שאלה

אדם שמתחזק ברוך השם. והזמן של מי שיכיר בבוקר מאוד מאוחר ויש לו רק 10 דקות משיכיר עד שצריך לצאת מהבית
עדיף שיעשה הכל בזמן הזה, תפילה, שמע, ברכות או שלא?
לא יכול אחר כך לעשות כלום.

תשובה

אדם שיש לו זמן לקרא ק"ש והתפלל רק בזמן משיכיר ואינו יכל אח"כ כלל, שהדבר ברור שיתפלל ויקרא ק"ש בזמן זה ולא יבטל חלילה קריאת שמע ותפילה וכ"ז ביחד עם התפילין והטלית.

מקורות

תשובה: מבואר במשנה (ברכות ט:), מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן, רבי אליעזר אומר, בן תכלת לכרתי. וגרסינן בגמ' שם, ר"מ אומר משיכיר בן זאב לכלב, וכו'. אחרים אומרים, משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו, אמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי לתפילן כאחרים, לק"ש כוותיקין, דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. וגרסינן בירושלמי (פ"א ה"ב), משיראה את חברו, וכו'. במה אנן קיימין אי ברגיל אפילו ברחוק טפי חכים ביה, ואי בשאינו רגיל אפילו בקרוב לגביה לא חכים ביה, תפתר ברגיל ואינו רגיל, כהדין אכסניא דאתי לקיצין, ע"כ. והובא בתוס' (ט: ד"ה אחרים), והרא"ש (סי' י). ולענין מעשה מצינו בזה כמה שיטות בין הראשונים, ואבחר בדרך קצרה. א. ראשון לציון היא שיטת הרמב"ם (פ"א מק"ש הי"א הי"ב) שלכתחילה יש לקרא ק"ש כוותיקין, אלא שלענין דיעבד הקורא את שמע בזמן של יכיר יצא בדיעבד. מתבאר איפה בדבריו שהוא פוסק הלכה כאביי לגמרי, ודלא כרב הונא שפסק כאחרים.
ב. ואשר על ידו השני, היא שיטת תלמידי רבנו יונה (ברכות ד:), שאביי ורב הונא לא חולקים, ששניהם סוברים שתחילת זמן ק"ש, הוא בזמן של "יכיר", אלא שלמצוה מן המובחר יש להעדיף לקרא ק"ש כוותיקין, כדי להתפלל י"ח ביום, והסכימו לזה הרשב"א בברכות (ט:), והרא"ש (סי' י). ע"ש. וע"ע בפסקי מהר"ם ריקאנטי (סי' ה), ג. ושלישי בקודש היא שיטת רבנו חננאל בברכות (ט:), שמה שאמרו שותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, היינו לומר שהיו קורין אותה בזמן הנץ החמה, והלכה כוותיקין דהיינו לומר שזמן ק"ש הוא מזמן וותיקין, וכן מתבאר בדברי הרז"ה בריש ברכות, שכ' שותיקין היו קורין בזמן הנץ החמה דוקא, ולא קודם. והרואה יראה דס"ל שאין לקרא ק"ש קודם הנץ כלל, אפילו בשעת הדחק. וע"ע מש"כ ע"ד ר"ח בדברי התוס' ביומא (לז: ד"ה אמר אביי), ובראבי"ה ח"א (סי' כה). ובאו"ז ח"א (סי' יג). ובריטב"א ביומא (לז:). ועוד.
ד. ועל ארבעה לו אשיבנו, היא שיטת ר"ת בס' הישר בחלק השו"ת (סי' ח אות א), שבעיקר הדבר פסק כר"ח, אך לא מטעמיה, וס"ל שאין הלכה כוותיקין כלל, אלא זמנה מתחיל מאחר הנץ והביא לזה ראיה ממה שאמרו ביומא (לז.), אף היא עשתה נברשת של זהב, שמבואר שם שזמן ק"ש הוא לאחר שהשמש זרחה על הארץ, דהיינו לאחר הנץ ע"ש. והסכימו עמו כמה מהראשונים, ועיין בראבי"ה ח"א (סי' כה). ועוד. וע"ע בכ"ז בשו"ת מטה יוסף ח"ב חאו"ח (סי' טז), ובשו"ת