שאלה
מה הדין שכשאין מניין לאבלים בביתם, האם ייצאו להתפלל בבית כנסת?
תשובה
בין לאשכנזים ובין לספרדים יש לעשות מניין בבית האבל, היכא שאפשר ויש להשתדל בזה מאוד לאשכנזים גם היכיא שיתבטל המניין הקבוע באותו מקום.
לספרדים אם יתבטל המניין ילך האבל לבית הכנסת להתפלל.
לאשכנזים אם אין לאבל מניין – יתפלל ביחיד.
שבת – מותר לאבל לצאת מביתו בשבת וללכת לבית הכנסת לתפילות השבת. אמנם יש שנהגו להתפלל מנחה וערבית בבית האבל.
מקורות
כשאין מניין לאבל
כתב הרמ"א בסי' שע"ו סעי' ג' "וכתוב במהרי"ל: נוהגים להתפלל בעשרה כל ז' במקום שנפטר שם האדם, והיינו על אדם שלא הניח קרובים ידועים להתאבל עליו, אבל יש לו בשום מקום שמתאבלים עליו, אין צריך (וכזה ראוי לנהוג).".
ב
כתב הטור יו"ד סי' שצ"ג "ולענין יציאת האבל לבית הכנסת כתב הרי"ץ גיאת שיוצא אפי' בחול, והראב"ד כתב שאפי' בשבת אינו יוצא, ואינו כדברי שניהם אלא בחול אינו יוצא כל עיקר ובשבת תלוי במנהג, וכ"כ רב האי שהכל כמנהג המדינה היכא דרגילי דאתי לבי כנישתא מקדים ואתי מצפרא קמי צבורא לבי כנישתא, והיכא דרגילי למיתב בביתיה יתיב. ובבבל בכפרים כולי עלמא נפקי לבי כנישתא, ובכרכים ועיירות גדולות רובן יושבין בבתיהן וריעיהן וגומלי חסד באין עליהן, ומיעוט עיילי לבי כנישתא ויתבי במקום אבילים ומצלי, וכ' א"א הרא"ש ז"ל ונוהגין באשכנז שהאבל הולך לבית הכנסת בשבת ואחר התפלה יוצא האבל תחילה ויושב לפני בית הכנסת וכל הקהל הולכין אחריו ויושבין אצלו ועומד האבל והולך לביתו וכל הקהל הולכין אחריו ויושבין שם שעה אחת".
וכתב הב"י "ומ"ש ולענין יציאת האבל לבית הכנסת כתב הרי"ץ גיאת שיוצא אפילו בחול. כן כתב הרמב"ן בתורת האדם (עמ' ריז) בשמו (מא"ש הל' אבל עמ' נב) וטעמו משום דהשתא לבית האבל הולך משלשה ימים ואילך לבית התפלה לא כל שכן ושלשה ימים הראשונים לבית האבל אינו יוצא [הא] לבית התפלה יוצא ודחה הרמב"ן דבריו:
ומ"ש רבינו בשם הראב"ד. כן כתב הרא"ש בפרק אלו מגלחין (סי' מו) בשמו וטעמו מפני שהוא ז"ל מפרש שבת ראשונה דקתני בברייתא היינו שבת ממש דאינו יוצא לבית הכנסת בשבת והכי איתא באבל רבתי שאינו הולך לבית הכנסת אבל לבית המדרש הולך בשבת אבל לא בחול וכך פירש הרמב"ן בתורת האדם (שם):
ומ"ש רבינו ואינו כדברי שניהם וכו' וכ"כ רב האי שהכל כמנהג המדינה וכו'. הרמב"ן בתורת האדם (שם) כתב תחלה כדברי הראב"ד ז"ל דאפילו בשבת אינו יוצא לבית הכנסת ואחר כך כתב דברי רבינו האי ואחר כך כתב דברי הרי"ץ גיאת וכתב לסתור דעתו וכתב בסוף דבריו וכל זה לשבור דברי הרי"ץ גיאת שהוא מנהיג לאבלים לצאת לבית הכנסת בחול, אבל תשובת רבינו האי שכתבנו למעלה אפשר שהיא עולה ולא אמר הגאון לצאת לבית הכנסת בחול אלא בשבת לפי שאין אבלות בשבת ויפרש הגאון שבת שבוע של ימי אבלות בחול, וכן פירש רש"י וכן נהגו כדעת הזאת לצאת שם בשבת ולא בחול כל שבעה ויש להם על מה שיסמוכו בדברי הגדה שכך מצינו בפרקי רבי אליעזר ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הקדוש ברוך הוא וכו' עכ"ל ופרק זה הוא בפרק (י"ו) [י"ז] (בסופו): [בדק הבית] וכתב הריב"ש (סי' קנח) שנשאל על מקום שנוהגים לצאת לבית החיים בבוקר כל שבעת ימי אבלות והשיב בסרקסטא נוהגים האבלים כל שבעת ימים ללכת לבית הכנסת שחרית וערבית, ואחר התפלה כשחוזרים לבתיהם עם רוב הקהל המלוים אותם בכניסתן לחצר המקוננת מעוררת לוייתה והנשים סופדות וכיון שעושים זה לכבוד המת אין לבטל מנהגם, וכן יש לומר במנהג עירכם כיון שאין הולכים אלא לבית החיים אם לספוד על המת או לומר עליו ניחות נפש אין לבטל מנהגם כיון שהוא לכבוד המת שהרי אפילו להלין המת שהוא אסור מן התורה אם הלינו לכבודו מותר".
