שאלה
לגבי חלב מכשרות רגילה שאין ידוע אם חלבו בשבת באופן המותר או שחלבו בגרמא. מה דין החלב?
תשובה
אסור לחלוב את הבהמה בשבת לתוך כלי ואסורו מהתורה משום דש.
מותר לחלוב את הבהמה על ידי גוי וחלב יהיה מותר במוצאי שבת מיד וטוב שיתן לו תשלום מועט כדי לקנות ממנו את החלב.
מחמת שיש קולות בחליבת החלב בשבת ראוי לכל אדם לקנות חלב בהכשר "מהדרין", שאין בו חשש חליבה בשבת.
מקורות
א
גמ' שבת (צ"ה ע"א): "תנו רבנן: החולב והמחבץ והמגבן – כגרוגרת. המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש, שגג בשבת – חייב חטאת, הזיד ביום טוב – לוקה ארבעים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: 'אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות' ". ונחלקו הראשונים האם חכמים אומרים אחד זה ואחד אינו אלא משום שבות האם חוזר על כל דברי ר"א וא"כ הם סוברים שחולב – מדרבנן, או שחכמים מודים לו בחלק וחולב חייב מהתורה גם לדעת חכמים. ובגמ' שם: "רב נחמן בר גוריא איקלע לנהרדעא. בעו מיניה: חולב משום מאי מיחייב? אמר להו: משום חולב. מחבץ משום מאי מיחייב? אמר להו: משום מחבץ. מגבן משום מאי חייב? אמר להו: משום מגבן. אמרו ליה: רבך קטיל קני באגמא הוה (ופרש"י שם: "קטיל קני באגמא – חותך קנים מן האגם הוה, לא ידע לפרש משנה). אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה: חולב – חייב משום מפרק, מחבץ – חייב משום בורר, מגבן – חייב משום בונה".
ופרש"י (שם ד"ה "מפרק"): "כמו מפרק משאוי, שפורק אוכל ממקום שנתכסה בו, והוי תולדת דש, ואית דאמרי: תולדה דקוצר – ולא היא, דלאו מחובר הוא, אלא פקיד ועקיר, וקאי בעטיני הדד כתבואה בקשיה, ולשון מפרק נמי לא שייך למימר, אלא לשון תולש". כלומר שהאיסור לחלוב לדעת רש"י הוא משום, מפרק תולדה דדש, כמו שדש המלאכה זה להפריד את החיטים ממוץ שלה כך גם חולב, אבל משום קוצר – לא, שאין קצירה בדבר שלא מחובר. וראה בתוספות (שבת ע"ג ע"ב ד"ה "מפרק") שלר"ת חייב משום ממחק.
אמנם הריטב"א (כתובות ס' ע"א) ס"ל שהתירו שבות רק ע"י שינוי במקום צער, וחכמים ס"ל דחולב איסורו מדרבנן, והלכה כמותם.
דעת הרמב"ם (הלכות שבת פרק ח' הלכה ז'): "הדש כגרוגרת – חייב. ואין דישה אלא בגידולי קרקע. והמפרק הרי היא תולדה של דש וחייב. החולב את הבהמה – חייב משום מפרק". וראה בכס"מ,
ב
וכתב הר"ן (שבת ס' ע"ב) (לגבי חולב עז לתוך הקערה בשבת) "ואם תאמר: מ"מ הרי עז מוקצה מחמת איסור ואף חלב היוצא ממנה ליתסר משום מוקצה! יש לומר: שמואל לטעמיה, דלית ליה מוקצה ונולד.
ועוד כתב הרמב"ן ז"ל, דאפשר דאפילו למאן דאית ליה מוקצה ונולד – שרי, שאין מוקצה מחמת איסור הבא מעצמו כגון זה, דלא דחייה בידים כגון נר אסו' אלא בעוד האיסור עליו. אי נמי אפילו בשנסתלק האיסור בשעבר עליו, כגון שוחט בשבת שאסור משום מוקצה, הא כל שלא עבר על השבת ואפילו בשוגג, מכיון שנסתלק האיסור נסתלק המוקצה.
