שאלה
בעניין הדלקת דוד מים ע"י שעון שבת לצורך שימוש במוצאי שבת או אפילו בשבת מתי מותר?
תשובה
אסור להפעיל את הבוילר ע"י שעון שבת, כדי שיהיה לו מים חמים במוצאי שבת מהטעמים שמבוארים בגוף התשובה.
מקורות
כתוב בגמרא (ביצה ל"ד ע"א): "תניא אחד מביא את האור, ואחד מביא את העצים, ואחד שופת את הקדרה, ואחד מביא את המים, ואחד נותן בתוכו תבלין, ואחד מגיס – כולן חייבין. והתניא: אחרון – חייב, וכולן – פטורין! לא קשיא – הא דאייתי אור מעיקרא, הא דאייתי אור לבסוף". דקיי" כל פיטורי שבת פטור אבל אסור ופסקה הרמב"ם (הלכות שבת פ"ט הלכה ד') [ועיין ראב"ד שם, ובאורך בכסף משנה משם מהר"י בירב ולחם משנה שם המסבירים את דברי הרמב"ם].
וכתב הב"י בסי' רנ"ג "וכתב עוד שם (בת"ה) שאם השפחה מוציאה החמין מן התנור ומושיבתו על גבי התנור שבבית החורף מבפנים ואז מבערת האש תוך התנור כדי לחמם בית החורף ועל ידי כך נרתחים החמין שעל גבי התנור דשרי אפילו נתקרר לגמרי מאחר שעיקר כוונת השפחה לדבר היתר לחמם בית החורף דשרו בה רבנן אמירה לגוי משום דהכל חולים הם אצל הצינה ונהי שהחמין נרתחים על ידי כך מאליהם ועל דעת כן מושיבתו שם מכל מקום מאחר שבשעה שהיא מושיבתו על התנור אין שום אש בתנור וההבערה שהיא מבערת אחר כך עיקר כוונתה היא לבית החורף שרי ואף על גב דפסיק רישיה הוא לענין החמין מכל מקום יש חילוק בשבות דרבנן בין מתכוין גמור ללא מתכוין דפסיק רישיה אמנם אין להתיר שישראל יושיב החמין על התנור והשפחה מבערת אחר כך התנור דהוי כאחד נתן הקדרה ואחד הצית את האור (ביצה לד.) דראשון פטור אבל אסור" וכתבו הרמ"א (סי' רנ"ג סעי' ה'), ובמג"א. [ועיין בט"ז שחולק על היתרו של הרמ"א, ועיין לגר"א שמחמיר].
וכתב המשנ"ב בס"ק צ"ט [וכן כתב המג"א בס"ק מ"א] "ודע דכ"ז באייבלי"ך (תנור החורף) שבתנור בית החורף שלנו שאין דרך לבשל בחול מלמעלה ע"ג התנור, לכך נוכל לומר דאין עיקר כוונת הא"י בההיסק רק לחמם הבית ולא לבשל הקדרות שעומדות מלמעלה ע"ג התנור, אבל התנורים שקורין ענגליש"ע קיכי"ן (תנור חימום אנגלי) שדרך הכל לבשל בחול על גביהן מלמעלה – איסור גמור יש בזה להעמיד המאכל לחמם ע"י הא"י אפילו קודם הסקה, דודאי כונת הא"י בההיסק אח"כ גם בשביל בשול הקדרות [ספר טוב טעם ודעת מהגאון מהרש"ק סימן קע"ה, וכ"כ בשו"ת בית שלמה ח"א סימן נ"ה וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדר"ג ח"ג סימן ג' שחלילה לעשות כן, ועיין בה"ל"], עכ"ל.
וכן כתב המג"א בסי' שי"ח ס"ק י"א "והוי יודע שכל דינים דאסורים משום בישול אפי' ליתן על הכירה או התנור קודם היסק אסור כמ"ש סו' סימן רנ"ג" ובשו"ע הרב סי' רנ"ג סעי' כ"ז.