ופסק השו"ע בסעי' ג' "האבל אינו יוצא בחול לבית הכנסת, אבל בשבת יוצא. (וכן לבית המדרש) (ב"י). ואנו נוהגים שבכל יום קריאת התורה יוצא לבית הכנסת. הגה: ובמדינות אלו נוהגין שאין יוצא אלא בשבת".
וכתב ערוך השולחן בסעי' י"ב "רבינו הב"י כתב בסעי' ג' האבל אינו יוצא בחול לבהכ"נ אבל בשבת יוצא ואנו נוהגין שבכל יום קריאת התורה האבל יוצא לבהכ"נ, וכתב רבינו הרמ"א דבמדינות אלו נוהגין שאין יוצא אלא בשבת עכ"ל הרי מפורש דכל דברים אלו תלוים במנהג".
וכתב הפת"ש בס"ק ב' "בס' חכמת אדם בקונטרס מצבת משה סי' ח' כתב דזה עפמ"ש בסימן שע"ו שמצוה להתפלל בבית האבל וא"כ יש שם עשרה אבל במקום דאי אפשר לכנוף עשרה ויתבטל ע"ז מקדיש וקדושה וברכו מותר לילך אך במג"א סי' תרצ"ו סק"ח וי' משמע דמתפלל ביחידי כו' ולכן אם יש מנין נגד ביתו באותו חצר לכ"ע מותר עכ"ד ע"ש".
ב
כתב השו"ע סי' תרצ"ו סעי' ד' "כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים. הגה: ומ"מ ילך לבה"כ לשמוע המגילה (תוספות פ"ק דמועד קטן). ואם יוכל לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה, עדיף טפי (מהרי"ל). ויש אומרים שאין אבילות נוהג בפורים, לא בי"ד ולא בט"ו (הרא"ש ומנהגים), וכן נוהגין; ואפי' אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים (ד"ע); אבל דברים שבצנעה, נוהג; ואף על פי שאין נוהג אבילות בפורים, עולה לו למנין שבעה ימי אבילות כמו שבת, וכן פסק הרב בעצמו בטור י"ד סי' ת"א". וכתב המשנ"ב בס"ק י' "ומה שכתב בסעיף ה' בסופו דלמחרת לא יצא מפתח ביתו מיירי כשיש לו מנין בביתו אף דבעלמא קריאה בצבור עדיף טפי".
ובסעי' ה' כתב "אם חל פורים במוצאי שבת והאבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה, לא יצא משם עד שיתפלל תפלת ערבית וישמע קריאת מגילה, ולמחרת לא יצא מפתח ביתו". וכתב המשנ"ב בס"ק ט"ז "ורק לשמוע מקרא מגילה אם אין לו מנין בביתו וכנ"ל". וע"כ כתב בשו"ת דודאי השדה סי' מ"ז שיתפלל בבית האבל אפי' יתבטל המניין בבית הכנסת לכמה ימים.
וכתב מרן הרב בצרור החיים פ"י שא' קמ"ח שאם יש חשש שיתבטל המניין בבית הכנסת באותם ימים יתפלל במניין בבית הכנסת ואבל יבא להתפלל עימהם.
