שאלה
מה דינו של מכשיר להכנת וופל בלגי (Waffle maker) היה בשימוש אצל לא שומרי כשרות אבל רק לוופל בלגי בלי בשר כמובן, אבל בשימוש של חלב נוכרי איך להכשיר?
תשובה
כיון שאנו סוברים שמעיקר הדין חלב עכו"ם אסור, אין לבשל בכלים אלו בלי הגעלה, אמנם אם בישל בעל הבית גם בשבילו מותר לאכול. וכדעת הפר"ח. (ובמקום הפסד מרובה או שעת הדחק יש להקל, ובפרט שלא השתמש בו בדבר חריף).
אמנם בדבר שנוהגים בו חומרא יהיה מותר לאכול מאותם כלים.
מקורות
בתשובה זו בעיקר נתעסק בדין הכלים ולא בהלכה עצמה אם חלב עכו"ם אסור
דין הכלים
כתב הרמ"א סי' קט"ו סעי' א' "חלב של עובדי כוכבים אוסרים כלים שנתבשלו בהם כשאר איסור, אף על פי שאינו רק ספק שמא עירב בה דבר טמא. וכן גבינותיהם", וכתב הש"ך בס"ק י"ד "אוסרת כלים. ול"ד לבשולי עובדי כוכבים לעיל ס"ס קי"ג די"א דאין אוסרת הכלים (וכן דעת או"ה כלל מ"ג ד"ו) דשאני התם דעיקר איסורין מדבריהן מחמת גזרות חתנות אבל הכא גזרו בו משום חשש איסור דאורייתא שיש בחלב עצמו וכן מחלק האו"ה כלל מ"ה".
וכתב עוד בס"ק ט"ו "שנתבשלה כו'. וכ"כ האו"ה ואף על גב דס"ל להאו"ה אפילו גבינות של עובד כוכבים גופיה שנפלו בתבשיל בטל ברוב וכדלקמן ס"ק י"ז צ"ל דכאן מיירי באין בתבשיל רוב נגד הכלי א"נ לכתחלה אסור לבשל בו אפילו יהא בתבשיל רוב דאסור להוסיף על שום איסור ולבטלו כדלעיל סימן צ"ט ס"ו ע"ש אבל אם נתבשל בו דיעבד ויש רוב בתבשיל שרי להאו"ה".
וכתב השיורי ברכה ס"ק ב' "חלב של עכו"ם אוסר כלים וכו' וכן גבינותיהם וכו'. כתב מורינו הרב בתי כהונה בחידושי דינים כ"י, כלים שנתבשל בהם גבינת הגוים בדיעבד והיום אינן בני יומן, אם מותר להשתמש בהם בלי הכשר, ואי נמי בני יומן להשהותם עד שיעבור היום, נחלקו האחרונים בספק איסור תורה ובאיסור דרבנן. עיין בכנה"ג י"ד סימן א' הגב"י אות מ'. ועיין סימן מ"ד וקכ"ב ובבני חיי. ועיין סוף סימן קי"ב. ופשט דברי מהריב"ל אפילו בספק איסור דרבנן. ומ"מ בהא דגבינות דעתי לאסור, דהא ספיקו כודאו, וכמ"ש או"ה, הביאו הש"ך סימן ק"י בכללי ס"ס כלל י"ז. ועיין הגה סימן קט"ו דין א' ופרי חדש ס"ק י"א, ובפרי חדש סוף כלל י"ד מכללי ס"ס, גבי גבינה, דלא כאו"ה. הנה יש חולקין. והיותר נראה עיקר דספיקו כודאו, ונראה להחמיר, ולב חכם ישכיל זאת בהתישבו בדברי האחרונים. ומ"מ בהפסד מרובה אפשר להקל. ועל כל דברי האחרונים שבאים מטענת נותן טעם לפגם דרבנן, יש לדון שנשתמשו בהם דבר חריף. ועיין זרע אברהם י"ד דף ק' ע"ד ובית דוד י"ד סימן נ"ד", הביאו הכה"ח.