משכנות יעקב חאו"ח (סי' עז). ובשו"ת נוה שלום שולאל (סי' ב בסוף הספר), ובלב חיים ח"ב (סי' קמד). ובס' טהרת המים להגאון משאלוניקי (מע' ק אות נו). ועוד ולענין הלכה פסק מרן בש"ע (סי' נח ס"א), זמן ק"ש של שחרית משיראה את חברו הרגיל עמו קצת, ברחוק ארבע אמות ויכירנו, ונמשך זמנה עד סוף שלש שעות, שהוא רביע היום, ומצותה מן המובחר לקרותה כוותיקין, וכו', כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך לה התפילה, מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו הרבה מאוד. ע"כ. הנה מבואר שפסק לנו מרן כשיטת הרא"ש וסיעתו שאין מח' בין רב הונא לאביי, שזמן ק"ש לכתחילה הוא מזמן שיכיר את חברו, אלא שלמצוה מן המובחר יקרא כוותיקין. וכן הוא הסכמת הב"ח. אלא שהרב פרי חדש (אות א), חלק ע"ד מרן ופסק כדעת הרמב"ם, שלכתחילה יש לקראה עם הנץ החמה, ובדיעבד אם קראה קודם לכן יצא. וכן פסק הגר"ד פארדו בחסדי דוד על התוספתא בריש ברכות, ובס' יריעות האהל על האהל מועד (שער ק"ש דרך ג). גם מרן החיד"א בס' ברכי יוסף (סק"ב), תמה ע"ד מרן איך פסק נגד הרי"ף והרמב"ם שהם שנים מתוך שלשה עמודי הוראה, ופסק כהרא"ש. ועוד שהרי העושה כדעת הרמב"ם הרי שיוצא בזה אליבא דכ"ע. וסיים דשמא הסתפק מרן בדעת הרי"ף כיצד נוטה דעתו. וסיים שיש להחמיר לקראה כוותיקין כדי לצאת אליבא דכ"ע, ע"ש. וכן הסכים הגאון הרב מצליח מזוז בשו"ת איש מצליח ח"א חאו"ח (סי' טו), וסיים שמה שכ' מרן בזה הוא מכח המנהג שנהגו כן [ואיני יודע מי הנביא שכך העיד לו אליבא דמרן ויל"ע] וע"ע בס' כף החיים (סי' נח סק"ו), עכ"פ מעיקר הדין יש לנו לילך בעקבות מרן שקבלנו הוראותיו, וכן פסק בס' מעשה ניסים (סי' נח סק"ד). ודע עוד שכל מה שאמרנו שלדעת מרן מותר לכתחילה לקרא ק"ש מזמן זה, אינו ענין רק לק"ש. אלא גם לענין ברכותיה הדין כן דלא שנא, כ"כ המשנה ברורה (סק"א), ומילתא אגב אורחא, אם מותר לקרא ק"ש מזמן עלות השחר שהוא קודם לזמן זה, כ' מרן בש"ע (סי' נח ס"ג), מי שהוא אנוס כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו פרשה ראשונה, ואפילו עד לבבך או שבני שיירא הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל, יכל לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך, וגם שפיר מיקרי יוצר אור. אבל אם אינו מקום גדודי חיה ולסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כ"כ אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה.
ומקורו טהור מהא דגרסינן בברכות (ח:), תניא רשב"י אומר, פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהם ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה. וכתבו הרי"ף בברכות (ב:), והרמב"ם (פ"א מק"ש הי"ב), שזהו ענין של שעת הדחק, אבל לכתחילה אין לעשות כן, והסכימו לזה בס' האשכול ח"א (סי ה), והרמב"ן במלחמות בריש ברכות והרא"ה בברכות (ח:),
