שאלה
מה הדין להניח אוכל לשבת (חמין) בסיר חשמלי (קרוקפוט -Crock-Pot ) עם מנגנון מווסת חום?
תשובה
סיר לבישול איטי – לספרדים אסור להשתמש בו בשבת משום הטמנה.
לאשכנזים יש מתירים ויש אוסרים והלכה כדעה שניה, וכן דעת מרן הרב.
אמנם אף למי שנוהג כדברי המתירים בזה צריך להיזהר שהמכשיר לא יהיה על מצב אוטמטי.
מקורות
כתב השו"ע סי' רנ"ג סעי' א' "וכל זה בענין שהה, שהקדירה יושבת על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת בגחלים; אבל הטמנה ע"ג גחלים, לדברי הכל אסור", וביאר המשנ"ב בס"ק מ"ו "הטמנה ע"ג גחלים – הכי ס"ל להמחבר דאם שולי הקדרה נוגעין בגחלים מקרי הטמנה וממילא דאסור אף בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו וכדלקמן בסימן רנ"ז ס"ז".
והוסיף מרן הרב "וכלשון הרא"ש (שבת פ"ג סי' א'): "אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת והיא תלויה באבנים או כיוצא בהן. אבל בהטמנה על גבי גחלים – דברי הכל אסור, דקי"ל הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום אסור", ומבואר שרק אם הקדירה ע"ג פיטפוט של ברזל מציל מהטמנה וכאמור, וכן פסק מרן שכל שהקדירה יושבת על הגחלים הוי הטמנה".
אולם הרמ"א כתב "וי"א דאפי' אם הקדירה עומדת ע"ג האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי; וכן המנהג".
וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ח "שהיא מגולה וכו' – היינו שאין מכסה עליה בבגדים מלמעלה ועיין לקמן ברנ"ז ס"ח".
ושם כתב השולחן ערוך סימן רנז סעי' ח' "אף על פי שמותר להשהות קדירה ע"ג כירה שיש בה גחלים ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, אם הוא מכוסה בבגדים אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן מ"מ מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל (ואסור). ומיהו כל שהוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדירה, אף על פי שיש אש תחתיה כיון שאינו עושה דרך הטמנה, שרי. הלכך היכא שמעמיד קדירה ע"ג כירה או כופח שיש בהם גחלים, ואין שולי הקדירה נוגעים בגחלים, שיהוי מקרי ומותר ע"פ הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג . ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה, אין כאן הטמנה. וכן מותר להניח הקדירה בתנורים שלנו ע"י שיתן בתוכה חתיכה חיה, והוא שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים, ואף על פי שמכסה פי התנור בבגדים, כיון שאין הבגדים נוגעים בקדירה לאו הטמנה היא, ושרי".
וביאר המשנ"ב בס"ק מ"א "ואין שולי הקדירה וכו' – המחבר אזיל לשיטתו בסימן רנ"ג סוף ס"א, אבל לדעת הרמ"א שם בהג"ה אפילו שולי הקדירה נוגעין בגחלים ג"כ שרי כיון שהקדירה מגולה למעלה ואין טמון בבגדים".
והוסיף בשער הציון ס"ק מג "והוא הדין אם מעמידה בגומא שנעשית על התנור או בתוך הקאכלי"ן, אך בעינן שלא יהיה הגומא או הקאכ"ל מצומצמת לפי ערך הקדרה לבד, דזה גם כן חשוב כעין הטמנה [עיין בטור ופרי מגדים], אלא שיהיה קצת אויר מפסיק בין הקדרה לדופן הגומא והקאכ"ל, ואז מותר לכסות אותה שם אפילו בבגדים".
וכתב הביאור הלכה ד"ה נוגעים בגחלים – "עיין במ"א סקי"ח דמשמע מיניה דלדעת הרמ"א לעיל ברנ"ג סוף ס"א דסובר דאפילו כשנוגעים בגחלים ג"כ שרי הוא אפילו כשמכסה מלמעלה בבגדים, ובענין שאינם נוגעין, ובספר א"ר חולק עליו וסובר דכיון שהוא מכסה מלמעלה בבגדים גם הרמ"א מודה דאין להקל אלא כשאין שולי הקדרה נוגעין בגחלים".