ואם המבשל בהם נוהג בו היתר כתב הבית יוסף יורה דעה סימן סד "ואני מצאתי כתוב בשם ספר אגודה (חולין סי' פט) בערפור"ט נוהגים לאסור, ובשאר קהלות נוהגים להתיר, אמנם אלו אין נמנעין מכלים של אלו ומבישוליהם אך הכרס אין אוכלין בבואם לקהלות אלו עכ"ל", כלומר שהכלים אפי' הם בני יומם ונתבשלו ביחד נהגו בהם היתר.
וכתב השו"ע בסעי' ט' "חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה, אסור. הגה: וכן המנהג בכל מקום, מלבד בני ריינוס, שנוהגין במקצתו היתר, ואין מוחין בידם שכבר הורה להם זקן. (הגהות אשר"י ומרדכי ורוב הפוסקים) ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטל בששים (א"ו הארוך) אבל אין אוסרין כלים של בני ריינוס, הואיל ונוהגין בו היתר (חידושי אגודה)", כלומר שפוסק הרמ"א שהכלים לא נאסרים כיון שנהגו בהם היתר, מי שבישל בהם.
וכתב הט"ז בס"ק ט' "אבל אין אוסרין כלים כו'. באגודה כתוב אמנם אלו אין נמנעין מכלים של אלו ומבישוליהן אך הכרס אין אוכלין, וכתב רש"ל על זה דמאחר שכתב שאין נזהרין אלא מהכרס עצמו, הא התבשיל שנתבשל עמו אוכלין אותו, וזהו מ"ש שאין נזהרין מבישוליהן, ואפילו להאוסרין ומחזיקין אותו בחלב גמור מ"מ מסתמ' המעט חלב שעל הכרס הוא בטל בששים נגד הכרס והמרק והלפתן שעמו ע"כ",, כלומר אע"פ שהם סוברים שהוא חלב גמור מכל מקום כיון שבטל בשישים ניתן לאכול מאותם כלים בשעה שבישלו בהם.
והקש"ה הפמ"ג במשב"ז "אבל. עט"ז הטעם דמבשוליהון יש ס' ועש"ך אות י"ב מ"ש שם ומ"מ א"י כיון דצריך ס' דאנו מחזיקין לחלב גמור א"כ למה אין אוסרין כלים של בני ריינוס. ומיהו הא ודאי לדידן דאם נאסר קדירה מחלב זה ואח"כ נתבשל בבן יומו אסור התבשיל אם אין בו ס' וכלים של בני ריינו"ס הואיל והם נוהגים היתר אין לאסור וגם זה לא ידענא מה יושיענו כיון דלדידן חלב גמור. ודוחק לומר דסתם כלי ישראל בן יומו (עקכ"ב) וכאן דאיכא ספיקא אמרינן בצירוף דאינו בן יומו וצ"ע".
וכתב הש"ך בס"ק י"ב "אבל אין אוסרים כלים כו'. ז"ל הב"י מ"כ בשם ספר אגודה בערפורט נוהגים לאסור ובשאר קהלות נוהגים להתיר אמנם אלו אין נמנעין מכלי' של אלו ומבישוליהן אך הכרס אין אוכלים בבואם לקהילותם עכ"ל וכן הוא בחדושי אגודה הנדפסים בסוף תשובת מהרי"ו ובאגודה פרק ג"ה סי' פ"ט ומשמע דאפילו יש תערובות מחלב הדבוק לכרס בתבשיל ואינו בטל בתבשיל אין נמנעין מלאכול ועי' בסי' קט"ו ס"ק ט"ז י"ז ובסי' קי"ט ס"ק כ' כתבתי כמה חילוקי דינים בזה", יובא להלן בהרחבה עכ"פ נראה שדעתו להקל אף היכא שאין שישים כנגד, כיון שנהגו בזה היתר.
אולם הפרי חדש ס"ק טו כתב על דברי הש"ך "וזה יתכן למאן דאמר טעם כעיקר דרבנן, אבל לדידן דקיימא לן טעם כעיקר מדאורייתא אין להקל בכך, ולא דמי למה שכתוב בשם הראב"ד [הובא ברבינו ירוחם נתיב טו ח"ה אות ו קכד, ג] שהיה מתארח עם אוכלי הדבק והיו קושרין לו חתיכת בשר לפיו בחוט אחד לסימן והיה אוכל אותו הבשר והתבשיל שנתבשל עם הדבק, דשאני התם שהוא ז"ל היה מן המתירין הדבק ולא קבל עליו אלא חומרא מלאכול הדבק בעצמו. ויש פרטי דינים בעניינים אלו קבעתים בפריי פרי חדש או"ח בהלכות יום טוב [סימן תצו ס"ק ב] ושם כתבתי כל פרטי מנהגי איסור, וע"ש בארוכה בסיעתא דשמיא".
