שאלה
איך מחשבנים את היום של פדיון הבן לכל השיטות?
תשובה
יש להמתין שלושים יום וביום השלושים ואחד יפדהו (אחרי שיעבור כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים) ויש מהאשכנזים שממתנים שלושים יום שלמים
וכתב מרן הרב שם " פדיון הבן שצריך שלושים יום מלאים תמיד הפדיון יהיה יומים אחרי יום הלידה ארבעה שבועות אחר הלידה. אם נולד ביום ראשון לפני השקיעה יהיה הפדיון ביום שלישי אחרי ארבעה שבועות. וכו' "
מקורות
כתב השו"ע ביו"ד סי' ש"ה סעי' י"א "אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו שלשים יום; ואחר שלשים יום יפדנו מיד, שלא ישהה המצוה" וכתב בסעי' י"ג "מי שפדה בנו בתוך שלשים יום, אם אמר ליה: מעכשיו, אין בנו פדוי. ואם אמר ליה: לאחר שלשים יום, בנו פדוי ואף על פי שאין המעות קיימים לאחר ל' יום".
ב
וכתב בס"ק י"ט "עוד כתב הב"ח דיש לחלק בין הגיע הבן ביום ו' בהשכמה (לאו דוקא דה"ה כל יום ו') לבן חדש שהוא כ"ט י"ב תשצ"ג אז יפדהו ביום ו' לאחר שכבר הוא מבן חדש ולמעלה ואם לא הגיע מבן חדש ומעלה עד הגיע השבת אז פודין אותו ביום א' והארכתי בתשו' בס"ד בראיות ברורות שכן פסק בספר יראים ע"כ ודבריו נכונים שכן מבואר בספר יראים סי' שנ"ג וממאי דאיתא בש"ס ופוסקים סתם ל' יום אין ראיה דהכי אשכחן טובי בש"ס ופוסקים ל' יום שהוא חדש כדלעיל סי' קפ"ט ס"ק ל' וגם מדברי מהרא"י והמחבר יש לפרש כן אלא שאין נוהגין לפדות עד יום ל"א והיינו היכא דאפשר אבל היכא דכלו כ"ט י"ב תשצ"ג קודם השבת יש לפדותו ביום ו' ומהרא"י והמחבר דקאמרי אם חל יום ל"א בשבת היינו סוף כ"ט י"ב תשצ"ג ודו"ק".
וכתב המג"א סי' שלט ס"ק ח "ובי"ד סי' ש"ה כתב הב"ח דאם מלאו לו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ו' יפדוהו ביום ו' דהוי חדש וכ"כ הש"ך ס"ק י"ט שם ול"נ דאין לסמוך ע"ז דבבכורו' דף מ"ט אמרי' מת ביום ל' כיום שלפניו כו' מ"ט דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף ה"נ ומעלה וכו' קשה מאי פריך מ"ט דרבנן הא עדיין לא כלה לו חדש אלא נ"ל דה"פ כיון שכלו כ"ט י"ב תשצ"ג ה"ל חדש ומשני דבעי' ומעל' ולכן צריך שיגיע ליום ל"א וכ"מ דקאמר מת ביום שלשים כיום שלפניו ולא חילק בין כ"ט י"ב תשצ"ג ועוד דהתוספות כתבו בסנהדרין דף י"א סוף ע"א בל' תורה הוי חדש ל' יום ולאידך שינוים אפילו בל' חכמים הוי ל' וכ"כ ביבמות דף מ"ח וכ"מ בר"ה דף כ' ע"ב ובמגילה".
וכתב המשנ"ב ס"ק כז "ואפילו אם כלו לו בע"ש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים משעה (שהשעה נחלקת לתתר"ף חלקים כידוע) שהוא החשבון של כל חודש אם יתחלק השנה לי"ב חלקים בשוה אפ"ה לא יפדוהו ביום וי"ו לפי שהחודש שבתורה הוא שלשים יום שלמים ולכן צריך שיגיע ליום ל"א בשעת הפדיון וכיון שיום ל"א הוא בשבת ידחה עד אחר שבת". וראה בשער הציון ס"ק כ"ח.
