שאלה
בסעודה שלישית של שבת חתן האם אפשר לשתות מכוס היין לאחר ברכת שבע ברכות?
תשובה
אם רגיל לעשות עם כוס של קידוש יכול לעשות מיד ולשתות, אמנם אם לא רגיל אם זה בין השמשות יעשה וישתה, ואם חשיכה יאמר את השבע ברכות על הכוס, ולא יברך הגפן ויניח את היין לאחרי הבדלה ולכתחילה יבדיל על כוס אחרת אם יש.
[ויש נוהגים גם לשתות בשבע ברכות שחל בשבת, ומי שנוהג כן יש לו על מי לסמוך.]
מקורות
כתב השו"ע סי' קפ"ב סעי' א' "יש שאומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, וצריך לחזור עליו, ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו, אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת; ולפי זה אם שנים אוכלים יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברכת המזון; וי"א שאינה טעונה כוס אלא בשלשה; ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל, אפילו בשלשה. הגה: ומ"מ מצוה מן המובחר לברך על הכוס (ר"ן פרק ערבי פסחים)".
וכתב המשנ"ב בס"ק ד' "והנה המחבר לא הכריע בין הדעות ודעת רש"ל וב"ח להחמיר דבהמ"ז צריך כוס מדינא ומנהג העולם להקל בזה כדעה השלישית שלא לחזר אחר כוס אם לא כשיש לו יין או שאר משקין דהוא חמר מדינה בביתו דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס וכנ"ל ודוקא כשהוא בזימון שלשה אבל לענין יחיד מקילים כמה אחרונים לגמרי ועיין לקמיה בסוף ס"ב בהג"ה".
וכתב הכה"ח בס"ק א' "יש אומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד וכו' ויש אומרים שאינה טעונה כוס אלא בשלשה ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל וכו'. הנה משהניח מרן ז"ל סברא שלישית באחרונה משמע שכן דעתו לפסוק לענין דינא וכמו שכתבנו לעיל סימן י"ג אות ז' יעו"ש. ועוד משום דזה הוא סברת הרי"ף והרמב"ם כמו שכתב בבית יוסף, וידוע דמרן ז"ל אזיל לפסק הלכה כדעת הרוב של שלשת עמודי הוראה שהם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. אמנם דעת הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל כסברא שניה דדוקא בשלשה טעונה כוס ולא ביחיד, ונתנו לזה טעם בסוד כמו שכתב בזוהר הקדוש פרשת תרומה דף זק"ן ע"ב וז"ל כוס של ברכה לא הוי אלא בתלתא בגין דהא מרזא דתלת אבהן קא מתברכא ועל דא לא אצטריך כוס אלא בתלתא. וכן כתב בפרשת פנחס דף רמ"ו ע"א וז"ל לתלתא צריך כוס אמאי בינה איהי תליתאה מעשר ספירן (ר"ל דסדר עשר ספירות הם כתר חכמה בינה וכו' נמצא דבינה היא שלישית) מעילא לתתא ובגין דא פחות מתלתא לא צריך כוס יעו"ש. וכן כתב בשער המצות פרשת עקב דאם הוא יחידי לא יברך ברכת המזון על הכוס כנזכר בפרשת תרומה ואם הם שלשה ויש יין אז תברך ברכת המזון על היין יעו"ש. וכן כתב ה"ר מאיר פאפירש בספר אור צדיקים סימן כ"ג אות ל"ג בשלשה יברך ברכת המזון בכוס ואם אין שלשה אין כוס עכ"ל. וכן כתב שם ה"ר מאיר פאפירש בקונטריס דרך סעודה דכשמברך ברכת המזון בלא זימון שלשה אסור ליקח כוס של ברכת המזון בידו על פי הקבלה יעו"ש. נמצא דדעת הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל דדוקא בשלשה מברכין ברכת המזון על הכוס אבל היחיד אינו יכול לברך על הכוס, וכבר כתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה דדבר שלא נזכר בהדיא בגמרא ונחלקו בו הפוסקים דעת המקובלים יכריע יעו"ש. ועוד משמע מדברי הזוהר הקדוש הנזכר דלא יש חילוק בין שבת לחול, ודלא כמי שכתב דבשבת יברך על הכוס אפילו ביחיד והביאו הזכור לאברהם אות ך'. וכן משמע בשער הכוונות שלא כתב בדרושי סעודות שבת דיברך ברכת המזון על הכוס, ומשמע דסמך על מה שכתב בשער המצות פרשת עקב דדוקא בשלשה מברכין על הכוס ודוק. ומיהו אם יש עמו שלשה אנשים שאכלו כאחד ואין שם יין אפילו הכי יברכו ברכת הזימון ואף על פי שאין שם יין. שער המצות שם:
וכתב עוד בס"ק ד' "ומכל מקום מצוה מן המובחר וכו'. משמע דאפילו ביחיד יש מצוה מן המובחר לברך על הכוס. וכן כתב הלבוש, בית מנוחה אות א'. אמנם דעת ה"ר זלמן אות א' דדוקא בשלשה יש מצוה מן המובחר, וכתב וכן נוהגין יעו"ש. וכן כתב קיצור שלחן ערוך סימן מ"ה אות א', בן איש חי פרשת שלח לך אות ט"ז. וכן משמע מדברי הזוהר הקדוש ושער המצות שהבאנו לעיל באות א' דאפילו בשלשה אינו אלא למצוה מן המובחר אבל יחיד לא יברך על הכוס יעו"ש".