וכתב הפלתי סימן סד ס"ק ד "אבל אין אוסרין הכלי. ודעת הש"ך (ס"ק י"ב) דאפילו אם נתבשל ואין ס' נגדו מ"מ מותר. והפרי חדש (ס"ק ט"ו) דעתו לאסור דטעם כעיקר דאורייתא. ולפי מה שכתבתי בס"ק הקודם דרוב פוסקים מורים כרבינו יואל א"ש. גם בלא"ה צ"ע לקמן סימן צ"ח (ש"ך, פר"ח, פלתי, ס"ק א') אם חלב בבשר לענין טעם כעיקר מיקרי מין בשאין מינו, דלמאן דאמר דהוי מין במינו לא שייך טעם כעיקר".
וכתב עוד הרמ"א סי' קי"ט סעי' ז' "מי שנוהג באיזה דבר איסור מכח שסובר שדינא הוא הכי, או מכח חומרא שהחמיר על עצמו, מותר לאכול עם אחרים שנוהגין בו היתר, דודאי לא יאכילוהו דבר שהוא נוהג בו איסור (הגהות מרדכי פ"ק דיבמות ובנימין זאב שי"ב ור' ירוחם סוף נתיב ג' בשם הרמ"ה)".
וכתב עליו הש"ך ס"ק כ' "ובתשו' מוהר"ר לוי ן' חביב סי' קכ"א האריך מאד בדינים אלו, וראיתי לברר בקצור תוכן הדברים וחלוקי הדינים היוצאים מתשובתו, והוא מי שנוהג איסור באיזו דבר מחמת שסובר שהדין כן ואוכל בבית מי שמתירו, אז אם האיסור ניכר להאוסר מותר להמאכיל להאכילו דאי לא ס"ל לא ליכול אבל כשאינו ניכר האיסור אסור, ואסור לבשל לו בכליו אפילו אינן בני יומן, ואצ"ל שאסור להאוסר לומר להמתיר לבשל לו בכליו שאינן בני יומן, אבל כשהמתיר מבשל לכתחלה לו ולצורך אחרים, ג"כ מותר דהוי כדיעבד, והאוסר דבר מחמת מנהג אבותיו ובני מדינתו שנוהגין כן אסור להמתיר להאכילו אפילו האיסור ניכר, אף על גב שהיה אוסר עצמו יכול לקחתו כמו היתירא של מושיט כוס יין לנזיר דקי"ל דאע"ג דהנזיר יכול לקחתו אסור מדרבנן (וע"ל סי' קנ"א סק"ו), ויכול האוסר לבשל לכתחלה בכליו של המתיר שאינן ב"י או בסתם כלים דקי"ל נמי שהן אינן ב"י דלא קבלו עליהם המנהג להחמיר כ"כ, ואם בעל הכלי הוא לפנינו צריך לשאלו אם הוא ב"י או לא ואם בעל הכלי הוא חשוד א"צ לשאלו אבל אם הוא אמר מעצמו או ששאלו ואמר לו סמכינן עליה אם הוא ב"י או לא (וע"ל סי' קנ"ב ס"ק ג')", כלומר שהיכא שנהג מעיקר הדין איסור אסור לו לכתחילה לאכול מכלים האלה אלא א"כ הוא בישל גם בשביל עצמו, אמנם היכא שנוהג מחמת אבותיו, שרי למחמיר לבשל בהם היכא שאינם בני יומם.