והקשו הראשונים שמבואר מכאן שאע"פ שהוא דיעבד, מ"מ הקורא בזמן זה מיהא יצא, והרי מבואר בפ' תפילת השחר (ל.) שאע"פ שיוצא לדרך אינו קורא אלא עד שתנץ החמה.
וביאר הרשב"א בברכות (ט.), דהיינו דוקא באופן שלא יוכל לקרא אח"כ בכוונה אפילו פרשה ראשונה, כגון שיוצא למקום גדודי חיה וליסטים,
ורבנו יונה (ב:) מבאר שהמדובר שהולך עם שיירא שאינם מסכימים להמתין לו ואינם מניחים לו לקרות, כיון שהם נחפזים לילך לדרכם.
כיו"ב כ' מהר"י אבוהב לדייק מלשון הטור שכ' להחזיק בדרך, ולא כ' לילך לדרך, להעירנו על הדבר הזה שהוא נחפז לילך לדרכו ואין הפנאי מסכים עמו לקרות ק"ש בזמנה.
ובאמת שכל זה לאו דוקא ביוצא לדרך, אלא בכל דבר שיוכל להטרידו שלא יוכל לקרא ק"ש בעונתה, שבדיעבד שפיר דמי יכל לקרותה משעלה עמוד השחר, וכן מתבאר מדברי מרן הכסף משנה (פ"א מק"ש הי"ב) בשם רבנו מנוח, שהוא הדין כשיש קבורת מת בעיר, או מילה, או יום ערבה דמפשי ברחמי. הנה מבואר דל"ד ביוצא לדרך אלא בכל טירדא, והוב"ד במג"א (סק"ג), והסולת בלולה (סק"ג), והראש"ל בשלמי צבור (דף צג), ועוד, ומה מאוד יש לתמוה על מש"כ הגאון הרב מצליח מזוז הי"ד בשו"ת איש מצליח חאו"ח (סי' טו) שכ' שהדין של מרן אינו נוהג כיום כיון שנוסעים במכוניות ובאוירון, וכן כל כיו"ב. ע"ש. ולהאמור הנך רואה שאין נפק"מ בכ"ז, שכיון שהוא טרוד שפיר יכל לקוראה עם עמוד השחר, גם בהגהות איש מצליח על המשנ"ב העירו מזה ע"ש.
ולענין אם יכל לברך ברכת יוצר אור, מבואר ברשב"א בחידושיו לברכות (ח:) ששפיר דמי יכל לברך ברכת יוצר אור לאחר שעלה עמוד השחר. והובא ביתה יוסף (סי' נח ס"ג). אלא שהמג"א העיר ע"ז, שדברי הרשב"א אמורים ע"פ שיטתו דס"ל שסדר ברכות מעכב, וכיון שכך לכן התיר לברך יוצר, אבל לשיטת מרן להלן בסי' ס בשם רב האי שסדר ברכות אינו מעכב, איך יכל לברך עכשיו, שאינו זמנו של יום, לכן פסק שלא יברך בזמן עלות השחר אלא עד זמן משיכיר לחברו, ע"ש. והסכימו לדבריו הגר"א בביאורו (סקי"א), והפמ"ג הובא במשנ"ב (סקי"ז). וכן הסכים במשנ"ב בביאה"ל ד"ה זמן ק"ש ע"ש. ברם לקושטא דמילתא מצינו חברים לסברת הרשב"א, מהם הרוקח (סי' שכ), מהר"ם ריקאנטי (סי' ה), והנימוק"י בברכות (ח:), ועוד. וכן פסק מרן בש"ע (סי' נח ס"ג).
והנה כיון שבדבר זה לא יצאנו מידי מח' יש לנו לומר ספק ברכות להקל, ושב ואל תעשה עדיף, ודין זה הוא אף נגד מרן כש"כ הרב חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' טו), ע"ש. אלא שהרוצה לסמוך ע"ד מרן א"א למחות בידו, ששורת הדין כך היא שקבלנו הוראותיו, אלא דאנן בדידן חישינן טובא בעיניני ברכות, וכמש"כ כ"ז בחיים שאל הנ"ל ע"ש. ויש עוד מה להאריך, אך כעת עמד קנה על מקומו, ועח"ל בלנ"ד.
בסיכום אדם שיש לו זמן לקרא ק"ש והתפלל רק בזמן משיכיר ואינו יכל אח"כ כלל, שהדבר ברור שיתפלל ויקרא ק"ש בזמן זה ולא יבטל חלילה קריאת שמע ותפילה וכ"ז ביחד עם התפילין והטלית.
( ואם יספיק יאמר גם ברוך שאמר. ישתבח. וברכות קריאת שמע ).