שאלה
למי עדיף לתת את הכסף של זכר למחצית השקל?
כולל שלומדים תורה או הכנסת כלה או נזקקים?
תשובה
הטוב ביותר לתת את הכסף של זכר למחצית השקל ללומדי תורה.
מקורות
כתב הרמ"א סי' תרצ"ד סעי' א' "י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר; ומאחר ששלשה פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג' (מרדכי ריש פ"ק דיומא); ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו; ויש ליתן ג' חצאים גדולים במדינות אלו, כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו; ובמדינות אוישטריי"ך יתנו ג' חצי וויינ"ר, שנקראו ג"כ מחצית, וכן לכל מדינה ומדינה; ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה, ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו, ואין נוהגין כן".
וכתב הבה"ל ד"ה "ויש ליתן ג' חצאי גדולים במדינות אלו – הנה דרך העולם לפרש חצאי גדולים חצי ג"פ והיינו מה שקורין במדינתינו (חצי גראשין) ולא משמע כן בד"מ עיין שם ואולי הוא שם מטבע אחרת שנקרא כן במדינתו שכתב שם שחצי גדול הוא ט' פשוטין קטנים. ובמדינתינו כעת אין לנו מטבע זו. ולפי מדינתינו נראה דמדינא יוצא במטבע קטנה שנקרא חצי גראש אבל מ"מ אין זה מטבע חשובה כלל אפילו אם נותן ג' חצאין אם לא שנותן גם בעד בניו הקטנים וראיתי איזה גבאים שנותנין מתחלה בהקערה של צדקה ג' חצאי רו"כ וכשבא אחד ליתן המחצית השקל נותן לו הגבאי תחת מעותיו הג' חצאי רו"כ והוא נותן אותם להקערה אבל אין זה מחוור דאם הגבאי נותן לו רק בתורת שאלה על איזה רגעים וגם הנותן אין דעתו להקנותם לצדקה הלא אין זה נתינה כלל והוא מערים רק לעצמו בזה. ואם כונת הגבאי בעצמו באמת להקנות לו והוא נותנם לצדקה זהו עצה רק להראשון ולא להאנשים שאחריו כיון שכבר נעשו צדקה אין רשות להגבאי להחליפם תחת ג' חצאי ג"פ ואולי כיון שכבר נהגו כך הו"ל כאלו התנו בהדיא כל הנותנים לצדקה שנותנים על אופן זה שיהיה להגבאי רשות לזה. והנה בזמן הגר"א היה מצוי חצי זהוב פוליש וכתוב במעשה רב שלא היה נותן כ"א חצי זהב אחד פוליש אבל כעת אין מצוי מטבע זו כלל אם לא שיתן חצאי ג"פ או חצי רו"כ. ומי שעוזרו הקדוש ברוך הוא שיכול ליתן רו"כ אחד זכר למחצית השקל וג' חצאי ג"פ לענין מה שכתוב בפרשה ג' פעמים תרומה וכהי"א האחרון שכתב רמ"א אשרי וטוב לו".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ט "כתב זה בשם יש אומרים לפי שהרמב"ם והטור והשלחן ערוך לא הזכירו מזה כלום ומשמע דלא סבירא להו. ומכל מקום המנהג כדברי מור"ם ז"ל בהגה כדי לעשות זכר למחצית השקל שהיו נותנין ישראל באדר לעבודת בית המקדש, ומבואר הסדר במסכת שקלים יעו"ש".
והנה כתב הרמב"ם (הלכות שקלים פ"א ה"ו): "בזמן שהיה המטבע של אותו זמן דרכונות היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל שלו סלע, ובזמן שהיה המטבע סלעים היה נותן כל אחד במחצית השקל שלו חצי סלע שהוא שני דינרין, ובזמן שהיה המטבע חצי סלע היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל אותו חצי הסלע, ומעולם לא שקלו ישראל במחצית השקל פחות מחצי שקל של תורה". ובפרק ג' ה"א "חציי השקלים הכל צריכין להן כדי שיתן כל אחד ואחד חצי שקל שהוא חייב, לפיכך כשהיה אדם הולך אצל השולחני ומצרף שקל בשני חצאין יתן לו תוספת על השקל, ואותה התוספת נקראת קלבון, לפיכך שנים שנתנו שקל על שניהם חייבין בקלבון".