אולם הפרי חדש אורח חיים סימן תצו ס"ק כג כתב "ודבר ברור הוא שכליו של מתיר אסורים לאוסר שהרי הם בלועים מאותו דבר האסור לדעתו ואף אם הם אינן ב"י דהא דנט"ל מותר אינו אלא בדיעבד ואף לומר לו בשל לי אסור כדאמרינן בפרק קמא דחולין כיון דא"ל עשי לי משליכי כמאן דבישל בידי' דמי וכ"כ הרשב"א והר"ן ומיהו אם המתיר בישל לאוסר בלא ידיעתו מותר למתיר לאכול אותו תבשיל דהשתא הו"ל דיעבד ועוד נ"ל דאף שיודע האוסר שמבשל לו כל שלא ציוה לבשל לו מותר לו לאכול דהא נמי דיעבד מקרי וכן מוכח מההיא דפרק קמא דחולין דאמרינן דכיון דאמר לה עשי לי משליכי כמאן דעריב בידים דמי טעמא דא"ל הכי הא לא א"ל הכי אף על פי שיודע שמערבת לא גזרו חכמים וה"נ דכוות' ועוד דכיון דטעמא הוי משום דגזרינן שאינו ב"י אטו ב"י כדאיתא בסוף עכו"ם כל שאינו מבשל או שלא ציוה לבשל ליכא למגזר מידי ותדע עוד דהא בדברים הנלקחים מן העכו"ם מטעמא דסתם כליהן אינן ב"י לאו בכל גוונא התירו חכמים אף על פי שידוע לנו שאינו עושה אותם אלא למכור לנו ואף על פי כן מותרים דכל שנתבשל בכלי אף בידיעתנו הו"ל דיעבד וזו דכוותה והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי להרלב"ח בתשובה הנז' שכתב וז"ל אמנם כשמבשל לצורך האוסר לבדו נראה שאסור דגזרינן שמא יבא לבשל לצורך האוסר בקדרה בת יומא ע"כ ולא נהירא דאם כן אמאי לא גזרינן בדברים הנלקחים מן העכו"ם שמא יבואו לבשל לצרכינו בכלים ב"י ואדרבה הא עדיפא דאילו התם העכו"ם מצי לבשולי בכלים ב"י ואף על פי כן סמכי' אסתם כלים כ"ש גבי כלים של המתיר דאיכא תרתי חדא דאיהו מזדהר שלא לבשל בכלים שאינן ב"י ועוד דסתם כלים של ישראל נמי אינן ב"י וכ"ת אם כן אף בכלים האסורים מחמת חלב ודם וכיוצא יבשלו אחרים בהם לצרכיהם אף בידיעתנו כיון שאינן ב"י דהא השתא ליכא למגזר מידי לאו מילתא היא דבהני כלים המבשל קעביד איסורא ולא מצי לבשל דהא סתם אמרו חכמים אסור לבשל בכלי שאינו ב"י אטו ב"י וסתמו כפי' דבין לו בין לאחרים אבל בכאן המבשל באותן כלים לא קעביד איסורא שהרי זה האיסור מותר לו לאכול אם כן האוסר כל שמוצא התבשיל כבר מבושל מותר לו לאכול ואף שיודע שמבשלין לו הרי לא ציוה בכך ואיהו לא קעביד שום איסורא ולעולם מותר לו לאכול ממאכליו של המתיר אף על פי שהם מבושלים בכלים האסורים מטעמא דכתיב' משום דהו"ל כדיעבד ונט"ל מותר בדיעבד ובהכי יתיישב נמי מ"ש הט"ז בשם רש"ל בי"ד סימן צ"ט ס"ק י' על מ"ש הש"ע עבר וביטלו במזיד אסור למבטל עצמו וכן למי שנתבטל בשבילו וביאר רש"ל דכל שידע זה שנתבטל עבורו וניחא ליה אפילו לא צוה אותו לבטלו אסור דהתם שאני דהמבטל קעביד איסורא אבל הכא לא ותדע דכן הוא דהא אם ביטל בשוגג מותר אף למבטל עצמו אבל כשמבטל במזיד ואידך ידע וניחא ליה קנסי' לתרווייהו ובנ"ד מבשל דהכא כשוגג דהתם דמי ואף על פי שראיתי בש"ך י"ד סימן קי"ט שנמשך אחר דברי רלב"ח הללו והעתיקם ולא השיג עליהם מכל מקום דעתי להתיר