שאלה
האם צריך כשרות לוויסקי (Whiskey) ?
תשובה
צריך כשרות לוויסקי
מכיווו שהתשמשו בחביות של יין אסור לשתות מהוויסקי הזה כיון שהוא עשוי לטעם, ונמכר יותר יקר מחמת כן, וזה שמם שהם משתבחים בזה.
מקורות
כתב רבינו הטור ביו"ד סי' קל"ה "כל הכלים בין של עץ בין של אבן שמכניסין בהן יין לקיום צריכין עירוי ל"ש הלוקח אותן ישנים מן הנכרי לא שנא שלנו ונשתמש בהן נכרי אפי' לפי שעה ומיהו בעירוי סגי להו אפי' הן זפותים ונודות י"א שחשובין מכניסן לקיום וצריכין עירוי אפילו אינן זפותים ונראה שאין דרך להכניס בהן יין לקיום כיון שאינן זפותים. וכן יראה מתשובות א"א הרא"ש ז"ל שכתב נודות של נכרים של עור שלא נזפתו מעולם אין מכניסן לקיום רק להוליך בהן היין מן הגת לחבית יראה לי שמותרין בהדחה, שהרי מעשים בכל יום שאנו מתירין כלי חרס בהדחה, ולא מסתבר למימר דעור שאינו מזופף בלע טפי מכלי חרס, ואף כי נשאר בהם מהצמר לא מצינו שיהא הצמר בולע ע"כ… כתב הרמב"ן דלא מחמרינן בשביל שמכניס לקיום אלא בכלי חרס, אבל כלי אבן עץ ומתכות אפי' מכניסן לקיום סגי להו בשכשוך, והרשב"א הוסיף כל כלי עץ ועור אבל לא כלי זכוכית ומתכות, וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין לחלק במכניסו לקיום, והביא ראיה מכלי עץ ועור שאסורין כמכניסן לקיום, ואפשר שאף לדבריו מודה בכלי זכוכית אבל כלי מתכות דינו ככלי עץ".
וכתב הב"י "כל הכלים בין של עץ בין של אבן שמכניסין בהם יין לקיום צריכין עירוי לא שנא הלוקח אותם ישנים מן הגוים לא שנא שלנו ונשתמש בהם הגוי אפילו לפי שעה. בפרק אין מעמידין (לג.) ת"ר קנקנים של גוים חדשים גרורין מותרים ישנים ומזופפים אסורים גוי נותן לתוכו יין ישראל נותן לתוכו מים. פירש רש"י ישנים ומזופפים. או ישנים או מזופפים: גוי נותן כו'. כלומר נותן לתוכו גוי יין ישראל נותן לתוכו שלשה ימים מים מעת לעת כדאמרינן ומותרין. וגרסינן תו התם (שם) בר עדי טייעא אנס זיקי מרב יצחק בר יוסף רמא בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה אתא שאיל בי מדרשא א"ל רבי ירמיה כך הורה רבי אמי הלכה ממלאן מים שלשה ימים ומערן מעת לעת אחד שלנו ואחד שלהם לא שנא נודות ולא שנא קנקנים פירוש קנקנים של חרס ובלעי טובא. ומשמע דעל כרחך מיירי במכניסן לקיום או בזפותין דאם לא כן בשכשוך בעלמא סגי להו כדאיתא התם (שם ע"ב) א"ר יהודה הני כובי דארמאי דבר שאין מכניסו לקיום משכשכן במים ומותר. ובפרק בתרא (עד:) ת"ר הגת והמחץ והמשפך של גוים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרים ומודה רבי בקנקנים של גוים שהם אסורים ומה הפרש בין זה לזה זה מכניסו לקיום וזה אין מכניסו לקיום ופירש רש"י ומודה רבי בקנקנים של חרס אף על פי שאין מזופפים שאסורים עד שימלאם שלשה ימים ומערן מעת לעת כדאמרינן בפרק אין מעמידין (לג.)".
כתב השו"ע סימן קלה סעי' ז' "כלים שמכניסים בהם יין לקיום, צריכים עירוי, בין שלקחם ישנים מהעובד כוכבים, בין שהם שלנו ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה. ומיהו בעירוי סגי להו, אפילו הם זפותים". ובסעי' ח' "יש מי שאומר שלא החמירו בשביל שמכניסו לקיום אלא בכלי חרס בלבד. ויש מוסיפים של עץ ושל עור. ויש מי שמוסיף של אבן ושל מתכת, וכן ראוי לנהוג. אבל של זכוכית, לדברי הכל אין מחמירים בו בשביל שמכניסו לקיום".