וכתב הכה"ח (ס"ק כ'): "ועל כן מי שידו משגת יש לעשות זכר למחצית השקל בשלימות, דהיינו שיתן מטבע שמצוי באותו מקום ששמו מחצית ויש בו כסף מזוקק שיעור מחצית השקל או יותר, וכמו שכתב הרמב"ם פרק א' מהלכות שקלים בענין שקלים הנוהגים בזמן הבית, ושיעורו שלושה דרהם כסף (9.6 גרם), כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' ש"ה בענין פדיון בכור, ואם לא נמצא כזה במקומו אז יתן מטבע כסף שיוכל לקנות בו מחצית השקל דהיינו שלושה דרהם כסף, דלא עדיף זכר בזמן הזה מפדיון הבן דאורייתא דיכול לתת כסף או שווה כסף, כמ"ש השו"ע שם, אלא דעכ"פ יש ליתן כסף אם אפשר זכר למחצית השקל שהיה כסף". ועל כן כתב במאמר מרדכי (הלכות חגים פס"ג סעי' א'): "מחיר מחצית השקל – טוב לתת ערך של חצי שקל דהיינו מחיר עשרה גרם כסף ממש עם מע"מ, וצריך לחשב כל שנה לפני פורים את ערך השקלים, בתשס"ב 14 ש"ח. ואם יש לו מטבע ממש של כסף – הנה מה טוב. ובדיעבד אפשר לתת מטבע שנקראת חצי כגון "חצי שקל" של ימינו שלא שוה הרבה, אבל יש בה זכר למחצית השקל". וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ד פנ"ב שאלה ב'), וראה בהערה מה שכתב להקל במקום הצורך בשיעור מחצית השקל.
זמן נתינתה
כתב הרמ"א (סי' תרצ"ד סעי' א'): "י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר; וכו' ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו". וביאר המשנ"ב (ס"ק ד') "ובמדינתנו נוהגין ליתנו בשחרית קודם קריאת המגילה [מ"א], ועכשיו נוהגין ליתן מחצית השקל קודם מנחה ובשחרית מעות מגילה". ובמאמר מרדכי (הלכות חגים פס"ג סעי' ג') לאחר שהביא את הרמ"א והמשנ"ב כתב: "אך הספרדים בירושלים נהגו לתת אחרי מנחה של התענית לפני ערבית, ולמה בזמן הזה? כדי להקדים שקליהם לקריאת המגילה". וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ד פנ"ב הערה א'). וכתב הכה"ח (שם ס"ק כ"ה) הטעם כדי שהצדקה עם התענית תכפר.
למי נותנים
כתב הכה"ח (סי' תרצ"ד ס"ק כ"א): "ואחר כך יתן אותו ליד הגבאי של תלמידי חכמים או של עניים, או יתן הוא בידו לאיזה תלמיד חכם עני בצנעה או לעני בן טובים ירא שמים" וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ד פנ"ב הערה א') " ויתן הכסף לעניים או לתלמידי חכמים עמלי תורה ולישיבות הקדושות. וראה גם ברוח חיים שם אות ב', ע"ש".
במעלת צדקה לתלמידי חכמים
כתוב בגמ' פסחים דף נג ע"ב "רבי יוסי בר אבין אמר: מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה, דאמר רבי יוחנן: כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים – זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף". והביאה הרי"ף והרא"ש פ"ד כלל ז'.
וכתב המאירי "וכן כל המהנה תלמיד חכם מנכסיו על איזה צד זוכה ויושב בישיבה של מעלה שהרי אף הוא מסייע בחכמתו וגורם להעמידה ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ".
וכתוב בכתובות דף קי"א עמוד ב "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום – וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב: כי ה' אלהיך אש אוכלה! אלא, וכו' והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. כיוצא בדבר אתה אומר: לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו – וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה? אלא, וכו' והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה". וראה שם בק"ה ע"ב ובמגן אבות לתשב"ץ וראה בשו"ע יו"ד סי' רנ"א סעי' ט'. וראה באהבת חסד בביאור הפסק משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו השם, שיום רעה זה יום הדין.
בנין בית הכנסת או צדקה לתלמידי חכמים
כתב השו"ע סי' רמ"ט סעי' ט"ז "יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה, ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים, עדיף ממצות בית הכנסת", וראה בב"י שם וכתב הגר"א ס"ק "ממ"ש בירושלמי סוף פאה וספ"ה דשקלים ר' חמא בר' חנינא ור' הושעיא רבה הוו מטיילין באלין כנישתא דלוד א"ל ר"ח ב"ח לר"ה רבה כמה ממון שקעו אבותי כאן א"ל כמה נפשות איבדו אבותיך כאן מי לא הוו ב"נ דילעון באורייתא ר' אבון עבדו ליה תרעא לסידרא רבא נחית ר' מני לגביהון אמר חמי מה דעבדית א"ל וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות מי לא הוון ב"נ דילעון באורייתא וגירסת תשב"ץ או חולים המוטלים לאשפה ודקדק מהרי"ק ש"מ שלשאר צדקה בה"כ עדיף ואינו מוכרח וכ"ש לגירסא שלנו" וראה בערוך השולחן שם.
וכתב מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי ח"ג יו"ד סי' כ"ה "על כן מצוה רבה להרבות בעיקר בתוך השנה בצדקה ולימוד תורה לזכות את הנפטר וגם לתועלת החיים".
העולה
הטוב ביותר לתת את המחצית השקל ללומדי תורה