שאלה
יהודי וגוי שותפים במכון פיזוטרפיה ויש להם עובדים שמקבלים על כל טיפול שהם עושים 80 אחוז מהרווח .
היהודי התחיל להתחזק ושואל האם מותר שהמקום יהיה פתוח בשבת והעובדים שלו יקחו את כל השכר לעצמם או אסור משום מראית עין?
תשובה
אם לא יתנה עם הגוי כשקנו את העסק שיום שבת שלו, וכנגד זה יום אחר שייך ליהודי, ימכור לאדם אחר, ויחזור ויקנה ממנו ויתנה כך, ואם אח"כ הגוי מתחלק חצי חצי ברווחים החודשיים מותר. וכל זה שיודעים שיהודי וגוי שותפים, ובמקום הדחק ניתן להקל, גם כשלא יודעים.
במקום הדחק ניתן להקל שימכור לגוי העסק במכירה גמורה ליום שבת.
וששותף שלו יקח את הרווחים.
מקורות
איתא בגמרא בספ"ק דעבודה זרה (כב.) ישראל וגוי שקבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לגוי טול חלקך בשבת ואני בחול ואם התנו מתחלה מותר ואם באו לחשבון אסור כלומר דלא דמי למשכיר שדהו לגוי דשרי דהתם כל עבודת השדה עליה דגוי רמיא אבל הכא אישראל נמי רמיא שהרי השדה של שניהם הוא והוי כאילו מעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכתו בשבת והוא יעשה במקומו למחר הילכך אסור כשלא התנו ואם התנו מותר משום דכיון דמעיקרא התנו ה"ל כאילו אין לישראל חלק בשדה כלל ביום השבת אלא כולו של גוי בשבת וכולו של ישראל ביום החול ונמצא שלא הוטלה מלאכת שבת על ישראל כלל מאחר שאין השדה שלו ביום ההוא. וזהו שפירש רש"י וז"ל שקבלו שדה, באריסות [מבעה"ב] ומשקבלוה הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד לא יאמר ישראל טול חלקך בשבת לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו ואם התנו מתחלה קודם שהוטלה עליו מותר דהא לא קבל עליה ישראל עבודה בשבת ואין הגוי שלוחו עכ"ל.
וטול חלקך בשבת ואני בחול. כלומר תעמול לזרוע ולחרוש בשבת ותטול בשעת קצירה או בצירה כנגד עמלך בשבת ואני או שלוחי אטרח לעשות כן בחול כדי ליטול בשעת קצירה או בצירה כנגד יום שלי כן פירש ספר התרומה (סי' קמז) וכן משמע מדברי רש"י. וכתוב עוד בספר התרומה אבל אם הגוי נכנס בשדה לחרוש ולזרוע חלקו של ישראל למחצה לשליש ולרביע מותר דאריסותיה קא עביד. ואהא דשרינן בהתנו מתחלה כתוב בסמ"ג (לאוין סה כא ע"ד) והתרומה (שם) אם התנו מתחלה קודם שקנו השדה שלא יהיה לישראל חלק בו ביום השבת. ונראה דלאו למימרא שצריך לפרש כן בהדיא אלא מכיון שהתנה קודם שקנו השדה טול אתה בשבת ואני בחול ה"ל כאילו התנו שלא יהיה לישראל חלק בו ביום השבת.
