגרר קצת עד שיהא דומה לשארי אותיות אעפ"י שלא קלקל האות כלל על ידי גרירא מ"מ אסור ומכ"ש שאין לגרור עד שיתקלקל האות ולא נעלם מעיני שיש לחלק בין אותיות שרשיות של השם ובין הנטפלות כי קדושות של אותיות שרשיות הוא מן התורה ולוקין עליהם וקדושה של אותיות הנטפלות אינו אלא מדבריהם ואין לוקין עליהם כמ"ש בפ"ו מהל' יסודי התורה מ"מ נלע"ד שס"ל להרמב"ם שדוקא לענין מלקות יש הפרש בין אותיות שרשיות ובין הנטפלות אבל לא לענין אחר כלל שהרי דייק בלישניה וכתב וז"ל וכל הנטפל לשם מאחריו כו' אינם נמחקים והרי הם כשאר אותיות של שם מפני שהשם מקדשם ואף על פי שנתקדשו ואסור למחק' המוחק אלו אותיו' הנטפלו' אינו לוקה אבל מכין אותו מכות מרדות עכ"ל. הרי כתב מתחלה שאסור למחקם ואח"כ הוסיף לומר לא לענין מחיקת האותיות לחוד קידשם השם רק לכל דבר קידשם השם והרי הם כשאר אותיות השם. רק לענין מלקות יש הפרש ביניהם כן משמע לי מהמשך דברי הרמ"בם והדין עמו כי כל מקום שיש לנו לומר כל מה דתקנו חכמים כעין דאורייתא תקנו אין לנו לחלק ביניהם מדעתינו". וכ"כ בחת"ס יו"ד סי' רע"א
כתב בשו"ת נודע ביהודה מהד"ת יו"ד סימן קס"ט "ומן הכתוב אנו למדים ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן וגו' א"כ אין כאן אזהרה רק במאבד השם ואם מחק אות כבר איבד שלא נשאר השם בשלימות אבל במקצת אות ועדיין צורת אות עליו הרי השם קיים ואין כאן מאבד השם. אבל אהובי ומה בכך שאין כאן חיוב מלקות הרי בודאי איסורא דרבנן איכא דאטו גרע זה מהנטפל להשם שאסור עכ"פ מדברי סופרים אף שאין בו אזהרה מן התורה. ועיין בחיבורי נו"ב בחלק יו"ד סימן ע"ה [ששם כתב שאסור למחוק דבר מן השם אפי' מקצת (אך לא ברור אם איכא בזה איסור מהתורה או מדרבנן)]". [וכתב בלשכת סופר ס"ק ט לדייק דמשמע שמקצת אות בנטפל יהיה מותר ונשאר בצ"ע].
אולם כתב הקסת סופר כלל י"א סעי' ד' "אפי' נקודה אחת דקה כל שהוא אסור למחוק מן השם".
וע"כ כתב מרן הרב מחברת 3 394"שם ש-ד-י שכותבים מאחורי המזוזה אם כל השם התקלקל או אפילו אות אחת התקלקל לגמרי אז כותבים עוד פעם לידו אם למשל רק נמרח הדיו ויש דיבוק בין הדל"ת לבין היו"ד אבל כל אות ניכרת יפה אין כותבים מחדש אותו שם".
ב
כתב בשו"ת חנוך בית יהודה (תשובה ממהר"ל) "אם האותיות השם ניכרות רק שהן מטושטשות ואין בזה משום זה א-לי ואנוהו וכהאי גוונא מותר למחוק דהוי מתקן שיהיה השם ניכר ונאה" ועיי"ש שדייק כן מהא דאיתא בגמ' "המוחק אפי' אות אחת" משמע דווקא אות א' וכתב בדעת קדושים ס"ק ז' "מחיקת השם חצי שיעור אסור מן התורה והשיעור השלם הוא כל שפיחת משמעות השם ואולי גם בכך השיעור במאמר תינוק ואולי בכך השיעור הוא בדעת גדולים וכל שיש להם משמעות השם עדיין הוי ליה חצי שיעור ואין בו מלקות וכו' ובתשובת חינוך בית יהודה כתב להתיר מחיקת קצת מהאות מלשון חז"ל המוחק אות א' וכו' אולי י"ל דאף דאין לאו רק באות מכל מקום הוי ליה ממילא חצי שיעור ואסור מהתורה וי"ל חילוק מצד חזי לאצטרופי כנ"ל ועל פי זה לא קשה מידי ממה שכתב בחינוך בית יהודה לקולא".
העולה למעשה
שם ש-די שמאחורי המזוזה שנמחק או שלא כתבו אינו פוסל ויצא ידי חובה אך טוב לכתובו שוב.
שם ש-ד-י שמאחורי המזוזה שאירע בו חיבור אך השם ניכר אין לתקנו, ולא צריך לכתוב פעם נוספת, שם ש-ד-י שנהרסה בו אות וכדו' לא ימחק ויתקן, כיון שחוששים שמא ימחק מהשם, אלא יכתוב את השם שוב לצידו, ולכן איך שנראה בתמונה יכתוב שוב כיון שנהרס השם מחמת הדיבוק.
שם כוז"ו אין הוא משמות שמותר למוחקם, ולכן אפשר לתקנו אמנם אין זה מעכב את כשרות המזוזה אם לא תיקן.