ועיין למשפטי עוזיאל (ח"א בהשמטות סימן א') שכתב וז"ל: "ועדיפא מינה כתב הטו"ז דאנו שיש לנו תנור מיוחד להטמנת חמין ובשבת לוקחת (הלא יהודית) מאותו תנור ומעמידתו על התנור שבבית החורף, הכל רואין שהיא עושה בשביל החמום, ומה לי שהחמום קודם לו או מאוחר (או"ח סוף סי' רנ"ג). הא למדת שכל שניכר הדבר שעושה בשביל חמום, אע"פ שהאור בא אחרי שפותת הקדרה – אסור משום מבשל, דלא שנא אם קדם החום לשפיתת הקדרה או אחריו הואיל וידוע ונכר לכל שהיא שופת הקדרה עם התבשילין שבה לשם כך. והוא הדין בנדון דידן יש לאסור מטעם זה גם שפיתת הקדרה וגם הבאת החשמל שבאה אחריה, אע"פ שהיא על ידי גרמא, הואיל והיא גרמא ודאית ומכוונת לשם הבערה וחמום, והואיל ונתינת הקדרה לשם חמום התבשיל נעשית בשבת. ומכאן אתה למד שדבר זה אסור לעשותו אפילו על ידי גוי, ועיי"ש שהביא עוד טעמים לאסור ואחד מהם הוא משום שמא ירתיח. ועיין בספר יסודי ישורון מערכת טל מלאכות עמוד 129, , ובשו"ע ר"ז סי' רנ"ט ממהדורא בתרא.
וראה בציץ אליעזר ח"ב סי' ו' וכתב שם "אכן אבל לאחר העיון נלענ"ד שיש לשדות נרגא בכל הראיות הנ"ל. עפ"י מה שמצינו שיש דברים שאפי' בכה"ג שעושה מעשה פעולתו מע"ש בכל זאת גזרו חכמים ע"ז איסור משום שמא יבוא לידי עשיית מלאכה בשבת.
דהנה אמרינן בשבת (ד' מ"ז ע"ב) שאסור ליתן מים לכלי שתחת הנר מפני שהוא מכבה, מע"ש ואין צריך לומר בשבת, ומפרש רב אשי הטעם מפני שמקרב את כיבויו, ופירש"י. דזה שנתן המים ממש תחת הנר מכבה ממש הוא וגזירה מבעוד יום אטו משחשכה.
ובתוס' ד"ה מפני, מקשים, דמאי שנא שריית דיו וסממנים ופריסת מצודה דשרינן בפ"ק עם השמש, והכא אסרינן מע"ש שלא יבואו לעשות בשבת, ומתרצים דהתם ליכא למיחש שמא יעשה כן בשבת דהא אב מלאכה הן, אבל הכא איכא למיחש דלא דמי איסור כל כך במה שמניח כלי תחת הניצוצות ואיכא למיחש שמא יבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים, או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות וכו' עיין שם. וכן נפסק ברמב"ם (פ"ה מה' שבת הי"ג) ובכ"מ. ובשו"ע או"ח (סי' רס"ה סעי' ד') ע"ש ובט"ז סק"ב ומג"א סק"ז, ובשו"ע הגרש"ז סעי' ח' שמטעים הסבר החשש, לפי שהמלאכות שהותרו (בסי' רנ"ב) להתחיל מע"ש הכל יודעים איסור עשיית מלאכה בשבת ולא יטעו בזה, אבל כאן ידמה שאין בזה שום איסור כלל אף משתחשך כיון שנותן המים קודם נפילת הניצוצות.