וכתב בשו"ת מנחת שלמה תניינא סימן יב עפ"ז "אבל לדידן שנוהגים כהרמ"א אף שהא"ר מחמיר, מ"מ במשנ"ב עצמו בס"ק מ"א לא הביאו כלל, כן רואה אני ממ"ש המשנ"ב כאן בסוף ס"ק מ"ג מהח"א דאם מוטמן רובו בחול אסור אף אם למעלה אין הבגדים נוגעים בגוף הקדירה וצ"ע, כתבתי כל זה בלי עיון כראוי".
כיסוי הסיר
כתב השו"ע סי' רנ"ז סעי' ב' "אפילו תבשיל שנתבשל כ"צ, אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. ומ"מ לשום כלים על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שרי שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה (וע"ל סי' רנ"ג)".
וכתב המשנה ברורה סימן רנז ס"ק יד "לשום כלים וכו' – היינו אפילו בגדים שמעמידין את החום של הקדרה שלא יצטנן אפ"ה שרי כיון שאינו מכוין לזה", משמע דאם מכיון לכך אסור. וכ"כ הכה"ח בס"ק ט"ו, ומשמע שאף בכיסוי שעשוי לו אם שם עליו כדי לשמור חומו יהיה אסור.
אולם כתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן צה "אבל ליתן להטערמאס נראה לע"ד שיש עוד טעם להתיר דהא במה שנותן התבשיל לתוך הטערמאס עדיין לא עדיפא מכלי אחר ורק במה שסותם אח"כ את פיה בהכסוי העומד לכך ובזה הא ליכא איסור דהא מותר לכסות הקדירה אף בשבת כיון שזהו דרך שמירת הדבר גם מכמה דברים כמו שלא ישפך ושלא יפול עפרורית וזבובים וכדומה שלכן אף שגם משמר החום מותר כדאיתא /או"ח/ בסי' רנ"ז סעי' ב' שמותר לשום כלים על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או שלא יתטנף בעפרורית שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כסוי על הקדירה וכן הוא בר"ן וברשב"א שבת דף מ'. ואף שבמ"ב ס"ק י"ד כתב דשרי כיון שאינו מכוין לזה, נראה שהוצרך לזה רק בכיסה בדברים שלא נעשו לכך שלכן אם היה מתכוין כשמכסה בכלים אלו שמעמידין החום ולא כיסה בדברים אחרים ובכיסוי המיוחד בכוונה להעמיד החום היה אסור אבל בנותן הכיסוי המיוחד להכלי מותר בכל אופן אף שכוונתו גם להעמיד החום כיון שעכ"פ צריך לכסותו גם בשביל שלא ישפך וכדומה.
ומדויק לשון הש"ע שכתב שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה, ואם אף בכיסוי מצריך שלא יתכוין להעמיד החום במה פשיטא ליה היתר כיסוי יותר מהיתר לשום הכלים, אלא הוא משום דלשום הכיסוי המיוחד להכלי מותר בכל אופן אף כשרוצה גם שיעמיד החום כיון שעכ"פ צריך לכסות גם בשביל שלא יפסד בעפרורית וכדומה וחידשו שלשום כלים אחרים במקום הכיסוי נמי מותר אם כוונתו כדי שלא יפסד בעפרורית אף שהוא פסיק רישא לענין העמדת החום שלא היה לן להתיר מטעם אין מתכוין שמותר בכל מקום, שהכא עכ"פ מותר בשום דהכוונה בשביל שלא יתטנף בעפרורית מחשיבו לכיסוי כמיוחד להקדירה שמותר בכל אופן".כלומר דדוקא היכא שכיסוי אינו מיוחד לו אז אם יכוין לשמור חומו יהיה אסור.