ובסעי' י"ב כתב "כל מקום שצריך עירוי, צריך למלאותו מים על כל גדותיו, ויניחם בו כ"ד שעות מעת לעת ולסוף כ"ד שעות ישפכם והמים מותרים, (ויש אוסרים המים) (מרדכי פא"מ ובארוך ואגודה בשם ראבי"ה). ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ"ד שעות, וכן יעשה פעם שלישית, ואף על פי שלא היו ג' ימים אלו רצופים אין בכך כלום. ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם, לא עלו לו אלא ליום אחד. ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ"ד שעות, לא עלו לו אותם המים", ובסעי' ט"ו כתב "כלי עץ וכלי עור וכלי חרס, אפילו מזופתים ואפילו מכניסן לקיום, ניתרים בהגעלה בכלי ראשון".
ב
והנה כתב השו"ע בסי' קל"ז סעי' ד' "כלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים, מותר ליתן לתוכם בין מים בין שכר בין שאר משקים, ובלבד שידיח בתחלה לחלוחי היין שעל פני הכלים. וכן מותר למלוח בהם".
וביאר הב"י "אף על פי שאסור ליתן יין בכלים שנשתמש בהם הגוים ביין מותר ליתן בהם מים ושכר וכו'. בפרק אין מעמידין (לג:) אסיקנא דמותר ליתן לתוכן שכר פירש רש"י משום דשכרא מבטל טעמא דחמרא, וכתב הר"ן (יב: ד"ה איבעיא) ואחרים פירשו דשכר נמי מיקלי קלי לחמרא משום מרריתא דכשותא דאית ביה, והראשון יותר נראה, ומהא שמעינן שהמים של מילוי ועירוי מותרים בשתיה וכן כתב הרשב"א בתורת הבית הקצר (ב"ה ש"ו סו:), וז"ל כל הכלים שנשתמש בהם הגוי ביינו ישראל נותן לתוכן בין מים בין שכר בין שאר משקים, ואינו חושש לפי שפליטתם מועטת, ואי אפשר לבא לידי נותן טעם. ובארוך (סו סוע"ג) כתב כל הכלים אם בא להשתמש בהם בשאר משקים קודם שהוכשרו משתמש, ובלבד שידיח בתחלה לכלוכי היין שעל פני הכלים ע"כ. ונראה שמה שלא כתב בקצר שצריך להדיח בתחלה לכלוכי היין שעל פני הכלים משום דמילתא דפשיטא היא דלכתחלה אסור להשתמש בהן עד שידיח לכלוכי היין שעל פני הכלים". כלומר דיש להדיח את הכלים, וההיתר הוא כיון שדבר כזה מועט שנפלט ממנו אין לו משמעות ואינו נותן טעם במה ששם בתוך החבית. וכתב הבית הילל בסי' קל"ה ס"ק א' "ויש אוסרים המים. וקשה הלא כתב בסימן קלז] סעיף ד' כלים האסורים משום יין של עכו"ם מותר ליתן לתוכן בין מים בין שכר בין שאר משקים ובלבד שידיח לכלוכי היין שעל פני הכלי עכ"ל, א"כ משמע בהדיא דאף המים הם מותרים. והנה כבר הרגיש[ו בזה] האחרונים. ולי נראה דכאן איירי שלא הדיח לכלוכי היין לכן המים אסורים לדעת המרדכי [עבודה זרה רמז תתכב] וק"ל", כלומר שהיכא ששטפו קודם שרי, וא"כ הכא ששוטפים קודם אפשר דשרי אם לא נותן טעם לשבח, וראה עוד בט"ז.