וא"כ לפי"ז בנידוננו, נהי דעצם ההדלקה והכיבוי בשבת ע"י כיוון השעון מותר כנ"ל אות א' בשם הפוסקים, ולא שייך למיגזר לשמא יבוא לעשות בשבת כי ההדלקה והכיבוי אב מלאכה היא ולא יבואו לטעות בכך, ואף אין לחשוש שיבואו לכוון השעון בשבת, שיש בזה מעשה רב ומוקצים הם, עיין בספרי שו"ת ציץ אליעזר (בסי' כ' פרק ט'). אבל לענין שימת הקדרה שיתבשל התבשיל, שפיר יש לגזור לשמא יבואו להשים הקדרה גם בשבת קודם הגעת זמן ההדלקה, מפני שלא נראה כ"כ לאיסור וידמה בדעתו שאין בזה שום איסור כלל אף משתחשך, גם לפעמים יכול לקרות שישימנה קרוב לזמן ההדלקה ועם שימת הקדירה ידלק באותו רגע ויבוא לידי חיוב חטאת, וכן אפילו בלי משים יכולים לבוא להוריד הקדרה בשבת לרגע מהתנור ולהשים חזרה, ויבואו לידי איסור מבשל.
וביותר יש לחשוש מפני הרואים שלא יאמרו התירו פרושים את הדבר, ומותר להשים הקדרה אפי' בשבת לפני ההדלקה ואין בשימה זו כלום, וכמו"ש בכה"ג להסביר גם בספר אהל מועד בשער השבת (דרך ז' נתיב ד') בההיא דאין נותנין מים בכלי, שלהכי אסור אפילו בע"ש, שהרואה יהיה סבור שבשבת נתנו שם ויבוא ליתן בו מים אפי' כשנותנו שם בשבת וכו' ע"ש. וכמו"כ ה"נ יסברו שמותר אפי' בשבת… יוצא לפי כל הנ"ל בנידוננו, שלא מיבעיא בלא נתבשל כלל, או לא הגיע עוד למאב"ד, שבודאי יש לגזור ולאסור משום שלא יגיס, אלא אפילו בנתבשל כל צרכו ונצטנן והוא דבר לח ג"כ יש לגזור משום שלא יגיס שאסור עכ"פ מדרבנן לפי החלטת הפוסקים הנ"ל".
והחזו"א (או"ח הל' שבת סי' ל"ח אות ב') אסר משום דין חזרה (ראה שו" ורמ"א סי' רנ"ג סעי' ב') שאם הניחו על גבי קרקע אסור להחזיר על גביו אפי' בגרוף וקטום וכתב "דכל שנמצאת הקדירה בשבת באופן שאסור חז"ל משום שמא יחתה אסור ואין האיסור תלוי בעצם העמדה של הקדירה אלא במציאות הקדירה על הכירה בשבת" ובס"ק ג' כתב שמ"מ אין בזה איסור בישול כיון שזה רק גרמא דאין פה כח חשמל כלל וקשה מגמ' דאחד הביא האור בסוף שכולם פטור אבל אסור. ולכן קשה להקל בזה.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ג פנ"א סעי' י"ז "אסור להניח בשבת אוכל על גבי "פלטה" המופעלת על ידי שעון שבת, אפילו אם האוכל יבש ומבושל כל צורכו. יש להדגיש, כי אסור להניח את האוכל על "פלטה" כנ"ל אפילו לפני שהופעלה [בעודה קרה]".
וא"כ יוצא שלדעת המשפטי עוזיאל וציץ אליעזר כיון שאינו עושה פעולה עכשיו שרי, ולדעת החזו"א אסור משום חזרה.
זילותא דשבתא
וכתב מרן הרב שם ח"ג פנ"ד סעי' ל' "אין להפעיל מדיח כלים ע"י שעון שבת כך שיפעל בשבת, מכיון שמלבד האיסור של השמעת קול שרבים מחמירים בו, הדבר אסור גם משום "שמא יטה", כלומר, שמא ילחץ על הכפתור המשנה את תוכנית ההפעלה, בשבת",
וכתב התפארת ישראל (כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות אות א'): "אמנם עובדין דחול, וכו' יש בו ג' אופנים. דהיינו אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לא' מהל"ט מלאכות, או משום שמא ע"י כך יבא לעשות מלאכה, או משום טרחא יתירתא, וכולן נכללין בשם שבות".
