שאלה

דג סלומון שהתבשל ע"י עישון, האם יש לחייב שיהיה בישול ישראל?

תשובה

אם עישון קר אין בו משום בישולי גויים.
אם עישון חם – דעת הרבה מן הפוסקים להקל בבישול גויים בקיטור דחשיב כמו מעושן, ויש רבים שהחמירו ונראה שאם אפשר לסדר שידליק היהודי הנה מה טוב אמנם במקום הצורך כיון שזה איסור דרבנן יש מקום גדול לסמוך על המקלים.

מקורות

מלוח ועישון קר
כתב הרמב"ן (עבודה זרה דף ל"ח ע"ב): "ומיהו קי"ל כחזקיה דסבר לא אסרו אלא מבושל באור אבל לא מליח". וכ"כ הר"ן (שם), וכן כתב הרשב"א בתורת הבית (הקצר ב"ג ש"ז צג:). כתב הטור (יו"ד סי' קי"ג): "ולא אסרו אלא בבישול שעל ידי האש אבל שלא ע"י האש אף על פי שמליח כרותח וכבוש כמבושל שרי", וראה בב"י, כאמור לעיל, מליח וכבוש לא נאסרו משום בישולי גויים, והיכא שהיו ראויים לאכילה לא נאסרים אם בישלם או צלאן הגוי אחר כך, , כמו שכתב השו"ע (סעיף יב): "דגים קטנים שמלחן ישראל או עובד כוכבים, הרי הן כמו שנתבשלו מקצת בישול. ואם צלאן עובד כוכבים, אחר כן, מותרים. אבל דגים מלוחים גדולים, אינם נאכלים אלא ע"י הדחק; לפיכך אם צלאן עובד כוכבים, אסורים, ויש מתירין".
לגבי מעושן כתב הב"י (שם): "בירושלמי דנדרים פרק הנודר מן המבושל (ה"א) אמרו שאין במעושן משום בישולי גוים, וכתבוהו הרשב"א בתורת הבית (הקצר ב"ג ש"ז צד. ארוך צה סוף ע"ב), והר"ן פ"ב דע"ז (טו: ד"ה דג מליח), והרמב"ם פי"ז מהלכות מאכלות אסורות (הי"ז), ומיהו משמע שאע"פ שעשנו ישראל אם בשלו גוי אסור דומיא דדגים גדולים מלוחים דבסמוך", כלומר שהעישון לא מכשיר את הדג לאכילה רק בשעת הדחק, והנה בשו"ע (סעיף יג) כתב: "דג שמלחו עובד כוכבים ופירות שעשנן עד שהכשירן לאכילה, הרי אלו מותרין, דמלוח אינו כרותח בגזירה זו, והמעושן אינו כמבושל", ממשמעות השו"ע משמע שעישון לבד יכול להכשיר לאכילה, ולכן אם יבשלו אח"כ הגוי, לא יהיה בו משום בישולי גויים.
והש"ך (ס"ק יח) כתב שדין מעושן כדין מליח, ולכן דגים קטנים מותר, ודגים גדולים תלוי במחלוקת לעיל. וכתב הפר"ח (ס"ק כג), שדג מעושן אם העישון הכשירו לאכילה ובישלו גוי אחר כך מותר, וכן כתב הכה"ח (ס"ק עה), וכמשמעות השו"ע, ודלא כפרי תואר.
עישון חם
כתב הבא"ח ש"ש פרשת חוקת סעי' כ' "וה"ה המעושן שאם בישלו הגוי ע"י עישון מותר, יען כי המעושן בדין בש"ג הוא בעיא בתלמוד ירושלמי דלא אפשיטא וכיון דבש"ג הוא מדרבנן, פסקו הפוסקים להתיר, וכמ"ש הרב המגיד ז"ל וכ"כ פני משה בביאור הירושלמי, ועיין מטה יוסף יו"ד סי' ז' אות א', ומחב"ר יו"ד סי' פ"ז אות י"ב יע"ש", והנה נראה שהוא ע"פ מה דס"ל לגבי קיטור וכדלקמן:
קיטור