ומשום הכי שרינן האי חלב שנחלב לתוך הקדרה, שאף על פי שהעז היתה מוקצה, מכל מקום האי חלב שנחלב נסתלק ממנו תורת מוקצה ולא נעשה איסור בדבר, ובכהאי גוונא ליכא למיחש ביה משום מוקצה, והיינו טעמא בריש ביצה גבי ביצה שנולדה בשבת, שבת דעלמא תשתרי, ולא אסרינן לה משום מוקצה". עכ"ל הר"ן".
אמנם ראה בשו"ע (סי' ש"ה סעי' כ') שכתב: "מותר לומר לאינו יהודי לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים שהחלב מצערה, והחלב – אסור בו ביום. וי"א שצריך לקנותו מן האינו יהודי בדבר מועט, שלא יהא נראה כחולב לצורך ישראל". כלומר שהחולב איסורו מהתורה כהרמב"ם וצ"ל שזה משום דש והתירו משום צער בע"ח רק ע"י גוי, רק שהחלב אסור לבו ביום, ולא צריך לחכות לבכדי שיעשו, משום שהתירו אמירה לגוי, ומה שאסור להשתמש בחלב הוא משום מוקצה.
וראה מה שכתב החזו"א (סי' נ"ו ס"ק ד'), וז"ל: "ומ"מ חייב כל אדם להשתדל לחלוב ע"י אינו יהודי, שזו דרך הישרה ע"פ התורה וסופה להתקיים, וכן נוהגים בכל המקומות שהשבת אצליהן ביוקר"
כתב המשנ"ב (סימן תק"ה ס"ק ע"א): "כתב הרמב"ם: החולב לתוך כלי – חייב, לתוך אוכל – פטור [ומ"מ איסורא יש, דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור], והחלב אסור אפילו חולב לתוך אוכל, כיון דהבהמה אינה ראויה לאכילה הוי מוקצה [מ"א]".
ב
כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת פס"ה סעי' מג – מד "במקרה שאי אפשר לחלוב על ידי גוי – מותר לחלוב על ידי יהודי בשבת באופנים אלו:
• הטוב ביותר לחלוב באמצעות מכשיר חליבה אוטומטי, כלומר הפרה מגיעה לאתר החליבה, מחברים לה את המכשיר ולאחר זמן מתחיל לפעול המכשיר על ידי שעון שבת, והחלב שנחלב תחילה נשפך והולך לאיבוד, ושאר החלב משווק לציבור. ומקילים להתיר חלב זה מטעם "גרמא" בצירוף עם צער בע"ח.
יש המקילים להשתמש בחלב שנחלב על ידי ישראל באיסור [בלי גרמא], על ידי שמערבים חלב שנחלב בשבת עם חלב שנחלב ביום חול [ולשיטתם מותר לערב חלב כנ"ל רק אם מערבים חלב רזה עם חלב שמן כדי להגיע לרמת השומן הרצויה, אך אסור לערב שני סוגי חלב כנ"ל כדי לבטל את חלב האסור בחלב המותר, משום שאסור לבטל איסור לכתחילה]. ומכל מקום, דרך זו היא קולא גדולה. [ ובהערה ציין שכתב בשו"ע (יו"ד סי' פ"ד סעי' י"ג): "דבש שנפלו בו נמלים – יחממנו עד שיהיה ניתך, ויסננו". ועיין בפתחי תשובה שם (ס"ק י'). ועי' כה"ח שם (ס"ק כ"ו) שמשמע שדעת רוב האחרונים שדווקא אם אין כוונתו לכך כלל הקלו.
שו"ע (יו"ד סי' צ"ט סעי' ה'): "אין מבטלין איסור לכתחלה. ואפילו נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו – אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו. עבר ובטלו, או שריבה עליו, אם בשוגג – מותר, ואם במזיד – אסור למבטל עצמו, אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו".].
א. כדי להימנע מחשש חלב שנחלב בשבת, ראוי לכל אדם לקנות חלב בהכשר "מהדרין", שאין בו חשש חליבה בשבת.
העולה
אסור לחלוב את הבהמה בשבת לתוך כלי ואסורו מהתורה משום דש.
מותר לחלוב את הבהמה על ידי גוי וחלב יהיה מותר במוצאי שבת מיד וטוב שיתן לו תשלום מועט כדי לקנות ממנו את החלב.
מחמת שיש קולות בחליבת החלב בשבת ראוי לכל אדם לקנות חלב בהכשר "מהדרין", שאין בו חשש חליבה בשבת.