סיר בישול איטי
ועתה נבוא לנידון שלנו שכתב מרן הרב במאמר מרדכי ח"ג פ"נ סעי' י' "סיר לבישול איטי" המורכב משני חלקים: סיר פנימי וסיר חיצוני, והסיר הפנימי מונח בתוך הסיר החיצוני, ומקור החום הוא הסיר החיצוני ובפנימי מונח האוכלאסור להשהות בה מאכלים מערב-שבת בין לספרדים ובין לאשכנזים. טעם הדבר הוא כיון שזוהי ממש כהטמנה בתוך הגחלים [הנמצאים מתחת לסיר ומצדדיה]. ולכן, מותר להשאיר אוכל בסיר כזה מערב-שבת אם יגביה מעט את הסיר הפנימי מהחיצוני [כגון: על-ידי שיניח ארבעה פקקים ממתכת בין הסיר הפנימי לסיר החיצוני] כך שלא יגע הסיר בדופן הסיר השני, ובאופן זה כאשר הסיר הפנימי גבוה מן החיצוני אין דין הטמנה ומותר להשהות בתוכו".
וכ"כ שם המנח"ש "לא הוריתי בזה שום היתר, ואדרבה דעתי מסכמת לדבריו דכיון שהקדירה עם התבשיל מכוסה ומוטמנת כולה או רובה בתוך מכשיר חימום חשמלי, אין מעט האויר שביניהם נחשב כאינה מוטמנת כיון שכך הוא הדרך לבשל גם בימות החול, ולדעתי הרי זה חשיב ממש הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואין להקל אפילו במבושל כל צרכו, אך לאחר שראיתי את הקדירות ונשאלתי על כך אמרתי שאסור גם בשהיה ולהחזיר, רק יעצתי לו לעשות קדירה פשוטה של פח ובכל ערב שבת יפסיקו בה בין קדירת התבשיל והמכשיר, וטוב שתהא גם בולטת וניכרת שהיא מפסקת ביניהם וגם ממעטת קצת את חום החשמל והאש היא כקטומה, ובאופן שכזה אם התבשיל מבושל כל צרכו אף שמצטמק ויפה וכיון שהיא ממש חוצצת ומפסקת מסביב לכל קדירת התבשיל אפשר להקל ולעשות כן גם לכתחלה ולא לחשוש לאיסור הטמנה", וכ"כ בשש"כ פ"א הערה רנ"ה בשם הגרי"ש אלישיב שיניח דבר כך שלא יגעו דפנות הסיר החיצוני בפנימי. אפשר דהם אסורים דס"ל דדעת הרמ"א להתיר בנוגע בגחלים היינו רק היכא שאינו מכוס מצידיו אבל היכא שמכוסה מצידיו יהיה אסור, וכצד זה הבין השבט הלוי וכדלקמן, אמנם ניתן להסביר שבכלי זה כיון שהוא נועד בעיקרו לבישול איטי המכסה נצרך כדי לייצר מספיק חום בסיר על מנת לבשל או לשמור על חומו, ובשונה מסתם סיר, ואפשר שהוא חולק על דברי האג"מ וס"ל שכיון שכוונתו לחום אסור.