וכתב הברכ"י ביו"ד ס"ק ט"ו. "ואם חל יום ל"א להיות בשבת וכו'. היכא דיש לתינוק כ"ט י"ב תשצ"ג קודם השבת, כתב הרב ב"ח דיפדהו קודם השבת. וכן כתב בתשובותיו סימן קכ"ה, והביא ראיה מדברי הר"א ממיץ בספר יראים (השלם סי' קמ). וכן הסכים הרב ש"ך ס"ק י"ב וס"ק י"ט. אך הרב פנים מאירות ח"א סימן ג', דחה דבריהם, וכתב שבנו אינו פדוי. גם הרב מגן אברהם סימן של"ט ס"ק ח', דחה דבריהם. וכן נראה ממ"ש הרב מהר"ר צבי בתשובותיו סימן קי"ד
אך מ"ש שם מהר"ר צבי להשוות ג"כ דעת מהר"א ממיץ לזה, כבר הושג מהרב פנים מאירות, דדברי הרא"ם בספר יראים הם כמ"ש הרב ב"ח והרב ש"ך. וראיתי להרב שבות יעקב בח"ב סימן פ"ז, שהשיג על הרב פנים מאירות, וכתב דיש לדחות ראיותיו, ובדיעבד בנו פדוי, ודקדק כן מדברי הרב מגן אברהם. והמעיין יראה כי הם דברים חלושים. וגם הרב פרח מטה אהרן בתשובותיו ח"ב סימן פ"א, חלק על הרב ב"ח וש"ך, והעלה דאף אם עשה כן בדיעבד יש לחזור ולפדותו אחר השבת, ולא יברך. וכן עיקר". והביאו הכה"ח בס"ק נ"ה.
פתחי תשובה ס"ק כ"ד "ע' בתשובת יד אליהו ס"ס ע"ח שכתב דאפשר דא"צ הכהן להחזיר המעות כי ברצונו נתן לו ולא דמי לאם מת הולד תוך ל' כו' ע"ש וה"ה ברישא באמר מעכשיו. ועיין בתשובת ש"ב כתר כהונה סימן נ"ב שכתב דאם נתן דמי הפדיון לאחר כ"ט י"ב תשצ"ג ואמר שיחול הפדיון לאחר ל' יום בנו פדוי דהא לדעת הש"ך מהני הפדיון לאחר כ"ט י"ב תשצ"ג ואף שהמג"א חולק עליו בסי' של"ט סק"ח והעיקר כהמג"א מ"מ הכא שאמר שיחול אחר למ"ד יש לצרף דעת המחבר דבנו פדוי אף שאין המעות קיימים ע"ש ועיין בתשובת דת אש סי' י"א".
כתב הפת"ש בס"ק י"ז "שיעברו עליו ל' יום עיין בספר תיבת גמא פ' ראה שכתב אם נולד ביום השבת חצי שעה קודם מוצאי שבת דהשתא ד' שבועות כ"ח יום בשבת וביום א' כ"ט יום מעל"ע אסור לפדות ביום ב' מיד בבוקר קודם שהשלימו י"ב תשצ"ג בימי הקיץ שהלילות קצרות ועדיין לא השלים הזמן וכ"ש אם פדה בליל ל"א ועדיין לא נשלם כ"ט מעל"ע וי"ב שעות כו' ע"ש".