קיים היום בישול ע"י מערכת קיטור, הפועלת באופן הבא: ישנו דוד מים מרכזי שממנו נפרסת רשת צינורות המחוברים לסירים בעלי דפנות כפולות. המים מתבשלים בדוד עד מעל נקודת הרתיחה והופכים לקיטור, הקיטור זורם בצינורות ונכנס בין דפנות הסירים, וכך מתחמם הסיר הפנימי והמאכל שבתוכו מתבשל.
האחרונים נחלקו אם בבישול כזה יש איסור בישולי גויים, האם יש לדון את הקיטור כמעושן או כתולדות האור. בשו"ת שם אריה (לבעל ערוגות הבושם יו"ד סי' כב), הביא את דעתו של הזר זהב (הגהות על ספר איסור והיתר אות מג סק"ד) שמדמה בישול בהבל הקיטור לעישון, ולכן מתיר . השם אריה השיג עליו שאין לדמות, שהרי בחמי טבריה ובמעושן אין משום בישול בשר וחלב, וכן בשבת פטור עליהם מחטאת, ואילו מי שיבשל בשבת בקיטור שהוא תולדות האור ודאי חייב מן התורה, כמו המבשל בקדירה אע"פ שכבר העבירה מן האש, וכן לענין בשר וחלב עובר באיסור תורה, וכתב: "שכיון שהקיטור חם מכח האור, וממילא יהיה בו בישולי גויים, דמה לי מתבשל ע"י מים או ע"י הבל, מכל מקום הא הוי תולדת האור".
הבן איש חי (ש"ש פרשת חקת סעיף כב) הביא את דבריו ודחה את השגתו, וכתב שאה"נ גם בשבת פטור על בישול בקיטור: "דמ"ש בנתן ביצה בצד המיחם ונתגלגלה חייב, ומ"ש המבשל בכלי ראשון אף על גב דהעבירו מעל האש חייב, היינו משום דזה חשיב מבשל באור ממש, כי המיחם והקדירה נעשו הן עצמן גחלת של אש. אבל ההבל אין בו ממשות ורק הוא חום אווירי, ואין הפרש בין הבל לבין העשן, דגם ההבל הוא עשן אלא דההבל חומו יותר חזק וגדול מן העשן, מפני שכנוס בתוך הכלי ואינו מפושט, אך העשן הוא מפושט והם ענין אחד הם ורק שזה חומו יותר חזק". ועיי"ש שהביא עוד טעמים להתיר בישול כזה ע"י גוי.
ובשו"ת לבושי מרדכי (יו"ד מהדורה תליתאי סימן י), הקשה על הזר זהב שמיקל: "אבל לענ"ד דאמפ"ף (הבל מהקיטור) אינו בכלל עשן, ואינו כן, דודאי הבל שעולה מן המים הוא זיעה, כמ"ש בשבת דף מ' ע"ב אמבטיאות של כפרים איידי דזוטרין נפיש הבלייהו, ופרש"י ז"ל [ד"ה נפיש] ומזיע. ועיין מכשירין פ"ב [מ"ב], ועיי' רמ"א סוף סי' צ"ב [סעי' ח'] כי דרך בישול שמעלה זיעה, והכל מהבל חמימות האש, וזה עיקר בכל הבישולין, אבל עשן ממש לעולם אינו מזיע. וראיתי בערוך תיבת הבל, מעתיק רוי"ך דאמפ"ף, אפשר דהבל גם רוי"ך מיקרי, אבל פשיטא דעשן ממש או מעושן אינו נקרא על שם דאמפ"ף, ומעולם לא נשמע שיתלו בשר בתוך הדאמפ"ף ולא יצלח לשום אכילה, על כן היתר הנ"ל ממילא ליתא כמובן. ועיין בירושלמי נדרים פ' הנודר מן המבושל [ה"א] דשם איבעיא דלא איפשטא במעושן ממש, כל שכן דלא נלמוד לענין זה".