והנה כצד הראשון הבין בשו"ת שבט הלוי חלק ט סימן נב כתב על שאלה זו, וז"ל "והנה בעיקר יסוד זה אם לדעת הרמ"א כשרובו מכוסה ורק פיה למעלה מגולה אם נחשב הטמנה במקצת ומותר לדעת הרמ"א או לא, הנה מקושית הרמ"א בסי' רנ"ג על מש"כ ב"י דכיון ששולי הקדרה נוגעים בגחלים הוי הטמנה כמש"כ הרא"ש והר"ן ריש כירה וע"ז הק' בד"מ דצ"ע דהא לא נקרא הטמנה אלא כשמכסהו למעלה כמו שיתבאר בסי' רנ"ז, ועפ"ז מישב הוראת האו"ז המקיל, הנה מזה ודאי מוכח דהכל תלוי בזה אם מכוסה גם למעלה, ומזה מש"כ כב' במכתבו להגרש"ז אוירבאך זצלה"ה דכל מה שכ' ברמ"א ומ"ב סי' רנ"ג ס"ק מ"ח ודברי המ"ב בסי' רנ"ח, דמיירי בדבר שאינו מוסיף הבל אבל בדבר שמוסיף הבל אסור גם אם רוב הקדרה מוטמן, אין זה נכון כלל דהא המ"ב מפרש דברי הרמ"א שכ' וי"א שאם אפי' הקדרה עומדת ע"ג האש ממש כ"ז שהיא מגולה למעלה לא נקרא הטמנה והעיד שכן המנהג, וכדברי מג"א שם ס"ק י"ח בביאור דברי המרדכי, באם הגחלים מונחים סביב הקדרה, לענין מכבה ומבעיר, אבל מצד הטמנה אין שאלה גם אם מונחים על שטח החיצוני של רוב הקדרה, כיון שאין מכוסה למעלה, וכאשר מפורש להדיא שם בשו"ע הגר"ז בשם השארית יוסף בביאור המרדכי, והם דברי השארית יוסף שרמז המג"א בר"ת (ש"י) ומדלא חולק המג"א על דבריו מכלל דכן ס"ל כפשטות דברי הרמ"א, וכן פשטות דברי הלבוש שם.
ואם כי יפה העיר כ"ת מלשון ר"ת בס' הישר סי' רל"ה דדעתו דהטמנה אסורה כשמוטמן רובו או כולו, לא כשאין גחלים רק כגובה אצבע וכיו"ב, ודאי דעת ר"ת כ"ה אבל אין זה דעת הרמ"א כלל, שנמשך אחרי דברי המרדכי וש"פ שדעתם כן.
וכן לא נעלם מאתי מש"כ מרן החזון איש הל' שבת סי' ל"ט ס"ק י"ט על מש"כ בד"מ דבסי' רנ"ז מבואר דלא נקרא הטמנה אלא במכסה מלמעלה ולכן סתם הרמ"א לדינא להקל ליתן גחלים, והחזון איש כ' ע"ז דאין זכר לזה בסי' רנ"ז, דמהתם אין ראי' כשמטמין בגחלים ודעתו להחמיר בגחלים, וא"כ הה"ד בנ"ד, וע"ש ג"כ מה שמפקפק על המ"ב סי' רנ"ג ס"ק ס"ט וא"כ בודאי יש מקום להחמיר למי שרוצה, אבל קשה להלכה לדחות דברי רמ"א מפורשים שנמשכו אחריו כמה וכמה גדולי אחרונים ובפרט המג"א למעיין בדבריו, והרמ"א כ' שכן נוהגים.
וע"כ אומר בטח דודאי מי שרוצה להחמיר יחמיר וכמש"כ גם כבוד דודו הגדול הגאון רש"ז זצלה"ה, אבל להרעיש על אלו שכן מתירים זה אין בידינו, ומש"כ כ"ת דאולי בנ"ד ומציאות זה לכו"ע אסור, עדין צריך לעיין בו, ובענין איסור שהי' הלא יש עצה שלא יהי' שהי' באיסור וע"ע בסימן שאח"ז.
ובתשובה שאחריה הוסיף "וכ"כ עפ"י הבנת הגאון שארית יוסף במרדכי, וכן מוכח במג"א שם למעיין היטב, ורמז על דברי שארית יוסף בר"ת (ש"י) וכן דעת הלבוש שם, ולא נעלם מאתי דבס' הישר לר"ת משמע דלא התיר רק במיעוט גחלים, וכה ראיתי בחזון איש הל' שבת סי' ל"ז ס"ק י"ט שמפקפק על רבינו הדרכי משה, אבל גם הוא הבין קולת הרמ"א כמש"כ, ופשיטא דמאן דמקיל כהרמ"א ושו"ע דהגר"ז ודעמי' ומג"א דכתורה עשה אלא דמי שמחמיר לעצמו יש מקום להצדיק חומרתו, אבל לבטל אין לנו כח, ולענין שהי' הלא יש עצה לכסות כפתור וכדומה".