אבל אם לא התנו מתחילה כתב הבית יוסף "ואם לקחו השדה סתם ולא התנו נראה מדברי התוספות (כב. ד"ה לא יאמר) שיש תיקון ע"י שיחזרו וימכרוהו למוכר ויקבלו דמיהם ממנו או ימכרוהו לאיש אחר ויחזרו ויקנוהו בשותפות ויתנו קודם קנייה טול אתה חלקך בשבת ואני בחול שכתבו על ישראל שגבה תנור מגוי אחד בחובו והיה לאופה המסיק חלקו בתנור והיה ליהודי ליטול כך ימים ולאופה כמו כן כך ימים ולא התנה מתחלה טול אתה חלקך בשבת וכו' שצוה ר"ת לקבל החוב מן הגוי ולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה עכ"ל ונראה דהוא הדין אם נשתתפו בחנות ולא התנו מתחלה שיחזור כל אחד ויטול חלקו ויבטלו השותפות ואח"כ יחזרו להשתתף ויתנו בתחילה טול אתה חלקך בשבת וכו' ואם נשתתפו במלאכה ימחלו זה לזה התנאים שביניהם ויבטלו השיתוף ויחזרו להשתתף ויתנו קודם השיתוף טול אתה בשבת. [עוד הביא הבית יוסף מחלוקת הראשונים מה דין שכר השבתות בזמן שלא התנו דעת הרמב"ם דהוי שכר שבת ואסור וע"כ יקבל הגוי כל שכר השבתות והשאר יחלקו ומאידך דעת הרא"ש ששכר השבת מותר בדיעבד שלא התנו דאזלינן בזה לקולא. ולהלכה מר"ן השו"ע הכריע כהרמב"ם והרי"ף ששכר השבת אסור וע"כ יש לתת לגוי שכר כל השבתות שעברו ומאידך דעת הרמ"א ששכר השבתות מותר בדיעבד וכדעת הרא"ש. ועיין בכף החיים שכתב דהנוהגים כהשו"ע אין לנו אלא הוראות מר"ן ויש להורות דשכר השבת אסור בדיעבד.] וכן פסק מרן בשו"ע שולחן ערוך באור"ח סימן רמה סעיף א "ישראל ואינו יהודי שיש להם שדה או תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפות או שהם שותפין בחנות בסחורה אם התנו מתחלה בשעה שבאו להשתתף שיהיה שכר השבת לאינו יהודי לבדו אם מעט ואם הרבה ושכר יום א' כנגד יום השבת לישראל לבדו מותר ואם לא התנו בתחלה כשיבואו לחלוק נוטל א"י שכר השבתות כולם, והשאר חולקים אותו ואם לא היה שכר השבת ידוע יטול הא"י לבדו שביעית השכר וחולקים השאר". עכ"ל המבואר מכל הנ"ל: אדם שרוצה לקנות מפעל או שדה ושאר כיוצב"ז ואינו רוצה ליהנות משכר העבודה בשבת ישתתף עם הגוי בשעת קניית העסק ויעשו חוזה כתוב ביניהם שיטול הגוי שכר השבתות והיהודי יטול שכר יום ראשון בין מעט ובין הרבה דהיינו שאפילו אם יהיו הרווחים קטנים ביום ראשון וביום השבת יש יותר רווחים אפילו הכי לא יבואו בחשבון ע"כ אמנם אם לא שייך לדעת כמה הרווח בכל יום ואי אפשר לצמצם אז יבואו על חשבון בשווה אבל דווקא שלא התנו על כך מלכתחילה והשאר יחלקו בניהם. עוד מבואר באחרונים (שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סימן ד שו"ת לבושי מרדכי חלק ב סימן עד שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן כה. וכן נראה מדברי המשנ"ב רמה ס"ק י) דאין ההיתר הנ"ל אמור אלא בעסק שהכל יודעים שגם לנכרי יש בו חלק או שעיקרו נקרא על שם הנכרי והיהודי שותף סמוי בו אבל אם להיפך שהעסק נקרא רק על שם היהודי בכל ענין אין היתר לתת לנכרי לעבוד שם בשבתות וימים טובים דאיכא איסור משום מראית עין. היכא ששם ישראל לבד נקרא עליה