בזר זהב הביא עוד טעם להקל שכיון שעניין בישול ע"י קיטור הוא דבר חדש י"ל דאין זה בכלל גזירת חז"ל של בישול עכו"ם. וכן נראה בשו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן כ"ו שסמך על זה בהיתר של קיטור כצירוף להקל.
וכתב ע"ז בלבושי מרדכי (שם): "וע"ד מה שכתב לסמוך על מ"ש בשם אריה [יו"ד שם] וזר זהב [על איסור והיתר הארוך כלל מ"ג סק"ד], דבימי חכמים לא היה עוד בישול כזה ע"י זיעה, ולא גזרו על דבר זה. והנה הוא סברא בלי ראיה, וכבר הוי בכלל גזירה כמו שכתבתי לעיל, דהוי תולדות האש, דגם בימי חכז"ל הי' בישול כנ"ל. ועוד לפי"ד הרמ"א יו"ד סי' צ"ב סעי' ז' הנ"ל עיקר בישול בזה האופן, דהיינו העלות הזיעה, וכי מפני שינוי התנור נימא דלא היה בכלל הגזירה".
וכעין זה כתב בשבות יצחק (עמ' ס"ה), ששמע מהגרי"ש אלישיב לחלק בין עישון לקיטור, שבעישון המאכל מתבשל בצורה אחרת מאילו היה מתבשל על גבי האש, משא"כ בקיטור שאין הבדל במאכל בסוגי הבישול, ולכן יש בו אסור של בישולי גוים .
וכן כתב החזו"א (קובץ צפונות תשרי תש"ן), וז"ל: "הדגים הנעשים בבתי חרושת של אינם ישראל או של בלתי שומרי תורה ח"ו, אם נגמרים ע"י בישול בשמן יש בהם משום בישולי עכו"ם, ואין נפקותא בין בית חרושת לבישול פרטי, וגם אין נפק"מ בין המתבשלים במים או בזיעת מים", כלומר שסובר שבישול בקיטור אסור שנחשב תולדת האור, וכדברי בעל לבושי מרדכי.
וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (שם), וביאר עוד (ח"ט סימן קסב), וז"ל: "ואבאר יותר דלא מבעיא דהיינו כשנכנס הקטור תוך המים ומחמם המים שזה בשול ממש, אלא גם אם נכנס הקטור לתוך הקנים ונמצא שהבל המים בלבד הוא המבשל מכל מקום לענ"ד כל שנקרא עליו שם בישול כדרכו הוא בכלל גזרה דבישול עכו"ם והוציאו רק עישון ומליחה וכבוש דאינו בישול במציאות, ואין מתקבל כלל מש"כ שם בדרכי תשובה בשם א' המשיבים דאינו אסור כיון דלא הי' מעיקרא בכלל הגזרה, דפשוט דזה אינו, דלא פרטו אופני בישול אלא כל פעולת בישול כדרכו בכלל גזרה דחיתון". ולמעשה, ראה בפוסקים שהובאו בהערה .
וראה עוד שו"ת באר משה (ח"ד סי' מ"ח ס"ק י"ח), שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' כ"ו אות ג'), שו"ת משנה הלכות (חלק י"ב סי' י"ז) פסק כדברי הזר זהב והוסיף שהסכים להתיר גם הגר"מ פיינשטיין, וראה עוד בחידושים וביאורים (ע"ז סי' ה' אות ד'), מה שהאריכו בדין זה.
העולה
אם עישון קר אין בו משום בישולי גויים
אם עישון חם – דעת הרבה מן הפוסקים להקל בבישול גויים בקיטור דחשיב כמו מעושן, ויש רבים שהחמירו ונראה שאם אפשר לסדר שידליק היהודי הנה מה טוב אמנם במקום הצורך כיון שזה איסור דרבנן יש מקום גדול לסמוך על המקלים.