וביאר מרן הרב שם בהערה "וכאן שמצוי הדבר, שאשה משנה במדיח כלים את התוכנית. ועל כן, אין לשים כלים לפני שבת שהמדיח ידיח בשבת גם לדעת השו"ע, וכ"כ בשו"ת אגרות משה (ח"ה אור"ח סי' כ"ב אות ל"ח) לגבי מייבש בגדים, עיי"ש. וכל שכן שאסור בשבת להכניס כלים במדיח על מנת שיודחו בשבת על ידי שעון שבת", וא"כ בזה לא שייך שינוי בתוכנית, ואין השמעת קול וא"כ יש להקל, אמנם במה שעובד על גז שיש אפשרות לשינוי יהיה אסור עפ"ז. אמנם מכל מקום יש חשש שמא יפתח את הברז ויבוא לידי בישול וכדלהלן
פתיחת הברז בשבת
אמנם בכל אופן יהיה אסור בשעה שעובד הבוילר לפתוח את המים הן משום בישול, של המים והארכנו בזה במקום אחר.
שכיון שהמים שנכנסים נסמכים לה ונכנסים בכח ראשון ובפרט שכאן רוצה בהם שבלעדי כניסתם לא יתאפשר זרימה (מחמת וואקום ועוד שרוצה שיהיה לו עוד מים חמים.
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי פנ"ב סעי' נ"ב "דוד חשמלי פועל כאשר הדוד פועל אסור לפתוח את ברז המים החמים, מכיון שעם יציאת המים החמים מן הדוד, נכנסים במקומם מים קרים אשר מתחממים ומתבשלים בשבת על ידי גוף חימום המופעל על ידי חשמל [שדינו כדין אש ממש] – וזהו איסור דאורייתא" וביאר מרן הרב בהערה שם "אף על פי שהדוד החשמלי מכובה, ולא מחמם עכשיו, מ"מ ברגע שיוצאים מים חמים הרי יודע שיבואו עכשיו מים קרים, וזה כעין פסיק רישיה (שאינו מכניס בידיו ממש את המים הקרים לדוד, ומ"מ חשיב כמעשה שלו), שיבואו מים קרים ויתחממו, ועל ידי החום הזה שהוא תולדת האור יעבור איסור דאורייתא, כנתבאר לעיל שגם לדעת רבי שמעון – אסור אפילו שהוא לא מתכוון. ועוד שפותח מים חמים במקום אחר בבית עם מים קרים, המים הקרים מתבשלים מהמים החמים, ואף שהמים עוברים דרך צינור מהדוד יש מקום לדון את הצינור ככלי ראשון", ובזה בקל יכול להיכשל בלי משים לב.
בעיה נוספת שיש בדודים שהצינור של המים החמים הינו חיצוני לדוד ומסבב אותו היא שלא הטמנה
הטמנה
איתא בגמ' שבת דף לט ע"ב "אמר רב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי להו רבנן – בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום. אמר עולא: הלכה כאנשי טבריא. אמר ליה רב נחמן: כבר תברינהו אנשי טבריא לסילונייהו".