שו"ת מנחת יצחק חלק ב סימן כח "הא דלטעמא עבידא מפורש יוצא לאיסורא דאפילו באלף לא בטל אפילו בסתם יינם כדאיתא ביו"ד (שם /סי' קי"ד/ סעי' ו') ברמ"א (בשם או"ה כלל כ"ב וב"י סוס"י קל"ד בשם תשו' הרשב"א וע"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"א) עיין שם, והנה הציון (לס"ק כ"א) ט"ס וצ"ל (כ"ח), ורצ"ל בש"ך שם, שכתב עמ"ש בש"ע (שם סעי' ט"ו) דהמחמיץ בשמרי יין כל העיסה אסורה, דהוא מדברי התוס' (ע"ז ל"ד), ומטעם כיון דלטעמא עבידא אפילו באלף לא בטל עיין שם, ובבאה"ג על הרמ"א (בסי' קי"ד) העיר דבב"י בשם אבי העזרי כתב יין ולא שמרים, וסיים ולא זכיתי פה לספרו ד"מ עיין שם, ואנו שזכינו לספרו ד"מ, ראינו שבאמת מעתיק שם דברי או"ה (כלל כ"ב) בזה"ל, אבל אי רגילין לתת בו יין ולהחמיצו ולהטעימו וכו' עי"ש, הרי מבואר גם בד"מ בעצמו דמיירי מתערובות יין, ובעביד לטעמי' לא בטל, ובש"ך (יו"ד סי' צ"ח ס"ק ל"א) הביא מזה ראי' לדין עביד לטעמי' דאפילו באיסור דרבנן לא בטל עיין שם, אמנם צ"ע מה דציין ההגה הנ"ל לדברי הרמ"א שמקורם מאו"ה ות' הרשב"א הנ"ל, וכן כתב בהדיא בד"מ שם, צ"ע, דהרי האו"ה והרשב"א לאו בחדא מחתא מחתינהו, דאלו האו"ה דן מטעם עבידא לטעמי' דוקא, והרשב"א שם דן מטעם כיון שעיקרו כך לא בטל, ויש חילוק לדינא בין הטעמים כדלהלן וראיתי בס' שבילי דוד (שם) שהעיר בזה… אחרי כתבי כל הנ"ל, נתעוררתי מן הרב הגאון העורך שליט"א שאיש חרדי מהמומחים הגדולים בעשיית יי"ש, הסביר להם כל ענין עשיית הוהיסקי מתחילת היצירה עד סופו, והעולה מדבריו הוא, שהוהיסקי נשאר שנים רבות בתוך חביות כדי שיתעבד היטב, והרבה גורמים לזה כגון המים והתבואה והאויר וכו', וכיון שבתוך החביות יש מין שרף המזיק להיי"ש צריך תחבולה להוציא, ולכן בארצות הברית מהבבין החביות להוציא ממנו השרף (הארסי), ובכאן המציאו שהחוזק מהיין (שהערי) מוציא השרף מהעצים, ומפני מיעוטו אינו מזיק להיי"ש, וכיון שהוציא ממנו השרף הנ"ל, שוב בפעם השני ופעם הג' מטילין לתוכו היי"ש בלא העבוד ע"י היין, (ויותר אין משתמשין בהחביות כי חוזק היי"ש מאבד קיום העץ), ואף המומחה ביותר אינו מרגיש טעם היין כי הוא מעט מאד מתחילה, רק מרגיש שינוי מי"ש שלא שמרוהו מלתתו לחביות שאינו מעובד ביין, כי בהאחרון יש שרף הנ"ל, שפועל מהות אחר בטובו של היי"ש הניכר רק לשותים מומחים, עכת"ד, והנה הגם שמה שחידש המומח' הנ"ל בענין פעולת היין בתוך היי"ש, נסתר מכמה מומחים שדברנו עמם מזה, וכן מהמבואר בהכתבים שהודפס במקצוע זו שהציעו לפנינו, אבל במה שאמר שאין נרגש טעם היין בתוך היי"ש אין סתירה, וממילא שוב יש לצדד להתרא מטעמים שכתבנו למעלה, ומ"מ אין אני רוצה להחליט שום דבר עד שתתברר עוד ותתלבן הענין בבירור יותר. ". כלומר שהיכא שלטעמא עבידא לא אמרינן שיתבטל אף בשישים, וכן משמעות הב"י שהובא לעיל, אמנם היכא שטעמו אינו נרגש בו שרי, דבטל בשישים.
ובשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן לו כתב לגבי דבר דומה "והנה אף שמדינא יש להתיר מ"מ אם אפשר להעמיד משגיח שיראה שיעשו האלכאהאל דממינים הכשרים בכלים אחרים, או שיגעיל הכלים שנעשו שם מיין קודם שעושין האלקאהאל משאר הדברים טוב להעמיד מצד מהיות טוב" והוא דיבר בלא נותן טעם והיקל משום שבטל בשישים ולא אומרים חתיכה ניעשת באיסור דרבנן במקום הפסד מרובה. אבל אם נותן טעם אסור.
והנה לגבי וויסקי ישנם מספר סוגים שלוקחים במיוחד בשביל טעם הסוכר ענבים וזנים מסוימים משבחים אותו (ויש אומרים שהוא לא מוסיף טעם אלא בשביל שחבית עץ לא תזיק את הוויסקי אמנם אין הדבר כן].
העולה
אם התשמשו בחביות של יין אסור לשתות מהוויסקי הזה כיון שהוא עשוי לטעם, ונמכר יותר יקר מחמת כן, וזה שמם שהם משתבחים בזה.