וכדפרישית ונראה שזה דעת הראב"ד שכתב בעל האשכול הביאו רלב"ח בתשו' הנזכר וז"ל העיד לנו חכם אחד מעיר נרבונ' כי הראב"ד היה מתארח עם אוכלי הדבק וקושרין לו חתיכת בשר לפיו בחוט אחד לסימן והיתה מתבשלת בקדרה עם הדבק והיה אוכל אותו הבשר עם התבשיל עכ"ל וקשה טובא חדא איך היה אוכל הבשר והתבשיל שנתבשל עם הדבק כיון שהדבק היה לדידיה חתיכה דאיסורא ואם נאמר דמיירי כשהיה ס' בקדרה לבטל הדבק זה דחוק שאם כן היה לו לבאר ועוד דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה לדידיה הוי דאורייתא והא ודאי ל"ק דהא הכא המבטלין לא קעבדי איסורא ומשמע ודאי דאף אם בטלו במזיד ואף למי שנתבטל בשבילו מותר לו לאכול מטעמא דפרישי' והעיקר אצלי בזה שהראב"ד הוא מן המתירין הדבק כדעת חכמי לוניל וחכמי נרבונא שהביא הב"י בי"ד סימן ל"ט אחר הוראת מר יעקב גאון ע"ש מכל מקום היה חושש לסברת המחמירין שלא לאכול הדבק עצמו אבל לא לפליטתו ואף על פי שנתבא' לעיל בסימן תמ"ב שהראב"ד מכת הסוברים דטעם כעיקר דאוריית' מכל מקום אינו למלקו' אלא לאיסורא בעלמ' ואם כן קליש אסור פליט' הדבק מהדבק עצמו ומשמע ודאי שלא היה נוהג היתר בפליטת הדבק אלא בדיעבד אבל לא לכתחיל' דמחזי כחוכא ואיטלולא לאסור הדבק אפילו בדיעבד ולהתיר פליטתו אפילו לכתחילה….
ודע דלא שאני לן בין איסורין דאוריית' לאיסורין דרבנן דאף כלים שאינם ב"י שאינם בלועים אלא מאיסורי דרבנן לא שרינן להו לכתחלה וכמ"ש רלב"ח בתשוב' הנז' לדעת כמה פוסקים וכמו שהוכיח הריב"ל מתשובת הרשב"א סימן קמ"ג ורי"ח יעויין שם וכן עיקר".
וראה שם בסעי' כ"ד שאם זה רק חומרא יש להקל גם בלי לשאול את בעל הכלי לאכול מהכלי
וכן כתב בשו"ת הלכות קטנות חלק א סימן קג "ולענין הכלים של מי שנוהגים היתר למי שנוהגים בו איסור באותו דבר נראה דשרי לכתחילה עיין יו"ד סי' ס"ד לבוש ס"ט. וזכורני דדוקא בכי האי גוונא דמדינא שרי אלא דהנוהגים איסור נהגו משום חומרא הוא דשרינן אבל במידי דלא פסיקא לן דינא ואיכא דוכתא דנהגו איסור ואיכא דנהגו היתר בכה"ג לא שרי הכלים".
וכתב השו"ע סימן תנג סעי' א' "אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה, בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון, (והמנהג ליקח לכתחלה חטים), (מהרי"ל), אבל לא באורז ושאר מיני קטניות, וגם אינם באים לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל. הגה: ויש אוסרים (טור והגהות מיימוני פ"ה ומרדכי פ' כל שעה). והמנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות. מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל. וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם, ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל. וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית (ת"ה סי' קי"ג). וזרע אקליז"א (מהרי"ל) ואני"ס אליינד"ר אינן מיני קטניות, ומותר לאכלן בפסח, כן נ"ל".