וכ"כ בתשובות והנהגות כרך ג סימן קו "ומה ששואל דעתי בענין "קראק פוט" שנתפשט להשתמש בו בשבת באמריקא ועוד ארצות, ומביא שיש מגדולי הוראה שאסרו, שזהו כהטמנה בדבר המוסיף הבל אף שמגולה למעלה שדרכו כן, לא עלי להכריע, אבל נראה דאף אם נימא דבמגולה למעלה עדיין הוי כהטמנה, היינו כשמוטמן לבד, אחשביה בכך להטמנה ואסור, אבל כאן שיש כאן גם חימום בכח חשמלי וסומך עלה, גם לדידיה אין כאן הטמנה גמורה, וכה"ג נחשב לכירה כעיקר כוונתו כשאינו הטמנה גמורה ויש להתיר, ועכ"פ במילי דרבנן והמנהג להתיר יש להם על מה לסמוך, והמחמיר לעצמו כגדולי הוראה שהחמירו בזה לעצמו יחמיר". אמנם למתבאר בצד השני יש להחמיר.
מבושל כל צורכו
כתב השו"ע (סי' רנ"ז סעי' ז'), ז"ל: "כל היכא דאסרינן הטמנה, אפילו בקדירה מבושלת כ"צ – אסרינן, ואפי' מצטמק ורע לו, הגה – וכן עיקר. ויש מקילין ואומרים דכל שהוא חי לגמרי או נתבשל כל צרכו – מותר בהטמנה כמו בשיהוי, וכמו שנתבאר לעיל סימן רנ"ג, ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו – אין למחות בידם. אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות".
וביאר המשנ"ב בס"ק ל"ג "כל צרכה וכו' – ולא דמי לשהיה ע"ג כירה דלכו"ע מותר במבושל כ"צ וכבסימן רנ"ג, דסתם הטמנה עיקרו הוא לצורך מחר וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר התבשיל, ולכך חיישינן בכל גווני לחיתוי [אם יטמין ברמץ וגזרו משום זה בכל דבר המוסיף הבל וכנ"ל], ואפילו אם מטמין לצורך הלילה לא חלקו חכמים בגזירתם, משא"כ בשהיה דסתם שהיה הוא רק לצורך הלילה שהרי מניחה מגולה ולא יתקרר בזמן מועט ולא חיישינן לחיתוי בזה".
וכתב הבה"ל על דעת הרמ"א להקל בד"ה "כל צרכו – עיין במ"א שכתב דלדעת י"א אפילו נתבשל כמאב"ד ועיין בא"ר שחולק עליו ועיין בתו"ש מה שכתב בזה ולבסוף מסיק גם הוא דבכונה נקט הרמ"א כ"צ לאשמעינן דבפחות מזה אף במקום שנהגו להקל יש למחות בידם מאחר דגם בשהיה יש דעות בזה ע"ש".
טרמוסטט
והנה יש להעיר שבחלק מהמכשירים ישנם שלשוה מצבים א. מהיר ב. איטי ג. אוטמטי. בעוד שבשלוש מצתבים הראשונים החום הוא קבוע באוטמטי הוא משתנה ולכן אם מסיר את הסיר יכול להידלק מיד המכשיר כיון שנחשף מיד לקור ויעבור על איסור דאורייתא של מבעיר או בונה, ולכן גם למתירים יש להיזהר להעביר מערב שבת למצב איטי או מהיר.
העולה
סיר לבישול איטי – לספרדים אסור להשתמש בו בשבת משום הטמנה.
לאשכנזים יש מתירים ויש אוסרים והלכה כדעה שניה, וכן דעת מרן הרב.
אמנם אף למי שנוהג כדברי המתירים בזה צריך להיזהר שהמכשיר לא יהיה על מצב אוטמטי.