כלומר למעשה בשלושה ראוי לומר ברכת המזון על כוס, אבל אינו מעכב.
וכתב מרן הרב מנהג ירושלים שלא לברך על הכוס אלא בעשרה.
כוס דבהמ"ז במוצ"ש
כתב הב"י בסי' רצ"ט "כתב הרמב"ם בפרק כ"ט (הי"ב) גומר סעודתו ומברך ברכת המזון על הכוס ואחר כך מבדיל עליו וכתב הרב המגיד שיש חולקין עליו (השגת הראב"ד שם) לומר דתרי כוסות בעינן וטען הוא ז"ל בעד הרמב"ם ומכל מקום כתב שאם יש לו שתי כוסות מברך על אחד ומבדיל על האחר כדברי הגאונים (עי' רי"ץ גיאות ח"א עמ' יד) ועיקרם", ופסק השו"ע בסעי' ד' "כשהיה אוכל וחשכה, שאמרנו שא"צ להפסיק, גומר סעודתו ומברך בהמ"ז על הכוס ואח"כ מבדיל עליו, ואם יש לו שני כוסות, מברך בהמ"ז על אחד ומבדיל על אחר".
וכתב המשנ"ב "מברך בהמ"ז – ומותר לשתות מהכוס אף שהוא קודם הבדלה דכוס של בהמ"ז שייך לסעודה. וכ"ז למי שנזהר תמיד לברך על כוס, אבל למי שמברך לפעמים בלא כוס לפי שסומך על הפוסקים שס"ל דאין בהמ"ז טעונה כוס אסור לו לשתות עתה מהכוס של בהמ"ז קודם הבדלה [מ"א וש"א], וכתב הח"א דזה דוקא אם הוא כבר ודאי חשיכה אבל אם הוא ספק חשיכה נראה דיכול לשתות מכוס של בהמ"ז אף מי שאינו נזהר תמיד לברך על הכוס".
וכתב השער הציון ס"ק כ"ד "וטעמו עיין שם, דסומך בזה על הט"ז ואליה רבה בסעיף א דמותר להתחיל בספק חשיכה, וטעם זה רפוי לפי מה שבארנו לעיל דכמעט כל הראשונים אוסרין בזה, אלא דיש לצרף לזה דעת התוספות שבת שכתב דאין דברי המגן אברהם מוכרחין, דלכולי עלמא מצוה מן המבחר על כל פנים מיהו איכא לברך על הכוס, וכדלעיל בסימן קפ"ב סעיף א בהג"ה, ולכן יוכל לטעום אף מי שאינו נזהר לברך על הכוס".