אמנם במקום דוחק גדול שחוששים שישבר מטה לחמו של היהודי שמתקרב לדתו או שבכך יש חשש שיגרם לו לחזור חלילה לחלל שבת יש להתיר אפילו דאיכא משום מראית עין וזאת ע"י שימכור לגוי את העסק שלו ליום השבת וכן ה"ה בשותפות עם הגוי. והנה לך דברי הביאור הלכה סימן רע"ו ד"ה "רק שיפרסם שעשה דרך היתר" הנה בכנסת הגדולה הביא בשם מהר"ם אלשקר בשם רבינו יוסף גאון דאסור לבר ישראל שיעשה הערמה עם הא"י וכו' שימכור לו בהמה וסיים ע"ז וכל הדברים יגעים ואין אני רואה דרך ישרה שיבור לו האדם בזה ומ"מ אותן מקומות שנהגו להתיר וסמכו על אותן המתירין הנח להם לישראל וכל בעל נפש יחוש לעצמו עכ"ל וכ"כ הרלב"ח והביאו בא"ר וגם הצמח צדק בסימן ל"ה צווח ע"ז שבשאט נפש מוכרין סוסיהן בכונה כדי להפקיע מהם איסור שבת וכתב שם וז"ל דעגלונים ישראלים שיש להם עגלות וסוסים ומוליכין משאות בשכר אין היתר למכור לא"י הסוסים או להפקיר אותם כדי להוליך המשאות בשבת ובפרט אם הישראל תמיד עם הסוסים וגם בימות החול הם נוסעים בעצמם ומזונותיהם עליו והא"י אינו אלא שכירו לשנה והכל נקרא על שם ישראל ואיכא מראית עין אך לדבר מצוה דרבים כגון להוליך אתרוגים ולזכות רבים שיקיימו מצוה בשעתה וצריכין למהר הליכתם מותר ע"י הפקר דבמקום מצוה אין להחמיר עכ"ל ובא"ר כתב ג"כ להחמיר בזה ומתמה על המ"א שלא הביא דברי הצ"צ אך בא"א סק"ט מצדד להתיר וכתב כיון דאין משכירו לחרישה וכדומה רק להוליך משאות וכו' יש לסמוך אהפקר או מכירה לשבת או בהמתו קנויה לו וכ"ש מכירה גמורה דמותר בכה"ג אך י"ל דלא מהני היתר מכירה רק בד' וה' לא בע"ש ע"ש שהאריך וכ"כ בתו"ש כוותיה. והנה בעניננו לענין שוורים שמיוחדין לחרישה שהיא מלאכה דאורייתא לכ"ע והעסק נקרא על שם ישראל והאינם יהודים הם שכירים אצלו לבד נראה שגם הוא מודה להצ"צ דהיכא דהעסק נקרא על שם ישראל קשה להקל בזה. ובשארי אחרונים שראיתי יש שמצדדין להקל וסוברין דכל שעושה שטר עמהן ומפרסם הדבר ליכא משום מראית העין [שו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סימן ס"ז] ויש שמחמירין בזה [והוא בספר טוב טעם ודעת בסימן קס"ג וז"ל בנידון מכירת בהמה למלאכה בשבת דהוי איסור תורה ובשל תורה לא מהני המכירה דהוי הערמה ע"ש] וע"כ אין להקל בענין זה כ"כ כ"א בשעת הדחק וגם אז יראה שיהיה השטר עשוי כד"ת ע"פ הוראת חכם ובפרסום כמו שכתב רמ"א. והבוטח בה' ומקיים רצון התורה דלמען ינוח שורך וחמורך וגו' כפשטיה ואינו עושה שום תחבולות לענין שבת אשריו ובודאי הקדוש ברוך הוא יתן לו עבור זה הצלחה בנכסיו בששת ימי המעשה. עכ"ל ומכאן נלמד דבשעת הדחק גדול והפסד גדול שחוששים על אותם אנשים שיהיו בהולים על ממונם ויש חשש שלא יעמדו בניסיון הקשה של איבוד ממון רב יש להתיר למכור לגוי את העסק לשבתות וכל הרווח שייך לו ואין ליהודי חלק בו אלא שיש לפרסם דבר המכירה ואפילו שיש עדיין קצת מראית עין יש להקל באופנים אלו ודברים אלו אמורים גם לגבי שותפות עם הגוי האמור לעיל וכמבואר בדברי הרמ"א סו"ס רמו.