כתב הר"ן בדפי הרי"ף דף י"ח ע"א "ומדברי רש"י ז"ל נראה שסילון זה של צונן היה נשפך כל השבת כולה לתוך האמה של חמין ואם איתא דהכי הוא מה שאנו נוהגין ליתן בשבת מים מבושלים לתוך החמין נראה לי דאסור דכה"ג הטמנה קרינן ליה בשמעתין. אבל בתוספות אמרו דבר המעורב לא שייכא הטמנה אלא סילון זה היה עובר בתוך האמה ופיו יוצא לחוץ והיו מימיו נשפכין לעוקה שבקרקע שלא היו רוחצין בחמי טבריא עצמן מפני שריחן רע וכי האי גוונא הוא דדמי להטמנה" והביאו הב"י סי' רנ"ג וכתב שבעוד צירופים יש לחוש לדעת רש"י, ובסי' שכ"ו הביא בב"י את דברי התוס' שמדובר באופן שהיה צינור עם המים הקרים עובר בתוך בריכה עם המים החמים. ונראה שנקט בשו"ע סי' שכ"ו סעי' ג' כדברי התוס' וז"ל "אמת המים שהיא חמה, אסור להמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון (פירוש צינור מרזב וסילון דבר אחד הם) של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא (פירוש גומא) שבקרקע; ואם המשיכו, אסורים אפילו המים שנכנסו לה מערב שבת ברחיצה ובשתיה, כאילו הוחמו בשבת". וכן כתב המג"א סי' רנ"ג ס"ק ל"ב, וראה במג"א סי' שכ"ו ס"ק ד', וכן כתב המשנ"ב ס"ק י"ג, וכן נראה מהכה"ח ס"ק ט"ז.
וא"כ באופן שהצינור מבחוץ ומסובב את הדוד יש כאן הטמנה, אבל בדוד הישן שגוף חימום מונח למטה אין בזה משום הטמנה מצד אחד. אמנם מצד מה שהמים הקרים מתערבים עם המים חמים אין בזה הטמנה רק לדעת רש"י ואין להחמיר אל"כ יש עוד צירופים להחמיר כמבואר בב"י סי' רנ"ג.
הטמנה לצורך מוצאי שבת
כתב השו"ע סימן תרט סעי' א' "מותר להטמין חמין מערב יום הכיפורים למוצאי יום הכיפורים. הגה: ויש אומרים שאין להטמין ביום הכיפורים (עיין בטור), וכן המנהג במדינות אלו (מהרי"ל)". וכתב המשנ"ב בס"ק ב' "וי"א שאין להטמין – שנראה דביוה"כ מתבשל בתנור לצורך חול וזה אין נכון ואפילו בעיו"כ קודם חצות אין לעשות הטמנה זו ובכל גווני אם עבר והטמין א"צ להמתין במוצאי יו"כ בכדי שיעשה". שער הציון סימן תרט ס"ק ב "ולאחר חצות אפשר דאיסורא נמי איכא, [ב"ח עיין שם, והעתיקו הפרי מגדים]" ובס"ק ג' כתב "והנה בדרך החיים כתב, ודוקא אם מטמין מאכלים לצורך אכילה של מוצאי יום הכפורים, אבל אם מטמין בתנור דברים שאינן לצורך אכילה של מוצאי יום הכפורים, כגון במדינות שעושין הפאווידלע, ועושין הרבה בפעם אחת שצריך על זמן רב, ושורק פי התנור בטיט, מותר להטמין בערב יום הכפורים בתנור שיתבשל שם ביום הכפורים, ואפילו אחר חצות מותר, מידי דהוי אמלאכות שמותר לעשותן בערב שבת מבעוד יום ונעשין מאליהן בשבת במקום שאין חשש שמא יחתה, ואפילו אם רוצה לאכול ממנה במוצאי יום הכפורים מותר, עד כאן לשונו. וכל זה הוא לשיטתיה שכתב טעם האיסור משום הכנה או משום דמחזי כרעבתנותא, אבל לטעם הב"ח במה שאוסר אחר מנחה, עיין שם, גם באופן זה אין נכון, אם לא קודם חצות".
וכתב הכה"ח בס"ק ב' "והיינו לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל בהגה, אבל לנוהגין כדברי השלחן ערוך בלאו הכי שרי להטמין אפילו לכתחלה", וא"כ מצד הטמנה לדעת מרן לא יהיה ולדעת הרמ"א אם עושה כן לאחר חצות יש בו משום הטמנה.
העולה
אסור להפעיל את הבוילר ע"י שעון שבת, כדי שיהיה לו מים חמים במוצאי שבת מהטעמים שמבוארים בגוף התשובה.