וכתב הכה"ח סימן תנג ס"ק כ"ז "ולענין כלים שנתבשלו בהם מיני קטניות לנוהגין איסור במיני קטניות לאחר מעת לעת מותרים. זרע אמת שם. וכן כתב מהרלנ"ח סימן קכ"א, פרי חדש סימן תצ"ו אות כ"ד, ערך השלחן שם, חקת הפסח שם. וכתב עוד שם הזרע אמת דאפילו אחד מעיר שנוהגין איסור בקטניות מתארח בעיר אחרת שנוהגין בהם היתר יכול לאכול בכליהם ואין צריך לשאול אם בישלו באותה קדירה קטניות באותו יום יעו"ש. וכן כתב מהרלנ"ח שם דאפילו בסתם שאינו יודע שאינו בן יומו מותר לבשל בו לכתחלה יעו"ש. וכן כתב הפרי חדש שם, ערך השלחן שם, חקת הפסח שם. מיהו מה שכתב שם הזרע אמת דאף אם בישלו בכלי שנתבשל בו קטניות באותו יום עם כל זה יכול המתארח לאכול מאותו תבשיל יעו"ש, עיין במהרלנ"ח שם דף קפ"ה שכתב שלא לבשל בכלי המתיר כשידוע בודאי שהוא בן יומו וגם שלא לאכול המאכל שנתבשל בו יעו"ש, והביאו חקת הפסח שם. אמנם דעת חקת הפסח שם דבדיעבד אם בישלו אפילו הכלי בן יומו התבשיל מותר משום דודאי יש בתבשיל רוב נגד הבלוע, אבל לכתחלה מצדד בזה וכתב דאפשר דאסור כמו שאסור לערבו כדי לאכלו לכתחלה יעו"ש. ועיין לעיל סימן תמ"ז אות כ"ז:
ובסי' תמ"ז ס"ק כ"ז "ובדין ריחא מלתא וכו'. כתב השלחן גבוה אות ט' דהנזהרים לאכול מצה מחטים ברורים מאכילת עכבר נזהרים דאין שואלין כליהם לאין נזהרין ואין נשאלין מהם ולא עוד אלא שיש מהם שאין טומנין חמין בתנור אחד עם שאינו נזהר, וכתב הוא ז"ל דהנזהר בזה שלא להטמין בתנור אחד הפריז על המדה דריחא לאו מלתא היא ושכן אמר לו מהר"י דוד ז"ל יעו"ש. ועיין שם בסימן תנ"ג אות ה' דכתב דמותרים גם כן בכליהם של אינם נזהרין וכל שכן למי שנזהר לאכול בפסח שמורה משעת קצירה דשרי בכליו של שאינו נזהר יעו"ש. וכן פסק בהלכות קטנות חלק א' סימן ק"ג. וכן כתב בספר אורחות יושר פרק י"א בפשיטות יעו"ש, זכור לאברהם, רוח חיים סימן תנ"ג אות ו' ובספרו מועד לכל חי סימן ב' אות כ"ה, יפה ללב. ועיין עוד מזה לקמן סימן תנ"ג אות כ"ז".
וכתב בשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן מד "וא"כ בנד"ד ששביעית בזה"ז רק מדרבנן וגם רוב המחמירים אינם מחזיקים את הדבר לודאי איסור, שהרי אינם נמנעים מלהשתמש בכלים של הנוהגים כהמתירים [ועיין בזה היטב ביורה דעה סימן ס"ד סעיף ט' ובש"ך ופר"ח סימן קי"ט] אף על פי שאינם זהירים בביעור וגם מבשלים ירקות שאסורים משום ספיחין, ואלמלי היה הדבר בעיניהם איסור ברור היו צריכים ודאי להזהר גם מכלים שאינם בני יומם כיון דנ"ט לפגם מותר רק בדיעבד ולא לכתחלה, ולכן נראה כדאמרן דבכה"ג שהפירות מותרים אין שום איסור לקנות מהם, ואף שלרגל התפשטות ההיתר יש הרבה חנוונים שלצעה"ג אינם יודעים מאומה מדיני שביעית, מ"מ אם ברור הדבר שאלמלי היו יודעים היו שומעים ודאי למתירים אין לחוש בזה משום נתינת מכשול".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי – שביעית פסקי הלכות סימן יח סעי' ח "מי שאינו נוהג על פי היתר המכירה – מותר לו לאכול בכליו של יהודי אחר, הסומך על היתר המכירה".
העולה
כיון שאנו סוברים שמעיקר הדין חלב עכו"ם אסור, אין לבשל בכלים אלו בלי הגעלה, אמנם אם בישל בעל הבית גם בשבילו מותר לאכול. וכדעת הפר"ח. (ובמקום הפסד מרובה או שעת הדחק יש להקל, ובפרט שלא השתמש בו בדבר חריף).
אמנם בדבר שנוהגים בו חומרא מותר לאכול מאותם כלים.