לסיכום הדינים האמורים: ישנם שני אופנים שעל ידם יהיה ישראל יכול לקיים את עסקו אפילו שפועל בשבת א. וזה הטוב מבניהם, והוא ע"י שישתתף עם הגוי דהיינו שיעשו ביניהם חוזה כתוב כדת וכדין שביום השבת כל הרווחים הם של הגוי וכנגדו ביום הראשון יהיה שייך לישראל ולא משנה כלל כמה כל אחד ירוויח ביום עבודתו ואם בסופו של יום אינם יכולים לדעת על הרווחים של כל אחד באופן מדויק אפשר בכה"ג לחלוק באופן שווה בכך שיתן לו שביעית משכרו ואת שאר הימים יחלקו בשווה, וכל זה בתנאי שבשעת פתיחת או קניית העסק עשה שותפות עם הגוי וממילא אין שם הישראל על העבודה בשבת משום שלעולם לא יצא קול שכח להתנות
אבל אם מקודם לשותפות היה הישראל הבעלים ושמו היה על העסק או שנשתתף עם הגוי ולא עשה תנאי עם האינו יהודי להוציא עצמו ממלאכה ביום השבת יצטרך הישראל למכור את הבעלות שלו לאחר ולעשות קנין חדש בשותפות עם הנכרי ובאותו הזמן לעשות תנאי ולהפקיע עצמו מהנאת מלאכה ביום השבת ובזמן הזה אם היו שותפים ולא עשו תנאי דעת השולחן ערוך וכך מנהג בני ספרד שאסור ליהנות מאותו שכר השבתות שהיה עד כה וכן מנהג בני ספרד עיין כף החיים (סימן רמה ס"ק ט) ושאר הרווחים של כל הימים יחלקו בשווה, ודעת הרמ"א וכן מנהג בני אשכנז ובלבד שיחלקו יום כנגד יום ולא משנה כמה הרווחים. ב. והוא הפחות טוב ,שימכור לגוי במכירה גמורה את העסק ליום השבת ולא יהיה לו שום שייכות ברווחים וטובות ההנאה מהשבת ובלבד שיעשה את הכל לפרסם הדבר שיהיה כמה שפחות מראית עין כגון שיעשה שטר מיוחד על יום השבת ויסיר את שמו ממנו וישאיר רק את שמו של האינו יהודי ויש לדעת דכל ההיתר הזה הוא מדוחק ובמקום צורך גדול כמבואר לעיל. ומכל מקום בדרגה זו יעשה כל שביכולתו לחפש להתפרנס בדרכים אחרות מחמת כל המכשלות והחששות לאיסורים בדבר וכדברי הבאור הלכה המובא לעיל "והבוטח בה' ומקיים רצון התורה דלמען ינוח שורך וחמורך וגו' כפשטיה ואינו עושה שום תחבולות לענין שבת אשריו ובודאי הקדוש ברוך הוא יתן לו עבור זה הצלחה בנכסיו בששת ימי המעשה".
העולה
אם לא יתנה עם הגוי כשקנו את העסק שיום שבת שלו, וכנגד זה יום אחר שייך ליהודי, ימכור לאדם אחר, ויחזור ויקנה ממנו ויתנה כך, ואם אח"כ הגוי מתחלק חצי חצי ברווחים החודשיים מותר. וכל זה שיודעים שיהודי וגוי שותפים, ובמקום הדחק ניתן להקל, גם כשלא יודעים.
במקום הדחק ניתן להקל שימכור לגוי העסק במכירה גמורה ליום שבת.
וששותף שלו יקח את הרווחים.