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ג "צריך עיון דהא הרב בית יוסף פסק בסעיף ה' שלא יצא מפתח ביתו ואם כן הוי ליה לכתוב בלשון יש אומרים וכו'. מגן אברהם ס"ק ו'. והאליה רבה אות ו' כתב לתרץ דמה שכתב השלחן ערוך בסעיף ה' שלא יצא מפתח ביתו היינו כשיש לו מנין בביתו. וכן כתב הנהר שלום אות ג', משנה ברורה אות יו"ד".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ב פל"ט סעי' כ"ז כתב "מותר לאבל לצאת מביתו בשבת וללכת לבית הכנסת לתפילות השבת. אמנם יש שנהגו להתפלל מנחה וערבית בבית האבל, ולא מחסרים כלום מהתפילה, רק לא אומרים את משניות "במה מדליקין", רק "אמר ר' אלעזר" וכו' וקדיש "על ישראל".
לשנות מקום
וכתב השו"ע בסעי' ד' "הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בבית הכנסת בשבת, יפה הם עושים. הגה: ויש אומרים שגם בשבת ישנה מקומו (נמוקי יוסף סוף פרק המוכר פירות), וכן המנהג פשוט, ואין לשנות המנהג".
וכתב הברכ"י בסעי' ד '"יפה הם וכו'. הרדב"ז סימן תרס"ב, תמה על מרן איך חלק על הראשונים מסברא, וכתב שראית הרב הנמקי (ב"ב מט סוע"א) ברורה שאין חשש לשנות מקומו בשבת. עש"ב. אבל רבינו האר"י זצ"ל נהג שלא לשנות מקומו בשבת, וכמ"ש מרן שמנהג יפה הוא. ואיש חסיד שהוא מפורסם דלגבי דידיה ליכא יוהרה, כי כל העם עונים אחריו מקודש, מסתברא לן לעשות כמנהג האר"י זצ"ל, אף שבעירו לא נהוג הכי, וכל כי הני מילי אלו הן הנשקלי'ן בשקל הקדש לפי המקום והזמן". ועיין בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ד סי' ל"ג) שכתב שלא לשנות. וראה שהביא דהיה מנהג בבגדד לשנות כל שלושים יום. וראה עוד בארץ חיים ונהר מצרים (או"ח סי' רפ"ז סעי' ד').
וכתב מרן הרב שם בסעי' כ"ט " למנהג הספרדים – אבלים המתפללים בבית הכנסת בשבת אינם משנים את מקומם. למנהג האשכנזים – אבלים משנים את מקומם המכובד [ביום חול וגם] בשבת מה שתוך שבעה". למנהג האשכנזים אבל על אביו או אמו משנה מקומו בבית הכנסת כל י"ב חודש, אולם אבל על שאר קרובים משנה מקומו כל שלושים יום (עיין רמ"א יו"ד סי' שצ"ג סעי' ב').
נפילת אפים
כתב השו"ע סי' קל"א סעי' ד' "נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל".
וביאר הכה"ח ס"ק נ"ח "הטעם בבית יוסף משום דאיתקש לחג דכתיב והפכתי חגיכם לאבל והלכך אין אומרים גם וידויים ותחנונים בבית האבל עכ"ל, עולת תמיד שם, ט"ז ס"ק ט', וכתב ואם כן כל שבעה קאמר דהא מדמינן לחג דהיינו שבעת ימי החג".
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פל"ד סעי' ל"ח "מי שהוא אבל תוך שבעה, אם יש לו מניין בביתו לא יצא מביתו ללכת לבית הכנסת לומר סליחות. וכל המתפללים בבית האבל יאמרו "סליחות", אך לא יאמרו "וידוי", "י"ג מידות" ו"נפילת אפיים".
העולה
בין לאשכנזים ובין לספרדים יש לעשות מניין בבית האבל, היכא שאפשר ויש להשתדל בזה מאוד לאשכנזים גם היכיא שיתבטל המניין הקבוע באותו מקום.
לספרדים אם יתבטל המניין ילך האבל לבית הכנסת להתפלל.
לאשכנזים אם אין לאבל מניין – יתפלל ביחיד.
שבת – מותר לאבל לצאת מביתו בשבת וללכת לבית הכנסת לתפילות השבת. אמנם יש שנהגו להתפלל מנחה וערבית בבית האבל.