וכתב ערוך השולחן בסעי' מ' –מ"ג "ודע שיש מהגדולים שחידשו בזה דבר גדול והיינו דזה ידוע דחדש האמיתי והיינו חידושה של לבנה הוא כ"ט ימים י"ב שעות תשצ"ג חלקים וכו' וא"כ כשנולד הולד בתחלת הלילה נשלם החדש שלו ביום ל' אחרי עבור מהיום י"ב תשצ"ג ואח"כ מקרי מבן חדש ומעלה ואם פדה אז הוא פדוי וגם אם יקרה לפעמים שביום ל"א לא יוכלו לפדותו כגון שהוא שבת או יום טוב והוא נולד בתחלת הלילה שיכול לפדותו בע"ש או בעיו"ט אחרי עבור מהיום הזמן שנתבאר וכך פסקו להלכה למעשה [ב"ח וש"ך סקי"ב וססקי"ט] וכתבו שכן פסק בספר יריאים ע"ש וכתבו שזה שבש"ס ופוסקים אמרו יום ל"א לפדיון מפני שכן ההרגל בש"ס לקרא חדש לל' יום ע"ש: ויש מהגדולים שחולק בזה וס"ל דדווקא יום ל"א [מג"א בא"ח סי' של"ט סק"ח] וראיותיו וכו' ומ"מ נלע"ד דהעיקר כדיעה זו ומאד תמיהני על דיעה ראשונה ודבר זה מפורש ברמב"ם ברפ"ח מהלכות קידוש החודש וז"ל חדשה של לבנה כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים וכו' מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב ואי אתה מחשב שעות דכתיב עד חדש ימים לפיכך וכו' כדי שלא לחשוב שעות בחדש אלא ימים שלימים עכ"ל וע"כ גזירת התורה היא שלא לחשוב השעות וכו' ועוד תמיהני לדיעה זו דהעיקר הוא כ"ט י"ב תשצ"ג א"כ אם נולד בסוף היום באופן שתחלת יום ל"א לא כלו עדיין י"ב תשצ"ג נאמר דנצטרך להמתין שיעור זה ביום ל"א וכל כי האי ה"ל להפוסקים לבאר דדבר זה מצוי מאד ויכולים לבא לידי קלקול ושמא תאמר כיון דמנהגינו לפדות ביום ולא בלילה א"כ ממילא עבר עליו שיעור זה ג"כ א"א לומר דאטו מבואר בשום מקום שאין פודין בלילה ומדינא מותר גם בלילה ולא הוזכר בשום פוסק אף למנהגא בעלמא ורק דרך העולם כן הוא לפדות בבקר ולעשות סעודה וכמה פעמים שפודין גם בלילה אלא וודאי שאין להשגיח כלל על י"ב תשצ"ג".
כתב מרן הרב (מתוך ספר ברית עולם שעתיד לראות אור) "אין פודין את הבכור עד שיעברו עליו שלושים יום וביום השלושים ואחד יפדהו מיד (אחרי שיעבור כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים) כדי לא להשהות את המצווה ויש אומרים שיש להמתין עד שיעבור שלושים יום שלימות". ג
וכתב הש"ך בס"ק י"ב "נראה דפודין נמי בלילה וכן משמע בפ"ק דקדושין דף כ"ט סוף ע"א וברש"י ותוספות שם מיהו נוהגין לפדות ביום".
ברכי יוסף ס"ק י"ד "במצרים נוהגים לפדות בליל ל"א, והרב גנת וודים השב'ח השבי'ח מנהגם בשו"ת י"ד כלל ו' סימן יו"ד, וכתב שם דאם עושין הסעודה בלילה שפיר דמי, ואם ירצו יעשוה ביום. ועמ"ש הרב ש"ך ס"ק י"ב דפודין בלילה, ומ"ש בפרט הסעודה".
העולה
יש להמתין שלושים יום וביום השלושים ואחד יפדהו (אחרי שיעבור כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים) ויש מהאשכנזים שממתנים שלושים יום שלמים
וכתב מרן הרב שם " פדיון הבן שצריך שלושים יום מלאים תמיד הפדיון יהיה יומים אחרי יום הלידה ארבעה שבועות אחר הלידה. אם נולד ביום ראשון לפני השקיעה יהיה הפדיון ביום שלישי אחרי ארבעה שבועות. וכו' "