כתב הכה"ח ס"ק י"ט "ואחר כך מבדיל עליו. ושותה ואחר כך מתפלל. וכשיש לו שני כוסות מברך ברכת המזון על אחד ושותה ואחר כך מתפלל ואחר כך מבדיל. אליה רבה אות ו'. וה"ר זלמן אות ז' כתב דאם יש לו עוד יין לכוס הבדלה יש לו להבדיל מיד על כוס יין השני ולא יברך פרי הגפן על כוס ראשון של ברכת המזון אלא על כוס שני של הבדלה ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן המובחר עכ"ל. ומיהו נראה דיותר טוב לעשות כדברי האליה רבה לשתות כוס ברכת המזון ולהתפלל ואחר כך להבדיל על כוס שני כדי שיבואו על הסדר תפלה ואחר כך הבדלה, וגם כדי לשתות הכוסות כסדרן תחלה כוס ברכת המזון ואחר כך כוס הבדלה", כתב הכה"ח ס"ק כ' "ואם יש לו שני כוסות מברך ברכת המזון על אחד וכו'. ומותר לשתות מכוס של ברכת המזון. מגן אברהם ס"ק ז'. ור"ל אף על גב שהוא קודם הבדלה. מחצית השקל. ונראה דמי שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס דסבירא ליה כמאן דאמר דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו. מגן אברהם שם. מיהו האליה רבה אות ו' כתב על דברי מגן אברהם הנז' דאינו מוכרח, וכן כתב התוספת שבת אות ז'. וכן כתב בספר מאורי אור בחלק באר שבע דף ק"ו ע"ב דהאליה רבה מקיל לשתות אף שאינו רגיל תמיד בכוס ומסתברא כוותיה יעו"ש, והביאו ארחות חיים אות ג'. ונפקא מינה לדידן שכתבנו לעיל ריש סימן קפ"ב לענין דינא שהעיקר הוא כדברי המקובלים דדוקא בשלשה ברכת המזון טעונה כוס אבל לא ביחיד יעו"ש, ואם כן אם היו האוכלים שלשה ויש להם כוס אחד יברכו עליו ברכת המזון ויבדילו וישתו ואחר כך יתפללו, ואם היה להם שני כוסות יברכו על אחד ברכת המזון וישתהו המברך ואחר כך יתפללו ואחר כך יבדילו על השני. אבל אם היה האוכל אחד או שנים, בין שהיה להם כוס אחד או שנים לא יברכו ברכת המזון על הכוס, אלא יברכו ברכת המזון בלא כוס ואחר כך יתפללו ויבדילו על הכוס",
כתב הבן איש חי שנה שניה פרשת ויצא סעיף כ "אם נמשכה סעודתו עד אחר חשיכה וגמר סעודתו ורוצה לברך בהמ"ז, אם דרכו תמיד לברך בהמ"ז על הכוס, יברך גם עתה על הכוס, אבל בספק חשיכה אפילו אין דרכו תמיד בבהמ"ז על הכוס יברך עתה על הכוס, ועיין חיי אדם כלל ח' אות כ' ושאר אחרונים. ובסה"ק מקבציאל כתבתי דזה איירי בדרכו תמיד לברך על הכוס בסעודה שלישית, אבל מי שדרכו לברך תמיד על הכוס בסעודה ראשונה ושניה, אבל בסעודה שלישית אין דרכו לברך על הכוס, אינו מברך עתה. וכן מי שדרכו לברך תמיד על הכוס בסעודה שלישית, אף על פי שאין דרכו לברך תמיד בסעודה ראשונה ושניה, ה"ז מברך עתה. וכתבתי עוד דאפילו מי שאינו נזהר תמיד, אם רוצה לברך אין גוערין בו, דיש לו על מה לסמוך, ועיין אליהו רבא ותוספת שבת ושאר אחרונים".
וכתב בשו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן קיג "אך למעשה כן נהגו גדולי הדור כדברי הא"א, ואין לפקפק בזה, וכן ראיתי בס' טעמי המנהגים (חלק שלישי עניני אישות), בשם הה"ק מאלעסק ז"ל, ועי' בשו"ת זכרון יהודה (חאו"ח סי' פ"ז), דהכריע דרק יטעום מהכוס, ודי בזה בעת כזאת, וכמו שעושים תחת החופה, ואני ראיתי אצל גדול אחד, שנתן הכוס להחתן שיברך עליו בפה"ג ולשתות, והטעם, נראה לי, משום שאיתא בלקוטי מהרי"ח (סדר נשואין), שמנהג הגה"ק הייטב לב ז"ל (מסיגיט), דהמברך הי' שותה, וגם הכלה, אבל לא החתן, דבנשים יש דעות דפטורות מהבדלה ע"כ, ועל כן כדי שיוכל גם החתן לשתות מכוס זה, כנהוג בכל פעם, הנהיג שיברך החתן, וישתה הוא וגם הכלה כנהוג".
העולה
אם רגיל לעשות עם כוס של קידוש יכול לעשות מיד ולשתות, אמנם אם לא רגיל אם זה בין השמשות יעשה וישתה, ואם חשיכה יאמר את השבע ברכות על הכוס, ולא יברך הגפן ויניח את היין לאחרי הבדלה ולכתחילה יבדיל על כוס אחרת אם יש.
[ויש נוהגים גם לשתות בשבע ברכות שחל בשבת, ומי שנוהג כן יש לו על מי לסמוך.]